מאת: נתי טוקר
היום בדקתי מה המחיר הנקוב על עיתוני יום שישי שאני מקבל לביתי. יתד נאמן: 15 שקל. המודיע: 15.80 שקל. המבשר: 10 שקל. במוסף החדשות של משפחה אין מחיר (ואת המגזין אני מביא להורים), ואת בקהילה מישהו גנב לי.
חבל שמישהו גנב לי את בקהילה – כך התחלף לי ה”עונג שבת” שהייתי שואב מטורו של יעקב ריבלין בשבת, לעונג יום ראשון. ולמה? כי זה לא עוד טור. זה לא אותו ריבלין שמשוטט כל יום שני בין לשכותיהם של חברי הכנסת החרדים בכנסת כשעט בידו, ומנסה לדלות פצצה לטור הקרוב. זה ריבלין אחר. ריבלין פיכח. ריבלין מבין. ריבלין כועס.
מי שעוד לא קרא את הטור של ריבלין על מעמד הביניים החרדי, אני ממליץ לו מאוד לעשות זאת כמה שיותר מהר [לינק לכתבה] (ולנסות לדלג על ביטויים לא נעימים שחבל שנכתבו).
לזכותו של ריבלין ייאמר שהוא לא התפכח רק עכשיו. הממזר הזה יודע איך השיטה עובדת הרבה לפני שאני ידעתי להבדיל בין המבורג לקנעייטש. הוא מכיר כבר הרבה שנים את כל שכבת העסקונה ששוכבת על הררי מזומנים, שנהנית מעמל ידיהם של אחרים, ושמנצלת עד תום את תמימותם של אחרים (לא כולם, לא כולם). הוא ידע, ושתק. הוא לא שתק מבחירה – הוא שתק כי אף אחד לא נתן לו לדבר.
נכון, פה ושם הוא רמז, הוא עקץ (כמו שרק הוא יודע), הוא הפנה אצבע, אבל לא אמר את השם המפורש. הפעם זה אחרת. הפעם ריבלין הוריד כפפות, ונכנס בכל הכוח במי שהוא מת להיכנס כבר שנים. הוא הסיר את המסכה מעל הצדקנות המעושה של אנשים מסוימים. הוא הראה את המניע העיקרי העומד מאחורי לא מעט אישים או תהליכים בציבור החרדי: כסף, וכמה שיותר. כזה דבר עוד לא היה לנו.
הטור הזה של ריבלין הוא אבן דרך בעיתונות החרדית. על האבן הזאת ייחקק לנצח: היום שבו עיתונאי חרדי אימץ את המושג “ביקורת עצמית”. היום שבו עיתונאי – שמאחוריו עומדת מערכת עיתון – הפסיק לפחד. נכון, גם השבוע ריבלין נזהר מאוד בדיבורו, מהלך בין הטיפים ומצהיר שהוא לא מתכוון לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת. אבל הוא פתח חריץ בדלת, ודרכו רעיונות מהפכניים יתחילו לעבור.
וריבלין לא לבד. מחאת האוהלים ברוטשילד גרמה גם לאבא טורצקי לשפוך את זעמו על שולי הרווח הגבוהים שעושים על גבי מעמד הביניים החרדי טייקוני הכשרות למיניהם (לינק למאמר). אני רק יכול לעמוד בצד ולמחוא כפיים.
וכאן אני חוזר למחירים הנקובים מתחת ללוגו של העיתונים החרדים. עיתון שגובה כסף מהקוראים שלו חייב לספק להם תמורה, לדאוג לאינטרסים שלהם, לייצג אותם – ולא את בעלי הממון והשררה. אולי מגיע היום שבו המחיר הזה יתחיל להיות שווה. מישהו כאן מתחיל לדבר מגרונם של האנשים בלי שם.
ובכל זאת, אי אפשר בלי מעט מרירות. היום שבו חבריי בני המגזר החרדי יאמצו את המושגים “חשיבה עצמאית”, “ביקורת פנימית” ואולי גם ינסו לשאול שאלות – עוד רחוק. כולם בטח יתנפלו עלי וישאגו: “ועשית ככל אשר יורוך!”, “לנו יש דעת תורה!”. כן, אני מכיר את המשפטים האלה. אבל צר לי, אנחנו רחוקים מזה מאוד. המצב כיום הוא שהתודעה שלנו נשלטת על ידי קומץ אנשים חזקים מאוד בחצרות הרבנים, שמחליטים מה מותר ומה אסור. אל תשלו את עצמכם אחרת.
