בהרצליה התנהג כהרצלייני
מעט זאב ינאי
אם אתם קוראים את השורות הללו ואתם חרדים, כנראה שבתקופה האחרונה אתם חיים בתחושה שאתם נמצאים תחת מתקפה. אתם חושבים לעצמכם שהשיח האנטי-חרדי חזר לשלטון. שהוא חזר לשלוט בשיח הפוליטי במסדרונות הכנסת והממשלה, בשיח התקשורתי ובכותרות ובשיח הציבורי בבתי הקפה ובמקומות העבודה.
כולם נגדנו. השלטון, התקשורת והציבור.
אולי אנחנו צריכים יחסי ציבור למגזר? אולי הפתרון הוא להקים מערך דוברות שיוכל להסביר את עמדתנו, כדי שיישמע גם קולם של החרדים ולא רק של אלו התוקפים אותם?
את השאלות הללו הביא לפתחי עורך “פאשקעוויל” מוטי רובינשטיין לפני שבועיים עם בקשה לכתוב טור שעונה עליהן כיועץ תקשורת המתמחה בניהול משברים. בזמן בו התבשל הטור במוחי תוך חקירת הנושא, זכיתי לטלפון מחיים קליגר, מנהל השיווק של “המבשר” ושדרן תוכנית “ליל שישי חי” ברדיו קול-חי, שביקש שאתארח באולפן עם עמיתו השדרן חיים שטרן ואנשי מקצוע נוספים לדון באותן השאלות [להאזנה לתכנית המוקלטת לחצו כאן]. שתי השיחות הללו הראו לי את הרלוונטיות של השאלות הללו בציבור החרדי, שמוטרד מאוד ממתקפות בנושאים כמו גיוס, תעסוקה ונשים.
למה צריך מערך יחסי ציבור?
בעיית בת היענה
כי אם תנקטו באסטרטגיית ההתעלמות, ותקוו שהגל יעבור מעל לראשיכם, אתם תטבעו. הקמפיין האנטי-חרדי הוא לא אנקדוטה חולפת, אלא מטרה אסטרטגית של הגורמים הציבוריים והפוליטיים שמובילים אותו. אם אתם חושבים שיאיר לפיד הוא אנקדוטה פוליטית, אתם תתאכזבו. כפי שאמר עמיתי, יו”ר “גלעד יחסי ממשל ולובינג” אריאל סנדר, בתכנית ברדיו קול-חי: “לפיד כאן כדי להשאר”. הוא לא עתיד להעלם, ויש על החרדים להסכין עם הרעיון הזה ולהתמודד עם הסוגיות שלפיד מציף.
בעיית קהל היעד
כי הציבור החרדי חושב שהוא עושה יחסי-ציבור מצויינים, והוא צודק. אבל הוא עושה את יחסי הציבור פנימה אל תוך המגזר, אל קהל המשוכנעים שחובשים כיפה שחורה וחולקים כבר את אותם הערכים.
זאת, בעוד קהל המטרה האמיתי הוא מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה – והם יהודים שלרוב אינם חובשים כיפה. גורם ההשפעה המשמעותי ביותר עליהם הוא התקשורת והציבור שהיא סוחפת אחריה.שם אתם בחזקת נעדרים.
בעיית הדוברים מטעם עצמם
כי הציבור החרדי בטוח שיש לו דוברים מצויינים. אך אלו שמדברים בשמו – רק לעיתים רחוקות הם דוברים מקצועיים, שמצד אחד יודעים להעביר את המסר בצורה רהוטה ומצד שני יודעים לעשות כן תוך שמירה על כבודו של המגזר ומתוך כבוד לציבור הכללי אליו מכוונים.
מה שקורה כיום הוא שאת החלל שנוצר בהיעדרם של דוברים מקצועיים למגזר החרדי ממלאים דוברים לא-מקצועיים מטעם עצמם. אנשים שמעבירים את המסר כשהתוכן מבולבל והניסוח זעקני ולעתים אף אלים. מה שהופך את הדמות של החרדי לנלעגת ואת מלאכת הדה-לגיטימציה למגזר – לקלה בהרבה.
עם זאת, הכלל הראשון של הדוברות הוא – “שלוט במסר!”. גם עמיתיי שהתראיינו עימי על טשולנט מהביל ברדיו קול-חי, הפרסומאי שעיה איצקוביץ בעליו של “תוצאות אפקטיביות” וכתב החרדים והבריאות (מעניין מה הקשר) של “מעריב” ארי גלהר הסכימו איתי שבשל נגישותם הגבוהה והמסר החד והצבעוני של הדוברים הגרועים מטעם עצמם, הם אלו שהעיתונאי יתקשר אליהם קודם. וכך מפסידים מלחמה.
איך מקימים מערך דוברות?
שאלת הייצוג
הציבור החרדי חייב לעצמו מערך יחסי ציבור מקצועי שייצג אותו, אבל לפני כן עלינו לשאול מיהו אותו ציבור חרדי שיש לייצג אותו? האם אלו החסידים, הליטאים או אולי העדה החרדית?
מערך הדוברות החרדי יוכל להגיע לעולם רק אם לפחות שתיים מהסיעות יוכלו להגיע להסכמות מהותיות, או שכל סיעה תאלץ להקים מערך משלה. סביר להניח שלשתיים הראשונות, שחולקות ערכים קרובים, יש סיכוי לשתף פעולה אחת עם השנייה, אך ללא העדה החרדית.
