דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מילר פוינט
משרד פרסום
הגונז האלמוני העביר לנו תגובה מושקעת שקיבל מבחור ישיבה שקרא את כל העיתונים בחג. שווה קריאה
BAKEHILA
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: מענדי קורטס

כקורא מושבע של העיתונות החרדית על כל חלקיה וגווניה מכריכה לכריכה, ממתין אני בכיליון עיניים מידי חצי שנה לעיתוני החג ולמוספיהם המרעננים, ובמיוחד אל הטור המשובח של ביקורת העיתונים שמגיע אחריהם, שאף פעם לא מאכזב, כמעט תמיד קולע אל הטעם העדין של כותב השורות, ובאופן קבוע מעורר עניין וסקרנות.

ודווקא בגלל זה יראתי בפצותי שיח להשחיל. לא כל כך מהר החלטתי שאני הולך לשלוח לאדון האלמוני כמה טקסטים משמימים לקרוא. הרבה התלבטויות היו לי, אבל אולי מי יודע ויעלו הדברים לרצון.

עם שמינית שבשמינית ארשה לעצמי לומר, שעל שום היותי מתעסק מפעם לפעם בענייני משיכה בעט (אמנם ישיבישער צעיר הנני, אך בכל זאת יצא לי לפרסם לא מעט פעמים מספר כתבות בכמה עיתונים…) הנה קריאתי את העיתונים הינה בעיניים ביקורתיות משהו. ואולי לכן הערותיי אותם אפרט בקרוב יהיו קצת שונות מהמקובל.

עוד משהו קטנצ’יק. איני מבין מדוע כל פעם מחדש מקפיד המבקר להזכיר שאי אפשר להספיק לקרוא הכול תוך שבוע, אין לי מושג מדוע ואיך, אבל איכשהו יצא שמי”א ניסן אז הופיעו העיתונים ועד למוצאי שביעי של פסח כבר הספקתי לעבור על הרוב המוחץ של העיתונים, וזה כולל גם קריאה בעיתונים שלא הוזכרו בביקורת (כפר חב”ד וכד’).

ועכשיו מה שיש לי בבטן:

דעתי האישית: מעיתון משפחה ציפיתי ליותר (כמובן ביחס לרמה הגבוהה שייחלנו מהעיתון היוקרתי הזה). הכתבות במגזין היו ברובן לא הכי הכי הכי! וכקו השָני בכל העיתון הייתה ניכרת משום מה אי ההקפדה על הפינישים האחרונים, כמה פעמים במהלך הכתבות נתקלתי בטעויות כתיב (!) ובמילים שמשום מה דילגו עליהם, קפיצות בין עבר להווה וכד’. כמה פעמים היו קטעים שחזרו על עצמם במילים אחרות, בעיקר בראיון עם ביבי (שכפי שכבר הוזכר בטור הביקורת הוא פורסם כבר בספר החדש ברגע האמת [שגם הוא, יש לציין, משובח ביותר] אם כי עם הוספות קטנות מלבד התיאור האקווריומי). גם הכתבה על האדמו”ר מתולדות אהרן לא הייתה משום מה כמו הכתבות שפרסם ארליך בעיתוני החג הקודמים (שהם היו פשוט ללקק את האצבעות).

באופן כללי מעיתוני החג של משפחה בשנים הקודמות הרבה יותר התענגתי, ואולי בגלל זה ציפתי כבר למשהו פנטסטי בעיתון הנוכחי שבושש מלהופיע. וכמובן שלא יתפרש שהיה עיתון גרוע, אלא פשוט היה חסר איזה בומבסטיות אפעס. אני דווקא אהבתי בעיתון ואין לי מושג כל כך למה את הכתבה על הרב מאזוז. אגב, על מאתים שנה למיר התייחסו במשפחה כבר בחג הסוכות (השאלה היא על שאר העיתונים שפתאום נזכרו…).

אבל השאפו האמתי בעיתוני החג הזה מגיע, ובזה אני משוכנע יותר ממה שהשתמע מטור הביקורת, לעיתון בקהילה. הפעם הם הפתיעו אפילו פסימיים כמוני (אזכיר רק שלא קראתי את העיתונים הוותיקים שלהם מלפני עשור ומעלה בשונה מכבוד המבקר שליט”א). עברתי על כל אות בעיתון ומי שאמר והיה העולם עדי. כתבות מרתקות, אולי באמת חלק מהם יכלו להיות בשבועות אחרים ולא כל כך בומבסטיים לעיתון חג, אבל בשורה התחתונה היה מעניין. גילוי נאות: בדרך כלל את הפרופילים של פרידמן איני צולח עד לסיומם, מה שלא קרה בקריאתי את הפרופיל על הגר”ג אדלשטיין. אמנם אולי יכלו להוסיף קצת אבל סוף כל סוף היה מעניין מאוד.

