6 נקודות שרשמתי במוצאי קקטוס הזהב 2017

מאת: יהודה אדלר

אז השעה 4:08 לפנות בוקר, האישה והגור ישנים, ואני מחכה לאורז שיהיה מוכן. הבטחתי שאבשל שבת אם היא תבוא איתי לקקטוס הזהב 2017 וזה עבד. על הגור אימא שלי הייתה אמורה לעשות בייביסיטר, אבל היא הבריזה, אז לקחנו אותו איתנו. הוא לא זכה בשום דבר.

עד שהאורז יהיה מוכן, יש לי כמה דקות לסכם ולכתוב על החוויה האישית שלי מהטקס:

1. כנראה צדק איש החינוך המפורסם כשאמר השבוע שאם הבחור לא מחובר לנייעס, הוא בדרך להוריד את הכיפה. אני לא יודע מה הדעה של אנשי הפרסום החרדים בנוגע לקקטוס, אבל בסך הכל המקום היה נראה כמו חצר בית הכנסת אחרי תפילת שבת בבוקר, מינגלינג ונייעס פר אקסלנס. או כמו שאמר אחד ממכריזי הזוכים: “בלי קריאטייב אין פרסום, וכאן אנחנו חוגגים את הקריאייטיב”. עקיצה נגד מקאן שלא השתתף השנה בתחרות. היעדר נציגות חרדית הולמת אולי אומרת משהו על מצב הקריאייטיב במגזר החרדי?

2. הוכרזה על “אמנת הייצוג הישראלי בפרסום” – שכל המגזרים יזכו לשוויון ייצוגי הולם בפרסומת. דובר שבפרסומות צריכים להופיע גם חרדים, ערבים, נשים ועוד. אולי כדאי שלא רק ישלבו חרדים בפרסומות, אלא משרדי הפרסום הגדולים יתחילו לפנות בעצמם לקהל החרדי, באמצעות מחלקות ייעודיות. אולי זה יעיר את עולם הפרסום החרדי שנרדם, כי הוא בטוח שהקהל שלו שבוי בתוך הפרסום הרדוד שהוא נותן לו, כי אין אלטרנטיבה.

3. אז הערב היה בחסות פייסבוק ודורי בן ישראל הגיע בלי המגפון. אני תוהה האם זה רק התחיל, או שזה קרוב להיגמר, אבל הכל עבר בשקט. כשעדי סופר תאני עלתה לדבר, הרגשתי שעומדת מולי אישה רגילה, עוד מנכ”לית. נזכרתי באלן מור (כותב קומיקס מפורסם) שאמר: “אנשים מאמינים בקונספירציות כי הם רוצים להאמין שמישהו בשליטה, גם אם הוא רוע מוחלט. אבל האמת המפחידה באמת היא שאף אחד לא בשליטה”. או כמו שדורי אמר לי: “מרוב שהם כל כך גדולים, הם כל כך מטומטמים”. קבענו לבירה, בתנאי שאני מביא את הבירה אליו. עם עדי לא הצלחתי לקבוע, אבל אני מקווה שהיא תזמין אותי.

4. אז בשבילי זה היה גם מפגש כיתתי עם החבר’ה מהבצפר (קופי 33 כבוד). כשמנהל הקורס ניגש אלי ואל מרים לדבר איתנו, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שהתעקשתי ללכת ללמוד קופי דווקא בבצפר החילוני (ולא בסניף החרדי), כי רציתי לפתוח את הראש, אבל כל מה שגיליתי שקריאייטיב מגיע מבפנים, לא מבחוץ.

5. הפרסים. היה כיף לראות אנשים מקבלים הערכה על העבודה שלהם. שמתי לב ש-80% מאלו שעלו היו גברים, אולי צריך לכתוב אמנה גם בנוגע לנושא הזה – אבל נזכרתי בנסיעה שעשיתי הרבה לפני שחשבתי ללכת ללמוד קופי, עם קופירייטר שאני מאוד מעריך שאף פעם לא הלך ללמוד. שאלתי אותו מאיפה מגיעה לו כל פעם ההשראה. “יהודה”, הוא אמר לי, “במשך כל השנים שאני עוסק במקצוע, לא היה קריאייטיב אחד שאני יכול להגיד שהוא הגיע בזכות עצמי. הכל היה סייעתא דשמיא”.

האורז מוכן, עכשיו צריך לשלוח את זה לפאשקעוויל.

6. נזכרתי במשהו אחרון: לא נתנו לנו להיכנס לאולם עם העגלה. סתם מעניין אותי, האם זה בגלל נשיא המדינה שהגיע, או בגלל עדי סופר תאני?

הכותב הוא קופירייטר בהתהוות