מאת: הגונז האלמוני

אם אתם בעלי נפש קרה, כנראה הסוכות שלכם כבר מזמן מפורקות ומאוכלסות במחסן הגן היטב-היטב הדק. הסוכה אצלנו, לעומת זאת, עוד תישאר זמן רב בנויה על תילה. למי יש תעצומות נפש לפרק אותה, והיא גם זו שמזכירה לנו שאיסרו חג עבר זה עתה וזה הזמן לשבת ולכתוב, כמידי חג בחג ב-4 וחצי השנים האחרונות, את ביקורת עיתוני החג.

אקדמות מילין

כבר כעת יובהר: כמה וכמה אלפי עמודים הונחו על שולחן כותב השורות. אין מצב בעולם להספיק לקרוא קרוב ל-4,000 עמודים בשבוע ימים, ולהלן תובא התרשמותו של כותב השורות הן מקריאת חלק מהכתבות והן מעלעול בין עלי הדפים שסיפק כל עיתון ועיתון. כאן גם המקום להקדים, כתמיד, כי הדברים להלן מביעים אך ורק את דעתו של הכותב, וכל אחד יכול כרצונו לחלוק על הדברים, ואת זאת ניתן לעשות הן במערכת התגובות והן בכתובת המייל בסוף הפוסט.

מה עבר על העיתונות החרדית מאז נפגשנו כאן בפעם האחרונה? בגזרת השבועונים הנמכרים לא הרבה, אבל דווקא בגזרת החינמונים “קו עיתונות דתית” הפתיע עם עיתון שישי חדש שיוצא לאור בארבעה-חמישה החודשים האחרונים, ועוד נידרש אליו בהמשך.

יאללה, התחלנו.

בקהילה

בקהילה, לראשונה בתולדותיו, לא הוציא עיתון בערב יום כיפור. עורך העיתון רץ להתראיין ולהסביר שאין המקום להוציא עיתון בערב יום כיפור, זמן שכולם דבוקים למחזור. הטענה נכונה ונחמדה מאד, אך איה היא הייתה בכל 15 השנים הקודמות שבקהילה הוציא עיתון מידי ערב יום כיפור בערב יום כיפור? ברור הוא שאם הייתה הצדקה כלכלית, היה יוצא עיתון. ושוב, הטענה עצמה נכונה ולכאורה היה כדאי להנהיג שאף עיתון לא ייצא בערב יום כיפור.

וכך, מהגיליון של ראש השנה דילגו בבקהילה היישר לגיליון של יום כיפור. כאשר ראיתי בכותרת עיתון ראש השנה את המסגרת המודיעה כי העיתון הבא ייצא בסוכות, שמחתי. הנה, יש להם זמן רב יותר מכולם להתכונן כראוי לעיתון החג, עוד כמה ימים להביא את המוצר היפה ביותר בעוד שלמתחרים הישירים (משפחה) אין את זה.

אבל כשפתחתי את הניילון בערב החג, התאכזבתי קשות: זה מה שאתם מביאים לי? זה גיליון החג שלכם?

על פניו, גיליון החג מאכזב מאד. עיתון החג של בקהילה פרווה מאד, ריק למדיי ואין בו הרבה. מאי הוצאת עיתון בערב יום כיפור ניתן היה לחשוב שמי יודע מה איזה פרויקט מטורף הכינו בבקהילה לסוכות, ולא היא.

אני עושה ספוילר כבר עכשיו לשורה התחתונה: בסופו של דבר, אחרי שבוע עיון בעיתון, מצאתי עניין מסוים בחלק לא קטן (בעיקר בשני חלקים שבו) מהעיתון, אך הציפיה הייתה גבוהה הרבה יותר, ולכן התאכזבתי. ייאמר ברורות: אם שבועון כמו ‘שעה טובה’ היה מציג את גיליון החג שלו עם החומרים, העיצוב והעריכה של בקהילה – הייתי מוריד בפניו את הכובע וכותב שמדובר בעיתון הכי טוב שהוא הוציא עד היום. אבל זה לא שעה טובה אלא בקהילה, והציפיה הייתה גבוהה הרבה יותר.

המגזין (148 עמו’)

המגזין הפעם כולל 148 עמו’, בדיוק כבחג שעבר, ו-10 כתבות, בדיוק כבחג שעבר.

בקהילה ממשיך החג הזה את מסורת המגזין היוקרתי ובעל ה”גב” שהחל בחג שעבר, בפסח תשע”ד. השער הפעם מעוצב בצורה נפלאה, מפוארת, נקיה ומדויקת – אף יותר מבפעם שעברה, ולדעתנו ייתכן שאף יותר משער מגזין משפחה שייסקר להלן.

כבר על השער ניתן להעיר על סגנון העריכה הפשוט מעצבן שניכר לאורך כל המגזין והעיתון ומגיע גם לשער: הנה הפניה מהשער לדוגמא: “אביחי כהן, גויס לחוליית המסתערבים של יחידת דובדבן. שנים אחרי, האקדח שלו עדיין מסמן מטרות: אתם”. אישית, לא יכול לסבול את ההפניות הללו.

במגזין החג שעבר, פצח בקהילה בשני טורים חדשים, האחד של הרב מאיר שוורץ שאכן עדיין ממשיך לאכלס את המגזין. השני, והמסקרן יותר, הוא של הסופר יאיר וינשטוק, אך אויה, אחרי שבועיים בלבד שהטור פורסם –הוא ירד מהאוויר, ומעניין לבדוק למה. כמובן, לא תוכלו להימלט מוינשטוק החג הזה: בעיתון “כל ישראל” הוא מתראיין בראיון נרחב, ובעיתון בקהילה עצמו, בנו מרדכי כותב את מוסף הסיפורים החג הזה.

בתחילת המגזין מתפרסם טורו הקבוע של הרב יעקב ב. פרידמן, שיוצא מכליו הפעם, ולא בפעם הראשונה ולא בפעם השניה, לשבח מעל טורו את סגנונו הספרותי ואת ספריו היפים של סופר בשם ר’ אהרן קליגר. לא טעיתם, מעורכי בקהילה. איזו מין אתיקה זו, במיוחד שפרידמן חתום כעורך ספריו? לא ברור.

על השער, כמידי חג בשנים האחרונות, נפרסת דמות שהרב יעקב ב. פרידמן עורך עליה פרופיל. הפעם מדובר בגאון רבי חיים גריינימן שליט”א. אין ספק שמדובר ביציאה נאה. גריינימן הוא שם מעניין בציבור החרדי, סיפור חייו לא מוכר לכולם ומדובר גם בכתבה לא רעה הכתובה בסגנונו הידוע של פרידמן על פני 22 עמודים.

כתבת חג נוספת, ורעיון לא רע, הוא פרופיל ענק על כל שושלת אדמו”רי ואדמו”ריות שבט ‘תולדות אהרן’ לכל שבטיו, גם היא על פני 22 עמודים (מה יהיה באמת עם מספר העמודים המטורף הזה לכתבה אחת?). לא קראתי, אך מעלעול נראה שמדובר בעבודת מחקר יפה, עם תמונות עדכניות מכל האדמו”רים. יפה.