מערך משולב ייצג ערכים משותפים, תוך הכרה בזהויות הנפרדות ובצרכים ובדרישות השונות של כל סיעה. מערכים נפרדים ייאלצו ללמוד לחיות בכבוד אחד עם השני מתוך הכרה, כי מלחמה בין הסיעות היא הפסד במלחמה מול היריב שהציבור החרדי הגדיר לעצמו.
שאלת זהות הדובר והנהלת המערך
הציבור החרדי חייב לעצמו מערך יחסי ציבור מקצועי שייצג אותו, אבל לפני כן עלינו לחשוב מי יאייש מערך שכזה? חרדי? חילוני? מסורתי? אולי בכלל, ה’ ישמור, דתי לאומי?
בואו נתחיל בחלון הראווה, בדוברים שיתראיינו לכלי התקשורת וישמשו כפרזנטורים של הציבור החרדי שהם מייצגים. אלו חייבים להיות בני אותו ציבור, אך כאלו שדוברים חילונית שוטפת. אלו חייבים להיות חרדים המצויים בנבכי עולמם של היהודים שאינם חובשים כיפה, שיודעים את המצוקות המטרידות את שנתם ואת הערכים המנחים את דרכם.
בהנהלת המערך חייבים לשבת בכירים הנוגעים בשני העולמות. חייב לשבת שם אדם חרדי הדובר את שפתם של התל-אביבים, אך מנגד, חייב לשבת שם יהודי שאינו חובש כיפה (יש הקוראים לו חילוני), כי הוא ורק הוא מכיר את הדרך להעברת המסר ולהשגת היעדים. כי רק הוא מכיר את הפוליטיקה של התקשורת הכללית, וכי רק הוא יהיה מסוגל לפתוח דלתות שנעולות לעיתים בפני כאלו שחובשים כיפה.
אני חוזר – רק חילוני יכול להביא את החרדים להשיג את יעדיהם.
מה תהיה הבעיה המרכזית עימה יתמודד מערך הדוברות החרדי?
בעיית המוצר
מחלקת השיווק הטובה בעולם לא תצליח למכור מוצר שלא מתאים ללקוח. לכן, במקביל להקמת מערך יחסי ציבור, יהיה על הציבור גם למצוא את הדרך להגיע למשא ומתן עם הממשל, כדי למצוא חלופות סבירות לדרישות השונות.
* * *
מה ביבי יכול ללמד את החרדים?
“אפילו אם נקים מערך דוברות מקצועי, האם נוכל להצליח במאבק תקשורתי נגד כל הגורמים שבאו להורסנו?”, שאל אותי קליגר. בתגובה סיפרתי לו על איש ציבור אחד שהעולם כולו קם להורסו. בחור צעיר, דאז, בשם בנימין נתניהו. מכירים?
לאחר רצח רבין, הואשם הימין כולו ברצח בראש הממשלה. כמובן שמי שעמד בראש הליכוד, נתניהו, היה קורבן למרבית החיצים של הציבור, התקשורת והפוליטיקאים. בערב הבחירות הכריזה התקשורת על הסקר האחרון בו ניצח את הבחירות ממשיך דרכו של רבין, פרס. אך בבוקר, למרבה תדהמת העיתונות כולה, הסתבר שזה האטגוניסט הגדול של רבין שניצח – נתניהו.
“הלכנו לישון עם פרס, והתעוררנו עם ביבי”, הביעו בתקשורת את האכזבה. אכזבה מכך שמפלגת “העבודה” הפסידה ל”ליכוד” ואכזבה מכך שהם כשלו בהערכותיהם לאורך כל הקמפיין.
אכזבה זו היתה להורתו של הקמפיין התקשורתי הרחב נגד נתניהו. קמפיין שקיבע את הדה-לגיטימציה לימין, למתנחלים (זוכרים את “מתנחבלים”?), לדתיים מכל סוגיהם (זוכרים את “דרוס כל דוס”?) ובעיקר לנתניהו. נציגו של השטן עלי אדמות.
נתניהו והנהגת הימין הבינו שהם חייבים לעשות מעשה ועשו כן. דבר ראשון, הם הקימו מערכי דוברות מקצועיים שתפסו את מקום הדוברים מטעם עצמם עם מסרים מחודדים טעונים בעובדות ובמספרים ובלוגיקה כובשת. דבר שני, הם החלו בתהליך הכשרה של עיתונאים מהצד הימיני של המפה בכדי לייצר החדרה שלהם אל לב המאפליה. אל “התקשורת העוינת”, כפי שכינה אותה נתניהו. דבר שלישי, הם הבינו שכדי לשלוט במסר לא די להחדיר כוחותיהם אל מעבר לשורות האויב, אלא צריך גם כן להקים גופי תקשורת משלהם. כך נולדו מערכות תקשורת רבות שבסיסן האידיאולוגי בצד הימיני של המפית הפוליטית הישראלית.
קוראים יקרים, כפי שאמר עיתונאית ערוץ 2 סיון רהב-מאיר בערב שיחה עם אנשי תקשורת שערכתי בירושלים לפני כחודש – “אנחנו רואים שהאנשים בשטח, האזרחים, לא רוצים לשנוא. הם רוצים לחיות יחד”.
אז, התשובה שלי היא כן. ניתן להקים מערך דוברות חרדי. ניתן להעביר מסרים. ניתן להלחם בדה-לגיטימציה שעובר הציבור החרדי. וניתן, בעבודה קשה, לייצר גם הישגים בשטח. אבל זה יכול לקרות רק אם תקומו ותפעלו לשנות את המציאות הזו, אז הפסיקו לקרוא וקומו למצוא את האנשים שיכולים לעשות שינוי.
* * *
אני יודע שהטור הזה יהיה לרבים מקוראיו קשה לקריאה, ואני אשמח לשמוע את דעתכם, הערותיכם והארותיכם.
