עלילות תנחום קריצר והבנק: מי הזיז את הפקיד שלי?

“אז מה צוקר, לשקר לא כסף, אה?”. בקול הצרוד מלווה בפיח סיגריה לא ניתן לטעות. תנחום קריצר האגדי שוב לואט מאחורי האוזן שלי.

“שלום גם לך תנחום, מה הפעם”, שאלתי אותו תוך כדי שאני סורק את כל מה שעבר עלי בשנה האחרונה עם מר קריצר הנודניק. מה הוא כבר רוצה הפעם?

“רק סיפור קטן”, אמר הקריצר, ואני מיהרתי לשלוח הודעה לחבר שלצערי אאחר. תנחום לא מיהר. הוא עקב מזווית העין, בארשת פנים מרוצה למדי, בקהל הבטלנים שהסתופף בצילו, ופתח במונולוג ארוך.

“שאח של גיסי מתעסק במשכנתאות אתה בטח יודע”. ידעתי. ידעתי שגם נחקר בגלל נטיה מוזרה שלו להעביר כל מסמך בפוטושופ לפני שהפקיד מקבל אותו. “כן תנחום, אז מה”.

“אז מה? אז מה?”, התלהט, “גם כן מוישה גרוס חושב את עצמו, קצת כבוד למבוגרים אדון צוקר”, ואת המילה אדון הוא ביטא בבוז אינסופי. “סליחה”, ליחששתי וכבר תרמתי בליבי ח”י שקלים לקופת העיר וייחלתי לסוף טוב.

“א מעיישה, בליל שבת אני יושב אצל גיסי לקינוח שאחרי סעודה וגם אחיו נמצא אצלו, מפה לשם הוא מספר לנו קצת על בנקים ועל עמלות ועל פקידים נחמדים שהוא מעולם לא ראה”. אני מהנהן אבל במוחי אני מעלה את התרומה ל-36 ש”ח ומתחנן לישועה מהירה. קהל הנוכחים מסביב פחות לחוץ וצוחק בהגזמה.

קריצר רואה את הקהל ונכנס לשואו. “מפה לשם דפדפנו בעיתון וראינו את הפרסומת לבנק הזה עם הסמל הזה של הגארטל, הבנק שמספר כמה הוא אנושי ושמח ולא מלנכולי. מכיוון והחשבון שלי מנוהל מאז ומתמיד בבנק הדואר אפשר לומר שהתלהבתי ואולי גם הוצאתי מהפה מילה של עידוד”.

“תהיה בריא, ר’ תנחום”, אמרתי. “אני מאוד ממהר, נמשיך לדבר בהזדמנות”. כמה תמים הייתי. “א חוצפע”, לאט כמו נחש ארסי. “אתה פה ולא הולך לשום מקום. בקיצער, האח של גיסי אומר לי, איי תנחום, ואני עוד החזקתי ממך ליהודי פיקח, בוא ניפגש ביום ראשון. לא הבנתי למה, אבל נפגשנו. מתברר”, כולם חוץ ממני דרוכים, “שיש לשמנדריק הזה חשבונות ב-4 בנקים. ומה הוא עושה אם לא מחייג לכל הבנקים ומבקש לדבר עם הפקיד שלו. לא תאמינו, הוא דיבר” מסיים תנחום מונולוג ומגחך.

קריצר עוד מתנשם אבל הוא עוד לא סיים: “וזה לא הכל צוקר, כשלקחתי משכנתא על הדירה שלי פיצלתי אותה בשני בנקים. בנק אחד הוציא לי את הנשמה, החתים אותי במשך 55 דקות על ההרי מסמכים וזה אחרי חודש שהוא טרטר אותי עם אינספור מסמכים, השני סיים את זה ב-15 דקות, רוצה לשמוע איך קראו לבנק האנושי שהוציא לי את החשק לחיות?”.

“ומה אתה רוצה ממני תנחום?”, אני שואל ביגון, מחפש פתחי מילוט. הוא שוב מתקצף. “ממך? מי אמר שאני רוצה ממך, עוד פושטק צעיר שלא נותן כבוד. אתה יודע שאני הייתי בגילך…”.