מאת: מנחם פינס
הצפירה הארוכה ניסרה בחלל הרחוב החרדי, עולה ומתגברת, מזכירה לכולם שהיום הוא יום השואה על פי החוק. אתמול היה יום רגיל, גם מחר יהיה יום רגיל. אתמול שידרו אירועי בידור ושלל ליצנויות זולות, גם מחר. היום לא. כך קבע ספר החוקים. לתוך דקה אחת בודדת ולעוד יום מלא בשירים נוגים והופעה מרתקת בליווי זמרים ב’יד ושם’, מצטמצמת לה שואה איומה שהכחידה מיליוני יהודיים – זקנים, צעירים, נשים וטף. כולם, הומתו בעינויים קשים ובמיתות משונות. אלו שנשארו לחיות, מתו כל רגע ורגע בחייהם. מתו מן הזיכרונות, מתו בטביעה בים הכאב והבדידות, ומתו מן היחס המשפיל של המדינה שעד שלקחה פיצויים מהרוצחים, לא השכילה לתתם לאנשים הנכונים.
ולתוך הדקה המטופשת הזו, יש מי שרוצה לדחוס את הכל. אין כמעט בשום מקום עלי גלובוס מנהג מוזר של צפירה לשם “התייחדות” עם זיכרון כלשהו. בסך הכל מדובר במנהג גויי קדום שנתקע בארץ מימיי העותומאנים או הבריטים, שבעצמם כבר לא נוהגים כך. אבל החרדים, הם תמיד קרים ואטומים. רגע אחרי שיסחטו את כל הכסף מהמדינה, על חשבון נצרכים – הרי לספורט אי אפשר לקצץ – הם יעזו ללכת בצפירה! אנטישמים. לא מספיק שהם גרמו לשנאת הגויים בכל התקופות, הם עוד הולכים בזמן הצפירה?
יש דברים שכנראה לעולם לא ישתנו. אחד מהם, הוא המנהג העיתונאי-ישראלי להגיע לפני הצפירה לרחובות החרדיים ולצלם אנשים הולכים ברגע הקדוש הלזה. מי שלא ראה תענוג של צלם עיתונות שמוצא טרף בזמן הצפירה, לא ראה תענוג מימיו. לרגע ניתן לחשוב כי בעיתון ישמעו אפילו את הצפירה המעצבנת ברקע. לא ברור למה הם מתעקשים לצלם ברגע האמת ולא לוקחים תמונת אילוסטרציה משוק ארבעת המינים עם הכיתוב “רבנים בני העדה החרדית בקניית לימונים, אתמול בשעת הצפירה”. שלא לדבר על העוז והגבורה לחלל את הזיכרון לצורך הצילום. מסתמא זה לא ‘מזיד’ אלא ‘מתעסק’.
תמיד, אבל תמיד, עם הישמע הצפירה, או לחילופין בהגיע הצלמים – המוקדם מהשניים – ישנם הצדיקים שדואגים לקידוש השם ונעמדים כגלמים. אחר כך גם יגיעו הראיונות המתנצלים בכל כלי התקשורת. “תראה, גם חרדים מכבדים את זכר השואה. אנחנו במבצע סודי העלינו על משאית חרדים שיבואו ל’יד ושם’. הם ממש הגיעו לראות במסירות נפש. אתה יודע מה יעשו להם בחברה החרדית?”
ההתקפות המסורתיות נגד החרדים בנושא זה הן באשמתנו. לא מכיוון שלא חיפשנו לצלם נהג חילוני כשגם הוא מפר חוק ומזלזל בדברים רגישים, כשהוא פותח בנסיעה מסוכנת תוך זלזולו בחיי אדם. נקיפות המצפון, הן החומר שמביא את הצבועים לרחרח באזורנו. אולי מקור ה”אשמה” נובע מכך שלפעמים, מבלי משים, אנו מביעים איזו שהיא תחושה שהנה, בכל זאת הם עושים טקסים ויום מיוחד. אנחנו לא.
אנחנו לא. וטוב שכך.
אנחנו לא, כי מבחינתנו שואה אינה מאורע היסטורי שנכלל בחומר הבגרות, אלא חלק מאיתנו. זיכרון לשואה לא נגמר ביום אחד או בדקה קצרה. אנחנו חיים את השואה, נושמים אותה ובוכים אותה. שיר נוגה, לא הוא יחזק את הזיכרון שמתעמעם. אכילת במבה וצרחות פראיות באוטובוס של בני נוער בדרך לטיול שורשים באושוויץ, לא יחזק את הכאב או הזכר. הילדים שלנו נקראים מוישלה ויענקלה על שם אלו שלא שבו משם, לא רן או מתן, צליל, ים, מדרכה, ושאר שמות.
ב’חדרים’ ובישיבות זוכרים בכל “אב הרחמים”, בכל רגע של הגייה בתורתם של גאוני ישראל שנטבחו, בכל שם של ישיבה או חסידות הנקראת על שם מה שנשאר שם. כל ילד קטן החובש כיפה יודע לספר סיפורים עד אין סוף על גבורה יהודית בתוך התופת ועל עוצמה מדהימה של הנרצחים על קידוש ה’. זה מה שיחקוק את הזכר לדורות. לא דקלום תאריך הלידה של היטלר או של מרד גטו וורשה. לא נאומים על שואה, גבורה ותקומה בשעה בה נואם צורר חדש שבעידוד מדינות רבות בעולם קורא להשמידנו עד כלות.
