הקריקטוריסט שמצייר את דרכו החוצה מדו”חות
בנצי וולמן קיבל דו"ח של 500 שקל, השקיע שעתיים בציור קומיקס, והקנס הומר באזהרה. וזו לא הפעם הראשונה שהוא מתכתב עם העירייה בקריקטורות
גוף הכתבה
יש אנשים שמקבלים דו”ח תנועה ומשלמים. יש כאלה שמגישים ערעור. ויש את בנצי וולמן, שמקבל דו”ח ומוציא עיפרון.
הקריקטוריסט קיבל דו”ח בסך 500 שקלים על נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית בירושלים. במקום לשלוח לעירייה מכתב מנומק עם סעיפים ואסמכתאות, הוא החליט להגיש את גרסתו לאירועים בדרך שהוא מכיר הכי טוב: קומיקס צבעוני.

הקומיקס נפתח דווקא במחמאה לצילום מצלמת האכיפה שתיעדה את העבירה. וולמן משבח את התאורה, הזווית והקומפוזיציה, ומציין שהצילום אפילו הוציא אותו מחמיא למדי. רק אחר כך הוא ניגש לעניין הפעוט שלשמו התכנסנו: 500 השקלים שהעירייה מבקשת לגבות ממנו.
לפי גרסתו המאוירת, הרכב נתקע בעקבות תקלה, וכשניסה לחזור לנתיב הנסיעה הרגיל, גילה שיתר הנהגים אינם ממהרים לאפשר לו להשתלב בתנועה.
“הקומיקס היה האמת לאמיתה, פחות או יותר”, מבהיר וולמן בשיחה עם פאשקעוויל. “יכול להיות שהגזמתי עם הטפסים”.
שעתיים עבודה, 500 שקל חיסכון
על הקומיקס עבד וולמן במשך שעתיים. כלומר, בחשבון פשוט, מדובר ב-250 שקלים לשעה. לא רע בשביל עבודה שהלקוח כלל לא הזמין.
אלא שבעיריית ירושלים לא מיהרו להשיב. הערעור הוגש ביוני 2025, והתשובה הרשמית הגיעה רק ביוני 2026, יותר משנה לאחר מכן.
במכתב קצר וענייני הודיעה העירייה כי לאחר בחינת טענותיו הוחלט להמיר את הדו”ח באזהרה. בלי איורים, בלי בועות דיבור ואפילו בלי משבצת סיום.

כששאלנו את וולמן אם בכלל זכר את הדו”ח כשהתשובה הגיעה, הוא ענה: “לא”.
ומה לדעתו עבר בראשם של אנשי העירייה כשפתחו את הערעור המאויר?
“מישהו כנראה אמר: תוותרו למשועמם הזה”.
בתל אביב דווקא אהבו את היצירה
מתברר שוולמן לא גילה את השיטה אתמול. כבר בשנת 2016 הוא הגיש לעיריית תל אביב ערעור מאויר על דו”ח חניה, הפעם בכתב יד ובליווי קריקטורה.

התשובה הרשמית הייתה מפרגנת במיוחד: “נהנינו לקרוא את מכתבך שנכתב בכישרון רב”, כתבו בעירייה, והודיעו שהחליטו לבטל את הדו”ח.

כך זכה וולמן גם לביטול הקנס וגם לביקורת אמנות חיובית מטעם הרשות המקומית.
משה ליאון והפח במטבח
אבל לא כל מכתב מאויר מסתיים בביטול דו”ח. בשנת 2022 פנה וולמן לראש עיריית ירושלים, משה ליאון, במכתב מאויר בעקבות עבודות הרכבת הקלה והקשיים שנוצרו ברחוב.
המכתב כלל תיאור מפורט של המצוקה, לצד איור של רחוב עמוס כלי רכב כבדים ותמרורים. אלא שלדברי וולמן, ראש העיר הבין מהפנייה שמדובר באדם מבוגר שאין לו פח טמון סמוך לביתו.

זמן מה לאחר מכן התקשר אליו מנהל מחלקה בעירייה ושאל היכן הוא מעוניין שיתקינו עבורו פח טמון.
“אמרתי לו שיש לי מקום במטבח”, מספר וולמן, “אני אדבר עם השכנים למטה שיפנו מקום בסלון”.
אז מצאנו שיטה לביטול דו”חות?
לפני שנהגי ישראל ממהרים להירשם לקורס ציור, כדאי לשמוע מה יש לוולמן לומר על האפשרות להפוך את השיטה למסורת.
“אם אני אצייר לכל דו”ח, מתי אני אלך לשירותים?”, הוא שואל.
ואם היה מתבקש לצייר משבצת אחת נוספת, שתסגור את סיפור הדו”ח האחרון?
“את הפקידות בעירייה קוראות את הקומיקס”.
בינתיים, המאזן של וולמן כולל שני דו”חות שבוטלו או הומרו באזהרה, מחמאה רשמית מעיריית תל אביב והצעה מפתיעה להתקנת פח טמון.
לא בטוח שכל הרשויות מבינות את הבדיחות שלו, אבל לפחות הן קוראות את המכתבים.