המהפכה שעולה עכשיו מרחובות תל אביב יכולה להגיע גם אלינו. הגיע הזמן להבין שאם אנחנו לא ניקח את עצמנו בידיים, אנשים אחרים ימשיכו לצחוק מאחורי גבנו. אנחנו אלה שצריכים להבין את תמונת המצב, לדעת מי נגד מי ולהפנים את האינטרסים של כל אלה ששלטו בנו עד עתה. ואם למישהו באמת אכפת מדעת תורה, שיחזור לשיטה הישנה והאהובה – שיעשה לעצמו רב מקהילתו או משכונתו וישאל אותו כיצד לנהוג. שלא יקרא על זה בעיתונים או בפשקווילים.
איך אמר פעם אדם חכם? “המהפכה היא בלתי אפשרית, עד שהיא בלתי נמנעת”.
הכותב הוא כתב ועורך ב-TheMarker
15 תגובות
לא יצאתי מכליי. נסחפת ולא במעט.
כל מילה בסלע. אך לצערנו מאמר אחד אינו מבשר כלל על מהפכה. מקסימום הרמת גבה.
ולווי ואתה צודק.
התקשורת החרדית כולה ניחנת ברדידות מפגרת והתחנחנות מפונפנת ליחצני”ם ועסקנים שונים.
המחאה צודקת. והחרדים יושבים בשקט.
נתי, גם אתה בעברך כעיתונאי חרדי, פחדת להתעסק ולגעת בדברים הללו.
מה לעשות, ככה זה עובד.
דווקא אני אמרתי לעצמי: מה קרה לאיש המפוכח וההגיוני הזה.
פופוליזם. הרמיזות הללו בנוגע לרכבי השרד של המנהלים כבר נמשכות אצלו תקופה ארוכה, מה שנכון נכון.
אבל מכאן ועד השוואתם לטייקונים השואבים לכיסם את כספי הציבור הדרך רחוקה. עובדים קשה (מאד) מגיע להם רכב יפה. בכל אופן לא מדובר כלל באאודי.
בא נשאל כך,
ריבלין, מה האינטרסים שלך?
אייי נתי כמה דברי טעם אבל אין לנו בעיתונות החרדית כותב כיעקב ריבלין מלך התקשורת החרדית, (אם יש תקשורת לא!) לאחר שנים שבהם כל מנהל מוסדות מחתן ברוווחה את ילדיו רכב השרד (והנהג) צמוד לו ללא בושה, 4 מכשירים BBM גלאקסי ואייפון ועוד לא דיברנו על העוזר, ועוד לא דיברנו על מנהלי עמותות וכוללים שידיהם מלאים גזל וחמס סוף סוף קם לנו עיתונאי הגון ששוחט את הפרות הקדושות ושם סוף לחגיגה.
בעוד עמיתו מתאמץ בעיקר בטיולים חובקי עולם לכתבות מאוסות לעיתוני חג ריבלין נראה פשוט, כותב פשוט לא מחפש התנסחויות פומפזיות וריקות מתוכן. אלא נאמן למקצועו,
ועל המפלגתיים עוד לא דיברנו ערמת הבלים באדפטציה עילגת ברמת עיתון ילדים כזרקור ומרוווה לצמא
אין ספק שריבלין התעלה על עצמו וברור לכל שאע”פ שהבוס שלו בטח לא רווה נחת מכתיבה מהפכנית הוא לבטח יודע שבלי רבלין אין הצדקה לקיומו ועל כל קיומו
ריבלין ריבלין למען כולנו המשך אל תרא ואל תחת כי מאסנו בעסקנים, גנבים, מנהלי מוסדות ועינאי חצר מאסנו כולנו
היום בו נרשמה מהפכה במגזר החרדי
יותר ויותר אנשים בתוכנו מחפשים חיים אחרים, לא רוצים להשתייך למגזר ה”חרדי”. הם רוצים להתלבש אחרת, להתנהג אחרת, לחיות אחרת. להפסיק ללמוד בכוילל, להתחיל לעבוד כמו כולם. להוציא את הנערים מהישיבה ולשלב אותם באקדמיה ולמה לא אולי גם בצבא. שיילחמו!
