כשהתחלתי ללמוד פרסום הייתי בטוחה שאני יחידה ומיוחדת וכך גם שידרו לי מוכרי הקורס. היה לי ברור שאין כמעט אנשים שרוצים ללמוד את התחום המאתגר והייחודי הזה.
כולם בסביבתי הרימו גבה ואני שכנעתי אותם בלהט שזה מקצוע מדהים ויש המון ביקוש בשוק העבודה. העיקר שתהיה עבודה, וגמרנו.
כשאמרתי פרסום, החברות אמרו בידענות “כן, שם יפה לגרפיקה”. ואני לא נלאיתי מלהסביר (גם כשעוד לא לגמרי הבנתי בעצמי) שלא. זה לא גרפיקה. זה קטע אחר לחלוטין, מקצוע שיש בו גם פסיכולוגיה וגם רטוריקה וגם קריאייטיב וגם תקשורת וגם קופירייטינג וגם הפקות וגם וגם…
זקנתי מאז.
גיליתי שיחד עימי לומדים עוד רבים ורבות במקצוע שהפך להיות להיט שחוק ותדירים תלמידיו עד לאינסוף.
אבל עדיין פיעמה בי אמונה תמימה על העבודה שמחכה לי בעיקול. רק אסיים ללמוד ומיד ארוץ לעבוד.
סיימתי את לימודי הפרסום. ובלהיטות של דג קטן בים הגדול, חיפשתי ‘מקורות מזון’, במרץ מורעב.
אינני מתגוררת באזור המרכז. נסיעה של שלוש שעות כל יום לא באה בחשבון. כבר נשמט לו הנזיד הרציני מבין שיני… ושוק העבודה ה’מרווח’ הצטמק ורע לו… (לי). לשמחתי גיליתי עוד כמה פיסות של משרדים חביבים בינוניים וקטנים השוכנים בעיר הקודש, בקרבה הגיונית לנסיעה עירונית.
גיגלתי לי במרץ את שמות המשרדים והתחלתי בבירוקרטיית טלפונים: המזכירה אמרה שהמנהל בפגישה, להתקשר עוד שעה. אחרי שעה הוא כבר יצא מהמשרד וחוזר חלילה. עד שהגעתי לשיחה הנכספת, היא ארכה שתי דקות מינוס-מינוס, והכילה בתוכה תקווה מועטה: אם יצטרכו, יחזרו אלי.
בתחילה הייתי תמימה. כל מספר לא מוכר נענה בהתלהבות תוך סידור חשאי של מילים מצוחצחות כהכנה לראיון טלפוני. אבל זה היה כל העולם ואשתו וילדיו, חוץ מאותם מנהלים ששכחו ממני ברגע שהורידו את השפופרת (אני יודעת שהם נורא עסוקים. איתם הסליחה).
לאט-לאט בהבזק של צב ממוצע, הבנתי שמטלפוני האנונימיים לא תצמח הישועה. בעודני רעבה לפרסום וצמאה לקצת קריאייטיב מרענן, מיובשת מהעבודה השגרתית והמשעממת, ניסיתי את מזלי בשיחות עם המרצים בקורס.
הם היו חביבים ונעימים ויכולים לקבל ציון לשבח בדיפלומטיה והרגעת סערות. הם אפילו הבטיחו לעזור ולפנות אלי כאשר ישמעו על משרד פרסום שמחפש עובד/ת. כפי הנראה משרדי הפרסום עמוסים עד להתפקע, כי לפי השקט מכיוון המייל, שום משרד אינו זקוק לידיים (וראש) נוספות.
כנראה שהעובדה שיש לי חוסר בויטמין P – בנוסף לעובדה ששנות הניסיון שלי בתחום מסתכמות בעיגול קטן – לא תרמה רבות לניסיונותיי לפרוץ את מעגל העבודה בענף הפרסום.
אם כן, בלית קשרים או מרפקים, נידונתי להפסקת ‘פרסומות’ עקבית ומתמשכת.
6 תגובות
הי לך,
תתמקדי במה ואיפה את רוצה להתקדם.
סמני לך מטרה ואז דרך עד אליה.
להגיד ‘פרסום’ זה מאד רחב וגדול…
את בקטע הקריאייטבי או הקופירייטרי ?