המוסף על ששת הימים היה פחות או יותר בסדר (לא כזה וואו לטעמי). מחברים שמעתי – בדיוק כמו שכתב המבקר – שזה דווקא היה מוסף מעניין. מוסף האלף גם לא עניין אותי במיוחד. ממישהו במערכת שמעתי שזה גם לא בדיוק עיתון האלף, במהלך השנים דאגו בבקהילה להתאים את מספר הגיליונות לפי הצורך (…) בכל אופן חבל שלא עושים כתבות על ‘מאחורי הקלעים’ של מערכות עיתון (כמו ראיון עם העורך, סיפורים מהעבודה ובאמת שלא חסר) שזה היה מעניין אותי פי מאתיים. אם זכרוני איני מטעני גם כבוד המבקר ביכה על כך באחד מטוריו הקודמים. אגב, בעיתון האלף חמש מאות של “כפר חב”ד” (סליחה על האזכור פעמיים בנושאים צדדיים) הם עשו זאת וזה דווקא היה מאוד מעניין.

והדובדבן שבקצפת, איך לא, המוסף המשובח של ריבלין. אין לי מה להוסיף על מה שכבוד המבקר כתב בעבר ובטור היום אודות יעקב ריבלין. מילים כדורבנות. אם לא נבראו עיתוני היהדות החרדית ולו בשביל להביא לנו את טורי ריבלין דיינו (כמובן שלא בדיוק… אבל כמעט).

גם אני מצטרף לזעקת המבקר אודות מוסף הסיפורים ‘סתרים’ שאפילו לא פתחתי אותו. לדעתי חבל מאוד שהם פשוט לא השלימו את הסיפור וחסל. בכלל אני נגד סיפורים בהמשכים אבל לא זה המקום והזמן. ואפרופו הסיפור בהמשכים ‘סתרים’, הנה אחד מהשינויים בעיתון שהביא אתו העורך החדש. כמובן שחבל שזה מגיע במקום מדור ‘ניסיונות’ שהופיע על גבי אותם כפולת עמודים בעיתון בעבר, שהיה חביב ביותר בדומה לסיפורי א. אמיץ שבעיתון משפחה.

על עיתוני שעה טובה אני חייב לציין שלמרות שהם נראים מיושנים ולא מקצועיים וכו’ וכו’ וכו’ לפעמים ולעיתים קרובות אני כן מוצא בהם עניין. בעיקר יפה לקרוא את הפרשנויות ההזויות שלהם וכל מיני סיפורים דוגריים שמופיעים שם מפעם לפעם. יש לי חברים שדווקא מאוד מחבבים את הז’אנר. ללמדך שעיצוב ועוד הינם באמת חשובים ומרשימים אך יש כאלה שמחברים יותר לטקסט ולעומד מאחוריו.

ולסיום:

אין בי אפילו קורטוב קטן של הזיה לחשוב שהמבקר האלמוני המוכשר (אולי תחשוף את השם כבר אחת ולתמיד…) הוא טאקע קורא תמים ואובייקטיבי שרוכש את העיתונים במיטב כספו ומעלעל בהם רק בכדי להרשים אותנו מידי חצי שנה מחדש בחוש הכתיבה המשובח שלו. ליבי אומר לי שהוא אחד שעובד במערכת עיתון ואנו אף נהנים מכתיבתו בבמות רשמיות אחרות (יש לי ניחוש אפילו…). אם ליבי בוגד בי ואכן הכותב המוכשר הינו יושב אהל החף מכתיבה עיתונאית מעת לעט (תרתי משמע), הנה מכאן בקשתי הצנועה שלוחה לו שיצטרף במהירות אל איזה מערכת ויזכה אותנו בהגיגי ליבו.

ומשהו אחרון. אם לא היה ברור דיו מכל הרמזים העבים ששיגרתי במילותיי הספורות האחרונות את הערכתי הרבה לטור הביקורת הנני מדגיש זאת כעת: תודה רבה על הטור, הוא היה משובח מאוד כתמיד. מקווה שקיבלת את פרספקטיבה שלי בעניין בעין יפה. ושוב ישר כוח.

ואוי, כמעט שכחתי. על השער הראשון של עיתון משפחה, הופיע כמיטב זכרוני (99%) הרב יצחק דוד גרוסמן.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

דילוג לתוכן