אז תפסיקו להתנצל, כי מי שצריך צלצול או צפירה כדי להתעורר ולזכור את הזוועות, וגם זה בקושי עוזר ליום אחד, הוא המסכן שצריך להתנצל בפנינו. אם הייתם מביטים בשרידי ניצולי השואה לרגע, רואים איך הושלכו לאשפתות, הייתם מבינים שכאן, לא פועם הלב הרגיש לשואה. אין בהתקפות הללו דבר מלבד שנאת עמי ארצות. ראיה לכך היא, שבזמן בו אתם קוראים שורה זו, כבר נשכחה השואה כאן. נגמר היום.
פורסם בעיתון משפחה. איור: אבישי חן
39 תגובות
מקסים. אהבתי.
כתוב מצוין – בנוגע ליום השואה זה נכון.
ביום הזכרון לחללי צהל כן כדאי לעמוד
כבר פגשנו באמהות שכולות (לא צלמי עיתונות)
שנפגעו – לא די שאתם לא הולכים לצבא גם לא אכפת לכם…
חזק,
שכויח!
כמה שטויות במאמר אחד. וואי, הדם בוער לי. אז אני אנשום קצת, ארגע ואגיב. פשוט הבל ורעות רוח.
טוב. זה הולך להיות המאמר תגובה הארוך שכתבתי. אז אני מתנצל מראש.
“ולתוך הדקה המטופשת הזו” כתב המחבר הנפלא. אח. כמה קל להפוך דבר נפלא כמו זכרון לאומי למליוני הקדושים ל”דקה מטופשת” לא פחות. “דקה מטופשת”. אני צריך לכתוב את זה שוב כדי להאמין שיש מישהו יהודי, ישראלי שיכול לכתוב מילים ריקות כ”כ על דקת דומיה ביום השואה. דקה שכל עם ישראל עומד ומתייחד עם קדושיו. אם המליונים שנרצחו על קידוש ד’.
“מבחינתנו שואה אינה מאורע היסטורי שנכלל בחומר הבגרות, אלא חלק מאיתנו.” “אנחנו חיים את השואה, נושמים אותה ובוכים אותה”.
כן בטח. כל רגע וכל דקה. אתה הולך לישון בלילה וכשאתה אומר המלאך אתה נזכר בילדים שנטבחו, כשאתה נחנק מהצ’ונט בשבת אתה חושב על קליפות תפוחי האדמה שסבתא שלי אכלה באשוויץ, וכשאתה זולל במסעדה עם רעייתך באמצע השבוע אתה חושב על הילדים שאכלו שאריות שחבריהם הקיאו. אני בטוח. כל רגע וכל דקה שהרי המוח האנושי אינו מסוגל לשכחה כמובן. הוא חי את הרגע כל הזמן. אתה בטח לא קונה מכוניות גרמניות בגלל זה, ולא צורך מותגים מגרמניה. כל לילה שאתה הולך לישון אתה אומר קל מלא רחמים, ובבוקר אתה שומע רק שירי אבל. נו באמת! על מי אתה עובד? אם אתה לא רוצה לזכור, אל תזכור, אבל אל תספר לי שאתה זוכר כל יום, כל רגע כל דקה.
אני כבר לא מדבר על הערך שבזכרון כלל ישראלי כזה, אלא סתם על הערך של להקדיש רגע של להזכר. אולי בעצם בכלל לשיטתך הנבונה צריך לבטל את עניין היורצייט האישי. למה צריך כל שנה לעלות לקבר, ב”דקה מטופשת של זכרון”, להגיד קדיש (אולי גם זה מטופש?) ולהזכר בקרוב שנפטר? הרי אנחנו חיים את האבל כל הזמן, כל החיים, כל רגע וכל דקה כפי שכתבת
רבש”ע ידע מה טבע האדם. הוא ידע שהאדם שוכח. וטוב שכך. אחד ממתנות הא-ל. אם לא היינו שוכחים חוויות קשות שעוברות עלינו, אם הזמן לא היה מרפא את הפצעים, היינו חיים כל חיינו באבל שהיה משניא עלינו את החיים, והיינו כנראה סוגרים את השלטר.
לגבי הצפירה עצמה. “וידם אהרן”. כנראה שגם הוא עמד לדקה מטופשת.
בעצמך אמרת שאין אף גוי שנוהג את המנהג הזה, אז זה קצת קשה העניין של מנהג הגויים, ודווקא כל עניין ההתייחדות הלאומית, הזעקה על הצרה, והתשובה היא מנהג יהודי מאוד.
הרמב”ם כותב בהלכות תענית פרק א’ הלכה ב “ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבא צרה ויזעקו עליה וירעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב: “עונותיכם הטו אלה” וגו’ וזה שיגרום להסיר הצרה מעליהם”. (ואפשר גם בצפירה אני מניח. אה כן, איך לא חשבנו על זה, אפשר גם להגיד תהילים בצפירה).
אה כן, והרמב”ם גם חשב על גאונים שיגידו שזה מנהג העולם:”אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתב בתורה “והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי” כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי”.
ובכלל ראינו שרוב הפוסקים סוברים שהאיסור ללכת בחוקות הגויים הוא רק כשיש במנהג הגויים משום פריצת הצניעות והענווה, או שהוא מנהג ללא שום טעם ותועלת, וברור שהוא נעשה משום אמונה תפלה של הגויים (מהרי”ק שורש פח, ריב”ש קנח). וכן דעת רבי יוסף קארו והרמ”א (ב”י ורמ”א יו”ד קעח, א). וכיוון שיש טעם במנהג, שעל ידי הצפירה והדומיה מתייחדים כולם יחד באותו הזיכרון, אין בזה משום מנהג גויים.