הכתבה הבאה היא פרופיל על “הברון” (זו הכותרת) ר’ רובי שראן. בקהילה יצא במקביל לקו עיתונות שיצא באותו היום, אלא שבבקהילה הצליחו לערוך רק פרופיל, ואילו בקו עיתונות הצליחו להשיג ראיון בלעדי עם רובי שראן. קראנו את שתי הכתבות: ברור שאין כמו ראיון עם מושא הכתבה, במיוחד שבקו עיתונות אכן היה מדובר בראיון יפה ודי חושפני. שתי הכתבות, אגב, גם חופפות ברובן ומספרות את אותם נתונים שמעניין מה מקורם. אבל מצד שני ייאמר לזכות הפרופיל של בקהילה, שברגע שזה לא ראיון ואתה לא מחויב בכלום למושא הכתבה, הרי שאתה יכול לכתוב בצורה הרבה יותר משוחררת. הנה למשל הבדל בין הכתבות: בשתי הכתבות סופר הסיפור על הצלת חייו של מרן הגרי”ש אלישיב בידי שראן, שהוזיל מהונו 120,000 דולר לטובת ניתוח והטסת צוות רפואי. אלא שבבקהילה הסיפור הוצג כך שבהתחלה שראן הסכים לנדב רק חצי מהסכום, ורק אחרי שאיזה ראש ישיבה דיבר על לבו שבכוחו להציל כעת את גדול הדור נרתם להביא את כל הסכום. ואילו בקו עיתונות הסיפור בראיון מובא שלכתחילה שראן נדב את כל הסכום… נראה שלעולם לא נדע עם מי האמת. ישנם גם עוד סיפורים המובאים בבקהילה מפי השמועה, שבקו עיתונות מובאים בדיוק הפרטים מפי בעל הדבר עצמו. מדובר ללא ספק בהישג נאה לקו עיתונות אחרי שככל הידוע שראן לא התראיין בעבר. מאידך, דווקא בתמונות של שראן ואנשיו בקהילה היה נדיב יותר ועם תמונות טובות יותר, כנראה גם בזכות ארכיון ‘העולם החרדי’ שעומד לרשותו.

כאן המקום להזכיר שבחג שעבר ערך בקהילה פרופיל על הנגיד שלמה יהודה רכניץ, בה בשעה שחודשיים לאחר מכן הפציע משפחה בשער ובו ראיון עם רכניץ. קצת מתקבלת התחושה שבבקהילה מחפפים. בעוד הם מסתפקים בפרופילים, אחרים משיגים ראיונות. ואכן כבר החג הזה במשפחה ישנם ראיונות עם שני אילי הון. לא פרופיל, ראיון.

עוד כתבה שנמצאת בשני עיתונים, היא ראיון (נרחב בבקהילה וקטן ב’משפחה’) עם נשיא הקונסיסטואר הצרפתי ד”ר יואל מרגי. הכותרת, זוועתית: “פסוריאזיס בלב האומה” (מאחר שד”ר מרגי רופא עור. איכסה של כותרת. מזל שהכותרת לא הייתה: “פטרת בציפורניים בלב האומה”. חברים בבקהילה, תעשו חושבים דחוף בקשר לכותרות ולמשנה’ס של הכתבות. הן פשוט משהו נורא.

פרויקט נוסף הוא של אברהם דב גרינבוים שהרחיק עד אוסטרליה כדי לספר את סיפורה של הקהילה היהודית שם. כאן צריך לתזכר שלפני כמה שנים ערכו במשפחה כתבה על קהילות יהודיות בעולם במוסף “מסע יהודי” (סוכות תשע”ב), וביניהן גם כתבה נרחבת עם תמונות חופפות ואותו מידע על הקהילה החרדית באוסטרליה. בבקהילה לפחות חזר הכותב עם ראיון עם אחד מהרבנים החשובים של הקהילה, הרב אברהם צבי בעק.

שאר הכתבות: ראיון עם רוני פוקס, ההוא שנכלא בגרוזיה, שכבר נערך בכמה מקומות; ראיון עם אביחי כהן, שהיה בסיירת וחזר בתשובה והוא חסיד בעלז (כהן ידוע בהרצאותיו הרבות ולדעתי כבר התפרסמו עליו לא מעט כתבות) וכן כתבה על זאק איברהים, בנו של רוצח מאיר כהנא הי”ד שמדבר נגד האלימות בין הדתות ובעד היהדות. זה אמנם לא מוצג כראיון אבל מהכתבה ניתן להבין שזה ראיון, אבל חיפוש פשוט בגוגל העלה שמדובר בשכתוב הרצאה שנתן הנ”ל לפני משתתפי כנס “טד”, וההרצאה עצמה אף מתורגמת בוידאו שבאתר “טד” לעברית… (בכתבה עצמה גם התמונות הן מכנס “טד”). לא נכביר מילים על הביצוע הזה. הכתבה החותמת היא ראיון עם אמן קישוטי הסוכה. למרות שזו לא כתבה מושכת במיוחד, נרצה לתת עליה שאפו לבקהילה. כי כבר כתבנו בעבר שזה פשוט הזוי שיש עיתון ענק בסוכות מבלי התייחסות ל…סוכות. אז הנה כתבה (נראית טוב!) הקשורה לסוכות. גם כאן, כמו ברוב המגזין, המשנה לא ברור, לא מובן, ולא מזמין אל הכתבה עצמה. אלוקים יודע למה.

בכתבה המוזיקלית, מתראיינים שלושת האחים לבית אשל: חיים ישראל, איציק אשל ואבישי אשל. ויש לנו מה להגיד: חיים ישראל נמצא כנראה כבר 15 שנה בתעשייה. איך זה שאף פעם אף עיתון חרדי לא ראיין אותו? יש לכך תשובה, והיא לאו דווקא גזענות, ואכמ”ל. בעיתונים החרדיים מעדיפים לראיין דמויות-זמר יהודיות, עדיף עם זקן נאה, ומי שלא משדר דוגמא לא טובה לנוער: למשל, אברהם פריד. למשל, מרדכי בן דוד. משום מה, אף פעם לא מצאו מישהו בזמר המזרחי (לא פייטנים כדוגמת חבושה או נהרי) שיוכל להתראיין. והנה בקהילה כן הולך ועושה זאת ומראיין את שלושת האחים. את הדעה, שכל אחד יגבש לעצמו. אני לא הולך לעשות זאת.

בקהילה מתהדר בסוף המגזין ב”מוסף שמיטה” (“שבת הארץ”) שאינו אלא 12 עמודים בלבד, שגם הם יח”צ-יח”צ-יח”צ. אבל מה לנו כי נלין, בשעה שמשפחה הוציא מוסף שמיטה שלם של עשרות רבות עמודים שכולו יח”צ-יח”צ-יח”צ. שעמום טוטאלי.

הכתבות הבולטות בעינינו במגזין: הפרופילים על הגר”ח גריינימן, ועל רובי שראן.

מוסף “ערבה” (80 עמו’)

מוסף החג של בקהילה חוזר, ב”ה, לפורמט רגיל, לא אלבומי ולא נח לקריאה אלא פורמט נח.

אז הפורמט נח, וגם השער מהמם, אבל התוכן? אוי ואבוי…

בקהילה לוקח את הנושא המשעמם בעולם, והלא מזמין בעולם (לפחות אותנו, כאמור): “מסע אל ההווה של יהודי ארצות האיסלאם”, ומביא ב-80 עמודיו את תמונת המצב כיום בכל מדינות ערב. אם מדובר היה בנסיעות של כל כתבי העיתון (כדוגמת מסעות אהרן גרנות) לאותן מדינות, אני מניח שהיה מדובר במוסף נפלא. אבל מדובר בסך הכל במין ריכוז של הרבה מאד כתבות וראיונות ותמונות שפורסמו כבר בבקהילה בכל השנים האחרונות, לא הרבה יותר מזה.

אכזבה נוראית. לא נמשכנו לקרוא ולו מילה אחת במוסף הזה.

כן צריך להזכיר שבסופו של יום המוסף מקיף ממש את רוב אם לא כל ארצות האיסלאם שיש בהן כמה יהודים עד היום, ולפחות מילה טובה על העבודה המקיפה.

אבל כתבנו בעבר שמוספי חג הם סיכון. כי אם אתה לוקח נושא שיכול לשעמם קוראים רבים ומורח אותו על פני 80 עמו’ – הרי שאיבדת אותם בכל 80 העמודים האלה, וזה בדיוק מה שהיה איתי. בחירת נושא למוסף חג צריכה להיות הרבה יותר מגוונת ומעניינת לא רק לציבור מסוים מאד שאולי יתעניין בנושא.

