כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מרכז העניינים
חינמון ארצי
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
גיל גרופ
פתרונות מדיה ופרסום
מגזין המקום
ירחון לחרדים עובדים
WebDuck
בניית אתרים
עד להיכן מגיעה החדירה לפרטיות ואובדן היחסים האישיים בעידן הדיגיטל?
email
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: ישראל ברגמן – היפר הפקות

עד להיכן מגיעה החדירה לפרטיות ואובדן היחסים האישיים בעידן הדיגיטל?

לאחרונה יצא שכמה מוסדות וארגונים גדולים הכירו את עולם גיוס הכספים הדיגיטלי. המינוח “קמפיין רשת” הפך להיות בן בית בבתי העסקנים והמנכ”לים, עם הבנה שכאן ישנה הזדמנות חדשה ליצירת מעגל תרומות מסיבי עם אחוזי הצלחה גבוהים.

בשורות הבאות אנסה להסביר איך זה עובד: לוקחים את אנשי הקהילה או את מתנדבי הארגון, אנשים שמרגישים מחויבות למקום באופן אישי, וחלקם נתונים ללחץ חברתי גדול, ומעמידים אותם בסיטואציה שבה כולם מתחייבים לגייס סכום כלשהו. כל אחד מתחרה על היכולת לגייס יותר, או סכום לא מבוטל מוגדר מראש, בכדי להעמיד את עצמו חברתית וארגונית במקום גבוה יותר, או על מנת לקיים בהידור את מצוות רבו וכו’.

וכך, אתה מוצא את עצמך מקבל “פנייה ישירה” מחבר שאתה מכיר, שמספר לך שיש קמפיין והוא התחייב על סך של איקס אלפי שקלים, וכמובן שאין ביכולתו לעמוד בזה ולכן הוא מבקש ממך בכל לשון של בקשה, עם שמך הפרטי השגור בפיו דרך קבע, וחלקם מגדילים לעשות ומוסיפים הקדשה אישית (כדי שתקבל תחושה שאתה מיחידי הסגולה שקיבלו את ההודעה ממנו) שתתרום ותעזור לו לעמוד ביעד שהתחייב.

אתם יודעים מה? זה ממש מגעיל. בנאדם לוקח התחייבות ומסתבר שהחברים שלו חתומים על ערבות מבלי שבכלל נשאלו האם מסכימים. והרי חבר שלך בבעיה, ומי אם לא אתה יעזור לו?

והכל בצורה אישית, ישירות לטלפון שלך. הוא מעמיד אותך במקום לא נעים מחבר שתמיד זורם לחבר הקמצן שלא תרם לו במגבית של המוסדות או של הארגון. ההוא כמובן לא זוכר שכמוהו פנו אליך עוד 5 חברים על אותו קמפיין, ואתמול, ובשבוע שעבר, ולפני חודש גם היו כמה סיבובים כאלו, וכולם מבקשים אישית שתעזור להם ומקבלים הנחיה ברורה בתחילת הקמפיין על השיטה הקדושה וכו’.

נו טוב. לו הייתי רוטשילד לא הייתי מתבכיין, אבל רבוייסי, אף אחד כאן לא עשיר, כולנו אנשים שעובדים קשה לפרנסתנו ומפרישים מעשרות והתחייבויות בכל מקרה להרבה גופים, ולמה להעמיד חברים או אנשים מהקהילה או הארגון במצב אי נעימות שכזה?

לאן התדרדרנו? בדרך לגייס עוד כמה שקלים, הפכנו להיות אנשים שמוכרים את שארית האנושיות שנותרה בנו ויחסי החברות האחרונים לחסדי קמפיינים?

ומעבר לכל זה, יש לי שאלה עקרונית: הרי הרבנים חתומים על מכתבים חריפים נגד האינטרנט, וכרזות מתנופפות בראש כל חוצות אודות האיסורים החמורים, אבל פתאום כשזה מגיע לכסף הכל הופך כשר? ומה בדיוק אענה לבן שלי (לכשיהיה לי) כשישאל איך יכול להיות שמותר להקריב חזיר רק כי אין קרבן אחר?

נ.ב. שונה הדבר מהותית מקמפיינים דיגיטליים ברשתות החברתיות, בהם אתה מטורגט, שם אין לאף אחד דרך להפוך את זה לאישי, ובאפשרותך לעצור ולתרום, או לדפדף הלאה בכל פעם שהמודעה מופיעה.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

דילוג לתוכן