לצמצם פערים חברתיים, להיות “ככל העמים”. כשהם יוצאים נגד עסקנים וכותבים ש”כדאי שהם יתעוררו”, הם מתכוונים בעיקר לרבנים הפרימיטיבים והשמרנים.
הדור השתנה… הם אומרים…. לא עוד!
וריטה כבר כתבה:
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.
האם אין לנו ממה לחשוש? זה באמת טוב מה שקורה? ככה אנחנו אמורים להתמודד עם העסקונה המושחתת? לבד?
ריבונו של עולם – אם לא למענך, למעננו!
הצל אותנו מפני המהפך הזה שכולם מדברים עליו לאחרונה.
על זה נאמר להבדיל אתכם מן העמים?
בדרך כלל אני לא מגיב אבל אני חושב שלצד הדברים הצודקים שהטוקר הזה כתב, היה צריך להימנע מהקטעים האחרונים על גדולי ישראל.
נתי,
חזק ואמץ!
מילים כדורבנות, מדויקות, אומרות את האמת ופוגעות בול.
אכן פוסט מצוין בכתיבתו.
אבל דבר אחד אני לא מבין.
נתי, יעקב, ואבא, מה אתם רוצים שנעשה…
הרי אין סיכוי שמישהו יקום פה נגד אותם אנשים, כי ברגע שזה יקרה הוא יושבת על ידי “הרבנים” שוב ע”י אותם מנהלי חצר למיניהם…
איפה שהוא זה מזכיר לי את אותם מנהלי מחאה במאהל… צועקים צועקים אבל לא בדיוק ברור מה הם רוצים…
ומבמה קטנה זאת אני קורא לכם… נראה אותכם קחו אומץ שבוע הבא תעלו פה רשימת אנשים שידם במעל… נראה אתכם חכמים להוציא את זה לפועל…
לצעוק ולדבר תמיד כולם חכמים….
על מה יצא הקצף? למי יוצא העיניים?
א. ריבלין שכח שהוא כתב לענייני פוליטיקה ומקסימום פרשן לעניינים אלו. וזה מה שקורה כשהוא מחליט להיות כתב צרכנות או/ו כלכלה.
ב. לגופו של עניין: הכל שם הבלים, איזה מוצר נמכר אצלנו החרדים ביותר יקר מאשר אצל החילונים? הרי כל אחד שיצא לו קצת לבדוק את זה ראה שברשתות החילוניות מחירי המוצרים הרבה יותר גבוהים.
הרי כולם יודעים שבשופרסל יותר יקר מיש ובמגה בול יותר יקר משפע שוק.
אותו דבר לגבי מכשירי חשמל, מחירים שיש אצל תמי צורף אין בשום מקום חילוני.
שלא לדבר על מחירי השיחות של הפלאפונים הכשרים שהם כל כך זולים שאין מה להשוות.
ג. ההתנפלות על המעסיקים זה גם כן עניין של היצע וביקוש, ואין דבר שאפשר לעשות כנגד זה, כך זה עובד בכל העולם ומי שלא מבין את זה שלא יראה את זה לפחות.
ולסיום, למי שלא יודע, במודיעין עילית חברת מטריקס קיבלה לעבודה מלא בנות שההשכלה היחידה שלהם זה הלימודים בסמינרים החרדיים שכל אחד יודע מה הרמה שלהם ומה הם שוים, ובשום מקום אחר לא היה להם סיכוי לעבוד, ומטריקס קבלה אותם ולימדה אותם על חשבונה, ועוד שילמה להם באותם חודשים של לימודים משכורת, ועכשיו שהם צברו ניסיון והם יכולים לקבל משכורת גבוהה יותר במקומות חילונים הם באים ומתלוננים על מי שהסכים לקבל אותם וללמד אותם, כפיות טובה במיטבה.
