יתד לא נאמן

טור אישי מאת: נתי טוקר

לפעמים צריך לדעת להציב גבולות. כאן ועכשיו. להגיד בצורה החלטית: עד כאן. לא עוד. הפעם הגזמתם.  יש גבול עד כמה אפשר לעשות מהתורה קרדום לחפור בו.
פתחתי הבוקר את מדור הפרסום המהולל של יתד נאמן ולא האמנתי למראה עיני. הכיעור במלוא התגלמותו.
ועל מה הדברים אמורים.
לפני כשנתיים חברת דפי זהב קיבלה החלטה אסטרטגית להשקיע במגזר החרדי. החברה הקימה מדריך ייעודי למגזר החרדי, שלא רק שאינו כולל תמונות לא הולמות (כפי שהיה גם בעבר), אלא מכיל מידע הנצרך למשק הבית החרדי, כמו גמ”חים, בתי דין וכד’.  המדריך כולו היה בהכשר של ועדת רבנים כלשהי לענייני ספרים, והמהלך גם לווה בקמפיין פרסומי שהכניס הרבה מאד כסף לתעשיית הפרסום החרדית. בשנה האחרונה החליטה החברה להרחיב את המדריך גם לציבור החרדי בירושלים, והשיקה מדריך ייעודי תואם.
כמו בכל שוק חופשי, לדפי זהב יש מתחרים לא קטנים, שעוד היו לפניה. בבני ברק זה מפתח העיר, בירושלים זה המדריך החרדי. למי שלא ידע, הבעלות על מפתח העיר נרכשה לפני כשלוש שנים על ידי יעקב לבין – כן, אותו אחד שמשמש גם מנכ”ל ומבעלי יתד נאמן. המדריך החרדי בירושלים אמנם לא בבעלותו, אך הוא מקיים עמם קשרים עסקיים הדוקים. לבין עצמו הוא אדם שקט ונינוח, ואי אפשר שלא להעריך אותו באופן אישי. אבל כנראה שכשזה מגיע לעסקים, כל הסכרים נפרצים.
לפני כשבוע פורסמה ב’בחדרי חרדים’כתבה נחמדה. הכתבה חשפה כמה רמאים קטנים, אינסטלטורים לדוגמה, שהצליחו להערים על ועדת הרבנים ולהכניס פרסומות שהכילו את ההתחייבות “לא בשבת”, כאשר במקביל הם פירסמו במדריך החילוני כי הם אכן עובדים בשבת. אין ספק כי זהו מחדל שיש לתקן אותו.
אנשי יתד נאמן זיהו את הטרף קל, והחליטו לנעוץ שיניים. במדור הפרסום של היום הופיעה אותה כתבה מבחדרי חרדים, רק הפעם בצורה משמיצה, פוגענית, מגמתית, צבועה ושכל כולה מטרה אחת: לפגוע במתחרה העסקי של יעקב לבין. הכתבה, שמועתקת מבחדרי חרדים, דיווחה על השגיאות שנעשו במדריך החרדי והצהירה כי אין מקום ל”רעות בשדות זרים” ולתת יד למחללי שבת.
לא היה בה גילוי נאות. לא היה בה שמץ של אזכור כי הבעלים של העיתון הוא גם הבעלים של המדריך המתחרה של דפי זהב. העיתונאית המדופלמת (אגב, אותה אין להאשים – היא ממש לא רצתה לעשות את העבודה השחורה הזו) מנסה לזעזע אותנו שמפרסמים מחללי שבת, בעוד שליתד נאמן אין בעיה לפרסם את אגד, לדוגמה, שמפעיל קווי תחבורה בשבת בלי שום בעיה בערים אחרות בארץ.
אז הנה שתי שאלות עיקריות ליעקב לבין:
האם זה תקין מבחינתך לתקוף מוצר שיש לו הכשר מוועדת רבנים מוסכמת? האם היית חושף את הפריצות בטלפונים הסלולריים הכשרים שהתגלו בעבר, או שהיית נמנע מכך משום שבראשות הוועדה עומדים חסידי גור?
האם לא היה ראוי לחשוף במפורש שאתה מתחרה עסקי ישיר של דפי זהב?
ואם כבר גילו נאות, גם לי יש:
אני כותב את מדור הפרסום ב’מרכז העניינים’.
רעייתי שתחי’ מטפלת בתקציב הפרסום של דפי זהב במשרד הפרסום מגזרים. אבל ה’ עדי שאין לה אפילו מעורבות מינימלית בדעותיי בנידון, ואין לה מושג על כך שאני כותב את השורות האלה עכשיו. היי אשתי, מה עניינים?

ועוד הערה לסדר היום: בשבוע שעבר התקיימה ועידת פיסגה של כל תעשיית המדיה והפרסום החרדית. היו שם מנהלי המודיע, יתד נאמן, משפחה, בקהילה, קו עיתונות, מרכז העניינים, ומנהלי משרדי הפרסום הגדולים כמו בולטון פוטנציאל, אפיקים, מימד וסליחה מכל מי שלא הזכרתי את שמו. אפשר לקרוא בכתבה שפירסמתי הבוקר בדה מרקר על מה בדיוק נסובה הפגישה.
אבל הנקודה המרכזית ביותר בפגישה הזאת היא שבניגוד לכל ההצהרות הלוחמניות של יתד נאמן נגד השבועונים והחינמונים שמקלקלים את הדור ר”ל ומשחיתים את הנפש, פתאום מצאו להם מנהלי העיתון לנכון לקיים שיתוף פעולה הדוק עם אותם גופים, כשהמטרה היא כמובן להגדיל הכנסות ורווחים.
כשמשתלם להם לתקוף אותם – הם יודעים לעשות את זה. כשמשתלם להיות אתם – הם יודעים לעשות את זה עוד יותר טוב.

לינק לכתבה בדה מרקר.

הערת שוליים חשובה ממערכת הבלוג:
היות וזה טור אישי שעלול לפגוע באנשים מסוימים – או להעמיד אותם על מקומם, והיות ואנחנו לא רוצים לחולל ריב ומדון כי אם להעלות על נס מודעות הציבור את השחיתויות הנעשות בשם הרבנים הגאונים שליט”א וז”ל, החלטנו כי פוסט זה יהיה מצונזר לתגובות לא ענייניות/אישיות/אנונימיות. במידה ואנשי יתד נאמן יהיו מעוניינים להגיב, להכחיש או להודות בטעות, יוכלו לשלוח אלינו טור אישי נוסף וניתן גם להם במה – כפי שאנו מחוייבים על ידי חוקי האתיקה הבסיסית. מעתה, לא רק ביתד נאמן יש מדור “הקו החם”. גם בפאשקעוויל ניתן במה לתלונות הציבור, כל עוד זה יהיה בצורה רשמית ולא תחת המעטה המעורפל של ‘מטקבט רעהו בסתר’. בתקוה להבנה.