מאת: בנימין שין
עשרים וחמשה ביוני, 2012
מחלקת הפלנינג במשרדים השקופים של אקלר פומסקי & ורז’בינסקי.
תומר ואוהד מקשקשים עם הבלק.
מה עושים היום?
הופה, סקודה לצעירים במגזר החרדי.
פותחים ת’יומן. ראש השנה, לא צריך רכב. כיפור, ברור שלא. אם כבר, אופניים. סוכות? מגגלים קצת בתמונות ומגלים שבשווקי ערב סוכות אין מקום לזוז, אפילו את ההדסים צריכים להחזיק בעמידה. אז איפה מקום לסקודה?
מגלגלים ת’גלגלת של העכבר, חנוכה, הופס. מדי רחוק.
אין ברירה. ככה אתם הופכים ליצרתיים אמרו להם המרצים בבית-ספר לפרסום, עם תפוח על הראש או בלי: כשאין ברירה, יוצרים. ככה זה.
אלול? אוהד, מה זה אלול?
בוא נגגל.
אלול. ‘זמן’ חדש. ישיבה. מה זה?
גיגול גורר גיגול. ישיבה. מוסד לימודי לבחורים מגיל 13 עד גילאי 26 בממוצע.
הופה, גילאי העשרים ו’. הגיע זמן סקודה.
המשרד כולו מתעורר.
ההתלהבות עולה מרגע לרגע. הלב מרגיש מהלך גאוני מתבשל.
עד היום דחפו לבני העשרה של המגזר החרדי משקאות אנרגיה, צ’ולנט, כובעים וחליפות. די. פנו מקום לסקודה.
הקופירייטר זועק: חוזרים לישיבה… בסקודה חדשה!
אורנה, הגיברת מהארט לא נחפזת. אמנית בנשמה היא. לא תתן להתלהבות להדביק אותה. היי, חברה, לאט לאט. תנו לבדוק.
ושוב גוגל, ישיבה, בחורים, גמרות, מסכתות. גוגל תמונות. גמרא גדולה עם כריכה חומה. הופה! כריכה חומה.
החבורה נחפזת לפאני, המעצבת הגרפית, שמסתערת על המשימה לפי ההוראות: רקע חום של כריכת גמרא, הסקודה הכסופה פורצת בעוז, ומעל הסלוגן שיתזז את עולם הישיבות: חוזרים לישיבה… בסקודה חדשה.
שלושים ביולי, 2012 חדר המדרגות של בנין מגורים בלי מעלית בבני ברק
למחרת תשעה באב. היום הראשון של בין הזמנים. ישרול מייאיר, מבחירי תלמידיה של ארחויס תוירע חוזר מהתפילה. השכן החסיד עוד ישן, ולו יש את הפריבילגיה ואת הזמן לשלוף את עיתון המוואסער מהתיבה ולקרוא קצת על העולם הגדול. נו, בכל אויפן בין הזמנים. מכדי, למה נקרא שמו בין הזמנים, על שם שהוא בין שני זמנים. ונמצא הוא אינו זמן. כי אם יום שהוא לא זמן. זמן שאינו זמן. אה, איזו הגדרה נפלאה.
ישרול מייאיר אינו מבין את כל החדושעס. בראותו את מודעות על החופש ואת תמונות הנוף, חולפת מחשבה במוחו הישיבתי: אה, נו, כבר יצאתי ידי חובת הנופש. מה רבו מעשיך. איזה נוף יפה, איזה מפל מים יפה. נמשלה תורה למים, ואנוכי לנופש על אפיקי מים.
ולפתע צדה עינו משפט מרהיב:
חוזרים לישיבה…
…בסקודה חדשה.
אין ישרול מייאיר מבין בכגון דא.
סודה הוא מכיר. זה ששותים ממנו אחרי החמין בשבת בבוקר.
אבל סקודה? מאי האי?
אבל כבר אמר הראש-ישיבה, יש תורה יש חכמה.
התמונה המרהיבה אינה מותירה מקום לספק. הוא ניהו סקודה. רכב אישי.
נו, זה כבר לא דבר של מה בכך.
בכבוד התורה עסקינן.
ישרול מייאיר ממהר לקרוא בריכוז את מספר הטלפון, ומשנן אותו במנגינת אמת מה נהדַר – היה כהן גדול, ועולה הביתה בצעדים מתרוננים.
