אני מרגישה את הצביטה הזו בתוכי, אפשהוא שם ברחבי הבטן. כאב רחם אני קוראת לזה.
הצביטה הזו שמופיעה כשהוא שולח לי את התמונה שלו ב-17:30 אחרי המעון, ואני עוד במשרד. היא מופיעה גם כשאני מסתכלת עליו ישן, ולא אני טיפלתי בו. אני רק עכשיו חזרתי הביתה.
היא צובטת חזק כשאני יוצאת איתו לגינה ועונה למיילים. היא מתעללת בי כשאני יושבת לידו בחדר וסוגרת פילר ברגע האחרון. הוא משחק עם עצמו, רוצה שאסתכל ואני לידו, אבל לא איתו.
• • •
אני עובדת לא כי אני צריכה. אני עובדת כי אני רוצה.
אני אוהבת את התחום האנושי הזה, המגוון, שבחיים לא מפסיק להפתיע. אני רוצה להגיע רחוק ולנצל את כל היכולות שלי. אבל גם אם אני עוצמת עיניים חזק חזק, הרחם שלי לא מרפה.
אני נוהגת על שני נתיבים מנוגדים במקביל. אני נותנת גז למזרח ומתרחקת ממערב. חוזרת למערב ונתקעת באמצע, חסרת אונים. רוצה להיות שם בשביל הקטן הזה שלי, בשביל האבא שלו המקסים וגם בשביל עצמי. אבל גם רוצה להתקדם ולהתפתח.
• • •
בתחום שלנו אין פשרות. אם לא נהיה שם בכל ה-150% שלנו, לא נהיה שם בכלל. הזמינות היא מסביב לשעון, הגדלת ראש זה מצרך חובה והעבודה לעולם לא נגמרת.
כיף לקבל פידבק חיובי בעבודה, אבל הוא סטירת לחי בשבילי כשאני יודעת שלא ראיתי את החיוך שלו כל היום.
כיף לראות את החיוך שלו כל היום, אבל אני קמלה מבפנים כשאין לי את המקום שלי ליצור, לצמוח ולהתפתח.
ואני יודעת שזה האתגר שלי. וזו המשימה המושלמת שקיבלתי משמיים.
היא מושלמת כי הכל טוב לי. אני אוהבת את המשרה שלי, אני אוהבת את הבית שלי. ואני צריכה רק לאהוב את עצמי ואת היכולות שלי.
המשימה הזו מושלמת כי הנשמה הזו שסחבתי 9 חודשים בתוכי נולדה לאמא שמתאימה לה.
היא מושלמת כי זו המשימה שלי, ורק שלי. שום גרפים וחלוקת זמן טכנית לא תפתור אותה.
אני מסתכלת עליו ורואה תינוק מאושר, אני מסתכלת על העבודה ורואה את הדברים שויתרתי עליהם בשבילו. יודעת שלמענו חיפשתי הרבה זמן, ובסוף מצאתי את המשרה שמתאימה לגידול שלו.
ועכשיו נותר לי לאזן ביניהם.
אין לי פתרון. אבל אני לא סובלת.
הצביטות הללו בריאות, המוטיבציה להתקדם תקינה.
גרף שעולה ויורד זה גרף של חיים.
מזדהות עם הפוסט? הגיבו כאן ותנו רעיונות לטורים נוספים (ומי יודע, אולי תזכו בארוחה זוגית…)
9 תגובות
כ”כ נכון..
מרגש ומחזק!!
אמרת בקול את מה שכולן חושבות בשקט..
כתיבת טורים מרגשים מרגיעות את המצפון?
לא הבנתי למה זה מועיל?!
למה ילד צריך לסבול כי אימא שלו רוצה קריירה.
לא יקרה כלום אם נמעיט את קצב העבודה ונדע לסיים בזמן, לא להמשיך לעבוד על חשבון הילדים.
אז יהיה קצת פחות בחשבון הבנק.
אבל תאמינו לי שהנחת שתקבלו מהילדים שווה אלף פידבקים מהבוס או מלקוחות….
ואין “גם וגם” תדע כל אם וידע כל אב, אם אתם מתמסרים לעבודה 150% אז תהיו מאוד מוצלחים, אבל רק בעבודה, לא בילדים…
וחבל.
כמה כואב. אולי הטעות היא בשורש? שאנחנו לא מבינים שהתפקיד הראשי שלנו הוא גידול ילדים והקריירה היא רק אמצעי??
אמא קרייריסטית זו חיה שלא נולדה
חבל שאחינו החילוניים קלטו את זה, ואנחנו עדיין לא…
אולי באמת הגיע הזמן שכל האמהות הרחמניות ישבו בבית, ולא יתפסו לנו את מקומות העבודה. במקום זאת עליכם לעשות את תפקידכם העיקרי והמוצלח לדאוג לילדכם הקט, ואנחנו הגברים נעשה את תפקידנו להביא פרנסה.
האושר והסיפוק הפנימי שלך יבואו מנקודת האיזון בין השקעה בבית לבין מיצוי היכולות והכישרונות שלך . ברגע שתמצאי את האיזון תמצאי את האושר. וככל שתסנקי בקריירה על חשבון האימהות צביטות הרחם יהיו כואבות יותר, כי קודם כל את אמא, אחר כך תהיי הפרסומאית המוצלחת ביותר שלא נולדה כמותה.
קרייריסטית נפלאה, תביטי ימינה ושמאלה ותראי אלפי אמהות העמלות לפרנסתן (או בשביל לאפשר לבעל ללמוד או בשביל לאפשר למשפחה להימנע מהוצל”פ) שגם מגדלות את הילדים ומשקיעות בהם מעל ומעבר. לקוח יכול להמתין חצי שעה. ילד, לא. וה”מסירות” ה”מופלאה” שלך ללקוחות יכולה בניהול זמן נכון להיות קצת פחות על חשבון הילדים ועדיין להיות 150% כפי שאת טוענת שחייבים להיות בשביל לא לחדול. רק שאצלך זה על חשבון ה150% של הילד שלך. אז תעשי חשבון מי המפסיד כאן. בטח שהילד שלך. אבל את לא פחות. רק הלקוח הרוויח, ותאמיני לי? הוא אפילו לא מעריך את זה.
יופי,
את הכסף שאת מרוויה תשמרי בתוכנית חסכון,
וכשהילד יגיע לגיל 10 תוכלי לממן לו את הטיפולים הריגשיים שהוא יצטרך כתוצאה מהזנחה
אני לא צריכה להוסיף על מה שכולם כתבו,
רק נקודה אחד,
אחרי זה מטפלות רגשיות, הרטבות וכו’ וכו’ וכו’
מזה לא תוכלו להתעלם-
הן מבחינת כספית –
הן מבחינת זמן,
אז תתחילו לחשוב על זה מוקדם לפני שיהיה מאוחר.,….
ילדים לא גדלים לבד-
יש השלכות לכל רגע שאין אמא…..