ובכן ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ב, יא: “ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא… הלך לראות בסבלותן של ישראל, היינו דתנן הלל אומר: אל תפרוש מן הצבור, שלא יהיה אדם רואה צבור בצער ויאמר אלך לביתי, ואוכל ואשתה, ושלום עלי נפשי, אלא יהא נושא בעול עם חבירו”. ובמדרש שכל טוב לשמות שם: “והיינו דתנן הלל אומר: אל תפרוש את עצמך מן הצבור. ותנו רבנן: בזמן שהציבור בצער ופירש אחד מהם ואכל ושתה, שני מלאכי השרת מלוין אותו ומניחין אוכלין על ראשו, ואומרים פלוני פירש עצמו מן הציבור בעת צרותיהם אל יראה בנחמות ציבור. תניא אידך: בזמן שהציבור בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי, ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: הנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין, אכול ושתו כי מחר נמות (ישעיה כב יג), מה כתיב אחריו: ונגלה באזני ה’ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון”.
ותודה לר’ גוגל על המקורות.
זה נכון שהתקשורת לקחה את היום הנפלא הזה במקום למקומות של הדגשת קידוש ה’ ולימוד העוצמות של עם ישראל והניסים הגדולים, למקומות של חולשה ושירים נוגים. אבל האבל הלאומי הוא אמיתי, הוא מחבר, הוא מתקן ואני בטוח שהוא פועל נפלאות בשמים.
אם יהודי הזיל דמעות בגלל שיר, או בגלל ששמע את אל מלא רחמים לראשונה בחייו, או שראה בגד של ילד בתוכנית על אושוויץ בטלויזיה, או ראה בפעם המליון את הסרט “רשימת שינדלר”, או שמע את הרב לאו מדבר מעל במת יד ושם בצורה מצמררת, או שמע את סבתא של מישהו לא מוכרת מספרת את חוויותיה הנוראיות, או סבא אחר שנשאר לו עוד שנה לחיות מספר שהוא גם כך בקושי חי – זה לא ממש משנה ממה. רבש”ע אוסף את הדמעות, דמעה לדמעה, כמו שמספר ר’ שלמה קרליבך, ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים.
ולגבי זה שהתקשורת רודפת אחרי כאלו שחייבים בכח לעשות חילול ה’ ודווקא ללכת בצפירה בבחינת “מה העבודה הזו לכם? לכם ולא לו…”, שגם יצטלם. למה לא? הרי לדעתו זה הקידוש ה’ הגדול ביותר בעולם. הצדיק הולך בצפירה לזכר הנרצחים. אח. רבש”ע מתמוגג מהנאה בטח מהצדיקות שלו. אז שגם עם ישראל יהנה וילמד מהקדושה שלו. כי הרי קשה לעמוד לרגע ולהגיד פרק תהילים. אני אהיה חלילה חלק מעם ישראל.
והאבל הלאומי, הענק כ”כ, המחבר כ”כ, הנפלא כ”כ, המוסיף קדושה וטוהר – מקורו אמת גם אם בחוץ הוא נראה ריק, שהגרעין שלו הוא מהנפש היהודית, הטהורה, כן, גם של אחינו החילונים, וכן, גם בצפירה. והדקה של הצפירה, היא הזיקוק של כל היום הזה.
בואו נחשוב רגע כולנו, מה עשינו ביום השואה. חשבנו על קונספטים, דיברנו עם לקוחות, התעסקנו עם ספקים, שיפצנו את הארט, חידדנו את הקופי, צחקנו, אכלנו, שתינו.. העבודה משחררת לא? ועכשיו בוא נחשוב מה עשינו בצפירה. נ-כ-ו-ן ילדים. חשבנו על הנרצחים. חוץ מאלה שהיו עסוקים לחשוב על זה שהם צריכים דווקא ללכת כדי שלא יגידו חלילה שהם עומדים יחד עם כל עמם. וגם הם אני מאמין שלשניה אחת הבליחה במוחם הקטן הברק הדוקר הזה של ילד יהודי מרים ידיים מול חייל נאצי, או של אמא עם תינוק שהיתה שם ונורתה מול משפחתה או כל מחשבה אחרת של זכרון.
אנחנו חייבים להמשיך ולזכור. כן, בשביל זה המציאו את מושג היורצייט. וזה יורצייט לאומי. כי ב”ה אנחנו חיים. לא בתוך השואה, אלא בתוך התקומה, לא באבל אלא בחיים, לא בחורבן אלא בבניה. ומתוך ניסיך שבכל יום עמנו, צריך גם לזכור את הקדושים, אלו שנרצחו בשואה, וגם אלו שמתו על קידוש השם וקידשו את דמם במלחמות ישראל כדי שאתה תוכל לשבת כאן בשקט וללמוד תורה או לכתוב מאמרים הזויים במשפחה.
ומחה ד’ דמעה מכל כל פנים.
גיזמו,
חצי שעה לוקח לך גם להירגע וגם לכתוב תגובה ארוכה כזו?
יפה לך.
או שהדם לא בער לך מאוד.
וואי וואי גיזמו אתה יודע את כל התורה.
אבל לא הסברת מי החליט שזה היורצייט? מי יגיד לנו מתי לזכור? ואם בא לי מחר דווקא??
כל מילה בסלע!
היה לי יותר מידיי ארוך .גימזו והאמת שגם את מאמרו של פינס המוכשר לא ממש קראתי בעיון.אך יש לי מה לומר בנושא. א. יסבירו לי רבותי המלומדים מה הבעיה בלעמוד דקה ברחוב ובכך לכבד ולו יהודי אחד שבעיניו זה חשוב .על איזה איסור נעבור?בתוך הבית כמובן שכל אחד יעשה כרצונו.ב. את האמת יש לומר אין לנו שום אופן לזכור את השואה משום היבט ואנחנו אכן לא ממש זוכרים או משקיעים זמן ומחשבה .בענין השואה כבר ידוע שגדולי ישראל מקדמא דנא החליטו לא להוסף ימים על הקיימים ודי לנו בצומות וכו הקיימים. אך מכאן ועד לפגוע ברגשות של אחרים כשאנחנו בכל יום זועקים חמס על הפגיעה ברגשותינו עיין ערך יתד נאמן היום אתמול ומחר.הציבור התורתי מזועזע מפתיחת……התרוממות רוח בקרב…..מסגירת….וכו וכו.תעמדו קצת לא יקרה כלום
גיזמו,
זה היה קשה… אבל כל מילה פנינה.
