מוישה צוקר ממליץ לחברים ממשרד הפרסום ‘אותנטי’: תנו לרב רובין לדבר

הרב נחמיה רוטנברג מוינה, מגדולי מומחי הכשרות, שאל אותי פעם את השאלה הבאה: “אתה מוזמן לחתונה של קרוב משפחה לא הכי חרדי והאולם והאוכל בכשרות רבנות. אתה מגיע לשם רעב רצח אחרי יום עבודה מתיש ומרגיש שאתה חורג הפעם מהרגלך והולך להכניס לפה משהו בכשרות רבנות. יש לך שתי ברירות, או לאכול מנת עוף או לקחת מהבר פרוסת עוגה. במה תבחר?”.

“כמובן בעוגה”, עניתי בבטחה.

“זהו, שאתה טועה”, ענה לי בחיוך. “העוף נשחט ככל הנראה כהלכה, משגיח הסתמך על בדיקות מדגמיות בעופות ולכאורה אין פה נבלה או טריפה”, כך הרב רוטנברג שהמשיך, “אבל בעוגה יש אינסוף תמציות וחומרים, וזה לפני שדיברנו על ניפוי הקמח, זהירות מחרקים, ושאר מרעין בישין שמי בדק”.

ולמה נזכרתי בזה? כי אולי העוף של רבנות הוא לא טרף אבל אין ספק שעופות ובשר נמצאים בחוד ההחמרה של כל יהודי באשר הוא. ופה אני מגיע לחידה הבאה.

מתי בפעם האחרונה שמעתם מישהו שואל את השני “תגיד, איזה בשר אתה אוכל?” וההוא משיב “אני אוכל ברקאי או צפראי או גלאט עוף”?

תנו לי להמר, מעולם לא.

למה? כי בגזרת העופות והבשר בעולם החרדי – ובעיקר האשכנזי – איש לא אוכל מותג. אנשים אוכלים את הכשרות. ולכן התשובה שב-99% מגיעה היא “אני אוכל רק הרב לנדאו או בד”צ”. ככה זה בעולם.

נשאלת השאלה, מדוע משרד הפרסום אותנטי חולק על המוסכמה, ובהגיעו למתג מחדש את מותג הבשר של בד”צ מהדרין הרב רובין, הוא מחליף את השם מ”עידית” ל”נתח” ועושה על המילה הזו קמפיין, סלוגנים ומודעות מרהיבות ביופיין?

בשר ועוף חורשים על הרב. ובמקרה שלנו, לעניות דעתי, קמפיין ויח”צ טובים סביב דמותו רבת ההוד של הרב רובין, יכולה לעשות את העבודה הרבה יותר טוב מאשר לתת מתכון לבשר ולגרום לי להכין אותו לכבוד שבת (כמובן בבשר בכשרות אחרת אותה רכשתי באושר עד…).

המודעה עצמה היא מלאכת מחשבת. חוברת מתכונים, והסבר מאיר עיניים על כל מספר וחלק, והכתיבה יפה ומיוחדת וניכרת ההשקעה. יש פה גם פוטנציאל להעיר את שוק הבשר הרדום עד מאוד. העיתונים לבטח ישמחו על המהלך ויחכו למתחרים שיעלו גם הם בקמפיינים בשריים.

רק הארה קטנה לחברים באותנטי: ביסלי מייצרים, כך גם אקונומיקה. מוצר שהוא טבעי כמו בשר לא מייצרים אלא אם כן לקחתם את הבשר והכנסתם למכונה עם עוד כמה תערובות ותוספים, ואת הבשר הזה אני לא רוצה לאכול.