בקיצור, התאכזבנו מאד ממוסף החג.

מוסף פוליטי “מלוכה וממשלה” (32 עמו’)

כרגיל, הפנינה היפה בבקהילה נמצאת במוסף הזה, אותו קראתי בשקיקה מהמילה בס”ד ועד המילה האחרונה שבעמוד האחרון, ולמוסף אפילו שער יפה.

יעקב ריבלין, כמיטב המסורת, מקבל גם הפעם מוסף אישי משלו, שב”ה חוזר להיות מוסף שהוא רק שלו ולא של שאר כתבי העיתון. ב-32 עמודי העיתון, פורס הפעם ריבלין, לציון שנה לפטירת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, את מערכת יחסיו עם ראשי הממשלה, ומביא סיפורים פיקנטיים ועסיסיים שהיו עם הגר”ע וראשי הממשלה, כשאחד מראשי הממשלה לשעבר אף מתראיין, וזהו הנשיא שמעון פרס שמעניק ראיון בתחילת המוסף ממשרדו המפואר שבתל אביב, אמנם קצר במיוחד אך מרתק.

זהו החומר ממנו בדרך כלל הכתבים הפוליטיים בעיתונות הכללית מוציאים ספרים, והנה, כנראה ריבלין חג אחרי חג כותב עוד כמה פרקים בספר המרתק שאולי ייצא יום אחד לאור. מרתק במיוחד.

מה שלא הבנתי, הוא הסדר הכרונולוגי. המוסף מציג מערכת יחסים של הגר”ע עם שבעה ראשי ממשלה, אך הוא מביא אותם בצורה מבולבלת ולא לפי סדר זמן היותם מנהיגים, סדר לידתם, סדר פטירתם או סדר כלשהו, לא ברור למה. זה הסדר: פרס, שמיר, רבין, שרון, ברק, אולמרט ונתניהו.

הקורא שיסביר לנו את הסדר המשונה יזכה בערבות חבוטות.

בקהילה, אגב, לפחות ציין את תאריך השנה לפטירתו של הגר”ע (אמנם במוסף פוליטי ולא על דמותו התורנית, אך ציין), מה שכלל לא עשו במשפחה ובעיתונים אחדים נוספים. שנה אחרי פטירת הגר”ע ובמשפחה לא מצאו לנכון לעשות אפילו כתבה אחת על הגר”ע? לא ברור.

שאר המוספים

שאר המוספים הם: מוסף סיפורים “מתוקה שנת העובד” (32 עמו’ בפורמט מוקטן), שהוא בעצם לא מוסף סיפורים אלא מוסף סיפור, שכן הוא מביא סיפור אחד בלבד, ארוך, של מרדכי וינשטוק כאמור; מוסף ‘פנינים’ (80 עמו’), שאנחנו חייבים פשוט לשבח אותו. מדובר במוסף חג מצוין הפעם, הרבה יותר ממתחרהו “בתוך המשפחה” של משפחה. הוא מעוצב נהדר, נראה מקסים ומזמין הרבה יותר מהמראה הקר של מתחרהו, והשער עם השינוי המיוחד בלוגו בכלל מהמם. בין הכתבות ראיונות עם הרבנית גרוסמן, אשתו של הגרי”ד, הרבנית וולבה, רעיית המשגיח זצ”ל, ועוד פרויקטים וראיונות יפים באמת. שאפו שאפו שאפו; מוסף ‘חברים’ לילדים (32 עמו’), ובו דווקא הפעם פרויקט “אושפיזין” קטן וחביב; מוסף תורני ‘תבונות’ (48 עמו’, מוגדל) שכבר שיבחנו בעבר שהוא עממי ומעניין, שלא כמו “קולמוס” של ‘משפחה’ שמיועד למתי מספר בלבד, מוסף התמונות “העולם החרדי” (32 עמו’) ללא איזה פרויקט צילומים מיוחד או משהו, וכן חלק החדשות (40 עמו’). וכן מצורף עיתון פרסומי של ארגון “בני אמונים” ולוח שנה של אושר עד.

בשער החדשות ראיון שכאמור נתנו לו שער, עם יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין. גם ב’קו עיתונות’ יש ראיון איתו שדווקא לא הובלט מידיי אז לא ברור מה ההתלהבות של בקהילה. בסוף החדשות ממוקמים הטורים הקבועים של העורך, אברהם דב גרינבוים, צביקה יעקבזון וחצקל בוסקילה (“יהודה פולק”). שתי הערות על השוטף: מטור מעניין למדיי, נהיה הטור של גרינבוים בחודשים האחרונים למין טור מספד על כל מיני חסידי גור שנפטרים. עם כל הצער, אנא צא מהשטיבל. זה כבר מעניין הרבה הרבה פחות (וגם לא ממש חייבים לכתוב “וואטסאפ” בכותרת של טור בעיתון חרדי). וכן על הטור של בוסקילה, from ניו יורק, “בוא נדבר על זה”. אחרי כמה שנים שירד מהעיתון, הוחזר לפני חצי שנה הטור. אם ב”עונה” שעברה הוא היה מעט מצחיק ולעתים אפילו בעל פואנטה, הוא איבד את שני המצרכים הללו מאז שחזר בחצי השנה האחרונה, וחבל מאד. לא זכינו להבין מהו הטור הזה ומה אמור להיות בו.

ועדיין לא דיברנו באופן כללי על המגזין השבועי של בקהילה (לא של החג) שכבר בטור שעבר הערנו שירד מאד באיכותו, ועדיין לא ניכר איזה שיפור של ממש או רענון מיוחד.

מילה טובה לפני סיום על הדיסקים המוסיקליים: אמנם אי אפשר לשפוט עיתון לפי הדיסק שבו, כי סה”כ הוא עיתון ולא חנות מוסיקה, אבל החג הזה חילק בקהילה לא פחות משלושה דיסקים: האחד ניתן בראש השנה, כשובר שניתן לממשו בגרינטק ולקבל דיסק מתוך מבחר, ועוד שניים כעת: אחד פיזי, “לשורר שיר חדש 3” ובו אוסף סינגלים חביב מהתקופה האחרונה, וכן דיסק של “פרחי שלהבת” שגם אותו ניתן לקבל בגרינטק בהצגת השובר מהעיתון. כל הכבוד!

לסיכום, קוראי בקהילה נהנו בסה”כ מ-524 עמודים, העיתון הגדול בתולדות בקהילה (בחג הקודם הם נהנו מ-516 עמודים).

משפחה

באופן כללי, חייבים לפתוח, ‘משפחה’ מציג לאחרונה שיפור הולך ומתמיד במגזין העיתון. המגזין נהיה משובח ומעניין משבוע לשבוע, וכלל לאחרונה שיפוץ ושיפור כללי של כל טורי הכותבים וכן הכנסת כמה טורים חדשים, הן במגזין וגם כמה בחדשות. ניכרת השקעה מרובה במגזין, שמצליח לאחרונה להיות מעניין על פני מתחריו שבוע אחר שבוע.

והחג הזה – ‘משפחה’ טורף את כל הקלפים. אם בכל פעם אנחנו מונים מוסף-מוסף ומנתחים, הרי שהפעם אין אף מוסף חג. הכל נמצא במגזין…

משפחה מציג מגזין “מטורף”, בעל 292 עמודים. אז אם זה היה בחג שעבר, היינו כנראה מתלהבים מאד. אך מדובר על שבועות ספורים אחרי ש’המודיע’ הוציא מגזין ענק ומהודר על בני ברק המכיל 412 עמודים, אז זה קצת שם בצל את המגזין הענק של משפחה החג הזה…

המגזין (292 עמו’)

המגזין הפעם כולל 292 עמו’ (מול 164 עמו’ בחג שעבר), ו-14 כתבות (מול 9 בחג שעבר), ועוד כמה פרויקטים שבתוך המגזין עצמו, המכילים כל אחד מהם כמה כתבות ובערך עוד 18 כתבות בנוסף על “הרגילות”.

אז בתחילה, כאשר התפרסם שמשפחה הולך להוציא מגזין ובו קרוב ל-300 עמודים (לפני שהגיע אלינו העיתון עצמו), התלהבנו. באמת וואו. 300 עמודים במגזין בנוסף לכל מוספי החג? מטורף. אבל כשהמגזין הגיע לידינו, התאכזבנו לראות שאמנם יש 300 עמודים במגזין, אבל אין מוספי נושא או מוספי חג כלל, חוץ מכמה פרויקטים קטנים שגם הם במגזין עצמו.

כמובן שמדובר גם בהחלטה לא יעילה ולא נוחה עבורנו, הקוראים. במקום שבני המשפחה יתחלקו בשלושה-ארבעה עיתונים ומוספי חג, יש רק מגזין מרכזי אחד, וגמרנו. ומה קורה אם מישהו קורא בזה בדיוק עכשיו? בקיצור, לא יעיל. אם מדובר במגזין ענק בנוסף על מוספי החג, יפה, אבל לא לבדו. אגב, בדקנו גם האם הקוראים זכו בשורה התחתונה ליותר עמודי תוכן או לא. התשובה היא שכן, במעט: בחג שעבר המגזין עם המוסף היה 280 עמו’, וכעת המגזין לבדו שמכיל גם את כל הפרויקטים – הינו 292 עמו’.

ולמגזין עצמו: השער מהווה מין תערובת של צבעים, נראה קצת כמו עיתון פורים. אין תמונת שער, ובצד ימין מוצגים חמשת הפרויקטים שמאכלסים את המגזין (שהם מין ‘מוספי חג’ רזים שכאלה).

זה הזמן גם לדבר על הסדר: בלגן שלם במגזין. יש כתבת מגזין, ופתאום פרויקט, ואז עוד כתבה או שתיים ואז עוד פרויקט. למה לא להצמיד את כל הכתבות אחת לאחת ואז את הפרויקטים או להיפך? לא ברור מה שייך לפרויקט ומה סתם כתבה רגילה במגזין החג.

הכתבה המרכזית היא “סודות מבית משפחת שטיינמן” (כך בשער). כמה כבר אפשר לכתוב על דמותו של מרן הגראי”ל שכבר נכתב ונטחן בלי סוף במשפחה ובקהילה? לא הרבה, וכך זה בדיוק נראה. הקונץ הפעם זה שיחה עם כמה מבני משפחתו (אף אחד מהם כמובן לא מוזכר בשמו), ואין שום חידוש מיוחד.

כתבה גדולה נוספת שגם היא בולטת בשער היא יריעה של שושלת משפחת פינקל רבני משפחת מיר. לאוהבי הז’אנר בלבד (לא קראתי).

טוב, לפני שנמנה עוד כמה הארות והערות חייבים לומר שבסך הכל מדובר במגזין מרשים מאד, המכיל המון חומר מעניין, למרות הבלגן שקצת שורר בו. לכאורה, הוא העיתון או המגזין שהכי קראנו בו במהלך החג.

בגלל שמדובר בהרבה מאד חומר נביא רק בקצרה את מה שעניין אותנו או את הערותינו: הראיון עם רובי ריבלין נראה מעניין ועם כמה כותרות, ובמיוחד שזה הראיון הנרחב הראשון שהוא מעניק מאז היבחרו לתקשורת החרדית; הכתבה על עורך ‘הארץ’ לשעבר דיוויד לנדאו גם מעניינת למדיי, אם כי יש להעיר גם על הכתבה הזו וגם על הפרויקט “מה שרואים משם” (עיתונאים זרים מספרים כיצד נראים החרדים מבחוץ), שתמיד מצחיק אותי שעיתון הולך ומראיין …עיתונאי. כאילו, אתה עצמך עיתון, אז מה אתה הולך ומראיין עיתונאים אחרים? בשביל זה יש את “העין השביעית”… אבל נו, מילא. בין הכתבות הבולטות והיפות שבפרויקט “מה רואים משם” נמצא הראיון עם הצלמת הפולניה שמצלמת חרדים (אם כי לאחרונה התראיינה לאחד מכלי התקשורת הכלליים). אהבנו (אפילו מאד) גם את הראיון עם איל ההון מברזיל (משפחה חתם חוזה עם ברזיל? מפרסם משם לאחרונה אין ספור כתבות…) פיליפי וידיסלבסקי, שנותן מבט מעבר ומתראיין ומספר בראיון די חושפני ולא שגרתי כיצד הוא מחלק את כספו בין גופים צדקה, חסד ותורה שונים. אני מניח שגם הראיון עם העו”ד הידוע נט לוין אמור להיות מרתק, אך לא הגעתי אליו.

כמובן, העיצוב המוקפד והיפה לכל אורך המגזין יוצא דופן ומרהיב עין.

שתי כתבות המופיעות במגזין כבר פורסמו בעבר במקומות אחרים: הראיון עם “האדמו”ר עם הכיפה הסרוגה” האדמו”ר מפשקאן רבי ישראל פרידמן, שכבר התראיין ראיון נרחב לפני שנה בדיוק ל’שעה טובה’ (ודווקא על הכתבה הזו, במשפחה, יצא חרונו של האדמו”ר מויז’ניץ שהתבטא השבוע בחריפות נגד עיתון ‘משפחה’ ונגד הביזיון לכאורה שהנחיל ל’אמרי חיים’ בכתבה הזו), וכן ראיון עם בונה הגיטרות בועז אלקיים, שפורסם גם הוא ב’שעה טובה’ לפני 4-5 שנים.

יש עוד כמה “פרויקטים” לא רעים במגזין, בהם הפרויקטים על פולין ועל צרפת שלצערנו עוד לא קראנו אך נראים טוב. פרויקט שהיה לו דווקא הרבה פוטנציאל שלא כל כך מומש הוא “רגל פה רגל שם” על החרדים שטסים הרבה. למה לא מומש? כי הרבה ממה שמובטח בהקדמה לפרויקט לא מומש בכתבות עצמן, וגם יש תחושה שהנושא לא ממש מוצה. אפעס היה חסר לי משהו. אחת הכתבות היא גם כתבה שהרעיון שלה כבר פורסם כמה פעמים בעבר בכמה מקומות, ואפילו ב’משפחה’ עצמו, והוא ראיון עם כמה חרדים שמידי שבוע טסים לחו”ל וחוזרים לארץ רק לשבתות.

כתבה קצת הזויה לקראת סוף המגזין היא סיקור על מזקקות הויסקי בסקוטלנד. חבר’ה, אין לכם מה לכתוב?

ואגב, גם במגזין בקהילה וגם במגזין משפחה עוד לא התחילו לפרסם, למרבה הצער, סיפור מתח חדש של אחד מטובי הסופרים החרדיים, כפי שהיה נהוג מסורתית בעבר.

אבל בשורה תחתונה מדובר במגזין מוביל ומלא תוכן, ומכיוון שב’משפחה’ התחכמו כך שלא נוכל לדון כל מוסף לגופו כי הכל נמצא תחת כריכה אחת, ברור הוא שהמגזין הפעם, על שלל החומר המקורי שבו, לוקח בהליכה את שאר מתחריו…

הכתבות שאהבנו במיוחד במגזין משפחה: פרויקט החרדים שטסים, והראיון עם עורך הארץ לשעבר, דיוויד לנדאו.