כבוד התורה קודם לפת שחרית, הוא לוחש ספק לעצמו ספק לאויר העולם, וממהר להתקשר למספר הטלפון שעל המודעה.
“סוכנות סקודה שלום”.
“שלום רב לאוהבי תורתך”.
סליחה?
“סולח. ראיתי המודעה שלכם על סקודה לחזור עמו לישיבה. ניתן לקבל פרטים?”
“אוהו, בוודאי. נשמח לקבוע איתך פגישה ולהסביר לך על המבצע המיוחד שלנו”.
“אממ… אני מעדיף קודם לדבר בטלפון ונראה במה מדובר. אין בין שמיעה לראיה כי אם מראה עיניים בלבד”.
“תראה, מדובר בסקודה אוקטביה דגם אחד נקודה שתיים טי. אס. איי. ואנחנו מציעים אותו עכשיו במחיר מיוחד לתלמידי ישיבה, בהנחה ענקית של אלפיים…
“מה?! הנחה של אלפיים? אז כמה כבר נשאר? שבע מאות ואחת עשרה?”
“מה פתאום, המחיר אחרי ההנחה הוא מאה עשרים ואחד אלף, ותשע מאות תשעים בלבד?”
“מה? מצאתם תלמוד בבלי חדש?”
“מה?”
“אה, אתם לא מוכרים את הסקודה תמורת דפי גמרא?”
צליל תפוס.
שוין. אגד יכולה להרגע.
מנהלי הישיבה יכולים לעצור את הטרקטורים. אין צורך ליישר את השטח ממול ולהכין חניונים לסקודות.
אולי בזמן הבא.
כשמנהלי סקודה יתעשתו ויבינו שלתלמידי הישיבות מוכרים סקודות תמורת דפי גמרא.
אלא אם כן אתה מוכר לו קופסת טשולנט פרווה, בחמשה שקלים.
וגם זה בהקפה.
33 תגובות
פשוט הורסססססססססססססס. (כמו שתיארתי בתקציר)
כבוד לכותב המוכשר. בזיון לאדלר חומסקי ורשבסקי גריי.
קורעעעעעע
אדלר- אחת היציאות המפגרות אבר !!!
כתיבה מעולה אגב.
ואני חשבתי שלפיד יורד בסקרים. והנה מתברר שיש לו לפחות ארבעה מצביעים:
אדלר, חומסקי, ורשבסקי, גריי. שהסיקו את המסקנה לאיפה הלך הכסף.
אחלה פוסט! שווה כל סקודה!
מעולה.. סוף סוף פוסט לענין
וכבר אמר מי שאמר: עד שאין לך איזה צ’למר במשרד עם צרור בן מאה מפתחות במכנסיים
אין לך את זה!
פוסט יפייפה. יישר כוח!
אחלה פוסט. ירבו כמותו
אצלנו בישיבה של מרן ראש הישיבה הרב איתן דובקין שליט”א
דווקא מקובל להתחיל זמן חדש עם – אוקטביה….
ולמה יש לי הרגשה שכל חטאה של המודעה הזו היא מכיוון שהיא פורסמה רק בהמבשר? ויש כאלה שזה מוציא אותם משלוותם….
מנחם כתב:
מה הקשקוש הזה?
ברוך שובקס נראה לך גערער?…
תלמיד הבצפר כתב:
אני חושב שאיתן דובקין אוהב יותר את פיונטאק מאשר סקודה או אוקטביה.
מנחם כתב:
נראה לי
שהפאדיחה הגדולה שרק בהמבשר אישרו כזאת מודעה…
נו באמת, אף אחד לא באמת חשב שאדלר חומסקי & החבר’ה שם, עושים פרסום למגזר.
הם כבר הודו שהם לא יודעים, לא מבינים, לא יכולים ולא באמת הצליח להם, ולכן סגרו את ‘טריו’ ז”ל.
אני יכול רק לנחש (ויבורך מי שיבדוק…), משפחת פורוש רצתה סקודה (אולי אפילו דגם סופרב כמו שיש לשרי הממשלה…), והצליחה להשיג בארטר לתשלום באינצ’ים בעיתון המשפחתי.
