משעשע: מוישה צוקר מתאר ישיבת סיעור מוחות שמעולם לא התקיימה

[הקטע הבא מעולם לא היה]

ישיבת סיעור מוחות אי שם. מזגן חורק, אנשים לחוצים, בוס מעשן ומים צוננים עם וופלים על השולחן.

בוס: טוב חברים. הבטחתי למנכ”ל קד”מ תורני. אין לנו זמן אז רעיונות.

עובד א: על מה מדובר? יש לקוח מסוים?

בוס: לא צריך להתעמק. פשוט תביא קד”מ שקשור למקורות. אנחנו משרד חרדי אז זה מה שנביא להם.

עובדת ב: לקשר את זה לאירוע מסוים?

בוס: אנחנו משרד חרדי אז עדיף שיהיה קשור ללידות, או הפגנות. גם לוויות טוב.

עובדת ג: מה דעתך על ושמחת בחגיך ונחלק בירה?

בוס: זה נדוש. תפתחו תנ”ך. קדימה אין לנו את כל היום.

עובד א (שואג): מצאתי. זה מדהים. הנה בפרשת נח “וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, אַחַר הַמַּבּוּל. בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס”.

בוס: ואז?

עובדת ג: בוא נחלק קופסאות של תירס.

עובדת ב (שמחה שהדיון נגמר): זה משהו. חבל על הזמן.

בוס: עזבו. לא התחברתי. כתוב כאן במפורש על לידה. אני מחפש משהו מרומז יותר.

עובד א (היה השפיץ של השיעור): אולי היום הולדת של פרעה ונחלק משקים ואופים.

עובדת ב (חייבת להוכיח שהיא זוכרת משהו מהסמינר): אבל תלו שם את אחד השרים. למדתי שזה קונוטציה שלילית.

בוס: הנה. כזה סיעור מוחות אני אוהב. תמשיכו הלאה. יש לכם זמן עד דברי הימים.

עובדת ג (מרגישה שכבודה נרמס): הגעתי לפרשת שמות. יש כאן כן ירבה וכן יפרוץ.

בוס: לא טוב לי. אני רוצה משהו מחוכם יותר.

עובדת ב (תורמת ח”י שקלים לקופת העיר ומדפדפת לפרשת השבוע – שלח): הנה. הנה. הנה.

עובד א (מקנא): אבל זה לא העריסה הזו.

עובדת ג (מעולם לא פירגנה): אני לא חושבת שזה

בוס (סופר 4 שיחות שלא נענו מאשתו): מצוין. כל הכבוד. תלמדו ממנה. תמשיכי עם זה לקריאייטיב ולקופי.

ביי.