האמת היא שלא פעם כשאני קורא מאמרים של פובלציסטים בחצי ש”ח אני נמנע להשיב להם מנה אחת אפיים בשל עצלותי המפורסמת.
אני שמח שעשית הפעם את העבודה בצורה יוצאת מן הכלל. ברוך שכיוונתי…
צודק ולא צודק.
אין ללכת ברחוב משום מראית עין, אי לכך ניתן לכוון באותה השעה להיות בבית או בכל מקום אחר פנימי.
אבל להפוך את דקת הדומיה למשהו קדוש… אם גדו”י לא קבעו כך, למרות שהם גם ידעו את מה שאתה חושב. זו כנראה לא דקה קדושה כ”כ.
במיוחד שחודש ניסן אין מספידין בו וכו’…
והכותב כולה לועג למנהג המקודש לבוא לככר השבת או לכל מקום אחר ובמקום לצלם את עשרות החרדים שעומדים יחד עם כל עמ”י בדקת הדומיה, הוא בוחר לצלם את הבחורצ’יק (אולי עם מכשירי שמיעה) שלא שם לב והמשיך ללכת.
גיזמו…
עכשיו אני צריך להרגע מקטע “אחד” שחזר על עצמו בכתבתך הארוכה כאורך הגלות…
יש הרבה אמת בדבריך, אך במטוטא מנך (או במבוטא עליך)
תפסיק להאשים אותנו שאנו צוחקים על הדקה המטופשת הזו, מכיון שהדקה הזו קמה על בסיס ריק מתוכן רוחני, ולכן זה טיפשי גם אם מעורב בזה רצון אמיתי וכנה…
תגיד לי
מי קבע שצריך יום זכרון דווקא בסגנון כזה?
מי קבע באיזה יום, ועל בסיס מה?
מי קבע שדווקא צפירה תעצור אותנו מלצעוד?
בכלל היכן נשמע כדבר הזה (ובמיוחד עליך אני מתפלא עם כל הציטטות שלך אתה נשמע יודע ספר), שחילוני יגיד לחרדי מה לעשות בעיניינים רוחניים ???
זה שהם עושים את זה בתמימות, גורם לי לרחם עליהם ואפילו להעריך כי מכל העקרונת שהיה צריך להיות להם בקושי זה נשאר, נו אז לפחות זה…
אבל לעשות כמותם, מה אני מטומטם?
ממתי חילוני שעושה כל דבר אסור כנגד התורה שלו יגיד לי מה לעשות?
ועוד לכעוס עלי?
מה קורה לך גיזמו היכן כושר השיפוט שלך נעלם?
הפירסום עלה לך לראש, אתה בודק כל נושא האם הוא מביא לנו פירסום שלילי או טוב?
מה אפכת לנו מה הם יגידו עלינו…
הם טועים והם צריכים לדעת את זה.. ואם הצעידה באמצע הצפירה לכולל או לביהכנ”ס ואפילו לעסקים, מראה להם שאנו לא מסכימים איתם מצויין.
גם לשיטתם הענייה זה דבר רוחני “להתייחד עם הנשמות וכו'” ואם זה דבר רוחני מי מבין בזה, חילוני?
ועוד דבר הבאת ציטטות להצדיק דבריך, מעניין כנראה הפוסקים שלנו לא יודעים מה שאתה יודע…
תבין דבר אחד, לענ”ד לצחוק ולרחם עליהם מותר וראוי, כמובן לא בפרצוף..
וזאת בשביל לא להיות עם דעה כמו שלך, אתה כנראה בהתחלה ניסית להבין אותם, היום אתה כבר חלקית מסכים, עוד כמה שנים אתה גם תעשה את זה… ועוד תחשוב שעשית בזה טוב לנרצחים…
ויש לי טענה על כעסם הלא מוצדק נגדינו, במידה והם עדיין חושבים שהם צודקים,
באותה מידה שאתם רוצים ש”נעשה ונשמע” את אשר אתם עושים…
תעשו את ה”נעשה ונשמע” שקיבלתם לפני כמה אלפי שנים יחד איתו…
עד אז.. אל תבואו בטענות לא מוצדקות, כי יש לנו הרבה יותר טענות ומוצדקות עליכם!
אה, וד”א לטענות המוצדקות שלנו הם קוראים “כפייה דתית”…
לגבי העמידה הטיפשית:
גם אם הדבר נעשה בתמימות וברצון טוב, זה עדיין עושה את המעשה “תמים וטיפשי”
ושאלה אחרונה: אתה חושב שרוב הציבור החרדי שלומדים בכולל לא מזכירים לע”נ את הנרצחים? אתה לא חושב שזה פי מיליון מעמידה מטופשת במידרכה?
נ.ב. שגיאות מי יבין? לכן במידה ויש טעיות בנכתב נסה להבין את ההגיון ולא להתפס לקטנות.
בתור אחת שאומרים הלל ביום העצמאות בבית הכנסת מול הבית שלה ,למרות שאני לא מנפנפת מנגל ,אני יכולה לאמר,אין על מה להתווכח.
לא תצליחו לשכנע אף אחד חוץ מעצמיכם, יש דברים שהם מעבר , לא תבינו כי אתם לא שם,
אין טעם לזלזל בצפירה, אם היא מזכירה ולו לאחד את אבלו הפרטי, אין גם טעם להשמיץ חרדים שלא עומדים בצפירה כי הם אומרים תהילים במקום.
אין טעם.
לכל אחד פה יש את הסיפור מסבתא,לכל אחד יש את הכאב כשהוא רואה מספר כחול,
וכל אחד זוכר על פי אמונתו.
מדינה דמוקרטית.
יקירי, אין ספק שכולכם, התייחדתם עם הנרצחים ביום השואה. לא כ”כ משנה כיצד. כל אחד והחיבור שלו לעניין. (איני מאמין שהיה כאן ולו מישהו אחד שהוציא עצמו מהכלל והלך לחגוג דווקא באותו יום) כל תגובתי היתה על ההתבכיינות מהחגיגה התקשורתית על אלו שבחרו ללכת ולעשות “להכעיס” בצפירה.
בני – עם ישראל, המיוצג דמוקרטית כרגע ע”י כנסת ישראל, בחר ביום הזה, כיורצייט הלאומי של ששת המליונים. ואתה יודע מה, זה לא כ”כ משנה מי קבע, זו המציאות היום דה-פקטו. של אבל לאומי. כן, אתה יכול לזכור גם מחר, ואני יכול גם אתמול, אך זה יהיה אֶבל פרטי, וכאן יש אֶבל לאומי אבל של עם.. אתה יכול לבחור להיות חלק ממנו ואתה יכול לומר “מה העבודה הזו לכם? לכם ולא לי.”
אחד – אף אחד לא ביקש ממך לעמוד בתמימות. אתה מוזמן גם להגיד תהילים. אני בטוח שלא תמצא איסור הלכתי לעשות את זה. אף אחד לא כועס על אלה שלא עומדים, התקשורת פשוט מראה את הפאטיות של ה”דווקא” הזה. שבדיוק באותם 60 שניות אותו צדיק חייב ללכת, ולא חלילה להיות חלק מהעם האבל.
קולמוס – לא אמרתי שהדקה קדושה, אמרתי שהזכרון הלאומי קדוש. ואני מסכים איתך, שאין לעמידה משמעות בד’ אמות של ביתו אלא ברה”ר, שם יש מראית עין וחילול ד’. אני כן חושב שיש משמעות לכך שעם שלם מקדיש יחד דקה אחת מזמנו, יחד, באופן לאומי, לזכרון ולע”נ. וכל אחד עושה עם הדקה הזו מה שהוא מבין. אני באופן אישי מעדיף תהילים.
איש – תודה. קטונתי.
בחיאת, על מה חשבתם כשהבאתם לפה את זה?!
חבר’ה, כל מילה פנינה!!!!
מאמר משובח מאין כמוהו.
מנחם פינס היקר עלה והצלח, אתה מוכשר בטירוף!!!!
שאלה: למה החרדים אינם עומדים דום בזמן הצפירה ביום הזיכרון לשואה? ואם כבר הם עומדים מדוע הם אומרים תהילים, שישתקו בדומיה?
תשובה: תאר לך שיש למישהו חבר קרוב שנפצע אנושות, יש לו שתי אפשרויות להתייחס לידיעה הזו, אפשרות ראשונה היא לשמוע את דבר הפציעה שלו, לעצור רגע את מהלך החיים לדקה אחת על מנת לכבד אותו, ואז להמשיך את החיים כרגיל, או אפשרות שנייה לנסות לעזור לו לבקר אותו לדאוג לו שיהיה לו יותר נוח וטוב.
ודאי שהאפשרות השנייה היא יותר ראויה, מכובדת ועוזרת לחבר היקר.
ובכן, על פי היהדות , הוכח שיש חיים לאחר המוות וכל מי שנפטר נשמתו עוברת לעולם אחר, ובנושא זה מדריכה אותנו היהדות כיצד לא רק לכבד אותו אלא גם איך אנחנו יכולים לעזור לנשמתו של הנפטר, ואם תשאל איך אפשר לעזור לנפטר הרי הוא כבר נפטר?
התשובה היא: על ידי שנעשה אנחנו מעשים רוחניים לעילוי נשמתו של הנפטר ועל ידי כך אנחנו גם מכבדים את הנפטר וגם עוזרים לנשמתו.
אם לדוגמא אדם נפטר וילדיו מארגנים ערב חיזוק של דברי תורה לעילוי נשמתו וכן מכינים דברי מאכל על מנת שהזכויות מהברכות של האנשים על המאכלים יגרמו עלייה ותוספת זכויות לנפטר אז המארגנים בעצם עוזרים לנשמה ולא רק מכבדים אותה.
לכן העזרה האמיתית לנפטרים לא מתחילה ונגמרת בעמידה דום של דקה אחת פעם בשנה, אלא בשיפור עצמי ושיפור העולם כולו שיהיה מקום שיותר טוב לחיות בו, יותר רוחני ויותר מוסרי, וכך על ידי המעשים הרוחניים שאנו עושים לזכותו של הנפטר אנחנו מזכים אותו ומשפרים את העולם כולו.
לעומת זאת, כאשר הגויים חיפשו דרך כיצד לכבד את זכר יקיריהם אשר נפלו למען מולדתם, הועלה רעיון דקת הדומיה אשר לפיו ידום כל העם בשעת צפירה שתושמע בכל רחבי המדינה. ובכך, אף על פי שהחללים עצמם לא יפיקו תועלת ממשית מן הדבר, העם מצידו – יכבד את זכרם.