להזכירכם לפני שגוטרמן הביא אותם ועוד כמה חברות למודיעין עילית, רמת האבטלה במודיעין עילית הרקיעה שחקים, ועכשיו שברוך ה’ לכולם יש עבודה ומשכורת מכניסה, לא רק שלא מכירים טובה אלא תוקפים ומשמיצים.
הרבה מפוכח.
ובכן ,
בדיוק כמו במחאת האוהלים יש כאן את אותה טעות,
המחאה צריכה להתחיל מהעם הפשוט ולא מאנרכיסטים,
ועם כל הכבוד לכותב מדובר באנרכיסט חרדי שמעוניין בקריסת כל המערכת, כפי שהוא בעצמו כותב, בכניעה ללא נשק (לחילונים, ולנגב חומוס בתל אביב, ול בתיקון הפגמים במערכת הקיימת,
וזו הטעות.
על מחאת סושי ונרגילות שמענו?
אמור מעתה, מחאת חולצות התכלת ובלקברי!
נתי, אם אתה מעוניין שתקום מחאה, תתנער ממנה אתה,
גם ציפי ליבני משתדלת להעלים את הקשר שלה למאבק.
חברים יקרים,
כנראה שעדיין לא שמעתם את השמועה על העיתון החדש ויהי אור:
“ויהי אור” – העיתון שמאיר גם את הפינות החשוכות.
כשכל העיתונים החרדים עסוקים בלכסות ולהסתיר את השאלות האמיתיות, “ויהי אור” מוקם בעז”ה בכדי להאיר את הפינות האפלות, להיות למליץ יושר בעד השאלות ולשאת ברמה את דגלה של השפיות. אנו פונים לכל מי שעדיין מהבהב בקרבו ניצוץ של מחשבה עצמית. כל גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת אִם אֵין מְלַבִּים אוֹתָהּ. גם גחלת השפיות זקוקה בימים אלו למי שילבה אותה.
“ויהי אור” – כדי להרבות אהבה והבנה שפיות ואחדות.
העיתונות החרדית כיום היא עיתונות קוסמטית, המנסה להסתיר את הריקבון שפשה בחברה החרדית, ע”י אין ספור שכבות איפור. עיתונות שכזו, בנוסח פראבדה הקומוניסטי, יכולה לשגשג רק בתנאי שאין לה מתחרים החושפים את העובדות אותן היא מסתירה. בשום מקום בעולם היא לעולם לא תוכל להתחרות עם עיתונות אמיתית החושפת את מה שכולם מסתירים. במקום בו רגילים לטייח ולטשטש אמת, לסלף את העובדות ולצנזר את הדעות החולקות, חייב להיות עיתון אחד לפחות, שיפתח חלון לאוויר חדש, צלול וצח, שיחשוף את כל האמת וייתן במה לכל הדעות.
לקרוא עיתונות חד ממדית שאין בה שום חידוש מרענן, מלבד ההבדל בניסוחים המשתנים של הכותבים השונים, כשאתה יודע מראש, עוד לפני שפתחת את העיתון, מה עמדת העיתון בכל נושא. מה תהיה השאלה הבאה, הפסקה הבאה, הדף הבא, העיתון הבא, זה כמו לשתות מים עומדים לעומת מים זורמים. מים עבשים לעומת מים חיים. אם בציבור החרדי יפורסם עיתון אחר, שמגמת פניו היא האמת, הוא יהיה כמו אבן שואבת בחברה החרדית וישאיר הרחק מאחור את העיתונות החרדית, המצופה ברוטב דביק וסמיך של היתממות וחנופה אינסופיים לתו התקן של החברה.
העיתונות החרדית כיום, למרות הצלחתה המסחרית הנוסקת, היא לא באמת חזקה, כי היא עיתונות מפוחדת המועלת בתפקידה, במקום להיות כלבת השמירה הנובחת כנגד עוולות המקובעות בחברה ולהאיר את הפינות החשוכות, היא הפכה לעיתונות שנובחת בכיוון הרוח בלבד. רק כנגד אלה, שתו התקן החברתי זורם כנגדם במילא. אבל ברגע שהיא רק תנהם כנגד עוולה חברתית המקובלת על כולם, היא תהפוך לחתול מבוהל ובהתאם לנסיבות גם לעכבר נמלט כשזנבו מקופל בין רגליו.
