מאת: פרסומאית טרייה
לא תמיד ידעתי מה אעשה כשאהיה גדולה. כשהייתי ממש קטנה לא באמת חשבתי על זה, קצת גדלתי וזה עדיין לא הטריד אותי. אבל ככל שעבר הזמן היה ברור לי דבר אחד: אני אעבוד עם אנשים.
את לימודי הפרסום התחלתי כדי לבדוק מה זה הדבר המוזר הזה ומה הוא יתרום לי לחיים. ואז גיליתי עולם שמורכב מהפאזל המעצבן הזה של 1,000 חתיכות, שחצי ממנו זה שמיים והכל נראה לך אותו דבר ובסוף זה משלים תמונה מדהימה. אבל רק חתיכה אחת מהפאזל הזה עניינה אותי, משפט אחד ששמעתי באחד השיעורים: ‘תביני את הצרכן’.
אותו. לא את הלקוח, לא את האינטרסים של המשרד ולא את האינטרסים של עצמך. תביני את מי שמשלם ומשתמש במוצר.
וכשאני אומרת ‘להבין’ אני לא מתכוונת לנתח אותו בצורה נוחה כזו, ככה שהלקוח ישתכנע להעלות עם הקמפיין שהצגנו לו בפרזנטציה.
אני מתכוונת: להבין. כמו שאני רוצה שיבינו אותי.
אני מתכוונת שתמחק את הרעל הזה של המכירות מהעיניים, כי זה עושה לי בחילה. תגרום לצרכן לרצות אותך, להתחבר אליך ולצורך שאתה מסוגל לענות עליו והמכירות כבר תגענה.
כן, זה הקטע בו חלקכם תגלגלו עיניים ותגידו שבשורה התחתונה צריך למכור, וזאתי שהרגע יצאה מ’הבצפר’, שתחזור עוד 20 שנה ונראה מה תגיד.
אז יכול להיות שאתם צודקים, ויכול להיות שאתם כבר מורעלים וחבל על המילים.
אבל אני מביאה את האמת שלי לתחום הזה. ‘לעבוד עם אנשים’, זוכרים? לעבוד עם הרגשות והצרכים שלהם, לקום בבוקר ולחשוב איך אני ניגשת לצרכן מהזוית שבה הוא צריך אותי, ולא מהזוית שנוחה לי או ללקוח.
זה מורכב, זה לא פשוט לעבוד עם האמת והאופי שלך. הדרישות הן לספק עכשיו ומהר את הלקוח ואת המשרד. אני לא תמיד מכירה את הצרכנים ומסתפקת בלהכיר את הלקוח. אבל הדגדוג הזה בתוכי עוד יבוא לידי ביטוי.
אני מאחלת לכל אחד לקום בבוקר ולעבוד עם האמת שלו. ואם עוד לא הגיעה ההזדמנות- אל תיכנסו ללופ של החיים. חכו שהיא תגיע ותזכרו למה התחלתם לעבוד בתחום הזה.
תגובה אחת
יפה כתבת! קצת נאיבית אולי, אבל אהבתי את הסגנון שלך. מחכה לעוד הרהורים נוגים 🙂