היי לכולם. ערב שבת קודש פנחס ואנחנו בסופו של שבוע לא פשוט וגדוש אירועים. מכיון שכולנו עסוקים בצחצוח הכפתורים לקראת כלה נדלג על ההקדמה, קחו כמה קוראסונים עם שוקו מופחת סוכר ונתחיל.
מה קורה להמודיע?
אולי היינו צריכים לכתוב בכותרת “מה קורא להמודיע”. זה התחיל בוועידת המנהלים של המודיע ממנה נופו כל העיתונאים, הפרשנים, הפוליטיקאים ובמילה אחת – כל מה שמעניין. דומה כי כבר כאן באכסניה שלנו התייחסנו לוועידה הכלכלית הזו הרבה יותר מאשר ב’המודיע’ עצמו. ידיעה יבשה ביום שלמחרת, אפס יחס במהלך השבוע והיום יום שישי – כמה מסגרות מסכנות שניכר עליהן כי נתרמו למען יח”צ לנואמים שכבדו את האירוע בהשתתפותם והצילו את המצב. האם גם לאנשי השיווק של ‘המודיע’ נשבר, ומבחינתם האירוע נחשב כמת או שמא גברה ידם של “המחנכים” הסבורים כי גם סיקור שלאחר מעשה יכול לגרום לבעיות גדולות בכרם בית ה’?
עדיין ביומון האגודאי. לאחר שסיים בהצלחה את יריד הספרים שלו בירושלים ובבית שמש, יריד שהתפשט על פני שלושה שבועות ונערך בשיתוף עם מכון ירושלים, הגיע תור יריד החסידות של המבשר. אלא שמעיון חטוף בתוכניית היריד וגימיקיו ניתן לראות את מבצע 4 ב-100 בשיתוף ספרי אור החיים ותחרות קריאייטיב למשכן התכלת. שני גופים עסקיים שבמשך תקופה ארוכה לא פרסמו אינץ’ בעיתון בגלל השתייכות מנהליו לחסידות מעטירה מסוימת. כעת, לא זו הפרסום שם קוצף – גם את הדובדבנים הם קוטפים יחד עם המבשר ולא עם עיתון הבית.
ואם כבר בהמודיע עסקינן, נסיים עם חיוך שאילולי קראנו, לא האמנו. מתראיין לו שר הבריאות למוסף (סליחה, תוספת) השבועי של העיתון ונותן את גרסתו לאירועי הדסה ממנו יצא בחסדי שמיים עם שריטות קלות בלבד, אם נתייחס להגדרה רפואית. אבל את הפתיח לכתבה אי אפשר לפספס: “אני מוכן להשיב לשאלותיך אבל רק לנושא הדסה ולא לשום נושא אחר”, דברי המרואיין הנחוש לפסבדון שמן הסתם התחנן כבר חודשים לראיין את השר.
למשרדי הפרסום נמאס
מה שנכתוב בשורת הבאות זה פתיח לפוסט שנעסוק בו בשבוע הבא. ניתן רק כותרת ומעיישה קצר. מנהל משרד פרסום גדול מספר לנו השבוע על שמיטת חובות שלקוחות ממגזר מסוים מרשה לעצמו לעשות. הוא הציג מספרים ושמות מאוד מעניינים שעושים שבת לעצמם ומותירים משרדי פרסום עם חובות עתק. יצאנו לבדוק ונתקלנו במידע רב שממתין לאישורים ותגובות רשמיות.
והמעשה? הנה הוא: שני משרדי פרסום מפורסמים שנכוו ממותג מזון מסוים בבעלות חרדית תובעים אותו בבית משפט. על פי המידע שהגיע אלינו, אחד המשרדים כבר מנהל הליך תביעה והשני שיגר רק התראה לפני תביעה ובימים הקרובים תוגש התביעה. עדיין לא השגנו תגובה ממותג המזון. נעדכן.
יום ליום יביע אומר?
השבוע, בעיצומה של הוועידה הכלכלית של המודיע, דיווח מאן דהו לפאשקעוויל כי שוב יום ליום על הפרק וכי שוב מדברים נכבדות באד”ג שיכנס לכס העורך. בדקנו בסביבת יו”ר ש”ס וקיבלנו דחייה גמורה. בסוף השבוע מגיע אלינו דיווח אחר: “בתוך שבוע יום ליום עובר לבעלות ש”ס, קובי מימון כבר לא וכלף אמור לתת הוראות במסדרונות העיתון”. האמנם? ימים יגידו.
אבי גבאי? מי זה?
