מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מגזין המקום
ירחון לחרדים עובדים
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
גיל גרופ
פתרונות מדיה ופרסום
פרסומאים יקרים: הצלמת שושי סירקיס חושבת שאתם יכולים להשתדל קצת יותר. כנסו וקבלו השראה
SIRKIS (1)
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: שושי סירקיס

לא אוהבת מסר כתוב.
תנו לי להבין אותו.
ואם הבנתי אותו נכון,
כן, כפיים!
לכם, לא לי.

כי להוציא מודעה רק עם תמונה
ולשים שם בקצה את הלוגו שלכם
ושאנשים יקלטו את המסר
זה גאונות
שבפשטות.

כמה תמונות מצולמות היום לשנייה בכל העולם?
תנו ניחוש.
יודעים מה, צלמו את הניחוש שלכם.
בצורה יצירתית.
ושלחו לי.

המון, זה בטוח.
יותר מהמון.
מלא.
והעולם עמוס עם התמונות האלה.
ומתוך כל התמונות,
רובן נקברות תחת התמונות שמצטלמות בשנייה שאחר כך.

איך התמונה שלכם תישאר שם, בראש הערימה?

  • יצירתיות
  • פשטות
  • וגאונות

קל לזכור

לא חשבתי שלחמניית המבורג היא בעצם ראש של גבר מקריח בשנות הארבעים, אבל מסתבר שמשהו במקדונלדס חשב על זה.

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 1

את החידודים של העיפרון אני זורקת, אבל משהו עשה מהם חצאית. ואת המחדד הפך לילקוט מגניב.

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 2

כולנו יודעים שדבק חזק זה סקוטצ’ (3M) אחרי המודעה הזו, אנחנו כבר בטוחים. אבל אל תנסו לתלות משהו על המסמר 🙂

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 3

היופי במודעות האלו זה התמונה.
המסר שלא נכתב.
ההומור הדק שמושחל שם בעדינות.
לכן המודעות האלו נמצאות בראש.

כולנו מצלמים.
כל הזמן.
את הקפה של הבוקר
את השאריות של ארוחת הצהריים
ואת הסלפי “כך אני נראה אחרי יום עבודה” (אותו דבר, כל יום)

אז תחדדו!
במקום לצלם סתם קפה,
תראו איך הוא הופך להיות סופר יצירתי (כן זה אותה הכוס שיש לכם בבית!)

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 4

את הלחם שאף אחד לא מכין לכם לבוקר
צלמו, כן ככה יבש, עוד בלי הממרח והחסה,
תחשבו איך אתם מכניסים אותו לסיפור מגניב.
למסר.
לתמונה שנשארת בראש.

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 5

ואם אתם יודעים לעשות דברים טוב יותר מאלה שמחממים כיסאות במשרדי הפרסום
תראו להם
תנו להם בראש
ותשלחו להם
אל תופתעו אם יום למחרת תשבו שם לחמם כיסא.

תהיו יצירתיים
תהיו נועזים
ויותר מהכל צלמו.
אבל פליז
לא סלפי משעמם.
צלמו את מה שסביבכם.
בצורה שהחבר שלכם טרם ראה.
והתמונות שלכם
הרעיונות,
יישארו שם להרבה יותר משניה אחת
הן יהיו מקור השראה.
למשך שנים.
עד שיבוא יצירתי אחר ויעקוף אתכם.
(לא, אין מצב!!)

לכן,
תחדדו
כל יום
כל שנייה.

ורגע,
מה שווה תמונה בלי לייק?
אז צלמו, שתפו, וקבלו לייקים.
איפה? כאן.

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 6

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 7

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 8

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 9

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 10

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 11

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 12

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 13

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 14

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 15

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 16

הגאונות שבפשטות: אני לא אוהבת מסר כתוב; תנו לי להבין אותו 17

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

6 תגובות

  1. סופסוף משהו שנותן קצת השראה בתוך כל החדשות והדיווחים המשעממים.. תודה שושי על פוסט נהדר ומוצלח!

  2. לא לחינם רוב ככל המודעות בסגנון הזה הנם תוצרת חו”ל…
    בארץ לקוחות לא אוהבים סגנון כזה, קל וחומר במגזר שלנו

  3. וואו!
    איזה מדהים וספוג השראה!!!…
    תודה רבה שושי!

    ותגובה ל”יצחק”:
    מי קבע ש”בארץ לקוחות לא אוהבים סגנון כזה, קל וחומר במגזר שלנו”???
    ברור שזה סגנון יותר של חו”ל אבל זה אשכרה קונה אנשים!!!

  4. תודה לכן אסתי ושיר, כיף שאהבתן!

    יצחק, באמת המודעות בחו”ל הרבה יותר נקיות ומעוררות השראה, ולאו דווקא בציבור הכללי, יש הרבה כאלה במגזר החרדי גם.

    כאן בארץ זה טרם נכנס, אולי הגיע הזמן, בטוח שנאהב!

  5. כל כך נכון, ומעורר השראה.

    אהבתי את הכתיבה הקולחת וההומוריסטית שלך.
    היה כיף לקרוא.
    ובעיקר מחכים!!

    תביאי עוד כאלו.

  6. כתבה קלאסית של טירונית/סטודנטית בקורס פרסום.
    לא יודע מי זאת הכותבת אבל ניכר שהיא לא עובדת במשרד פרסום, עם לקוחות אמיתיים.
    שבועיים במשרד כזה יבהירו לה טוב מאוד את כל הפשרות שצריך הקריאייטיב לעשות בשביל להגיע למודעה שהיא רואה בסופו של דבר בעיתון.

    בקצרה וכהסבר חלקי אסביר לך כך: קמפיינים כאלה יכולים לקרות על פי רוב רק למותגי ענק שיש להם תקציבים גדולים לקמפייני תדמית לא מכירתיים אלא תדמיתיים עם אורך רוח ונשימה ארוך במיוחד להטמעת ערכי המותג. וזאת גם אחרי שעברו את כל שרשרת המזון ממנהל השיווק ועד המעצב בלי שיתפקששו בדרך.

    החיים האמיתיים במשרדי הפרסום הם לא ‘הבצפר’. סורי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן