אחד האתגרים העומדים בפני פרסומאי, הוא היכולת לייצר באזז גדול בתקציב קטן. בעולם הפרסום המסורתי (עיתונות, חוצות ורדיו) זה כמעט בלתי אפשרי, מה שהביא לפריחה גדולה בשוק היח”צ המקומי. המדיה היחידה בה ניתן ליצור באזז כזה, היא רשת האינטרנט.
בתחילה קראו לזה ‘פרסום ויראלי’. המפרסמים היו יוצרים סרטונים מסקרנים וייחודיים, פעמים סרטונים שנראים תוצרת ביתית ולא מקצועיים, בתקווה שהגולשים ישלחו את הסרטון אחד לשני (עם הכותרת FW: FW: שווה צפייה!!!) וכך יחשפו כמה שיותר גולשים למסר הפרסומי.
עם כניסת הפייסבוק ומהפכת הלייק, השתכללה השיטה והויראליות הפכה לשיתוף. מומחי הפרסום החברתי קוראים לזה ‘חווית השיתוף’. צור לגולש מוצר פרסומי שיהנה לשתף עם חבריו והרווחת בכפליים.
כמובן, גם יח”צ מסורתי יש באינטרנט: כתבות שיווקיות, בלוגרים שמקבלים דוגמיות מוצרים כדי לספר על חוויותיהם (תשאלו את חוצניק…), ועוד טריקים אפלים של יחצנים.
כאשר חיים גיל הציג בפנינו את הבריף של העיתון הדיגיטלי, הייתי די סקפטי. לא האמנתי שהגולשים יקנו את הלוקש על עיתון דיגיטלי שצץ לו משום מקום, בלי שייכות פוליטית או רבנית, בלי שם ולוגו, ועוד בערב פורים…
קראנו לו ‘בקרוב’. זה המידע היחיד שהיה לנו לתת, וכיוון שלא ידענו איך יקרא העיתון השתמשנו בדומיין קיים (מה שהביא את הגולשים לחשוב שדינקיס אחראי על העיתון).
מסתבר שהפרסום בפאשקעוויל אפקטיבי, ואייטם קטן בשטיבל הוביל לדיון בפורום בחדרי חרדים,דיון נרחב בפרוג, אייטם בכיכר השבת ועל הדרך: אינספור חיפושים בגוגל, שיתופים בפייסבוק והרבה מאוד באזז..
בלי להשתחצן יותר מדי, נספר לכם שלמעלה מ-30% מהגולשים שביקרו בדף הנחיתה, השאירו את כתובת הדוא”ל שלהם (בלי דאגה! לא נשלח לכם דואר זבל…). קיבלנו אינספור פניות לשיתופי פעולה עם העיתון החדש, ובעיקר, השאלה שנשאלה מאות פעמים “מי עומד מאחורי העיתון”.
לסיכום: שאפו ענק לחיים גיל ולבוגרי קורס העיתונאות של לומדה על הרעיון המבריק והביצוע המרשים. ומי יודע, אולי יקום באמת העיתון הדיגיטלי החרדי הראשון…
22 תגובות
לא הבנתי על מה המהומה.
ברכות על עצם הרעיון, כלומר, הגימיק והבאזז שהוא גרר. וגידופים על הצורה שבה הצגתם את העיתון. באמצעות ממשק כלשהו שאני ועד לא הצליחו לקרוא אותם עד לרגע זה. מה שאתם מפסידים, שבינתיים אנ’לא יכול להתרשם מכישורי הכתיבה שלכם, ולא לקחת, למשל, את אהרון רכניצר בתור כתב לעיתון…
אולי פשוט תביאו את זה כאן ב-PDF?
לעזעזאל מה אתם מתלהבים ומתלהמים…
מביאים לבנ”א עד לפה, עליו רק להוסיף את המייל שלו, ואפילו לזה הוא עושה קופי פייסט…
שלא יקנה את זה?!
בכל אופו בפעם הבאה כבר איבדו תאמון…
הבעיה עם סוג של “מדרבן ציפייה” שכזה היא הציפייה שזה מייצר – והתוצאה.
בסופו של דבר – כעיתון חדש, התוצאה מאכזבת למדי, אולם כשמדובר בתרגיל של בית ספר לעיתונאות – התוצאה מדליקה בהחלט.
הכל עניין של ציפייה והתוצאה.
* השם בדוי, כמובן.
חפש בגוגל עיתון חרדי דיגיטלי, תקבל קישור ל’כיכר השבת’ במפנה לעיתון. כנס והתרשם
שטויות במיץ תותים
שאלו כל אחד ברחוב עלהעיתון הדיגיטלי הראשון והוא יאמר ‘כן, משו פרסומת למשו’. מי יודע לומדה. מי מכיר קורס עיתונאים. וכ”ש מי שמע על חיים גיל (בקשר לעיתון כמובן).
יש לי כמה שנם תחום, ואני מרשה לעצמי לקבוע שהקמפיין פספס בענק.
אז שלחו לכם כמה אלפי מיילים. למי אכפת לקבל בבוקר למייל עיתון חדש ולבחון אותו. זה עלה למישהו שקל? אם כבר 70% שסרבו או התעצלו לכתוב את המייל שלהם, זה אומר דרשני
דיונים באינטרנט?! פחח.. יושבים חבורת משועממים ומחפשים על מה לכתוב. להביא משם ראיה זה הזוי.
בהצלחה ברעיון הבא
בשביל אינטרנט מדובר בקמפיין מעולה בניגוד לקמפיינים אחרים כמו של טמבור או טיטולים וכד’. אבל זו לא חכמה, קמפיין למוצר חדש עלום ועוד עיתון שרק מקבלים למייל ולא צריך להוציא אגורה.
