המבקר בפעולה #15: איך מפרסמים נעליים לנשים?

גוף הכתבה

ברוך הוא אלוקינו שנתן לנו את ה’מבקר’. יהודי כשר וישר שכל בוקר אומר כנראה את תפילת השל”ה ויוצא לעבודת הקודש כשהוא מפזז על הזכות שניתנה לו, להיות מנוטרי כרם בית ישראל בדרך ישראל סבא ללא קוצים ודרדרים.

ואז, אחרי כמה שעות של עבודה וכוס קפה חמישית (עם העוגיה, בשביל הברכה) שכבר מתקררת, מגיע הדבר האמיתי לשולחן. לא סתם מודעה של מקרר, מבצע של מעדן או כתבה שמפארת מדי את מוזס: נעלי נשים. אוי א ברוך.

המבקר מביט בתרעומת. אם זה היה תלוי בו, כנראה שבכלל לא היו מפרסמים מודעה. וואס זאל אַ אד, וואס איז נישט גיין מיט שיכלעך? (יש מישהי שלא הולכת עם נעליים? בשביל מה המודעה?). אחר כך הוא מתרצה. יש ילדים לחתן ואם לא היו מודעות הוא היה חוזר לכולל.

תמונה של נעל בכותרת? ספאסט’ נישט, נישט פאסיק. “להוריד”, הוא מצווה. בכלל, “מה זו הפניה בלשון נקבה? כידוע שאת ‘הבית שלנו’ קוראים באדיקות גם בחורי ישיבות, למה לדלג עליהם? ואם הם ירצו נעלי עקב?”.

וככה הופך “אם עד היום התפשרת ונאלצת” ל “התפשרתם ונאלצתם”. “ליהנות מכל העולמות” – אוי וי, עולם הזה? עולם הבא? מה בדיוק? – הופך ל “שילוב מנצח”. ואפילו “מאפשרת לך ללכת” הופך כמובן ל “מאפשרת לכם ללכת”.

ואז רגע לפני שחוזרים לשיחת רעים על המניות, ליצמן, כחלון, ליצמן וקצת זייברט לגיוון, העין נתקלת בויזואל הלא יאמן הבא: “תמונה של עקב גבוה, אוי עקבתא דמשיחא, להוריד מיד”. זה ירד, ובא לציון גואל במהרה בימינו בזכות צניעות בנותינו היקרות.

הגיבו לכתבות באתר פאשקעוויל ואולי תזכו בארוחה זוגית מפנקת במסעדת “אלומה” בירושלים. הזוכה יקבל הודעה במייל ושמו הפרטי יוזכר במהדרות ליל שישי #112. בהצלחה ובתיאבון!