שמעון ליברטי נפרד מהעורך הראשי ינון פלח: “מוכשר בלהיות בנאדם”

ההיכרות האישית ביני לבין ינון איננה ארוכה בכלל, עד לפני שהצטרפתי למערכת ‘קו עיתונות’, בראשית חודש אייר תשע”ו, לא הכרנו יותר מדי האחד את רעהו.

אבל ההיכרות שלי, עם ינון פלח הכותב, היא ארוכה מאוד ומתחילה כשהייתי עוד ילד בתלמוד תורה, שבבוקר בדרך ללימודים בימי רביעי, שולף מהתיבה את “השבוע בירושלים”, ומיד מדפדף לטור השנון של איזה אחד בשם “ינון פלח”, עם השאילתה והשורת סיום, והתובנות המרתקות, וההערות הציניות והכתיבה השנונה. אז עוד לא ידעתי אפילו איך בדיוק מבטאים “פלח”.

מכיוון שבשנותיי היותר צעירות, וגם אח”כ, עד שהתחלתי לעסוק יותר בתחום, לא ממש השקעתי בקניית עיתונים, או בהשאלתם משכני, “השבוע בירושלים”, של “קו עיתונות”, היה העיתון הכמעט-יחיד שקראתי בקביעות (בימים שהעיתון לא הגיע לתיבת דואר, הייתי טורח לעלות עד לגל-פז ופיצוחי גן עדן בגאולה בשביל להביא עותק), כך שהעיתון בכלל וינון בפרט, היו בהחלט מאלה שגם חיברו אותי למקצוע העיתונות וגם לכתיבה, לסגנון ולאקטואליה.

הקשר הווירטואלי הזה, שבהחלט הייתה לו תרומה לבחירה שלי להיות עיתונאי, הפך לאמיתי לפני כמה חודשים, ואז גם גילתי שכמה שהוא מוכשר בכתיבה ובתקשורת, הוא הרבה יותר מוכשר בלהיות בנאדם.

היחס החם, הכבוד, האזנה קשבת אפילו לבחור הצעיר והחדש (והחצוף, תאמינו לי), זה משהו שמאוד קשה למצוא בכלל, ובפרט בתחום שלנו, עמוס התחרות והאינטריגות. כעורך ראשי, הוא ידע להקשיב בכבוד וגם להסכים ולשנות את דעתו.

כעורך הראשי, הוא גם דחף אותי לכתוב טור אישי קבוע. עודד, כיוון, לימד מהניסיון וגם ביקר בציניות משובחת מתי שצריך. אז ינון, הרבה תודה ולהתראות.

פורסם בעיתון “כל ישראל”