הדואל שלי הוא [email protected]
הכותב הוא יועץ תקשורת ומנהל משברים, מייסדה של קבוצת הפייסבוק של אנשי התקשורת בישראל PRguru (צילום: איציק שוקל)
28 תגובות
טור יפה. אבל לא ענית על שאלת מליון הדולר: מי יממן את מערך הדוברות הזה. וכמו שאמרו רבותינו “בעל המאה הוא בעל הדעה”…
מילה טובה לעורך האתר “יישר כח”
לצערי גם טור יפה וארוך ומלומד ככל שיהיה, לא יוכל להסביר למה הכותב טועה.
הציבור החילוני בישראל לא מבין בכלל את האידיאולוגיה של החרדים, לא קולט, מפחד מזה, בורח מזה. תורת ישראל, שעל פיה החרדים מתיימרים לנהל את אורח חייהם דורשת הרבה מאנשים. מה לעשות, לא הכל נוח בחיים. ואת זה החילונים לא מבינים ולא יבינו גם עם חמישה משרדי יח”צ.
אגב, דוגמא טובה לעניין: נוחי דנקנר, שלוקח כל הזמן עוד יועצים, אבל הוא לא קולט שהם לא יעזרו. לונורא, לפחות מישהו מרויח מהכסף שהוא גנב מאיתנו כל השנים.
דוד, המימון צריך להגיע ממי שיש לו את הכסף. אני מניח שיש מספיק גורמים שיכולים לגייס את ההון הנדרש – גופים או אישים.
אמירה שצריך שתחלחל לדרגים הגבוהים.
צריך להתייחס למצב כאל משבר, ובמשבר לא כל אחד מוסמך לדבר גם אם הוא מ א ד חכם (בעיני עצמו,כמובן) .
מסר אחיד, רהוט,ענייני וממוקד שמועבר בצינורות הנכונים וע”י אנשי מקצוע יתקבל בהרבה יותר הבנה מאשר ראיונות יודנרייט והיטלר הצצים כפטריות הזיה אחרי הגשם בראיונות דוברי הציבור החרדי.
ולשאלת המימון, נדמה לי כי שירותי יח”ץ עולים הרבה פחות מעצרת מליון, מודעות רחוב, פשקווילים ורמקולים ברחובות.
ומי שאמר לחומץ וידלק, יאמר ליח”ץ ויצלח.
תודה ינאי. טור מאלף.
אבל מה שעיצבן אותי בטור היה הפיסקה בה כתבת שהמוצר של הציבור החרדי הוא לא מוצר שמתאים ללקוח. ורמזת בחכמה כלשונך על “הדרך להגיע למשא ומתן עם הממשל, כדי למצוא חלופות סבירות לדרישות השונות”
כלומר, אתה מתייחס לטענות הידועות על סחטנות המגזר החרדי ביחס לכספי המדינה ו/או הכפייה דתית, וכביכול אומר: חבובים, כל עוד תמשיכו לסחוט/לכפות, אין סיכוי שהשנאה תרד.
רגע, תגיד ינאי על מה אתה מדבר? ממתי המוצר בכלל מהווה צד במיתוג ומיצוב? מה, האם מלאכתו הראשונה של הפרסומאי אינה למכור מוצר בעייתי ככל שיהיה ללקוח?
הנה דוגמא; בעוד יומיים יש מצעד לקבוצת מיעוט מסויימת בישראל, קבוצה שגאה בעצם קיומה. מפאת כבוד הבלויג הקדוש וכבוד מקלדתי העדינה איני רוצה להזכיר את שמה.
לקבוצת המיעוט הזו יש את כל המאפיינים של מוצר גרוע. לא פחות ואולי אף יותר מלמגזר החרדי. היחס אליהם עד לפי כמה שנים במדינה היה כאל משוגעים. הם מקבלים תקציבים סקטוריאליים מהמדינה (מוכר?). כל שקל שעובר אליהם עבור התא המשפחתי בו הם חיים עובר קריטוריונים תפורים ומפותלים (מוכר?). תלמידי החינוך הממלכתי מחונכים כל הזמן להיות סובלניים אליהם ושיעורים שלמים מועברים בנושא בזכות עצם קיום הסקטור שלהם (זוכר את הקריאות נגד תגבור לימודי התנ”ך בבתי הספר? אז זהו יש תנכים אחרים). הם מעבירים את ימי הילדות לשל צאצאיהם ללא אבא או ללא אמא (אם היה מדובר בחרדים היו לוקחים אותם לרשויות הרווחה), יש להם מתאבדים בסטוקים. אין להם סבא שהתנהג כמוהם בפולין ובמרוקו. יש להם אפילו חברי כנסת שדואגים להם לתקציבים וליחס מפנק במשרדי הממשלה. המכון הישראלי לדמוקרטיה המציא מדד מיוחד לחברי כנסת שיצביעו בעדם.
בקיצור, לקוח דפקט עם כל הנדוניא.
כעת תרשה לי לאתגר אותך: קח גוגל, ועבור על כל כלי התקשורת בישראל – ידיעות, מעריב, הארץ, דמרקר, גלובס, ד’פוסט, ערוץ 2, ערוץ 10, הטלוויזיה החינוכית, וואלה, נענע ועוד; בכל המדורים ובכל תתי המדורים שלהם – חפש בבקשה מאמר/ידיעה/חדשה/ מערכתית בנימה שלילית אחת נגד הקבוצה הזו.
