מאיר התקציבאי חוזר בטור מיוחד: “סלחו לי”

היי לכם, התגעגעתי. תגידו שגם אתם, סתם ככה בשביל הנימוס.

ובכן, יום כיפור זה זמן נהדר לומר “סליחה, אני לא חושב שאני אמור להתנצל”, ובכל זאת, קבלו את מצעד בקשות הסליחה שלי, שלכם. שנתחיל?

סליחה, בוס – על שלא פעם מאחורי גבך תהיתי בקול האם יש לך יותר מזל משכל או שמא יותר לשון משכל. אל תפסיק ללקק, אתה עושה את זה טוב מכל אחד אחר.

סליחה, סופרוויזרית – על שאף פעם לא הבנתי מה הן תהפוכות החיים שהובילו אותך להיות נצלנית כפייתית ולרדות בי בפרך. סליחה על שהעמדתי פנים שהכול בסדר, ועל כך שאני מפרש את האסרטיביות שלך כמפלט מחוסר הביטחון העצמי שלך.

סליחה, תקציבאי מקביל – על שהלכתי לבוס לומר לו שהלקוח הזה הוא יותר מדי בשבילי כשידעתי כמה מרורים אתה עתיד לאכול במקומי. סליחה ובתיאבון.

סליחה, תקציבאית יח”צ – על שבדרך כלל אני מתייחס אלייך כאל פטפטת מהלכת שאין כל אישיות מאחוריה מלבד דיבורי סרק ורכילות שטיבלאית אינסופית. סליחה על שכל זה כבר לא מעניין אותי החל מהחודש השלישי שלי בתפקיד.

סליחה, לקוח יקר – על שכל חיוך ומחמאה שנתתי לך אי פעם בשקר יסודם. מעולם לא אהבתי אותך, לעולם כנראה, גם לא אוהב. סליחה על שאני רואה אותך דרך פריסות המדיה שאתה עשוי לאשר. סליחה על כך שבעולם אחר ובזמן אחר יכולנו להיות חברים טובים.

סליחה, מנהלת מחלקת מודעות – על כך שגם כשידעתי ביום שני שיש לך מודעה ביום חמישי, השארתי את האינפורמציה לעצמי, סתם בגלל שלא מצאתי סיבה ראויה לעשות לך טוב על הלב. סליחה שאני לא אומר לך מה שאני חושב עלייך. סליחה שיש לי יותר מדי טקט בשביל להמשיך ולא לומר לך זאת גם עכשיו.

סליחה, הגברת מהמקומון הזניח – על שאין בי שמץ אמפתיה לכך שזהו מקור פרנסתך. סליחה שאין לי את תעצומות הנפש כדי להסביר לך שאת מכלה את מיטב שנותייך בחור נידח שאף אחד לא מוצא בו עניין. סליחה על ששיקרתי כשאמרתי שאדאג לך, אני בקושי דואג לעצמי.

סליחה, מנהל קריאייטיב – על שלא העברתי לך את דברי הלקוח ככתבם מחשש שהאגו המנופח שלך יפגע. סליחה שייפיתי את הדברים והובלתי אותך בדרכים מעוקלות להבנה שיש צורך בכיוון חדש. סליחה על שאני מהגורמים לאנשים סביבך שלא לסבול אותך בשל היהירות שנוספת לך בכל פעם שאני מצליח בדם יזע ודמעות לאשר איזו מודעה שלך.

סליחה, ביצועיסט יקר – על שהעברתי לך מייל עם עשרים תיקונים מהלקוח מבלי שטרחתי אפילו לעבור עליו. סליחה שלא הייתה לי הסבלנות הנדרשת והזמן המיותר להעמיד את הלקוח על טעויותיו ולאפשר לך לבלות עוד שעתיים בחיק משפחתך המתגעגעת.

סליחה, אשתי היקרה – על שנפלתי למקצוע בו שעות הן לא שעות וזמנך הפנוי אינו פנוי. סליחה על שאמרתי שאחזור מוקדם הערב. באמת שהתכוונתי אבל לעולם לא תביני כמה היה חשוב ללקוח לסיים את כל התיקונים עוד הלילה. גם הוא לעולם לא יבין.

סליחה, מערכת פשקוויל – על שגם אם אני חושב שהמודעה מעולה אני נמנע מלהביע זאת בכתב בשל ניגוד אינטרסים. על שאני לא מגיב במהדורת ליל שישי שאתם כה טורחים עליה רק בשל העובדה שאני לא מוכן להודות לעצמי שהברנז׳ה הזו בכלל מעניינת אותי.

ועל כולם, סלחו לי ומחלו לי.