קראתי בעיון את הפוסט הארוך מאוד של הגונז האלמוני והתמלאתי זעם, לא מפני ששיבח מוספים גרועים והכפיש יצירות מרתקות במחי פוסט, אלא משום התעלמותו הבוטה מהאוחזים בעט ומקישים על כפתורי המקלדות, הלא המה העיתונאים החרוצים המתרוצצים בין מרואיין לרעהו ובין מתנות לאביונים.
וזאת למודעי כי לא קראתי בעיון את המוספים השונים כפי שהיטיב לעשות זאת האלמוני, אך לאחר רפרוף בשבועונים (משפחה ובקהילה) אמרתי בלבי כי אבד הכלח על הסופרים הוותיקים והגיע הזמן לפנות את כס הממלכה לטובת הדור הצעיר אשר לא ידע את תשמ”ב, צעירי הצאן החדורים במוטיבציה וכוח ורצון לכתוב ולערוך ולהשפיע ולעשות עיתונות הרבה יותר מעניינת, גם אם לעתים קצת פחות מקצועית.
מסקנה זאת קיבלה משנה תוקף בחג החירות שעבר עלינו לטובה, אחרי שראיתי את חתימתו של “שימע’ן ברייטקופף” מתנוססת בסוף המאמר המעניין שפתח את המוסף המרתק ביותר בחג הזה – הלא הוא “דא והא”, המעידה כמאה עדים על מי שעומד מאחורי המוסף הנ”ל, כפי שנהוג במחוזותינו ובשדות זרים שהעורך פותח את מגזינו ומוספו באנקדוטה אישית או סיפורי צדיקים מבית סבא קדישא וחותם ומאחל לקוראים קריאה נעימה ומועילה.
כבודו של יוסי אליטוב במקומו מונח – לצד כבודם של משה גרילק ושאר זקני השבט – אך צעירי המערכת (ולא רק בהר חוצבים) מוכיחים שוב כי הם ראויים לעשות וליצור, לכתוב ולשמור, לפרסם ולהתפרסם. כדאי הוא שימען ברייטקופף לספר על יציאת מצרים בלילות, אריה ארליך להמחיש בצבעים חיים את קריעת ים סוף בחצות ומנחם פינס לצטט קטעים מתוך שירת הים – במקום מאמר אודות חירותו של המגזר אליבא דאליטוב או כתבת מגזין על דמותו רבת ההוד של פלוני בן אלמוני פרי עטו של הרב גרילק.
הדברים נכונים גם כשידובר בעיתון בקהילה על עורכו הצעיר אברהם דב גרינבוים, ושאר אנשי הצוות המוכשרים לא כולל יעקב ריבלין. הקדמותיו של גרינבוים מצאו חן בעיניי מפני שנכתבו ברוח צעירה וקולחת גם כשסופר על סבו הקדוש משורדי הגטאות. כמו כן, תיאורו המרטיט של יעקב ב. פרידמן את סדר יומו של ר’ חיים קנייבסקי, על אף שכבר קראתם ושמעתם, גרם לבשרי להפוך חידודין חידודין. התפעלתי ורותקתי לסיפורים שכבר שמעתי. ובאשר לזקן הפרשנים הפוליטיים, המוסף עליו עמל רבות בימים ובלילות, לא נקרא על ידי גם מפני שאיני בקיא ברזיה מכמניה וסודותיה האפלים של הפוליטיקה החרדית על כל רבדיה ולשון הרעותיה.
אני מתחיל לכתוב ארוך ואינני חפץ בטרחתכם, לכן אקצר ואסכם את חוסר שביעות רצוני ממבקר העיתונים: תגיד מה שתרצה על שלל המוספים שלא טרחתי אפילו לפתוח, אבל אל תזלזל במוסף החג הטוב ביותר השתא: דה והא – הלקסיקון החרדי המלא.
בגללו, ורק בגללו, גובר משפחה על בקהילה. שאפו גדול לשימע’ן יאיר ולחבריו הצעירים.
18 תגובות
כאחד שהספיק רק היום לגמור את עיתוני החג המלאים וגדושים, תרשה לי להעיר הערה אחת שניכרת בה מעט בורות.
הייתי מצפה מאחד שעשה עבודה יעילה כפי שנראה בתחילת הסיקור שיעבור לפחות על כל חלקי העיתון בכדי להקיף את כולו ולא להיתפס לדברים מסוימים וחלקיים.
