פרשת השבוע לפרסומאים: פרשת קרח

האמת שמשעמם לי. אני יושבת בשעת בוקר טיפוסית מחוץ לאוהל, השמש המדברית קופחת על ראשי ואני תרה אחר תעסוקה הולמת.

איש מוכר, הממהר אל המאהל המרכזי, מסב את תשומת ליבי. אני עוקבת אחריו במבטי ולאחר שנבלע בפתח האוהל אני מעתיקה את מושבי לצד המאהל, בניסיון לדלות קטעי שיחה. לא קשה להבחין מטון הדיבור כי האיש המוכר כעוס. מפאת כבודו, מתפנים יושבי האוהל המכובדים ומאזינים לתלונותיו. לאחר חילופי דברים הוא יוצא בליווי אחד מראשי השבט, אשר נפרד מעליו ואומר: הסר דאגה מליבך קורח, עם רדת הערב נתאסף כולנו ונעמיד אותו על מקומו. אתה לא לבד במערכה.

קורח נראה מפויס במידת מה ונפנה לדרכו.

‘וודאי המינוי החדש בשבטו מקומם אותו’ אומרת לי אמא, כשאני מספרת לה את ששמעתי. ‘משה מינה את אליצפן לנשיא השבט. קורח מן הסתם סבור שהנשיאות מגיעה לו, על פי סדרי המשפחה והייחוס’

עם רדת הערב אני מבינה שהיא צדקה. הרקיע הסתתר תחת גלימתו הכהה, נדמה היה שמתבייש כאשר ניגשו מאות אנשים משבטי ובראשם קורח, אל משה ואהרון.

בקול רם וברור לבשה תלונתם צורה ומילים: רב לכם! אתם לא טובים מאיתנו ואין סיבה שתחלקו את התפקידים הבכירים בעם כראות עינכם, צדק יעשה פה הלילה!

משה מביט בהם. ניתן היה לטבוע בים הצער שבעיניו, ואין מציל. הוא מבקש מהם לחזור מחר בבוקר, מייחל כי רוח שטות ושכרות אחזה בהם ותו לא.

עם שחר ניצבות מאתים וחמישים מחתות, מתריסות ומוכנות להקטרה. בעמוד ענן מפציעה התגלות אל משה ומבטיחה כליה על כל העדה. הוא מתחנן שלא יספו כולם בעוון היחיד ונפנה אל אוהלי המורדים, מורה כי באות הזו תיבחן שליחותו.

הקרקע מתמתחת, כאילו העירו אותה בטרם עת. בפיהוק אחד אימתני היא מסתערת על העדה ובולעת אותה אל תוך קרביה האין סופיים.

ריח חזק של שריפה נישא ברוח המדברית, מקטירי האש הזרה נאכלו בסם המוות.

• • •

קל לחשוב שכל המחלוקות הקיימות היום נובעות מהגלות, מהדרגה הרוחנית הנמוכה והבלבול. אבל הנה לנו הוכחה מימי קדם, גם כאשר חוזים בניסים גלויים ונביא אלוקים מהלך בעם – עדיין יש מחלוקות ומרידות.

זה מוטמע בנו, ולא בכדי. עם ישראל פוצל מטבעו לשבטים ולדרגות. גם היום, לאחר שהתפזרנו ברחבי העולם התחלקנו לעדות, חסידויות ומנהגים. כל קבוצה מוצאת את הדרך שלה בתוך העם וכל עוד אנחנו מכבדים את השוני בין הקבוצות, הרי זו מחלוקת מבורכת, לשם שמיים.

אבל אני מסתכלת היום, ורואה איך המגזר הקטן שלנו התחלק ליותר ויותר קבוצות, שלו רק היו רוחשות כבוד אחת לשניה זו היתה הרמוניה מופלאה. אבל כל קבוצה משוכנעת שהיא הטובה, לא מכבדת את הדרך בה בחרו אחרים ואז נחפזת משלחת מלאכים רעים: זלזול, ציניות, חרמות, הפגנות ומה לא. וכל אלו מופנים כנגד אנשים שחובשים כיפה באותו צבע, יד ימין סוטרת ליד שמאל, לא מפנימה כי כולנו גוף אחד- אשכנזים ומזרחים, אברכים ובעלבתים, בעלי אייפון ומתנגדיו וכל היתר.

עדת קורח זועקת אליכם מבטן האדמה. תשמרו על הייחודיות של כל קבוצה, אל תגררו לריבים המיותרים הללו. תפסיקו לעדכן מי מפגין, נעצר או שיקר. תגנזו את הלעג והבדיחות כי הבדיחה על חשבונכם.