רעיון זה יתכן שהוא טוב לאינם יהודים , אבל האם במקום לעזור לחבר שלנו אנחנו רק נעשה דקה של דומייה? האם זה מספיק? האם זה נכון לזנוח את העזרה היהודית לניספים ובמקום זאת אנחנו “מחקים” את מנהגי הגויים האם זה נחת רוח לניפטר? הרי זה בעצם זלזול בניספים היהודים. שהרי הם נהרגו על היותם בני העם היהודי עם המסורת המיוחדת ועם המנהגים המיוחדים ובמקום זאת אנחנו מראים לניספים כביכול “הנה, לא עזר לכם למות כיהודים, אנחנו נכבד את פטירתכם על ידי הטקס שאינו יהודי” האם זה לכבוד הנפטר?
עמידת דום תוך השמעת צפירה, נתפסת כצורת זיכרון לא-יהודית במהותה, ונחשבת במידה מסויימת כעין חיקוי של “חוקות הגויים”. יש בה מידה מסויימת של כאילו מתן ביטוי להצלחה של הרשעים במטרתם להשמיד את רוחו של העם היהודי.
בנוסף לכך יש לדעת כי הפרספקטיבה החרדית על השואה שונה באופן מהותי מהפרספקטיבה החילונית. אפילו היום שנבחר על ידי הממסד החילוני כיום זיכרון, זה נחשב לפגיעה מסויימת בנספים. התאריך שנבחר הינו יום השנה למרד גיטו וורשה, בו יהודים חמושים לחמו בצורה פעילה בנאצים. בעוד הלחימה עצמה הייתה מוצדקת, מכיוון שהנאצים עמדו לחסל אותם בלאו הכי, הרי שהעלאתה על נס עשויה, עד כמה שהדבר אינו מכוון, להיראות כאילו יש בה משום הבעת בוז למיליוני היהודים שבניסיונם לשמור על חייהם ככל שניתן לא ניסו להילחם חזרה בנאצים.
ואם תשאל מדוע לא קבעו החרדים יום מיוחד לניספי השואה? הסיבה היא מפני שהחזון איש קבע שאין בכוחנו לקבוע כיום ימים מיוחדים לזכר, ואמנם בתשעה באב הוסיפו כמה גדולי ישראל קינות אודות השואה כגון קינתו של הרב וואזנר ושל הרב וויסמנדל ושל הרבי מבובוב.
אני, מה זה, פיצול אישיות?
אתה- יש לך אחלה שם,אבל לא מקורי.
סתם איזה גנב שמות..
תיארתי לעצמי..
תארת לעצמך…
שאולי מי שענה לך, הוא בעצם אותו אחד. שתוקף את עצמו ומתקיף חזרה!
או שמא זה לא אותו אחד ודווקא המתחזה ענה לך…?
(-:
ואולי אותו “אני” זה אני?
אתה קורא יותר מדי ספרי אימה..
על זה שיהיה פה פולמוס מעניין ומכובד על יום השואה.
ולא, לא חשבנו שתביני את זה.
ישראל, האם לטענתך יורצייט הוא דבר מיותר כי הוא רק יום אחד בשנה?
האם לטענתך, נניח, באופן היפותטי, שעם ישראל כולו, במקום לעמוד בצפירה כמו דחליל היה עומד וקורא שמע ישראל או אומר את אותו פרק בתהילים, יחד, עם שלם, באותה הדקה, זה חסר משמעות בעיניך לע”נ הנרצחים?
תמהני.
אתה ממש נחמד, דינקיס. אמרו לך את זה פעם?
ו-כן, לרגע לא חשבתי שתלכו על פוסט הזוי רק בשביל הטוקבקים
אה, ובקשר לפוסט.
שמעתי שפעם מישהו שאל את הרב נויגרשל, “למה אתם לא עומדים בצפירה?”
שאל אותו הרב נויגרשל “לעמוד בצפירה זו מצוה”?
“בודאי!” ענה החילוני.
“אם כן”- השיב לו הרב נויגרשל – “אני חילוני”.
לשאלתך הראשונה – יורצייט הוא בכלל לא דבר מיותר כי ביום יורצייט אומרים תהילים ולומדים ולכל הפחות מתפללים ואומרים קדיש לע”נ הנפטר.
ואם לפחות, במקום לעמוד חסר מעש וחסר תועלת לנרצחים היו עומדים לומר איזה פרק תהילים איזה קדיש לע”נ זה טובתם.
מה יעזור להם עכשיו שתעמוד ותיזכר בהם? ודאי שאסור לשכוח אותם וצריך להזכיר אותם אבל ההזכרה אמורה להיות עם תועלת כגון מה שאמרתי, ולכן דקה זו אין בה משמעות הרבה. וכל מה שכתבו נגד זה על עמידת דום בלי מעש ובלי תועלת.
טובבבבב עכשיו לפני יום הזיכרון לשואה, הרבה שאולים את השאלה הזאת למה חרדים לא עומדים בצפירה… מי שבאמת מחפש תשובה??? שיקדיש קצת מהזמן שלו ויקרא את זה!!!
עכשיו בקשר לצפירה ביום הזכרון לשואה. הרבה שואלים “למה חרדים לא עומדים בצפירה… ” באו תיראו למה החרדים לא עומדים!! ובקיצור כל חילוני רואה אדם חרדי לא עומד בצפירה מה הוא אומר??? “לא אפכת לו” ובואו תיראו כמה זה טעות!! הרי בשואה מתו רק אנשים חילונים? לא… רבנים נהרגו בשואה.. ישיבות שלמות… תלכו לבני ברק.. תלכו ל100 שערים… כמעט כל משפחה יש להם מישהו שנהרג בשואה.. אז תחשבו לא אפכת להם מהם???וזה נהרגו בשואה.. והמשפחות שלהם? לא עומדות! אז לא כואב להם??? לכולם כואב!! נו אז למה אני.. וכל החרדים לא עומדים בצפירה?? כי הרי גם לנו זה כואב… אבל השאלה? איך מראים את הכאב!!! אני.. כל החרדים.. כל מי שחוזר בתשובה וזה.. איך הוא מראה את הכאב? בזה שהוא מתפלל.. קורא תהילים.. לומד תורה ביום הזה לעילוי נשמתם של הרוגי השואה ושל החילים…וכל משפחה בישראל.. כולנו שיש לנו אזכרה במשפחה מה עושים? לוקחים משרוקית ועושים טוווו ועומדים? לא!! אומרים תהילים, קדיש, לומדים וכו’… למה??? כי זה נותן משהו לנפטרים!!