יום לאחר הבחירות במפלגת העבודה, ביום שלישי, גוגל שיתפה אותנו במידע הבא: מונח החיפוש “עמיר פרץ” היה הפופולארי ביותר ועקף את “מפלגת העבודה” ואת היו”ר הנבחר “אבי גבאי”. על פי הפילוח, את פרץ חיפשו באזורי המרכז ודרומה ואת מפלגת העבודה ממרכז הארץ לכיוון צפון. עמיר פרץ הגיע למקום ה-7, איילת גבאי – (האישה של) למקום 11 ואילו במקום 12 “גבאי”. יום לפני, וביום הבחירות, היה אבי גבאי במקום הראשון בחיפוש.
אפרופו גבאי, סערה זוטא פרצה בביצה לאחר שתכנית טלוויזיה שלחה למנצח זר פרחים. אבל במקום להמשיך הלאה, זה מה שהלך שם בדף הפייסבוק. אין ספק, מישהו הזיז לשמאלנים את הגבינה. קבלו מדגם:
השמחה במעונם
איציק הלפרין, האיש והנשמה, התחתן השבוע עם בחירת לבו דבורה (בת הרב עופר) גיסין. חבריו התייצבו בחצר בית מנורה (רשימו לשעבר) ואיחלו מזל טוב מעומק הלב. יהודה שלזינגר צילם את הסלפי הזה וכתב: “מזל טוב לנשמה הגדולה של תא כתבי הדתות”. היינו שם ופגשנו את בנוסף את חברי פאשקעוויל אבי גרינצייג וארוסתו נטע סלע, דוד רוזנטל, חיים גרילק, נחמיה רוזנפלד, שלהבת חסדיאל ומשה גלנץ שהציג טעימות ממבחר הבירות “גלנץ” בייצור עצמי ממיטב חומרי הגלם של מכתשי ירוחם. בקרוב בחנויות המובחרות. מזל טוב וכו’.
דיגיטל: טוב או רע?
קראו את סיפורו של עמנואל שילה, עורך בשבע, כפי שפרסם אותו בפייסבוק:
זה קרה ביום האחרון לחופשה המשפחתית הקצרה שערכנו בשבוע שעבר באזור קריית שמונה. בדרכנו דרומה הביתה עצרנו לרחצה ו’פויקה’ בכנרת… ואז גילינו שהתיק האדום איננו… כעת, בעודנו על שפת הכינרת, הבנו שהתיק כנראה נשכח שם מאחורינו, במצפה בניה. מה עושים? הנסיעה חזרה אל גבול הצפון תעלה לנו בשעה וחצי הלוך ושוב. אבל ספק אם התיק נשכח דווקא שם, וגם אם כן – מה הסיכויים שהוא לא נלקח על ידי מאן-דהוא?
הנזק העיקרי היה מפתח רזרבי לאוטו שנשאר בתיק האדום. החלטנו שאין טעם לנסות לחזור, אבל שווה לנסות לפרסם את דבר האבדה. וכאן קרה הדבר המדהים. אשתי פרסמה את האבדה בקבוצת ווטסאפ אחת בלבד, של נשות קרני שומרון. חלפו מקסימום עשר דקות (תיקון: אשתי אומרת פחות מחמש) עד שהמוצאת הישרה, מהיישוב מעון שבדרום הר חברון, הייתה על הקו עם בשורת המציאה. איך היא הגיעה אלינו? היא ביקרה אחרינו במצפה בניה ומצאה את התיק, ומייד פרסמה את דבר המציאה בדף פייסבוק שנקרא ‘צריכים משו?’. חברה מקרני שומרון שעוקבת אחרי הדף הנ”ל חיברה בין הודעת האבידה של אשתי בקבוצת הווטסאפ המקומית להודעת המציאה בדף הפייסבוק. יומיים לאחר מכן התיק נחת בביתנו באמצעות שליחים נאמנים מהר חברון שבאו לביקור בשומרון.
והרי לכם דוגמא לדברים מצוינים שאפשר לעשות בסיועו של עולם הניו-מדיה המושמץ, תוך חיבור בין פייסבוק ר”ל לווטסאפ ל”ע. הטכנולוגיה היא כלי. בידינו הבחירה אם להשתמש בה למצוות או לעבירות.