מוסף החדשות “שבת שלום, אדמה” (88 עמו’)

כמו כל שאר עיתוני החג, גם משפחה מתייחס לשנת השמיטה שהחלה זה עתה, ולקראת שנת השמיטה מצרף ‘משפחה’ מוסף שמיטה מיוחד על דפי חלק החדשות, שמודפסים על דפים שנראים איכותיים מעט מהרגיל. בפנים: כתבות מקיפות על כל נושא השמיטה, ברובן כתבות יח”צ ועוד כמה כתבות תחקיר או כתבות שטח. נחמד, נראה קצת במה גדולה מידיי בשביל הנושא. בין הכתבות ראיון עם הרב דוד לאו, שעד כמה שידוע עוד לא התראיין ראיון לעיתונות החרדית מאז היבחרו, אם כי גם כעת הכתבה עוסקת אך ורק בנושא השמיטה ותו לא.

שאר המוספים

שאר החלקים והמוספים הם: “בתוך המשפחה” (112 עמו’), ובו כמה כתבות וכן פרויקט חביב במסגרתו כמה נשים ידועות מספרות על מחוז ילדותן. אגב, אם בעיתון אחר (“כל ישראל”) העיתונאית שרה פכטר היא על תקן המראיינת, הרי שכאן היא על תקן המרואיינת ומספרת על מחוזות ילדותה. כבר כתבנו קודם שמוסף הנשים של ‘בקהילה’, פנינים, עוקף החג הזה בסיבוב את בתוך המשפחה; מוסף סיפורים “אחד לחודש” (100 עמו’), שמזה חגים רבים כבר אינו מודפס כספרון של ממש אלא כעיתון כרומו קטן וללא “גב”, כשהרעיון ה”לא משהו” הפעם הוא סיפור אחד לכל חודש. לא יצאנו מגדרנו; מוסף תורני “קולמוס” (48 עמו’), שאף פעם לא חיבבנו אותו; מוסף “ילדים” (40 עמו’) פלוס מוסף חג נוסף לילדים, “זמנים” (עוד 40 עמו’. כל הכבוד. אמיתי).

כמו כן, בפעם השלישית כמדומה, גם הפעם ‘משפחה’ עושה שיתוף פעולה עם ‘המנגנים’ ומגיש לקוראים חינם את הדיסק החדש, “קומטאנץ”. אלא מה? כבר כתבנו קודם שיש זמרים שהעיתונים החרדיים לא ששים לראיין, והנה ‘משפחה’ לא שלא ראיין אלא ממש צינזר מהדיסק את הזמר איציק אשל, שהופיע גם הופיע בקומטאנץ הנ”ל. אם תקנו את הדיסק בחנות, תזכו לשמוע אותו, אך אם קיבלתם את הדיסק של ‘משפחה’, הרי שכולו על טהרת השירה האשכנזית ומר אשל צונזר מהדיסק החדש. לא יפה.

לסיכום, קוראי ‘משפחה’ נהנו החג הזה בסה”כ מ-720 עמו’ (העיתון הכי גדול של ‘משפחה’ {ולא רק משפחה…}) אי פעם, לעומת 652 בחג שעבר.

שעה טובה

כרגיל, את חלק השבועונים העצמאים הנמכרים אנחנו חותמים עם “שעה טובה” הוותיק-הוותיק.

זה פלא כל חג מחדש לראות שהוא עדיין חי ונושם איכשהו, אך הנה, הוא קיים ואפילו הוציא “עיתון חג” משלו.

בחודשים האחרונים ממשיך “שעה טובה” בירידה מבחינת התוכן המקורי שהוא מספק לקוראיו. מאידך, גם הוא נדבק בקדחת הטורים האישיים ששטפה לאחרונה את העיתונות החרדית, והוסיף לאחרונה כמה טורים אישיים משלו. נו, תנחשו מי מקבל טור אישי בשעה טובה? לא הצלחתם? נספר לכם: איתמר בן גביר. אמיתי.

שאר כותבי הטורים הם רבקה צוקרמן, רעיית עורך העיתון שכותבת על שלום בית, הרב שמחה כהן שכותב גם הוא על שלום בית (הוא אמנם עושה את זה למעלה מ-20 שנה בשעה טובה, אך הפעם במסגרת טור חדש), וכן הרב קסל שהוא רב כפר הנוער “זוהרים” של הרב גרוסמן, שמספר קצת סיפורים שהוא חווה עם הנוער הנושר שעובר לידו. מדור שהוא בכל זאת נחמד שנכנס לאחרונה לעיתון, ודווקא רעיון יפה, הוא מדור חדש של וותיק הצלמים החרדיים שוקי לרר, שבכל שבוע מפרסם תמונה משלל התמונות שצילם בעשרות השנים האחרונות, וקצת מספר ומרחיב עליה קצת. הפעם הוא מציג תמונות הקשורות לסוכות, ומספר על ההיתר שנתן לו רבי שלמה זלמן אויערבאך לצלם בסוכות. מדור באמת חביב, אך הביצוע, כרגיל בשעה טובה, לוקה מאד בחסר.

המגזין (64 עמו’)

המגזין הפעם מכיל 64 עמו’ ו-5 כתבות בלבד, מול 64 עמו’ (אותו דבר) ו-6 כתבות בחג שעבר.

בשער המגזין מפציע, סתם כך, רבי חיים קנייבסקי האוחז באתרוג ענק. אין עליו כתבה בפנים או משהו, וזה עוד אחרי שהגר”ח ואתרוגיו היו יותר מפעם אחת שער החג של שעה טובה. אין במגזין כתבה הראויה להיקרא כתבת חג. יש בו ראיון עם שר הביטחון בוגי יעלון (לא בטוח שזה הישג. יתכן ששאר העיתונים פשוט לא ניסו. כמו כן, הוא התראיין לאחרונה למספר כלי תקשורת לא חרדיים), וכן סיפורו של איזה קבר שבמושב הכורדי עגור שלטענת העיתון מושך אליו מעוכבי שידוכים. איך הם מגיעים לסיפורים ההזויים האלו? כמו כן עוד שני ראיונות במגזין, האחד עם ח”כ אייכלר, והשני, לא תאמינו, עם ראש עיריית בית שמש משה אבוטבול, אחרי שהתראיין ל’שעה טובה’ בשנה האחרונה שוב, ושוב, ושוב, ושוב.

כתבה בולטת במגזין: אין.

מוסף “מגזין חג” והסיפורים (64 עמו’)

כרגיל בחגים האחרונים, שעה טובה לא מוציא מוסף חג או מוסף נושא מיוחד, אלא נותן עוד כמה כתבות מגזין במגזין נוסף שנראה בצלמו ובדמותו של המגזין הראשי ולמעלה מרוח “שעה טובה” בענק עם התוספת הקטנה, “מגזין חג” שלא נתבלבל. דווקא הפעם מפתיע – יחסית – שעה טובה כשגם הוא בוחר לערוך פרופיל על עוד “גדול” פחות מוכר, והוא הגר”ד לנדא ראש ישיבת סלבודקא. כך נמצאות במגזין גם עוד כמה כתבות, אחת על אביו של המקובל הרב דוד שטרן (כבר נכתב עליו בהרחבה בעבר בכמה מקומות), וכמובן, איך לא, כתבה על הרבי מלעלוב זצ”ל, כמידי שנה בשנה בערך, מאז נפטר.

מכיוון ששעה טובה בחגים לא מוציא עיתון חדשות, הרי שהידיעה המרעישה שנודעה ערב החג על היכנסו של הרב עמאר סופית למירוץ לרבנות ירושלים, מתפרסמת במוסף החג (הכרומו) על פני רבע עמוד. תבינו לבד איך זה נראה…

בצד ההפוך של המוסף, כמסורת המוזרה של שעה טובה, מודפס לו מוסף סיפורי החג, על פני כ-21 עמו’, כמובן וכרגיל, מבלי אף שם של סופר מוכר כלשהו.

שאר המוספים

שאר החלקים והמוספים הם (כמה לא מפתיע) רק: מוסף הנשים “שעה טובה בבית” (32 עמו’) בלי אף פרויקט או כתבה מיוחדת ו/או חגיגית כלשהי, ומוסף הילדים “שעה טובה ילדים” (32 עמו’) בלי אף פרויקט או כתבה מיוחדת וכנ”ל.