אלה שנהרגו בשואה!! מה הם מעדיפים???? שנעמוד בשבליהם?? מה זה יתן להם? תגידו עכשיו “כבוד..” כבוד??? אנשים אלו נלחמו על יהדותם בשבלינו!! שאנחנו גם נצא יהודים, ומה אנחנו מקדישים להם.??? דקה אחד של דום!! כמנהג הגויים שעל מנהגם הם נלחמו לא להיות כמותם כולם אומרים “כבוד תעמוד בצפירה…” זה כבוד זה? לעמוד דקה כמו …! שנה שעברה אמרתי לאדם אחד אני מוכן לעמוד בצפירה אבל בתנאי אחד!!! שאני לא עומד דקה… אני עומד רבע שעה! 5 דקות עמידת דום.. 5 דקות עמידת נוח.. 5 דקות עמידת ידים.. וכששמע את זה הוא צחק… ושאני אומר את זה להרבה אנשים הם צוחקים…מה קרה? למה לצוחק? כי זה מראה כמה שזה חסר תועלת כל הקטע הזה של הצפירה תחשבו עכשיו נגיד אני עבדתי כל הלילה.. יגיע הבוקר אני רוצה לעלות לישון וצפירה בשעה 10… ואני רוצה לעמוד בשעה 7.. להקדים את זה… ותחשבו אני יתן לחבר שלי משרוקית יגיד לו תשרוק ואני יעמוד בשעה 7.. ואז יעלה לישון חחחחחחח
מה כולם יחשבו עלי???? שאני קצת…. תחשבו מישהו לא שמע את הצפירה.. היה יושן… והוא קם בשעה 2… והוא עומד.. שואלים אותו למה אתה עומד? הוא אומר להם שהיה את הצפירה ישנתי.. עכשיו אני משלים את זה… מה יגידו עליו???? חחח הוא יהפוך לבדיחה של השנה… בקיצור מה שאני בא להגיד לכם מה זה הצפירה הזאת???? זה סתם… זה סתם… מי קבע שחייב לעמוד בשעה 10 למה לא בשעה 10 וחצי? מי קבע צריך לעמוד דקה אחד.. ולא שתי דקות? אני רוצה להחמיר לעמוד שעה.. זה בסדר????? די אם הדברים האלה. מה לנו ולזה????? שיש לנו אזכרה במשפחה מה אנחנו עושים עומדים כמו… או מתפללים.. קוראים קדיש.. דברי תורה….??? התשובה ברורה!!! כולם “תהילים תהילים תהילים…” למה??? תלכו תאספו את כולם ותיגידו “בוא נעמוד נזכור את הנפטר…”ישמעו לכם????? לא.. למה???? כי זה…!!!
תיקראו תהילים.. תלמדו תורה..”????? חס וחלילה!!! הרי הם 24 שעות נלחמים בתורה!! הולכים נגד התורה!! אז הם יגידו לנו תפללו? לא!! מה הם אומרים לנו??? נעשה לכם צפירה.. תעמדו כמו… דקה אחד.. וזהו… ומי שלא עומד???? קורעים אותו!!! תיראו ביום הזיכרון וזה יקחו מצלמה במיוחד לשכונות של החרדים.. ויראו לכולם “הינה הם לא עומדים…” למה הם עושים את זה? כדי להכניס שנאה לחרדים!!! מה זה מפריע להם עומדים לא עומדים???? אתם רוצים? תעמדו כמו… דקה… הם רוצים לקרוא תהילים… ללמוד תורה… מה זה מפריע להם????
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2615828&forum_id=771
אין ספק שלצורך מניעת חילול ה’ עלינו לעמוד, אך בל נבטל את אותם רגעים, שפתינו ימללו פרקי תהילים וליבנו ירחם על אותם האומללים שחושבים שדי ליקירם שהלך בעמידת דום לעילוי נשמתם..
אביא פה קטע שכתבתי במקום אחר…
“תראו לו לצורר, תראו לו להיטלר”, כך זעק אבא של סבתא עליה השלום ביום של הברית שלי.. “תראו לו שהתוכנית שלו לא הצליחה, שהנה עוד ועוד ועוד ילד יהודי נכנס לבריתו של אברהם אבינו”. אני, נכד לסבתא בתיה וינברגר עליה השלום לבית גולדשמידט, שעברה את אימי השואה וחוותה את השנים הקשות עת עלה הצורר ימ”ש לשלטון ורמס את יהדות אשכנז עד עפר, אך לא עד בכלל! אני, נכד לסבתא רחל ארלנגר לבית כהן שתחי’ שהסתתרה אצל חסידי אומות העולם בהולנד ונשארה היא ומשפחתה גאם ביהדותם ומקימים את יהדות הולנד מחדש. אני, תקומה מתוך אותם חורבות של משפחות מפוארות בהולנד וגרמניה, שכמעט ונעלמו מעל פני האדמה. אני עומד פה, בארץ היהודים ומביט אל משפחתי, אל הורי שיחיו ואחד עשר ילדיהם, אל הדודים, האחיינים, והנינים של אותם סבתות כן ירבו, ומסתכל לצורר בעיניים, אני מקיים את צוואתו של סבא רבא שלי, ואני מראה לו, “מראה לו” לאותו צורר שעם ישראל כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ!!! אני מראה לו יחד אתכם, כי עם ישראל חי וקים!