אנכי אערבנה, מידי תבקשה – לעיני כל הבלוג הזה, קבל ממני חבילת כריות מהטעמים החדשים של תלמה באם תמצא פרשן אחד שמעז למצוא בהם משהו שלילי. אפס. גורנישט. נאדה. כלפיהם יש מסע השתקה אלים כמו ברוסיה. אף עיתונאי לא מוכן שיתייגו אותו כניסים זאב או כאנסטסיה מיכאלי.
איפה, רק לפני שבוע בתכנית הראליטי הנצפית בישראל – האח הגדול העליב אחד המתמודדים אישה אחת בהקשר להיותה נמנית על הקבוצה הזו, וכל המדינה רעדה; לא נחה נפשם של מפיקי התכנית עד שהם העיפו את הבחור מכל המדרגות, מחוץ לתהליך ההדחה הנורמלי באמצעות הצופים. מה, כשפרידה הכט הכניסה את התנ”ך לשירותים באותו מקום באותה תכנית לפני כמה שנים הדיחו אותה? מה פתאום!
רק מה? גם מוצר בעייתי ככל שיהיה תלוי בעיקר בתדמית שלו, או בהשפעה על תהליך הקנייה של הקטגורייה שלו. במקרה של קבוצת המיעוט הזו, על אף בעייתיותה, היא משווקת כזו שמרימה את דגל האור למול החושך, ועוד כל מיני מנטרות.
לא באתי כאן להתעצבן מיחס התקשורת. העובדה היא פשוטה מאד: כל הסיפורים על המוצר הבעייתי שנקרא ‘המגזר החרדי’ הם סיפורי אליבבא. מיעוט אפשר לחבק. אפשר להפוך אותו לשלוחה אותנטית לצורה היהודית. אפשר להפוך אותו למשהו חביב ואנדרדוגי. שלוחה שמגיע לה תקציבים יותר מלשאר העם. בדיוק כפי שהצליחה קבוצת המיעוט הזו לקבל את מעמד הכבש המפונק המתגלגל לו באניצי פתשן.
הוי אומר; עיקר הטיפול צריך להיות בסביבה התקשורתית שמחוץ למוצר. אבל המוצר עצמו בשום אופן לא צריך להשתנות – וגם אסור לו להשתנות.
ולהיפך, הציבור הישראלי יודע להריח חולשה מטווח של קילומטרים; כשהחילונים מזהים שהציבור החרדי מתרפס ומנסה לשנות את עצמו זה מרים להנחתה את המסר ‘אמרנו לכם שאתם צריכים להשתנות’. בדיוק כפי שכשבנק לאומי נסוג מוויתור החוב לדנקנר הוא רק חידד את המסר שההתנהגות שלו עקומה מיסודה.
אז לא צריך להיות עורך יתד כדי להגן על החומה. ההגנה הזו היא אסטרטגית מותג, ולא רק אסטרטגיה שיווקית.
תודה בכל מקרה.
כתב יפה שוקי.
ורק יורשה לי להוסיף ולחדד;
הקמפיין הוא אכן אינו אנקדוטה חולפת, כמו ששנאת עמי הארצות ועשיו ליעקב לא חלפה ולא תחלוף.
אבל לפיד יחלוף כמו שאביו חלף.
כל יחס מיותר אליו רק יעזור לו לתקוע יתד עמוק יותר.
שוקי
כל האנלוגיה שלך מופרכת מיסודה. יש עולם מודרני שתה חי לידו, או בעצם בקרבו. לעולם המודרני הזה יש מערכת ערכים מסויימת המבוססת על עקרונות דמוקרטיים הרואים באדם ובחירותו ערך עליון.
מערכת ערכים זו ויישומה הצעידו את העולם קדימה במאתיים השנה האחרונות, ואני ואתה וכולנו, כולל הציבור החרדי האדוק ביותר אוכל את פירותיה בעולם הזה.
בתור נקודת מוצא לכל הדיון שמתנהל על היח”צ לציבור החרדי, חייבים להבין את העולם העסקי שבפניו אנו הולכים לשוק את המוצר. העולם העסקי הזה המכונה גם העולם המערבי, מתנהל לפי עקרונות מסויימים. זה המגרש ואנחנו בשביל לשחק במגרש הזה חייבים לקבל את עקרונותיו.
קבוצת הגאים אותה הזכרת בבוז מוצדק, משחקת בדיוק אבל בדיוק לפי הכללים האלו. כל תולדתה היא בזכות הערכים האלו. דוקא הגיחוך והפוביה כלפיהם היא זו שאינה מקובלת בערכים המודרניים. ולכן עם הרטוריקה הזו אנחנו עומדים להפסיד. שאל את ניסים זאב או את החבר שלו מהכלא, שכחתי את שמו.
כל הדיון הזה בנושא יח”צ הוא שיח מודרניסטי, ועל כן כל ניסיון לשתול בו דיאלקט מיושן עדיו לכישלון. צודק זאב ינאי, שעל מנת למכור את המוצר לקהל היעד אנחנו צריכים לעשות לו התאמות. קרי להכניס גם היגיון מודרני לתוך המערכת שלנו.
אין זה אומר שעלינו לוותר על הזהות ועל הייחודיות, אבל כן בהחלט מותר לנו לזרוק כמה התנהגויות בלתי מקובלות שיש הרואים בהם עיקרי הדת.
הארכתי די במקום שאמרו בו לקצר.
נטע
מערכת הערכים של המערב, המסורות והתרבות המערבית, זו שהצעידה את העולם קדימה עם המתמטיקה, עם הפילוסופיה והמוסר ובעיקר עם המהפכה התעשייתית, לא מתנהלת לפי העקרונות שתיארת.