כך שבעוד בקהילה סוקר כל עמוד בעיתון, כנראה לא לחינם, ביתד שהיו הפעם שני מוספים גדושים ומרתקים והכי חשוב ברמה הכי גבוהה של כתיבה ויצירה, לא הובאו מלבד שני שורות לקוניות, אם כתבת שהיו 35 כתבות במוסף אב ובן, איך תפטור זאת בשורה אחת של דברים מהגרי”ש, הגכראי”ל והגר”ח קנייבסקי, למרות הכבוד שהם היחידים שמצליחים להביא ראיונות!! עם גדולי ישראל, היו שם עוד עשרות!! כתבות מובחרות שהיה כדאי לסקור לפחות את דעתך לגבם, ואז האמת היתה יוצאת לאור.
ובכן, למרות שאינני מאוהבי יתד הדגולים, עברתי על כולו, והמוסף על אמת וזיוף היה נחמד למדי, בעיקר בסיפורים על גדולי ישראל שהביאו עוצמה כמה ייחסו למידת האמת, לצד הזיופים המענינים ברפואה, כשרות, ספרות, ומעט בנושאים עיתונאיים ומקצועיים.
אך המוסף המרתק מכל, כתמיד הוא מוסף שב”ק של ישראל פרידמן, שיודע לדרוש חומר איכות ביצירתיות שלא נמצאה כמוה מאז בריאת העיתונים, מי היה מאין שעל אב ובן בלבד ניתן להוציא 130 עמ’ עם 35 כתבות מרתקות שאף אחת לא חוזרת על חברתה, והמענין הוא, שבהיות ויש כזה היצע, יכול כל אחד לבחור למה הוא מתחבר ומה הוא חפץ לקרא, וכך התחלתי לעלעל ולא יכולתי להוריד המוסף מידי מתחילה ועד הסוף, וניגלה לעיני חומר עשיר מיוחד, ומושקע ביותר!!
ולכן לא אהבתי התגובה הקלילה כי הוא תורני נטו, וכי שלשה סיפורי חיים סוחטי דמעות המופיעים בסוף הגליון, שלא היו מביישים כתבת שער במשפחה ובבקהילה ניתן להגדיר ‘תורני’?
וכי כתבות מעשיות כחינוך ילדים, אבי הבנות בלידינגה, כאלו שגלו בגיל קט לישבות לחצאי שנים, ראשי ישיבות נודעים שמספרים על אביהם, משפחות ברוכות ילדים והתמודדות מעשית עם הוקרה בקרבם, ראיונות של בני עסקונה על הוריהם המפורסמים, כתבת שטח מיוחדת עם כל המחנכות ומנהלי סמינרים נודעים על דמות האב אצל הבת, דבר שהוסיף לכל מי שקרא, זכר או נקבה, סיפורים רבים על גדולי ישראל בצורה מענינת ומועילה, ובעיקר מחנכת…
והעיקר המרתק במוסף זה הוא כמות הראיונות, העבודה שנעשתה כאן נראית פרוסה ע”פ שנה לפחות… ראיונות עם אין ספור ראשי ישיבות, הרב גולדשטיין משערי יושר, הרב כהן אב”ד שהפתיע בהסברו מהו אב בי”ד, הרב אורלויק על סמכות האב, הרב לויסון על העבר… מעט משעמם, הרב שלזינגר על המייחלים להיות אב, הרב דבורקס על אימוץ ילדים, כרגיל מעט כבד, אבל ים חומר כה מושקע שכתוב ברהיטות ועשירות, עם עיצוב באמת לוקה מעט, זה מוסף שהוכיח כמה השקעה נעשית לקוראים, והייתי מגדירו כבעבר ספר חינוך לדורות, ועד היום מונחים אצלי מוספיו המושקעים של אברך, בן ישיבה, ינוקא, אשת חיל וכו’, כשתופסים נושאו מקיפים בכל זויותיו בצורה מאתגרת ומושקעת.
לקרא לזה תורני, זה לא רשעות, אלא בורות וחוסר קריאה, אולי בגלל העיצוב שלא שכנע את המציין לעבור עליו, וחבל!!!
תעברו ותיווכחו כמה אני צודק, ומבלי להיות חסיד כללי של העיתון המדובר. צריך להצדיע בעיקר לכותבים שם שעושים מלאכתם נאמנה בכל הכח!!
אויש, כמה קל להבחין כי ה’נחתומים’ המוכשרים החלו להעיד על עיסתם. זה בשירת ההלל העצמית (שהייתי מציע מיוסי גרין לחבר לה לחן בסגנון ואלס מלכותי) ובדרישה התקיפה מהגונז האלמוני ‘להתפטר מתפקידו’, ואלו בתשבחות העצמיות על העורך ש’יודע לדרוש חומר איכות ביצירתיות שלא נמצאה כמוה מאז בריאת העיתונים’. הי, חברים, לא נסחפתם מעט? כולה ביקורת של גונז אלומני (שאכן לא חפה משגיאות ובכל מקרה משקפת מן הסתם את דעתו בלבד).