פינס – במקרה אנחנו מכירים, הפוסט הזה ידידי היקר ממש בזוי ורדוד, הרבה מתחת לרמה שלך.
גם אם אתה לא מאמין במנהג המוזר הזה, ל’חילוני השנוא’ יש כוונה טהורה.. כבד את אחרים ויכבדו אותך! יחס גורר יחס חבר.
גימזו – כמעיין המתגבר.. כל מילה בסלע!
וכנראה שרק אני לא מבין מה מקומו של פוסט זה בפאשקוויל.
מבלי להיכנס לעומק הנושא. הרי ברור שכשהולכים ברחוב יש להיזהר לכבד ולעמוד ולו משום חילול ה’ שעלול להיגרם כתוצאה מאי הבנתם בציבור החרדי ובפעילותם לזכר קדושי השואה, משניות הנצחות וכד’.
אבל. כלפי המחנה פנימה יש להבהיר:
מי קבע את היום הזה ומדוע?
בראש ובראשונה התאריך נבחר בגלל ‘יום הגבורה של מרד גטו ורשא’ שמראש נועד לכישלון חרוץ ובעיניים תורניות כל נסיון המרד היה פסול ומסוכן. ולכן הקביעה של תאריך זה לזכר קדושי השואה יש בו משום זילזול בערך השואה כאשר בחרו דוקא להעלות את נקודת הגבורה כביכול
איני מומחה להכביר ולהתנסח במילים, בכ”א אני לא גימזו. אז אמשיך
גדולי ישראל בדור הקודם שחלקם הגדול היו בעצמם ניצולי שואה שאיבדו משפחות וקהילות שלימות דנו בעבר אם יש להקדיש יום צום מיוחד וקבעו שלא להוסיף אלא לציין את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי ובו יעלה גם זיכרונם של קדושי השואה.
כמו”כ היו מגדולי ישראל שחיברו קינות מיוחדות על החורבן הנורא בשואה, כמו האדמו”ר מבאבוב וכן הרב ווואזנר ועוד. שלא לדבר על מפעליו הענפים של הרבי מקאליב לזכר הקדושים בכל ימות השנה. זכורני שבילדותי אירגן מבצע ארצי וכל ילד קיבל משנה בצירוף שם של אחד מהנספים והיה עליו ללמוד כל יום לזכר או קדוש וכו’ וכו’
בקיצור : אלו דרכים יהודיות להנצחת זכר הקדושים, ולא עמידה שאינה פועלת לעילוי נשמתם. (כמובן לא על חשבון חילול ה’ כשנמצאים ברחוב)
אחד, הגזמת!
ה’חילוני’ לא אמר לך לחלל שבת או לעבור על כהוא זה מתרי”ג
לעמוד דקה, לא זוכרת שזה נכלל ב’לא תעשה’
זה שתלך בדווקא בדקה הזו כשמסביבך חילונים לא רק שתשיג את מטרתך, תגדיל את שנאת האחים על כלום!! וזה שתעמוד במשך דקה ברחוב ותגרום לאחיך החילוני לקבל פרופורציות ולא למרוח על זה אח”כ כתבות אנטי בעיתוני סופ”ש הכלליים. קידשת שם ה’.
יש כאן מגילות ארוכות שהציגו כבר את שני הצדדים, ולכן לא אאריך, אבל שתי נקודות שעומדות לי על הלשון, הממוענות לגימזו.
א. תמצא לי בבקשה בדחיפות את המקור שיורצייט מהותו להתייחד עם הזכרון של הנפטר, לפי מה שידוע לי (וכנראה גם שאבתי את זה מספרים קדמוניים) שביום היורצייט הנשמה מתעלה ולכן עולים לקבר ועושים פעולות לגרום לעילוי הנשמה, ובכל מקרה לא נראה לי שה6 מליון נרצחו ביום השואה. אגב, הרבנים שהם לדעתי הסמכות הגבוהה יותר מהוזי המדינה לקבוע תאריכים כאלו, קבעו את צום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, בו אנחנו נזכרים במיוחד במאורעות השואה בכדי לשוב בתשובה ולדאוג שלא תהיה כאן שואה נוספת.
ב. מנחם פינס התכוון במאמרו נגד ההתנפלות התקשורתית על הציבור החרדי. ולי אישית זה עורר בחילה אחרי שראיתי את הנוער הישראלי משחק בכדור על מדשאות אושויץ הספוגות בדם, והם הסבירו את זה שזה חלק מהתקומה שנוער ישראלי משחק דוקא באותו מקוםשבו היטלר רצה לגדוע את ההמשך של העם היהודי. ומזה הבנתי שיש ענין ללכת ולצעוד בזמן הצפירה, כי זה חלק מהתקומה להראות שדוקא באותו זמן שמתיחדים עם זכר הנספים צריך ללכת ולצעוד בארץ ישראל שלנו, מה שהיטלר כל כך לא רצה שיקרה.
ואיך אמר אתמול מישהו אם היו כותרות בידיעות אחרונות ביום י’ באב על כך שמאות חילונים זללו במסאות תל אביב ביום בו מתייחד עם ישראל עם זכר בית המקדש שנחרב, היינו צריכים להתייחס אליהם. בינתים זאת רק אנטישמיות נגד שומרי תורה ומצוות מאותו זן המוזכר במיין קאמפף.
@ ישראל:
אויש עוד אחד ארוך תתמצת את זה אין לי כח לקרוא (או שתוסיף ציורים)
ואני ממשיך ורואה עוד המון ארוכים
אז פרסתי פרסה והלכתי לעמוד דקותיים לזכר 24000 קדושי ר’ עקיבא