כשהעיתונאי חושש יותר מהאצבע המאשימה של החברה מאשר מהאמת הפנימית שלו, כשיותר חשוב לו לעמוד בתו התקן החברתי מאשר לעמוד על האמת עצמה, כשהוא מוכר מלל שהוא עצמו אינו מאמין בו, בתקווה שאחרים יאמינו למלל הזה וכאשר כל מטרה מקדשת את כל האמצעים, זו עיתונות הגורמת נזק עצום לנשמת האדם. קפיצי המחשבות המקוריות מחלידים, צירי המנגנון הביקורתי במוח נשחקים, היכולת לשאול מתרופפת והמוח פשוט נאטם.
לשמחתי אני מגלה שאני לא היחיד. לאחרונה אני מגלה שיש הרבה בעלי תשובה ואחוז לא מבוטל של חרדים מבית, שעדיין חושבים בכוחות עצמם. למרות שטיפת המוח הרב ערוצית, יש רבים שמבינים, שחברה אטומה ומוח אטום, כמו חדר אטום, עלולים להביא מחנק. כדי לאווררו זקוקים לפתוח חלון לאוויר צלול וצח.
הקישו בגוגל העיתון ויהי אור, תכנסו לאתר שעלה לפני חודש ותגלו עולם חדש, הן מבחינת רמת הכתיבה והן מבחינת אומץ הלב לשים את האמת וכל האמת על שולחן הניתוחים.
תקראו את הראיון המדהים עם הרב אמסלם שלא נעשה כמותו ולא דומה לו בשום עיתון, לא בתקשורת החרדית וגם לא בכללית. כנסו לאודות העיתון ותבינו את הסיפור.
לצערי,
שהצטרפתי לאתר, היו לי חששות שאולי ידברו על כל מיני נושאים רגישים כמו צבא, ויתקפו את מי שלא עושה צבא ממספר סיבות ובניהם בגלל דרך חיים שונה…
ואכן, לא התבדיתי, כמו שאתר מסוים לא יכתוב דברים נגד החזון של האתר, כך לא ייתכן שאתר שפונה גם לציבור החרדי, יכתוב דברים נגד השקפת עולמו התורנית, לא נגד עוולות ורמאויות, אלא נגד דרך חיים רוחנית, שהדברים כבר גובלים בפירצת חומות הדת.
אז…
אם רציתי לעשות מנוי לעיתון, בנ”ד אני חוזר בי.
ובנוסף אזהיר את כל מי שהמלצתי לו להיכנס, שיפסיק לתת כח לאתר שמתחיל לנסות לכרסם בציבור שלנו, במסווה של להאיר את הפינות החשוכות.. שאמנם עד עכשיו כמעט כל הדברים היו נכונים.. אבל עכשיו כבר זה בצורה ישירה.. פשוט מנסים לפרוץ את חומת הדת.
המאמר מלא בדברי לעג וכפירה כגון “הצבא הקדוש”…
מי הסמיך את הכותב לכתוב שהצבא קדוש?
האם רוח חכמים נוחה מהצבא שהוא יהיה “קדוש”?
צריך להבין מה זה “קדוש” כדי להדביק את זה לצבא, או לכל דבר אחר.
זה זילות בדת, מאמר איום ונורא, וחבל שנתתי מזמני לאתר הבזוי הזה.
אבל אני לומד לקח.
ותזכרו טוב:
פורץ גדר ישכנו נחש.
וכל המבזים את בחורי הישיבות, בין אם הם לומדים בהתמדה בישיבה תמיד, ובין אם הם לא לומדים בכלל, ובין אם הם לומדים חלקית, דעו לכם שעוד תענשו בעונש קשה מאוד, ביחד עם כל רודפי התורה.
אף אחד לא יציע/יפתה מי שלומד תורה ולא משנה כמה ואיך איך לסדר לו את החיים, וכמובן להכניס אותו למיטה חולה (רוחנית) לכל מיני מסגרות כאילו ואחרות, גדול המחטיאו יותר מההורגו ולעשות תשובה ע”כ, לא פשוט בכלל.
(לכתבה המדוברת לחצו כאן)