מה השלב הבא? צו מניעה? עתירה לבג”ץ? הגזמתם!
למרות ההתנסות להסתיר ולהצניע.
מבין ריסי עיניך הבבוכיות ניכר שממ/קרובי ישראל פרידמן העורך של שב”ק אתה….
גשם כתב:
למי שלא הבין, כוונתי למגיב הראשון.
ודרך אגב משה וולף זה לא בגמטריא מנחם פינס? כי זה ממש הסגנון. ד”ש.
יש צדק בדבריו, אם כי לא הייתי משקיע על זה פוסט…
כל אינטיליגנט שראה עיתונים בחג הזה ראה דבר אחד לנגד עיניו
רדידות מלהיבה של “עיתונאים צעירים”
הרי פעם כתב לפני גיל 40 לא היה חותם את שמו מעל הכתבה
היום כל הדיוט נהיה עיתונאי כל סופר הדיוט נהיה עורך
בושה ל – 2 העיתונים שקוראים לעצמם שבועונים הרמה שלהם מתחת לכל בקורת
לא פוגעת בכותבים אבל גם אני לא אהבתי את המוסף של משפחה. מה הוא מחדש? לא הבנתי. אולי צריך לתת לרוח המבוגרת להשתלט על הצעירים…
עיתון המודיע לחג היה הטוב והמשובח ביותר
זו דעתי.
ומי שקרא אותו וגם את שאר העיתונים – מוזמן גם לחוות את דעתו.
@ גשם:
הגימטריא ממש לא נכונה……. זה הסגנון של שם שמופיע פעם אחר פעם בפוסט….
לא יודע מה זה בקהילה לא יודע מה זה משפחה, העיקר הוא הסופר, וישראל מונטג, סגן העורך של בקהילה, מצליח לרגש אותי כל פעם מחדש.
עיתונות אמיתית, בלי שגיאים ובלי אידישע ניבים.
כתיבה איכותית, שמקצועיותה אינה גורעת מחרדיותה וחרדיותה אינה גורעת ממקצועיותה.
לא אמרת כלוםםםם
רק שלחת את כל הכרישים הוותיקים לטובת צעירים שאתה מודה שזה יותר מעניין כי אם גם פחות מקצועי.
החכמה לשלב בעיתון אחד את הכתבות הטובות המעמיקות לצד כאלה צעירות מרעננות.
כן, יש מושג של וותק ומקצועיות שנרכשת רק עם השנים.
וכדאי לו לכותב הפוסטים האלמוני להתפטר מתפקידו
מה לעשות שככל שבתי הספר ל”מקצועות הברנז’ה” גודלים וממחזרים מחזורים, כך הבלוג ששמו פאשקעוויל נהפך להיות רלוונטי בעיני פחות ופחות.
פעם היו ראיונות עומק, מהדורות צהובות, וסיקורים מקצועיים.
עורכים אנונימיים לקחו את בלוגינו שהיה אהוב ונתנו ל”רוח הצעירה” (הוי אומר כל זב חותם שמראה את פניו בקרבת “עסקונה” כזאת או אחרת וזה נותן לו הרגשה של “מייבין” גדול) לחר
לחרב אותו בפוסטים חסרי טעם על מוסף חביב ותו לא שנכתב בהשקעה רבה בצורה חובבנית למדי עם הגדרות מוזרות וניסיון רב להיות משעשע.
“איככה אוכל וראיתי”
תגידו מה שתגידו משה וולף צודק מי שלא מוסף דה והא משאיר אבק לכל העיתונים ומי שלא קרא את זה זה רק משיקולים צרים נגד משפחה
(זה נכתב לעשירות דעתי)
אין ל נגד משפחה כלום, אבל כרגיל משפחה יצר כותרות מפוצצות, והתוכן ריק.
גם כאן במוסף ‘דה והא’, הרעיון הבסיסי נשמע מעניין, אבל שאתה קורא בתוכו פשוט משעמם וחסר רמה.
ב-2 הפוסטים האחרונים פיספסו משהו מאוד חשוב…וד”ל…
מה פספסו ? תגובה מס’ 15.
לא הבנתי
מוסף של מטבעות לשון מגזריים? רעיון אדיר, לקחתי אותו מיד, תוך כדי ליקוק שפתיים בצפייה.
היה פסדר, אך הרוב לא המריא לצפיותיי הבלתי ראליות כנראה.
רק קובי אראלי היה מטיס את העניין השמיימה
‘דא והא’ נכתב בידי שונאי חרדים.
מעולם לא יצא מוסף חרדי עלאק, שכל כולו הכפשת החרדים והוצאת דיבתם רעה.
מקווה שהוא יעבור מחת לרדאר התקשורת החילונית, אחרת הם יציגו אותנו עירות ועריה.