אולי בכלל תקציבאית או יכולת שיווקית?
תסנני ואז תפלסי דרך, והדרך יכולה להיות בכל מיני אפשרויות, שת”פ עם מקבילים, או עצמאית לגמרי, לא תמיד משרד הפרסום זהו הכתובת הבלעדית.
יועץ עסקי גם יכול לעזור ולפתוח כיוונים.
ברגע שיש לך ‘קבלות’ ומתחילים לשמוע עליך, הכל נהיה הרבה יותר קל. בע”ה.
בהצלחה בכל מטרה ודרך שתבחרי.
עכשיו התחלת לעבוד…אבל זה טוב שיש מישהו שמגלה מה מצב הבגדים של המלך
זה סתאם אחד שמנסה אם הוא טוב לכתבות
שימו לב בצד האתר
יש מודעה שמחפשים גרפיקאי
http://www.pashkevil.co.il/31891/
נערה היית וגם זקנת, אבל עדיין לא מספיק גדלת.
אף אחד לא מחכה לך, מה לעשות. עד שלמדת פרסום כולם הסתדרו בלעדייך, וכרגע עדיין ממשיכים להסתדר. מה את רוצה, שיפטרו מישהו אחר כדי שיהיה לך כיסא?
המשרדים בירושלים יחסית קטנים. הפעילות שלהם לא מצדיקה כוח אדם נוסף. ואם כבר, הם מעדיפים מישהו עם ניסיון בתחום.
והמרצים שלך, הם למדו אותך ובזה הסתכמה המחויבות שלהם אליך. למה החלטת שהם צריכים להכניס דווקא אותך מתוך כל תלמידיהם? אם הם ישמעו הם בהחלט ימליצו, ויש סיכוי טוב שעשו את זה רק שלא היו לזה פירות עדיין. וגם אם לא, זה לא תפקידם.
ועכשיו, אחרי שהפנמת שאף אחד לא חייב לך כלום ואף אחד לא יקח ממך את העבודה- תפסיקי להתבכיין ותתחילי לעבוד. אף מנהל משרד לא ירצה לקחת לעבודה מישהי בכיינית שלא יודעת לקחת מינימום אחריות ורק מאשימה את כל העולם (הנהלת הקורס, מנהלי המשרדים, הייחוס חסר ויטמין פי, המרצים). הוא רוצה מישהי שתדע להתמודד מול לקוחות ומול טענות ומציאות.
קחי את עצמך לידיים, אל תבכי למה זה קרה. תתחילי לשאול איך זה יקרה. תבני לך תכנית פעולה שמתבססת עליך, לא על אחרים, ותהיי עקבית ביישום שלה. אם אין משרדים בירושלים, תתחילי לעבוד כעצמאית, תצרי לך שיתופי פעולנ עם אנשי מקצוע נוספים, תיכנסי בכוח ואל תרפי. וגם, תשדרי את האופטימיות שלך ואל תנציחי מרמור. ואז תצליחי כמו רבים אחרים.
אם למדת פרסום את אמורה לדעת שהכל, זה לא כלום
קורס עיסת הפרסום שאמורה לאייש כל כסא במשרד, גרמה לכל הכסאות הללו להיתפס כבר מזמן+ שרוך ארוך של בוגרי אותה עיסה אומללה
קחי לך כיוון, תתמקצעי בו
תתחילי להזיע על אמת
ותראי ישועות.
נ.ב. זה מה שעשיתי אחרי שכתבתי כאן פוסט מתוסכל בסיום הלימודים…
ברור שהמקצוע הזה חווה רווית לימודים.
וזה עוול מבחינה מסוימת שהמכללות ממשיכות למכור קורסים לקופי, קריאייטיב, ובלה בלה מהסוג.
תעשו הפסקה לכמה שנים, תנו לשוק לספוג (ולפלוט) את הבוגרים…
מה שבכל אופן עכשיו תופס תאוצה (וגם כבר מגיע לקו הרוויה) זה כל האסטרטגיה, הייעוץ העסקי, היועצים השיווקיים וכו’.
ואלו חכמים בעיני עצמם הרבה פעמים “חוסכים” לעסק גם בהוצאות הפרסום…