נראה אתכם בקמפיין לחברה מסחרית, איך תעשו אז את הקריאייטיב בדיגיטל….
אכן מדובר בפריצת דרך בתחום האינטראקטיב החרדי. לפי מה ששמעתי, יגאל רווח מתכנן להקים יחידה כזאת בתוך משרדי אפיקים. אני מקווה שבקרוב נתחיל לראות קמפיינים מושקעים שיעוררו את הגולשים ויניעו אותם לפעולה. ואז….. ובא לפאשקעוויל גואל!
נרשמתי בדף הנחיתה וקיבלתי מייל עם קישור לעיתון של בוגרי לומדה. המעטפת של הקמפיין היה מושקע מאוד אבל הסגירה לא מטופחת. לא ממש הצלחתי להבין שזה פרויקט הסיום של לומדה עד שקראתי בליל שישי בשטיבל. עד שעושים קמפיין כזה מושקע (והיה מושקע) הייתם צריכים לחשוב על הסוף. לתשומת ליבך, חיים גיל.
דף הנחיתה היה מושקע בטירוף. הבאנר נחמד, אבל התחיל לעצבן אותי אחרי יום וחצי. הרעיון מאחורי הבאזז גדול. סיום הפרויקט — זבל!!
מעניין שלומדה פנו לפאשקעוויל במקום למשרדי פרסום….
ניתן לבקש את העיתון כקובץ להורדה?
רעיון חד-פעמי וחסר אחריות!
הרסתם את האפשרות של מאן-דהוא לבצע באמת מיזם כזה. “זאב, זאב”…
ומה עם קרדיט למעצבת המוכשרת?
אין פה אף אחד שמוכן לפרגן?
(ולא, ממש לא למדתי בלומדה)
למי’כפת שלא יוכלו לבצע את הרעיון שוב, ושאיבדתם אמון.
את מי מעניין שהקמפיין לא עולה שקל (זה עושה אותו אפילו יפה יותר).
לא, אין צורך שתודו בפה מלא, אבל השתגעתם לדעת מי עומד מאחורי העיתון הזה.
וזה מה שחשוב.
אם מישהו לימד בלומדה איך משחררים ספינים ועושים באז – עבודת הגמר שלו נהדרת.
ולמי שיגיד שאסור לאכזב בפרסום – לא היתה כאן אכזבה.
הופתענו מן הרעיון והתעוזה (ולכן התרגזנו. מי העיז לשחק איתנו ככה?).
רק חבל באמת, שלא מיצו שם עד תום את הגימיק – ולא אפשרו להתרשם מכשרונותיהם של הבוגרים בקובץ קריא. אולי עוד לא מאוחר?
כן בהחלט אני מאוכזב………
וברור לי שאם הייתי צריך לשלם על זה שקל לא הייתי משלם על כך.
אולי בתור פיצוי תייצרו כזה עיתון אפילו פעם אחת, ותשלחו.
אגב אני מסכים לקנות ב200 שקלים את רשימות המיילים שנרשמו, כי אני רוצה רשימת תפוצה שהיא רק של הציבור החרדי.
ומה שכן זה היה מתיחה לקראת ה 1 באפריל.
לשווק מוצר בכזו צורה בוודאי שלא הייתם מצליחים אלא אף מפסידים!!!!! וזה הסיבה ששום!!! משרד פרסום לא לקח זאת על עצמו , כי מי רוצה לישרף בעיני הציבור. דווקא פאשקוויל שהו אתר קטן שרבים לא מכירים אותו, הוא שווה לו לישרף כדי להגדיל את החשיפה של הקוראים אותו.
פורים שמח
אני- מפרגנת!!! עשיתם אחלהעבודה! את המייל שלי כתבתי ודיי התאכזבתי שלא שלחו לי את העיתון.. אבל- שאפו ענק!!
אן עליכם!!
ההמונים שנרשמו לקבל את העיתון במייל, מראה שיש דרישה עצומה בציבור החרדי לעיתון אלטרנטיבי, הציבור הנאור מאס בעיתונות המפלגתית, המהללים את נציגיהם וממחזרים חדשות ישנות.
קיים צורך דחוף בעיתון כזה. העלות קטנה בהרבה מעיתון מודפס. גם שומר על איכות הסביבה.
באשר לעיתון עצמו – יופי של עיתון! ערוך, בהיר, קריא. חן חן לבוגרים!!!
יופי של יח”צ אם כי לא היה ברור למי הקמפיין לומדה לא היתה בכותרת ולא העיתונאים
ולא שלחו למיילים כלום
רבוייתי, “הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים לכולם את העיניים..” זה הרי מדהים שאין אחד שכתב בפה מלא את דעתו האמיתית. כל התגובות נבעו משליפות בטן! לא הייתה מילה רעה על הכתבות, העריכה, הפרסומות והעיצוב החיצוני! מה ייצא ממכם?! כדאי שתחפשו להתמקצע גם בתגובות ואולי גם על הדרך להעלות את הרמה של המשתתפים בשטיבלא’ך של פאשקוויל!
א-גרויס’ע לייק למסלול של לומדה ולרב’ה שלהם!
מאיר כתב:
חותם על כל מילה
מדהים, אני אישית כן נהניתי, ואפילו מאד נהניתי מהגימיק, אז נכון ברגע הראשון הרגשתי החמצה שעבדו עלי.
אבל אחרי זה הנחתי את הפן האישי בצד, והתרכזתי ברעיון ובביצוע, ונהניתי עד הגג.
קראתי גם חלקים מהעיתון, ולדעתי הבוגר שזכה בפרס הראשון, שרגא יגיע רחוק.