התרבות המערבית מקדשת את המשפחה ההטרוסקסואלית, את מעמדו של מוסד המשפחה ואפילו את חלוקת התפקידים המגדרית. העולם המערבי גם מקדם אינדיבידואליזם וחופש אישי, לכן מבחינה משפטית הוא מאפשר להם זכויות שוות. אבל העולם המערבי רואה בקהילה ה”גאה” תולדה של התרבות שלו?!
הסיבה שהתקשורת מחבקת את ה”גאים/גאות” ונותנת להם להפוך את ההומוסקסואליות לתרבות, נעוצה בעובדה שהתקשורת (בכל העולם) כבר מזמן אינה מייצגת ערכים מערביים. היא מייצגת תפיסות שמאל מרקסיסטיות, היא כופה עלינו מרקסיזם תרבותי והיא עושה כל שביכולתה לקעקע כל ערך של שמרנות ומסורת ששייך לעולם המערבי.
העולם המערבי מוכן לקבל את הלהט”ב כפרטים – תעשו בבית מה שבא לכם. הוא ממש לא מוכן לקבל את התופעה ה”גאה” שבאה בעקבות זה ומנסה לכפות עליו תרבות זרה. מי שמוכנים לקבל את האיסלם הרדיקלי כתרבות שווה ואת ההומואים כתרבות שווה הם אנשי שמאל אולטרה-פלורליסטים שבשם הפוסטמודרניזם מוכנים לשחוט כל פרה קדושה – אבל בתנאי שהיא קדושה למערב, חלילה להם מלשחוט פרות שקדושות לקהילת המהגרים מאפריקה/מוסלמים/הומואים!
לסיכום, אין שום דבר מערבי בלראות משפחה חד מינית כמשהו נורמטיבי. יש פה שמאלנות מהסוג הבזוי: הרבה פוליטקלי קורקט, הרבה צביעות ובעיקר רצון לפרק את העולם המערבי מערכיו הישנים והטובים.
שלומי
אפצל את תגובתי לדבריך לשני מישורים.
המישור האחד הוא נשוא דיוננו, היח”צ למגזר החרדי והאנלוגיה שביצע שוקי בינה לבין היח”צ לקהילת הלהט”ב. במישור זה אני חושב שהפרדתי היטב בין הפוזיציה בה עומד המגזר החרדי לבין הפוזיציה של הגאים. הם מתנהלים לפי העקרונות המודרניים ועושים בהם שימוש לצרכיהם, ואנחנו כציבור חרדי מנסים לאחוז את החבל משתי קצותיו גם ליהנות מפירות המודרניזם וגם לבעוט היטב בעקרונותיו.
המישור השני הוא עקרונות המערב. חולקני עליך ידידי. מכל מה שהזכרת – משפחה הטרוסקסואלית, חלוקת עבודה מגדרית או מוסד המשפחה בכלל- כל אלו אינם נוגעים כלל לעקרונות המערב. אלו החלטות תרבותיות.
מה שנוגע בהן בעקרונות המערב, הוא היכולת והזכות הבלתי מעורערת שלך להביע את דעתך ואת השקפת עולמך לפי חינוכך בעניין זה, ומנגד היכולת והזכות לאחרים לאחרים להביע את דעתם השונה משלך מתוך כבוד. כי עיקרון חופש הביטוי וחופש הדת הוא הוא מעקרונות תרבות המערב.
כל ניסיון לקשר בין תרבות כלשהי לכזו שמייצגת בדוקא את עקרונות המערב נידונית מראש לכישלון. כי עקרונות החופש והשיוויון מפילים מראש כל אפשרות לקבע אותן על תרבות אחת או על צורת חיים אחת. העיקרון הוא חיה ותן לחיות. אתה תחיה באמונתך מתוך כבוד והשני יחיה באמונתו, תהיה זו אמונה חרדית, חילונית, שמאלנית, ימנית, מוסלמית או אפילו גאה.
ולגבי מרקסיזם, מצטער לא מבין מה הקשר שלה לדיון זה.
אני דן על המערב כתרבות. התרבות המערבית שהתפתחה במערב אירופה במשך מאות שנים ולאחר מכן בצפון אמריקה ובאוסטרליה כמה מאות שנים נוספות. התרבות הזאת, ששורשיה נעוצים בתרבות הרומית, בהלניזם וביהדות, היא בעלת מאפיינים ובעלת עקרונות ברורים מאוד.
התרבות הזאת כוללת חופש וחירות כמובן, אבל היא גם כוללת עוד כמה דברים שהפוסטמודרניזם מנסה להשמיד. בין השאר אינדיבידואליזם ושאיפה למצוינות. יש עוד כמה דברים שהתרבות המערבית תרמה שהם סלע הקיום של המערב: דת ומסורת, מוסר ופילוסופיה, אמת מוחלטת, מוסד המשפחה והקהילה, כלכלה חופשית…
כשאני אומר מרקסיזם תרבותי אני מתכוון לכל הרעות החולות שהשמאל הביא למערב במאה האחרונה: פוליטקלי קורקט, רב תרבותיות, ניהליזם מוסרי, הרס מוסד המשפחה ומוסד הקהילה המערבי הישן (באמצעות קבוצות של להט”בים ופמיניסטיות קיצוניות). זו דרך של אינטלקטואלים שמאלנים למוטט את הבורגנות המערבית הקפיטליסטית.