זהו העיתון נכון להיום, עם הכתיבה והעריכה הזוועתית הרגילה, וגם לא נראה שצפוי איזשהו שינוי באופק. אני חושב שאחרי שהשקעתי בו את 20 השקלים שהוא עלה (לפחות הוא היה הוגן לבקש פחות ממתחריו), לא קראתי ולו כתבה אחת…

לסיכום, בסה”כ ‘נהנו’ קוראי ‘שעה טובה’ מ-192 עמו’, בדיוק נמרץ כמו בחג שעבר ובכל אלו שקדמו לו.

יתד נאמן

קשה להביט על עיתון יתד נאמן של החג הזה והחג שעבר, ולחשוב שרק עד לפני כמה שנים הוא דרך במקום והציג עיתון חג יבשושי ומשעמם שגם לא נראה טוב. הפירוד מעורכו הקודם עשה טוב גם לו וגם למתחרה “הפלס”, ושניהם מציגים כל אחד עיתון חג לא רע, כל אחד בסגנונו הוא.

מוסף “צופן משפחתי” (80 עמו’)

במוסף, 18 כתבות.

זהו החג השלישי שיתד מציג מוסף כרומו מכובד ובעל “גב”, הנראה לא פחות טוב מהמגזינים של “השבועונים”, וגם הפעם המוסף המכובד והיפה הוא בעריכתו של עורך ‘משפחה’ לשעבר אברמי רוזנטל.

הרעיון הפעם: 18 צאצאים יוצאים לפצח תעלומה משפחתית מן העבר. אז נכון שלכאורה הפעם הנושא קצת פחות מעניין משני גיליונות החג שקדמו לו בחגים הקודמים (“חולמים ומגשימים”, “מראה מקום”), אך עדיין מדובר ברעיון מעניין אם כי לא תמיד הביצוע מושלם.

לפני הכל נאמר שוב שהעיצוב פשוט יפהפה, ואפשר בקלות, למשל, לחשוב שהדאבל הפותח לכתבה על עשרות הציציות שהיה לובש הגרח”פ שיינברג הוא מתוך מגזין משפחה, בשל העיצוב היפה והעדכני. הכתיבה עצמה, למרבה הצער, לוקה קצת בחסר בחלק גדול מהכתבות, הרבה שגיאות בעברית ובכתיב וכתב. ועוד על הכתבה על הרב שיינברג: ההבטחה היא שמפצחים תעלומה מן העבר, אבל גם בסוף הכתבה תעלומת לבישה עשרות הציציות של הרב שינברג נותרה על כנה, אז לפחות לגבי הכתבה הזו, וכך גם עוד כמה בהמשך המוסף, ההבטחה בשער המוסף לא קוימה.

כרגיל, החלק השני של המוסף (שהפעם הוא די קטן, 18 עמו’ בלבד) עוסק בחלק “העולמי” של הנושא, ולאו דווקא החרדי, ומביא כל מיני תעלומות משפחתיות מהעולם הגדול.

בסך הכל מוסף לא רע, שגם נראה ומעוצב היטב.

הכתבה הבולטת למרות הכל במוסף: כמובן, תעלומת הציציות של הרב שיינברג.

מוסף “יתד סוכות” (96 עמו’)

במוסף, 11 כתבות.

גם הפעם החלק של “יתד השבוע” מושקע הרבה יותר משבוע רגיל. לאורך רוב המוסף ישנו פרויקט “עולו אושפיזין” שעוקב אחרי כל מיני מכניסי אורחים ידועים מהעולם: למשל, אלה שמארחים בארה”ב ליד מרכזי הרפואה את החולים שהגיעו מישראל וממקומות נוספים. פרויקט באמת נחמד (אגב, יודעים איפה מתפרסם עוד פרויקט זהה החג הזה? בהפלס…). עוד במוסף: “ראיון חג” עם האדמו”ר מבוסטון, וגם ראיון עם החיזבאללוני לשעבר אברהם סיני, שהתגייר וכבר התראיין לאין ספור עיתונים, כמו ‘בקהילה’, ‘קו עיתונות’ ו’בשבע’ וכעת מתראיין שוב גם ליתד.

בסוף המוסף – סיפור חג (בסגנון ‘אנשים מספרים על עצמם’) של חיים ולדר, בנוסף לסיפור השני המתפרסם במוסף הסיפורים. סיפור מרתק במיוחד, עם טוויסט מפתיע לקראת סוף הסיפור.

מוסף סיפורים “עוד סיפור אחד ודי” (100 עמו’)

יתד ממשיך עם מוספי הסיפורים המיוחדים במינם, שגם הם נהיים מין מוספי-נושא שכאלה, ויתד דווקא ממשיך להוציא אותם, בניגוד למשפחה, כספרון של ממש בעל גב וכו’. הפעם הנושא הוא מקורי במיוחד: 15 סופרים חרדיים מוכרים, כותבים פרק חדש לספרים רבי מכר שהוציאו בעבר: למשל, חיים ולדר כותב פרק חדש ומפתיע ל’קוראים לי צביקי גרין’ (ומספר שהפרק הוא מתוך חלק 2 שהוא החליט לכתוב לספר הידוע), מוישה גוטמן מוסיף פרק חדש לרב המכר ההיסטרי “אתהלך”, פרל בניש הוותיקה מוסיפה פרק לספרה הנוגע כל כך “הרוח שגברה על הדרקון” וכך עוד ועוד. בסוף כל סיפור, מספר הסופר קצת על עבודת הכתיבה של הפרק החדש ומה שעבר עליו מאז יצא הספר המקורי. בעמוד התוכן של המוסף גם מופיעות כל הכריכות המקוריות של הספרים המדוברים במוסף הסיפורים.

רעיון יפה ולא רע, רק הערה אחת: מה קורה עם המבוגרים או הצעירים שלא מכירים את כל אותם ספרים שפרקי ההמשך שלהם נכתבים במוסף? ברגע שזה לא סיפורים מקוריים, אז אפשר לגעת בקורא עם סיפור אחד או שניים שהוא מכיר את הספר המקורי, אבל לא בכל 15 הסיפורים, וחבל.

מוסף ש”ק “ממעמקים” – על נושא התפילה (80 עמו’)

במוסף, כ-24 כתבות.

כרגיל, עורך מוסף ש”ק ישראל פרידמן לוקח נושא ומקיף אותו ממש מכל הבחינות, כולל ראיונות ופאנלים עם גדולי המשגיחים וראשי הישיבות. ההערות החצי-שנתיות נכונות גם עתה. העיצוב ארכאי, הטקסט קטן ולא כ”כ קריא. אך אני מאמין שאוהבי מוסף ש”ק מצאו בו עניין רב. חסר לי, כבר כתבתי פעם, איכשהו התייחסות גם לסוכות והבאת דברי תורה מגדולי ישראל על סוכות, מה שבעבר עשו ביתד וכיום עושה עדיין ‘הפלס’, אך יתד כבר לא עושה, ושוב, חבל.

שאר החלקים והמוספים

שאר המוספים הם: מוסף הנשים “קטיפה” (116 עמו’). אגב, המילה ‘לבית’ נשמטה משם המוסף, שאמור להיות “קטיפה לבית”. במוסף כמה פרויקטים חביבים ביותר על בתיהם של גדולי ישראל וכן על נשות קריירה שעזבו הכל וחזרו להיות עקרות-בית, וגם: פרויקט זהה למה שבתוך המשפחה עשה, במסגרתו כותבות “קטיפה” חוזרות לבית בו גדלו ולמחוז ילדותן. מי הדליף למי?…; מוסף “יתד שלנו” לילדים (32 עמו’) שמוקדש כולו לנושא השמיטה (שאגב, דווקא חסר לנו בשאר החלקים למבוגרים, אבל באזור ראש השנה הקדיש יתד כמה כתבות לנושא השמיטה), וכן חלק החדשות שמכיל 40 עמו’.

