מונח בפרסום

מאת: אברומי נויבירט

ידוע הדבר ליודעי החן ובעלי הח-ן הנפוח, שאנחנו פשוטי העם מרפרפי הפרסומות מושפעים מרצוננו ומאונסנו לרכוש את מרכולתם המוצעת באינסרטים,דאבלים ושאר מרעין בישין ומראין קיטשין.

אך מה קורה כשהצרכן נתקל בשתי מודעות המפרסמות מוצר זהה של שני מתחרים. לתופעה זו, גם אם לא שמעתם לגביה, יש שם: “התנגשות IP.” ובקצרה: identical prints, שתי פרסומות למוצר זהה.

שוק הסלולארי לדוגמא, כל החברות מפרסמות בתזמון מופלא, והלקוח המצוייד מלכתחילה בנציג קטן מכל חברה סלולארית על חגורתו, וקורא את הפרסומות, משתכנע מכולם גם יחד, והתוצאה הרת היגיון:

משחק כסאות בין שלל הניידים שעליו, כשהוא מתנייד מחברה לחברה. ופשוט, מחליף ביניהם על החגורה. וכשמגיע החשבון, הוא מופתע להיווכח שהמכה היתה מתחת לחגורה. כי את הפרסומת ניסח קופירייטר, בניגוד לחשבונית אותה ניסח פריק מתמטיקה… וכשנשאל אותו למה לו שלושה פלאפונים, יענה מידית: האחד כדי לסנן, השני להסתנן, [השלישי כי הוא פשוט התחרפן.] יש אמנם את אלו שאינם מורגלים בנשיאת משקולות, מה גם שהם חוששים מהמייננת ולא יקיפו עצמם בפוקושימה זעיר אנפינית, אך הם מיעוט הבטל באלף דקות חינם.

ואם כבר עלה הניָידון בנידון דידן, אי אפשר שלא להזכיר את התלות שפיתחנו בו, כאילו לא נוכל להתקיים לרגע ללא נייד ביד ומיד.  חייבים אותו במרחק קרינה, אחרת נרגיש כפלג גופא וכרבע עוף. וכך בכל מוצר המתפרסם ע”י שתי חברות מתחרות, שורר הבילבול בקרב הקוראים, וכל אחד רוכש/תורם/בוחר את המוצר/מוסד/שירות עפ”י אינטסטינקט הידוע רק לו. חובבי האסתטיקה והקומפוזיציה ישתכנעו עפ”י עיצוב הפרינט. לעומתם יש את אלה הבוחרים מוצר עפ”י המשרד העומד מאחורי הקמפיין, לפי רמת העדפתם האישית, אם אלו הותיקים “אדווה ברוש”, “אפיקי מים” “בון טון”, או אלו החדשים שזה מקרוב באו ה”ה פועה גלייכובסקי, “בינה לעתים” ו”זלמן B”. הצד השווה שבשוזפי הפרינטים, הבילבול.

המצב מסובך יותר כששלושה מפרסמים מתחרים, נלחמים על עיניך. ולדוגמא שלוש קופות חולים היוצאים בפרסום בו זמנית ומעוניינים שתיפול למשכב או שתחטוף התקף לב דווקא אצלם. אפשר להתאשפז רק מלראות את ההיצע.

מפליא אגב שלא קם הקופירייטר שינסח  את הפרסום לקופות, בצורה זכירה יותר?! אין מצב שתשכחו פרינט הפותח במילים: “יא חולה!!! בוא אלינו למכבי, ונאשפז אותך ללא ביורוקרטיה”. נפלת מכל המדרגות?! כללית, אתך לאורך כל הגבס! או: “דלקת הפרקים מפרקת אותך?! בוא למאוחדת ותצא מקשה אחת”. ומה שקורה, מרוב היצע וקופות, אנשים נרשמים ומתניידים מקופה אחת לרעותה הלא טובה ממנה. צריך רק להמציא לזה את חוק ניוד התיקים הרפואיים, וכמו בחברות הסלולאר – לתת ללקוח את הזכות להתנייד לקופה המתחרה ובד בבד להישאר עם אותם סימפטומים.

וכך אנחנו מתמודדים עם פרסומים זהים משפע חברות מתחרות המתפרסמות בעת ובעונה אחת בעיתונות ובשלל אמצעי המדיה וגורמות לנו לתחושת דה-ז’ה -וו על בסיס שנתי, חודשי, שבועי ויומי, ואנחנו, מה לעשות, ממשיכים לשמור על הססטוס. הבילבול.

על תובנה ותבונה

אפרופו קופות וחולים אפרופרופו מבולבלים, לא מוזר לכם שהשוק התחרותי הקיים בכל העסקים לא תקף בתחום בריאות הנפש?! עובדה שאפ’חד לא נתקל בקמפיין פרסומי לבית מקורייזים.  אז אחד מהשניים, או שרוב משוגעי מדינתנו מתהלכים חופשי כשהמשטרה לא עושה כלום בנידון. או שהם פשוט היגרו לחו”ל. היתכן שכולם פה נומרליים?! הרי ידוע הוא שמה שמפריד בין מצב נורמלי לקרייזַלי זו רק טיפת יוד חסירה או יתירה באיזור הצוואר, אז מה תגידו, היוד לא מפקשש באיזורנו פה ושם?! בנקודה זו, עלינו [כותב השורות ובבואתו] על תובנה מעניינת, והיא, שחולים מנטליים ישנם גם  בועטם, אלא שחלקם הגדול מאושפז במשרדי הפרסום, חלקם האחר מתלבלר במאמרים חסרי תוכן תחת שם גלוי, ולפחות אחד מהם הינו משחרר האגרסיות הידוע, נוטף הארס, מזיל הריר, שופך האש והגפרית ברחבי הרשת ה”ה הטוקבקיסט מיודענו.

לא בשמים היא

“ויעמוד המנכ”ל על רגליו ויפריח כמה ‘שמות’ לחלל אך קולו היה כקורא ‘במדבר’ ואז, ללא אומר ו’דברים’ הגיע להחלטה, ‘ויקרא’ שמו ‘בראשית'”

וישמע זאת הקלמן, ויפטיר “אוי וִי גיט”,

“בראשית וריטיינר זה ריקוטיינר”,

אם הבריק לעמיתי המותג “בראשית”,

גמני לא רוצה לצאת א’קליינער’,

ויסַמן  לעצמו “וי” לחוק ולשארית,

שיתפוצצו הקנאים ויקהו את הציינער.

ולא אֵחר לעשות הבוחער המטזר בנו ובוכעם,

חייבים לחשוב שונה ולהתבדל,

כך, ורק כך, לא אזדקק לבקש לוחעם,

רק שלא אבוש מפני מגחכי והולכי הבטל,

ויגמור אומר שאין על “נוחעם”

אפשר כבר לחתום, ובא לציון גואל.

והנה אך יצוא יצא אחיו, האחד שמבין

ויעקבנו זה פעמיים ב”וין וין”

אך אסייג את כל דברי הנבובים והחופרים

הם רק בבחינת “וכי יקנא איש” קנאת סופרים.

וגם אם לא הוקפד על הסדר הכרונולוגי כיאות,

בכל מקרה לא יוצאים דברי מגדר שטות.