הדשא שלנו
בתחילת השבוע השלמנו את מלאכת הרישום לחברי קבוצת הווטסאפ של פאשקעוויל, בה חברים אנשי מקצוע בתחום הפרסום, השיווק, הדפוס, בעלי ומנהלי מדיות במגזר החרדי והדתי ועוד. שיתופי פעולה רבים נרקמים בין החברים בקבוצה על בסיס יומי. השבוע, גיא אטיאס מ”פרסום אלונים” שיתף עבודה שעשה בשיתוף פעולה עם המעצבת פייגי לוינגר ואולפני נחמי בלר, כולם חברים בקבוצה. שיתופי פעולה נוספים נרקמים מתחת לפני השטח והפידבקים שאנחנו מקבלים מעת לעת מחממים את לבנו.
פרסום מגיל 0
השבוע נערך קד”מ של פמפרס במעונות יום, חברי פאשקעוויל תיעדו.
כל התשיעים חביבים
רדיו קול חי במקום 9 במדד מותגי הרדיו של גלובס. גלי ישראל במקום 11 ואילו רדיו קול ברמה משתרך במקום ה-14. כיכר השבת במקום תשע במדד אתרי האינטרנט שם.
פרינט או דיגיטל?
השבוע נערך דיון בקבוצת פאשקעוויל על מצבו של הפרינט במגזר הכללי, בעקבות מודעת פרסום מצוינת של תדיראן בממד המותגים של גלובס. זו הייתה תגובתו של מנחם הלפרט לסיכום הדיון:
“אני לא מעוניין במנוי” אמרתי לנציגת גלובס שהתקשרה אתמול.
“אוקי, רק תגיד לי שהכתובת שלך אצלנו עדכנית, אנחנו מעוניינים לשלוח לך חודש נסיון חינם שתתרשם מהעיתון” היא אמרה.
“טוב, יאללה” אמרתי לה.
ברפרוף בקבוצות הערב, ראיתי שבדיוק היום יצא ‘מדד המותגים’ של ‘גלובס’, אצתי רצתי הבייתה לפגוש את המגזין האהוב עליי.
הרבה שנים הייתי מנוי לגלובס ולפני כשנתיים ביטלתי את המנוי מחוסר זמן לפתוח את העיתון.
אחת לכמה חודשים היא מתקשרת מגלובס להציע לי מתנה אחרת ואני מסביר לה שפשוט אין לי זמן לעיתון.
הגעתי הבייתה וליטפתי את הלקה הסלקטיבית של ‘מדד המותגים’, אחחח תענוג..
אבל אז התחלתי לרפרף בעמודי הקריאייטיב הראשונים ובכתבה הראשונה על המותג הראשון, אני מחפש את גבאי בסקר ולא מוצא, חזרתי לשער לבדוק שאכן זה של השנה ואכן זה יצא היום?
כן, הפרינט ב2017.
ולפני סיום:
ידידנו נח טוניק החל לעבוד בכיכר השבת. בהצלחה!
ממשתפים בצערה של גב’ רחל בולטון.
בבנין ירושלים ננוחם. שבת שלום.
3 תגובות
תודה. יפה כמו תמיד.
השבוע חלש
כותב הכותב-
“והרי לכם דוגמא לדברים מצוינים שאפשר לעשות בסיועו של עולם הניו-מדיה המושמץ, תוך חיבור בין פייסבוק ר”ל לווטסאפ ל”ע. הטכנולוגיה היא כלי. בידינו הבחירה אם להשתמש בה למצוות או לעבירות”
הכותב אולי איש פרסום נבון ומוצלח, מה שבטוח לא פילוסוף גדול, ולא מנתח מציאות ..
זה לא הוגן למדוד טכנולוגיה, או כל דבר שיהיה מה שיהיה, אם טוב או רע, שלא על אותו משקל,
למצוא תומך לטובת X שלא מהווה משקל, כנגד בסיס הויכוח.
מציאת תיק, דרך טכנולגיה מסוכנת, ביחוד פייסבוק, לא מהווה משקל, כנגד אבידת רוח וגוף, לא חושב כך??
אבל מה שמעצבן זה העקיצה הארסנית ששוזר הכותב תוך דבריו -“עולם הניו-מדיה המושמץ, תוך חיבור בין פייסבוק ר”ל לווטסאפ ל”ע”-
רבש”ע כנגד מי אתה מכוון את דבריך כנגד אנשים ריאליים, מחנכים, ואנשים שמתעסקים בבעיות העולות מכל הפייסבוק ר”ל -כלשונו- והווטסאפ ר”ל שלך,
כל אדם יש לו זכות בחירה, אבל לא זכות לקרר בחירה של האחרים
מלבד זאת שאין חסינות תהיה אשר תהיה, כנגד העוצמה ההרסנית של אותם כלים.
חכמים הזהרו בדבריכם