לסיכום, קוראי ‘יתד’ נהנו החג הזה מ-544 עמו’, מול 596 בחג שעבר (ירידה ניכרת של כ-50 עמו’).

הפלס

כמובן, מיד אחרי יתד אנחנו עוברים לסקר את …הפלס.

החג הזה הפלס התעלה על עצמו והציג 8 מוספים (!). לא רע לעיתון צעיר בן כשנתיים וחצי בלבד.

מוסף “חג האסיף” (72 עמו’)

במוסף, 11 כתבות.

שלוש הכתבות הפותחות הן על נושא השמיטה, כאשר הכתבה הארוכה והפותחת היא של עורך ‘הפלס’ נתי גרוסמן, שביריעה ארוכה מספר את סיפור המאבק על השמיטה כהלכתה בישראל, מול מבקשי היתר המכירה (כמה צפוי…).

כתבות נוספות ולא רעות במוסף הזה: סיפור חייו של בנו של בעל המנגן הנודע ר’ יום טוב עהרליך, בראיון עם בנו; וכן שתי כתבות על אומנות לסוכות, אחת ראיון עם האמן החרדי ר’ יעקב ויסברג וסוכות הפלא שלו, ואמן חרדי נוסף בשם ר’ יהודה וינברג (תמונת הדאבל הפותחת של הכתבה הזו יפהפיה. לא להאמין שזה הפלס).

בסוף המוסף מופיע, איך אפשר שלא, מאמר אקטואלי תחת הכותרת “מבט מבפנים” שכמובן חייב ללבות את יצר המחלוקת ו”נכנס” באנשי מרן הגראי”ל שטיינמן ואלה ההולכים תחת הנהגתו.

מוסף “בהתגעש עולם” (32 עמו’)

מדובר במין מוסף לציון 100 שנה למלחמת העולם הראשונה, שמספר את הצד החרדי בכל מה שקשור לאותה מלחמה. לאוהבי הז’אנר בלבד, שאנחנו לא ביניהם.

מוסף “כהושעת” (32 עמו’)

במוסף, 6 כתבות.

שוב מדובר על מוסף המאגד רעיונות שכבר נעשו בגליונות החג הקודמים של הפלס: ראיונות עם אנשי חסד ומזכי הרבים. לשני הנושאים כבר הוקדשו כמה כתבות בעיתוני החג שעברו של הפלס. בפתח המוסף, כמה מפתיע, ראיון נרחב על גזירת הגיוס עם חברי הועדה להצלת עולם התורה, וכן פאנל על נושא הדיור עם, שוב כמה מפתיע, מנחם כרמל, חיים אפשטיין ויהושע פולק. כתבה חביבה דווקא.

מוסף “תצפית” (88 עמו’)

במוסף אסופת כל מיני כתבות היסטוריות ועוד, וביניהן על דמותו של הרב גיטלר, אביהם של בעלי הוצאת הספרים המוכרת, וראיון עם האחים בעלי ההוצאה שכבר הספיק כמובן להיות מוכחש ביתד. כן יש במוסף ראיון עם הסופר מקורבם של גדולי הדור הרב מנחם מנדל גרליץ וכן כמה סיפורים משמות של סופרים לא ידועים.

שאר המוספים והחלקים

שאר המוספים הם: מוסף תורני “לקראת שבת” (32 עמו’), שדווקא כן עוסק ובגדול בעניין התורני של סוכות ומביא את דברי גדולי הדורות בקשר לסוכות; מוסף לנשים” נופך” (64 עמו’) ובו בין השאר ראיונות עם הרבנית מתולדות אברהם יצחק וכן ראיון עם הסופרת והמלחינה (“יהודים הם בני מלכים”) יהודית שיקמן; מוסף סיפורים מהודר בכרומו “סוף דבר” (80 עמו’), עם אף שם של סופר/סופרת ידוע/ה; מוסף לילדים “הפלס לילדים” (32 עמו’), ובו פרויקט סביב המספר שבע, בשל שנת השבע שהתרגשה עלינו; וכן חלק החדשות (32 עמו’).

בשורה התחתונה מדובר בעיתון החג המושקע ביותר של הפלס עד היום, אם כי אין איזה מוסף נושא מדליק במיוחד או ראיון מאד בלעדי או משהו, כפי שהביאו בכל שאר עיתוני החג.

לסיכום, נהנו קוראי הפלס מ-464 עמו’ החג הזה, מול 400 בחג שעבר. בסימן, “מוסיף והולך”.

חינמונים

קו עיתונות

כבר בפעם שעברה שנפגשנו כאן, נפוצה הידיעה על שבועון חדש נוסף שקו עיתונות הולך לפתוח, והנה השבועון אכן קרם עור וגידים בערך בארבעה החודשים האחרונים (מאז חג השבועות כמדומה), והוא עונה לשם “כל ישראל”.

קו עיתונות הוא היחידי החג הזה שבעצם הוציא שני עיתוני חג. אחד יצא יום-יומיים לפני החג והשני, כל ישראל, יצא ממש בערב החג עצמו. נתחיל מהמקומון:

מוסף חג (48 עמו’)

במוסף, 7 כתבות.

משום מה, לא מסכימים בקו עיתונות להתחדש בגריד חדש ומרענן, וגם הפעם שער המוסף הוא כחול ובו תמונות מחלק מהכתבות המופיעות בו. טעון שיפור דחוף.

הראיון הפותח הוא עם מר אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, שחזר לאחרונה למקורותיו בוולוז’ין, בהיותו צאצא ישיר של הנצי”ב מוולוז’ין. מדובר בראיון ולא במסע אתו לוולוז’ין שם ביקר לאחרונה, ואת זה כבר עשה לא מזמן עיתון ‘מעריב’.

הישג נאה של קו עיתונות הוא בראיון עם איל ההון המפורסם רובי שראן, וכבר הרחבנו אודות הראיון הזה קודם. כתוב טוב ומרתק.

ראיון נוסף הוא צבי יחזקאלי. אגב, ספרנו לא פחות משלושה ראיונות שלו במקביל בכמה עיתונים החג הזה (“בשבע”, עלון “שביעי” ו”קו עיתונות”), והוא עצמו כבר התראיין בעבר גם לבקהילה וגם לשעה טובה, אז לא ברור מדוע החליטו להביא אותו שוב.

כתבות נוספות הן ראיון עם עוד איל הון, דווקא בלתי ידוע, המשתייך למשפחת שוטנשטיין וכן ראיון עם ראשי כולל חזו”א. שני הראיונות הללו כתובים בצורה שאלה-תשובה לכל אורך הכתבה, ודי משעממים, במיוחד כשאצל שוטנשטיין המראיין מתעכב יתר על המידה על הנושא המקצועי המשמים שבתוכנה שהמציא מר שוטנשטיין.

אגב, הדאבלים הפותחים של הכתבות מאד יפים, ולדעתנו הלכו בהם בקו עיתונות צעד קדימה.

הכתבה הסוגרת את המוסף היא כתבה על הקאפו היהודי האכזרי אליעזר גרינבוים. מעיון בכתבה ניכר היה שחלקים שבה מוכרים לנו, ואכן חיפוש מהיר בגוגל העלה שהכתבה פחות או יותר מתבססת או אף נלקחה מכתבה שפורסמה על אותו גרינבוים בעבר ב”הארץ”.

הכתבה הבולטת במוסף לדעתנו: כמובן, הראיון עם רובי שראן.

מוסף “שביעי” (32 עמו’)

במוסף, 4 כתבות בלבד.