כל מה שאני מנסה לומר הוא שההומואים מקבלים חיבוק תקשורתי לא בגלל שהם מדברים באמצעות עקרונות מערביים, הם פשוט מדברים בשפה שהשמאל אוהב. התקשורת מחבקת את ההומואים בגלל אג’נדה שמאלנית. בשם אותה אג’נדה, מותר לך להגיד על החרדים מה שאתה רוצה, אבל אסור לומר מילה נגד מוסלמים או הומואים בגלל “תקינות פוליטית”. הקהילה הגאה יכולה למוטט את הממסד המערבי והמסורתי שנקרא “משפחה”. החרדים הם אחד המייצגים האותנטייים ביותר של מוסד המשפחה הוותיק והיושן שהשמאל כל כך שונא, זו הסיבה שהגאים מקבלים את החיבוק והחרדים לא.
לא בגלל שהקמת משפחה “גאה” זה המשך ישיר של התרבות המערבית, ממש לא. זה אחד מהדברים שעלולים להביא עליה כליה.
נטע נינארי כתב:
נטע,
האנלוגיה שלי בין החרדים לבין קבוצת המיעוט אותה הזכרתי לא באה להמחיש אלא דבר אחד: לא משנה מה המוצר שמשווקים, הכל תלוי במיצוב שלו, או בעיצוב תהליך הרכישה שלו.
קבוצת המיעוט הזו עם נתוני פתיחה גרועים מאד כמוצר. אמנם כשהשמאל הצליח לשנות בעולם את קוד המוסר והערכים, אז פתאום הם קבלו תזוזה חיובית – אבל גם בשם התזוזה הזו, הם עדיין גרועים מהחרדים.
גם להם התקציבים נפרדים, וגם להם דרישות שונות ומשונות. וראה זה פלא, דווקא להם הכל לגיטימי לתת, כי הם אנדרדוגים. הם צריכים חיבוק. הם החוליה החלשה שצריך להחזיק.
ואילו החרדים, לא מקבלים את החיבוק הזה. אתה מתעקש לומר שזה בגלל שהחרדים לא מקבלים את קוד הערכים המערבי/השמאלני. אני חושב שלא.
כשנוקיה גילתה שבמאות אלפי מכשירים שלה יש באג של ניגון שפותח את המכשיר בטעות, היא הפכה את הבאג לסיגנל המזהה אותה. הכל עניין של התייחסות.
נושא ההסברה החרדית טעון מדי בכדי שיידון על רגל אחת של פוסט מוצלח.
אבל, לו יורשה לי, אנפץ את אחת המחלות החרדיות המפורסמות: הנחיתות.
הבעיה המרכזית שלנו מול העם היושב בציון היא לא בעיית ההסברה אלא בעיית ההקשבה.
אפשר לדבר, ולהסביר, ולקלוע, ולסלגן, ולהאהיב, ועדיין איש לא רוצה להקשיב לך.
למה? פשוט! אם יקשיבו לך היטב – בסוף גם ישתכנעו. אם ישתכנעו, סימן שהם טועים, אם הן טועים זכות השלטון הבלתי מרוסנת תתנדנד. וזה כבר יותר מדי.
יש הרבה מה להאריך, ודו”ק.
ראשית תודה לעורכי פשקוויל על ההשקעה!
ותודה לזאב ינאי על המאמץ
אני חושב,
שיש 2 מכשלות עיקריות שללא פתרון אמיתי אי אפשר לבנות מערך יח”צ אמיתי
האחת היא תחושת ההתמסכנות והרחמים העצמיים שמסגל לעצמו המגזר החרדי. והנורא הוא שההתמסכנות היא כלפי פנים המגזר ומחלחלת דרך “עלוני מפלגות” שחיים מזה (ולא צריך להאריך בדוגמאות).
כשיבוא היום בו החרדי יהיה “גאה” בחרדיותו ויצעק לכל העולם אני משתייך למגזר החרדי ואני גאה בזה, אז ורק אז נוכל לפנות גם לאנשים השונים ממנו
במחשבתם.
הרי אי אפשר באמת למכור מוצר בלי להאמין בו.
והשניה שכיום נציגי המגזר החרדי בכנסת צריכים לדעת שתפקידם הוא לא רק לדאוג להטבות לשולחיהם אלא לייצג אותם בצורה ראויה הרי אותם רואה ואותם שופט האזרח המצוי.
אסור להרשות שיהיו נציגים שמסתכנים בפלילים.
אסור להרשות שיהיו נציגים עילגים וצעקניים.
לצערי הדרך להקמת מערך דוברות מלאה מכשולים.
חבל לטחון מים
מה שהיה הוא שיהיה!
ולמי ששאל ‘האם החרדים צריכים יחסי ציבור’, התשובה היא חד משמעית, לא!!!
אנחנו קצת מטושטשים, אבל צריכים לזכור שאנחנו החרדים לדבר ה’ העושים רצונו של מקום, המקום הזה שנקרא ארץ ישראל הוא שלנו, ובזכות קיום התורה יש לנו חלק בה.
זה שאנחנו בגלות וישנם חילונים שדורשים הסברים, זה עדיין לא אומר שצריכים להסביר, הם הבעייתיים שהם יסבירו את עצמם, לא אנחנו.
התורה לא צריכה יחסי ציבור.
ולכל הנחיתיים, לכו לאימון ‘אישי’…
אני “קניתי” את המסר של שוקי, ואנסה לפשט אותו עבור נטע. ואחרים שקראו אותו והרגישו שהם מזדהים.
בעצם, אולי אני לא ממש מפשט. יכול להיות שלא בדיוק לזה הייתה כוונת המשורר. ובכל זאת אשטח את הבנתי את הדברים בפניכם.
בעצם, הוא אומר, העקרונות הבסיסיים של התרבות המודרנית אינם כוללים בתוכם את הגאות. ואני כמובן לא מדבר על תופעת גאות גלי הים.
