זה אולי נראה לכם פוסט יח”צ, שמא תאמרו קיבלתי ממישהו תמלוגים או ברטר פיקנטי. אבל לגמרי לא; בכללות יש לי בטן מליאה על מערכת משפחה, בפרט לאור ההתנהגות הבריונית בחינמון השבועי (לטעמי). אבל פה זה משהו אחר.
המגזין ‘דה והא’ שהוא בעצם שדרוג של אבן-שושן לרחובות בני ברק וירושלים – רלוונטי לנו כאנשי הפרסום מאד. הוא מדריך מושלם לצורת ההתנהגות החרדית, דרך קודי הדיבור שלנו. והדיבור הרי, הוא רק ביטוי.
משם ניתן להסיק עד כמה החרדי המצוי חשדן כלפי דוברים לא חכמים (“מי שמך” “מוישה זוכיר”). משם ניתן לראות את היחס של החרדי המצוי למותגים בחגים, ובערבי חגים. מה הזיקה בין ‘סופר דרינק’ ו’תן לשתות’ עבורינו. ועד כמה חשוב לנו באמת לרכוש את חבילת העיתונים שלנו דווקא בפיצוחי גם-עדן ולא במכולת מתחת לבית. אם מנהלי המותגים בבנקים יקראו את החוברת ובה היחס החרדי לקופרמן ולסלונים, ייתכן והם יבינו את סיטואציית צריכת ההלוואה שלנו יותר טוב.
כל אלו, תובנות זהב מזוקקות. על כל ערך במגזין האלבומי הנהדר הזה ניתן להעיף קונפסטים.
אז אני, שמרתי את החוברת אצלי בבוידעם (בביזעם, מה לעשות, עדיין אין לי מקום). אתם? מה שתצרו, רק אל תפספסו.
מומלץ.
הערה קטנה: העורכים לא שמו לב, אולם מתוך ריבוי המשימות הם כתבו שכדאי לבדוק מה משמעות המונח בֶּבֶּ, ושכחו להשלים את המשימה, אז אני לדיעתכם: בב ראשי תיבות ב’עלי ב’תים ב’לי בּ’וּרד (זקן) ב’ני ב’רק.
4 תגובות
תהרגו אותי או שעדיף שלא. למה תמיד מנסים להבין להסביר ללמוד לחקור או וואט אבר. אחר. מה אנו שבט נכחד. או עוף כמו הדודו.שצריך מדריך להבין את הדוס
אכן “תוספת חג” מושלמת, גרמה לכל המשפחה רגעים ארוכים של קורת רוח. כן זה בהמשך לגליון “פה ושם” של סוכות תשע”ג – מתכונת דומה – רק עם מקומות ואתרים “חרדייים”. (נראה לי שגם על זה נכתב פה בעבר, אולי אני טועה).
בכל אופן מושלם!
חג שמח.
די יפה
קצת חבל שחלק מהערכים מועתקים מהספר “סבא שלי היה רב” בלי לכתוב קרדיט לאורי אורבך וקובי אריאלי.
בקהילה השמד פחות עצים אמנם החג הזה, אבל החומר שם פי מאה יפה מבמשפחה.