שלא כבחגים הקודמים הפעם מוסף שביעי נותר על 32 עמו’ ולא מתרחב. אין ממש כתבת שער, אבל הכתבה המרכזית שלה ניתן בולטות בשער הוא ראיון עם הזמר מיכאל שניצלער. לפני הכל צריך להקדים שלפני כחצי שנה גם ‘בקהילה’ ערך אתו ראיון מיוחד. וכן שתי הערות: במהלך הסיפורים של שניצלער בראיון הוא “מלכלך” (בלי שמות כמובן) על אדמו”ר וכן על רב בישראל, שצעקו עליו והלבינו אותו ברבים וכן לא שילמו לו כסף. לדעתי אין המקום בעיתון חרדי לכתוב דברים כאלה וביקורת לא מרומזת על רב ועל אדמו”ר בישראל.

כתבות נוספות הן סיפור דרמטי על חדירה של מסוק חיל האוויר למדינת אויב, שנלקח (לפחות עם קרדיט) מביטאון חיל האוויר, וכן כתבה על שמיטה וכתבה על יהודי אוגנדה.

לא מספיק, ביחס למוסף המעולה בחג שעבר.

שאר החלקים והמוספים

שאר החלקים הם המוסף הכלכלי “ביזנס” (24 עמו’) ובו כמה כתבות מורחבות מעט לרגל החג, וכן חלק החדשות (40 עמו’).

לסיכום – מקומון החג של קו עיתונות מכיל 144 עמו’, מול 176 בחג שעבר.

אבל רגע, יש להם עוד עיתון…

“כל ישראל”

בחודשים האחרונים החל כאמור להופיע עיתון (ארצי) חדש של קו עיתונות המופץ בימי שישי, והוא דווקא מהווה בשורה די מרעננת בענף העיתונות.

הדבר שבולט בעיתון הזה הוא נבחרת הכותבים שהצליחו לגייס בקו עיתונות, סלב’ס או אנשים שעשו דבר או שניים בחייהם, ובהם: המלחין יוסי גרין, המושך בחוטי הפוליטיקה מאחורי הקלעים חיים כהן (הברקה נאה. הבחור מוציא כותרות כמעט מידי שבוע), איש ירושלים ישראל גליס, רפי מנת ועוד כמה. העיתון, לפחות לדעתנו, עולה ברמתו פי כמה וכמה על המקומון של קו עיתונות, ולא ברור בשביל מה צריך שני עיתונים בשבוע, אם אפשר לאחד את הכל לעיתון אחד מוצלח.

הפעם זהו עיתון החג הראשון של “כל ישראל”, ושם כנראה רצו להרשים אותנו עם כמה מוספים. ובכן:

מוסף “אושפיזין” (64 עמו’)

במוסף, 8 כתבות.

בכל ישראל החליטו להשתמש בקלף הכי חזק שלהם: כותבי הטורים המפורסמים, והוציאו כל אחד מהם למשימת ראיון. כך למשל מראיין יוסי גרין את ידידיה מאיר (באף קונסטלציה אחרת לא נראה לי שהיו מראיינים את ידידיה מאיר בעיתון חרדי), שרה פכטר את הרבנית יהודית יוסף (אם כי יש להם גם מוסף שלם על הגר”ע יוסף, ולא ברור בשביל מה צריך עוד כתבה עליו במוסף זה), וכן ישראל גליס שמראיין את הסופר יאיר וינשטוק ועוד כמה כתבות.

חייבים לציין את השער שנראה טוב יחסית ולא מתאים לסגנון הרגיל של קו עיתונות, וכן את עיצוב המוסף שנראה מודרני ומזמין.

על הכתבות עצמן יש לנו כמה הערות: ראשית, כמה מהן מידי ארוכות (יוסי גרין 8 עמודים גדולים לכתבה אחת זה יותר מידי), וכן, בגלל שרובן עשויות כראיונות שאלה-תשובה, והשאלות לעתים ארוכות הרבה יותר מהתשובות, בחלק מהכתבות אתה כבר לא מבין מי אמר מה… ואגב, חסר לנו ברשימה את חיים כהן כמראיין. איפה הוא? הוא הרי הכוכב שלכם, לא?

אבל בסך הכל מדובר במוסף מצוין, מהטובים שעשו בקו עיתונות מאז ומעולם. מקורי ויפה.

אגב, במוסף הזה של כל ישראל לקחו צעד נועז נוסף, ובסוף כל כתבה מופיע “ברקוד” לסריקה, שאם אתה סורק אותו אתה מגיע לקטעי וידאו מהראיונות (המופיעים באתר החדש של קו עיתונות). ניסיתי שוב ושוב לסרוק עם הטלפון הכשר שברשותי, ולא ממש הצלחתי. איך עיתון חרדי יכול להביא ברקודים לסריקה בסמארטפונים??? אתמהה! לא מתאים.

מוסף כרומו “רבן של ישראל” (48 עמו’)

למוסף הזיכרון הזה במלואת שנה לגר”ע יוסף זצ”ל יכל להיחשף מי שהיה בעצרת של ש”ס בארנה, והנה בקו עיתונות (אגב, למה לא יום ליום הוציא את המוסף? שווה בדיקה) מחלקים אותו גם בכל ישראל, כעוד מוסף כרומו בנוסף ל”שביעי”.

המוסף מעוצב בצורה נאה במיוחד, ובו בין השאר טורים מחברי מועצת חכמי התורה, יו”ר ש”ס, וכן שיחה עם ארבעת בניו של הגר”ע (לא ביחד כמובן), וכן שיחה במעונו של הגר”ש כהן, שמשום מה מופיע במשנה שעשו אותה חברי מערכת יום ליום. אז זה קו עיתונות או יום ליום? חידה.

סך הכל מדובר במוסף ראוי, שכן כתבנו קודם ששנה לפטירת הגר”ע יוסף זהו זמן שבהחלט צריך להקדיש לדמות הענקים הזו כמה וכמה כתבות. יפה.

שאר החלקים

החלק הנוסף הוא גיליון החדשות של “כל ישראל” (32 עמו’), שגם הוא מורכב ברובו מכתבות מגזין, כמו כתבה על השמיטה וכתבה על השווער של הגר”ע יוסף.

לסיכום – עיתון “כל ישראל” של קו עיתונות מכיל 144 עמו’.

ולסיכום נוסף, קוראי “קו עיתונות” נהנו משני עיתוני חג ובסה”כ מ-288 עמו’ בחינם (מול 176 בלבד בחג שעבר). יפה מאד.

מרכז העניינים (52 עמו’)

‘מרכז העניינים’ כדרכו לא משקיע מידי. מדובר בעיתון אחד בלי מוספים או משהו מיוחד.

בכותרת ובכתבה הראשית ראיון עם הרב סלונים, רבה של מרכז ירושלים (סליחה, אבל מי זה?), וכן ראיון עם הזמר אלי הרצליך על הדיסק החדש, ועוד כמה כתבות היסטוריות בלי ראיונות מיוחדים או משהו מקורי ומעניין במיוחד.

המצעד

כרגיל לקראת סיום נדרג את העיתונים, לעניות דעתנו בלבד: משפחה לוקח את המקום הראשון; אחריו יושבים בקהילה וכל ישראל (של קו עיתונות) בקהילה בשל המגזין והמוסף הפוליטי וכל ישראל בשל מוסף אושפיזין היפה; אחריהם בסדר יורד: יתד נאמן, הפלס, ומרכז העניינים ושעה טובה חולקים ביחד את המקום האחרון.

המודיע והמבשר, כמה נורא, לא היו תחת ידינו ולא נסקרו כאן, והרוצה מוזמן ליטול את העט ולסקור גם אותם במערכת התגובות.

שיהיה לכם חורף בריא ועמוס בחומרים טובים ומעניינים, ולהתראות בעז”ה בדיוק בעוד חצי שנה, באיסרו חג הפסח תשע”ה.

לתגובות: [email protected]

נ.ב. בשל סגירת אתר “הגניזה” שהיה הבית לחלק מהביקורות שלנו בשנים עברו, הביקורות הישנות ישובו ויתאכלסו בקרוב כאן באתר הבית, פאשקעוויל. שווה לעקוב.