אבל, חלק מהעקרונות של התרבות הדמוקרטית לא יכולים להיות מנוגדים לגאות. כי אם אתה נושא את דגל חופש הפרט ונתינת האפשרות להחזיק בכל דעה אישית – מדוע שזה ישתנה כאשר מדובר על העדפה מגדרית כזו או אחרת של אדם?!
ומכאן, מההקצנה הזו, פותחה השיטה שהתחילה מחבורת קיצונים ולפיה חלק בלתי נפרד מהפלורוליזם הנדרש הוא סובלנות כלפי הגואה עם הגלים.
אחד שמאלן, או אולי חבורה של כאלו, שרצו להרגיש ממש פלורוליסטים. או שהם באמת האמינו בזה. מי יודע.
בתכל’ס, היה להם קלף מנצח. כשהם הציגו בפני פרצופו של כל אחד שרק הסכים להקשיב להם (והיו הרבה כאלו, הרי מדובר בעיתונאים) את הפרדוקס שהוא ייצור אם יסכים לחופש הביטוי וזכויות הפרט ומנגד יתנגד לזכות להתגאות – הרגישו השומעים שיש בזה צדק. וואלה, הם אמרו ועדיין אומרים, בשביל להיות ב א מ ת דמוקרט פלורוליסט ומתורבת, צריך להיות סובלן כלפי הגאה. לפחות מן השפה ולחוץ. לא להיות לחוץ כששומעים על התופעה.
ואת זה, אומר שוקי (לזה התכוונת? מקווה :), צריך לעשות למגזר החרדי. לטפטף החוצה בקילוח מתפרץ את העובדה הפשוטה: אם אתם מתיימרים להיות סובלניים ופלורוליסטיים, כבדו את המסורת שלנו! זה המינימום!!!
בשולי הדברים, שיצאו ארוכים משתכננתי:
למהלך כזה יש סיכוי טוב יותר אצל החרדים מזה שהיה לגאים. לגאים יש שנאה מושרשת בציבור, פחד מודחק. זה טבעי. האנשים נרתעים מזה. רוב האנשים.
המהלך היה בעצם בשביל לגרום לציבור הרחב להסתיר את הדחייה. לקבור עמוק בלב את עיקום האף בעת גילוי הגאה החדש שאך פרץ את דלתות הארון, פשוט כדי שלא להתקטלג כנון-פלורוליסט.
במקרה החרדי הסיפור הפוך בדיוק. בשורש הלב מסתתרת חיבה עמוקה לציבור החרדי והזדהות כנה עם דרכו ומעשיו. משב הרוח כרגע נוטה לכיוון שלפיו הבעת העמדה המקורית של האדם מן השורה בעד החרדים תרחיק אותו מהמיינסטרים, ולכן הוא מרוחק מהם. כל כך מרוחק, שהוא כבר חושב שהוא באמת שונא אותם (אותנו. זה אנחנו. שכחתם?). התת מודע כבר עושה בשבילו את עבודת ההדחקה.
אם רק נצליח לשנן מספיק פעמים במדיומים חשובים את העובדה שבן תרבות המתנגח בחרדים אינו אלא צר אופקים דלוח שעבר עליו הקלח, זה יהיה “אין” (IN) להסתבלן מול החרדים. כמעט כמו שאהבת הגאות היא עדכנית ו”נכונה”.
נשמע כמו ימות המשיח?
ומי אמר שימות המשיח לא יבואו בסוף…
@ הדו:
תודה צדיק.
שוקי שטארק כתב:
בכיף…
רק – כינויי הוא “הדו”ס”. משום מה המערכת זרקה את ראשי התיבות החוצה.
מערכת, מישהו?
היי איש בער,
מסכים מאוד עם דבריך. במיוחד עם זה שהחרדים צריכים להיות גאים. יש לכם הרבה מאוד דברים נפלאים להתגאות בהם.
זאב ינאי כתב:
תודה חמוד!
טוב שיש לנו אישור!
@ איפה התוכן והרמה ?:
התורה אינה זקוקה ליח”ץ,
ואין צורך לשווק אותה – (לטעמך, ארגוני התשובה גורסים אחרת ולו בשביל לקרב אליה את מי שלצערנו אינו מכיר אותה)
היא וכבודה לעולם עומדים.
אך הציבור החרדי כציבור מתבדל, זקוק גם זקוק,
ולו בשביל להמעיט במעט את הדהלגיטמציה שנעשה לו במדינתנו.
אין מה לעשות, אנחנו חיים בעולם שקר,
בשביל זה אין צורך לסטות מן האמת או לזייף אותה,
אך להציג אותה באור הנכון – אפשר גם אפשר,
זה לא יעזור מול כולם,
ולא יעבוד על כולם,
אך בהחלט יכול להפחית באופן ניכר את שנאת הציבור הכללי לציבור החרדי כציבור.
ואגב, למי שמדבר על גאווה,
אני חושבת שכל יחיד חרדי גאה באמונתו, ולא תמצאו הרבה נירפסים ונחיתיים (אולי רק בקרב המיזרחיסטים החדשים:)) הבעיה היא בדוברים מטעם עצמם ועוד אי אלו בשוליים שהם מייצגים גישה בכיינית נחיתית שלצערנו מקבלת שופר ובמה שאינה ראויה לה ואינה כמידתה.
בוקר טוב, שבוע טוב וחודש טוב!
אכן, אני הוא זה ששאלתי את זאב ינאי וגם את עצמי, עצמנו, “האם הציבור החרדי זקוק ליחסי ציבור”.