והקראייטיב? לאחר שסיכמו בסקודה את הדיל, ולא משנה כמה עמודים הם קיבלו שם, זה תמיד יהיה דיל מצויין (ל’המבשר’ כמובן), מישהו בסקודה היה צריך לעשות מודעה (בכל זאת – יש דברים שדומים אפילו בין ‘ידיעות אחרונות’ ל’המבשר’ – גם ל’המבשר’ צריך לשלוח PDF :-), אז ביקשו ממשרד הפרסום שכבר נמצא בסביבה (המשרד הכללי) לעשות איזו מודעה.
ואם תשאלו אותי, הקופי בכלל חשב שיש מנהג אצל החרדים שבאמצע ישיבת עבודה (בכל זאת יש כאלה שעודים, הרי מי שלא – לא יוכל לקנות סקודה…) הם יוצאים לקנות רגע מכונית וחוזרים…
לא ככה?!?
חה. כתיבה מעולה. מילא חוזרים לישיבה עם סובארו 99…
טוב….
לפחות אפשר להראות ללקוחות מה קורה כשמנסים לבד.
כתיבה מעולה!
אברוּמי כתב:
לאודע , הפיסוק השגיאות הקטנות וכו’ .. לא נראה לי שאלו שורות של ברוש.
נחמן כתב:
איתן אוהב את כולם. ובלי קשר אל תערב את המשפוחע בביזנעס 🙂
יפה יפה.
פשוט פוסט מגניב…. כתיבה מעולה!!
בטוח שלזה הם התכוונו???
נראה לי שהם למדו בבצפר……
פוסט מגניב במיוחד
נפילה שכזו כבר לא נרשמה שנים ,האמת מה שהיה רק חסר במודעה זה מתנה של מנוי חודשי של עוז והדר….
@ קרליבכיסט:
או לצרף דיסק עם הדף היומי היה יותר משעשע ומבזה כאחד.
וברוש היה אומר על זה: נוירא
: )
זה נראה ברוש נשמע שובקס. אבל תמהני אם ישרואל מאייר אין כסף לקנות מנוי מניין לו כסף לרכוש סקודה ואם תמצי לומר שאינו מעוניין בשירותי המבשר. וכסף בוא נגיד לא חסר לו. אז ליייימך כמוהו שעדיין חושב או יותר נכון לא חושב כי הקלבסה עסוקה בצולנט של ליל שישי שאפשר לקנות רכב בדפי גמרה. פה נכנסת תמיהתי איך עגל כזה יכול לקלוט דף גמרא בכדי לשלם. האומנם התרשמנו לשווא.
שלוש הנקודות שהקופי הניח אחרי הטקסט “חוזרים לישיבה”(…)לדעתי מכוון למשהו טיפה יותר מתוחכם ממה שכותב הפוסט (ורוב) המגיבים חשבו שזה,
יש גם את המונח הפרסומי העתיק “עצם זה שמדברים על הפרסום שלנו – כבר הצלחה ”
ובכלל כל נושא הברטרים בעיתונות החרדית צריכה טיפול של מבקר המדינה
שוק שגורם לטעויות בכל מבחני סקרי פרסום למיניהם
אגב
הכתיבה מעולה
העלילה יותר בכיוון של שמואל ארגמן
איש בער כתב:
לאודע , הפיסוק השגיאות הקטנות וכו’ .. לא נראה לי שאלו שורות של ברוש.
לאחר ברור זה אכן ברוש
דור שבו מחמאה זוכה לדירוג נמוך. במה אשם ברוש?
🙂
את הפוסט מאד אהבתי… את הפרסום כלל לא
פוסט מדהים ,
לגבי הפירסום : מה הקשר??? רבונו של עולם????.
מה לבחורי ישיבה תמימים – לסקודה???????.
ומה הקשר בתחילת הזמן,? מילא בסוף זמן…
לא לעניין ,לא ממוקד, ולא למגזר הצעיר הזה.
והנה סובארו בפרסומת משלהם:
חוזרים לכולל עם סובארו אברכים….
@ שלומסון:
שנון
אני חושב שהקופי של החוזרים וכו\’ מעולה לדור שלנו. זה המצב של בני הישיבות לצערי.
אנחנו מפחדים, כולנו, לחשוב על זה ברצינות ולהיווכח שזה פשוט אמיתי ומוכר.
הפוסט אומנם הקצין והדגים בחור מאורחויס תיירעעעעע שזה לא מתאים שם לרובם
אבל אני מכיר המון בחורי ישיבות שזה פשוט הם, – לחזור לישיבה בסקודה חדשה או כל רכב מכובד אחר.