קראתי בעיון את הטור של זאב, קראתי בעיון גם את התגובות שלכם, אני מרשה לעצמי להניח כי חלק מהמגיבים לא עוסקים בתחום של יחסי הציבור, אחרת אינני מצליח להבין את התגובות שלכם… נראה לכם שבחברות העסקיות לא יושבים מומחים ואנשי מקצוע? נראה לכם שהם מגייסים את מערך יחסי הציבור רק כשעל המדף נמצא מוצר פגום? ממש לא!!! גם כשהם יוצאים עם מוצר חדש הכי טוב והכי חדשני, גם כשהם זוכים בפרס הכי נחשב בעולם, תמיד, תמיד הם משתמשים בשירות יחסי הציבור. אמרתי פעם לאחד האמנים הגדולים בתחום המוזיקה, כי אם הוא חושב שזה שהמוצר שלו מספיק טוב זה יספיק לו כדי למכור אותו הוא טועה. גם המוצר הטוב, האמין והכדאי ביותר ללקוח דורש יחסי ציבור.
אני מסכים עם כך שנדרשת פעילות שונה כשאתה רוצה לקדם מוצר שהוא בעייתי לבין כשאתה רוצה לקדם מוצר שהוא המילה האחרונה, אני בטוח שברגעי משבר נדרשת פעילות שונה מאשר ברגעי תהילה, אבל פעילות יחסי ציבור נדרשת תמיד.
אין ספק כי אי הפעלת מערכת יחסי ציבור גורמת לנו להיכשל בלהעביר את המסר שלנו, אנחנו כאן בחלקת הארץ הקטנה הזו מדברים בשתי שפות, אני מסכים עם ההנחה המרכזית של יוסי צלניקר שכתב שהוא לא בטוח שירצו להקשיב לנו מכיוון שלו יקשיבו לנו יתכן שהאמת תטפח להם בפנים, אבל כרגע אנחנו כלל לא מדברים, השפה שלנו שונה, כך שלא ניסינו עדיין את הדרך הזו כדי להוכיח לעצמנו שלא מוכנים לשמוע אותנו…
יש לנו שתי ברירות, האחת, לשכנע את עצמנו שלא רוצים להקשיב לנו ולהמשיך לחטוף ולהתבכיין, השניה, לנסות להסביר ולשנות. את הראשונה ניסינו שישים שנה, התוצאה לא מי יודע מה… את השניה, טרם ניסינו. אני מציע לנסות ואז להגיע למסקנות!
@ שוני:
וכי אנחנו החרדים מבינים את החשיבה של הציבור החילוני? האם איננו מתבדלים מהם לפחות כפי שהם מאיתנו?
איני קורא בזאת להטמעות הדדית אך הטענה כלפיהם שאינם מבינים אותנו צורמת באזני הלא מוזיקלית במיוחד כגרועה שבזיופים המוזיקליים.
@ הדו”ס:
זוהי לא אשמת המערכת זהו ענייני תכנותי נטו.
אני משער שהם שלא בודקים את הקלט לתווים מיוחדים כדי לתת להם טיפול מיוחד.
ובמקרה שלך הם דוקא לא השמיטו את ראשי התיבות אלא להיפך השאירו אותם מה שגרם לסגירת המחרוזת התכנותית וכל ההמשך עף.
כן אני יודע שערבבתי אותך עם מושגים שלא כל לך מוכרים לך או בכלל אבל כל אחד והידע המקצועי שלו.
אני למשל אנסה לגרום לכל התגובה שלי להיות מודגשת כדי לבדוק אם הם בודקים תוים מיוחדים.
@ הדרדס הדו”ס:
@ הדרדס הדו”ס:
@ הדרדס הדו”ס:
@ הדרדס הדו”ס:
@ הדרדס הדו”ס:
@ הדרדס הדו”ס:
@ הדרדס הדו”ס:
באמת שמישהו שם במערכת יתעורר כי אחרים עשויים לנצל את זה לדברים אחרים למשל לקישורים להורדת וירוסים.
בשביל ההדגמה אשים כאן לינק לגוגל.
Google
@ חיים:
הרעיון הוא שתוכל לשים לינק או הדגשה למה שבא לך, בצורה קלה ופשוטה יחסית, גם לאנשים שאין להם מושג מה זה
HTML.בשביל זה בדיוק יש עורך באתר שמאשר או
מוחקתגובות לפני שהן מתפרסמות.דבר ראשון, יש לך כבר היום אנשי תקשורת שמגנים על הציבור החרדי לא רע (כמו ידידיה מאיר, קובי אריאלי וכדו’) הבעיה היא שהם לא דוברים רשמיים ולכן התגובות שלהם לא מצורפות לכתבות בתקשורת.
דבר שני, בענין הקמת גוף רשמי שיהיה דובר של הציבור החרדי – זה לא יהיה פשוט לגייס את התמיכה ואת הלגיטימציה מהציבור החרדי *כולו* בשביל הצורך ובשביל הקמת גוף שכזה.
לכן אני חושב שצריך, פשוט מאוד, להקים גוף שיהיה משוייך לזרם כזה או אחר בציבור החרדי (לש”ס למשל) והוא ייקרא הדובר הרשמי של הציבור החרדי – לפחות בשביל שיהיה הכתובת של התקשורת לקבלת תגובות (ושישתדל שלא לעורר לשווא את חמתם של הקיצוניים בציבור החרדי – כשהדבר אפשרי).
*מאת ולא מעט
שוני כתב:
פסקה ראשונה ושניה קולעות, בשלישית פישלת
ובגדול..
מה הקשר ביו המצולם לכתבה? אין סיבה לדחוף את דנקנר גם לפה..