יום ליום: הקשיים, הכישלונות והטריגר שהוביל לפתיחת “הדרך”

מאת א. כהן

הרשת געשה ביממה האחרונה, קבוצות הווצאפ ואתרי האינטרנט במגזר החרדי מיהרו לדווח בכותרות ראשיות על העיתון החדש שדרעי הקים, ועל יום ליום הישן שנשכח מאחור. מהי הסיבה האמיתית שהובילה את דרעי להתנהלות הנ”ל בפרשה? הישארו עמנו. נתחיל מהתחלה.

זה לא סוד שעיתון יום ליום קרטע בשנים האחרונות. “להצלחה אבות רבים”, אמר מי שאמר בזמנו, “הכישלון יתום”. במקרה של יום ליום זה היה הפוך: לכישלון היו אבות רבים.

אחרי ההפיכה של דרעי בש”ס, דרעי חשד בעובדי המערכת ברח’ הגרניט בפתח תקווה, שהם לא ממש בצד שלו. דרעי שנכווה כבר בעבר מאנשים, בסיבוב הנוכחי השתדל להסתובב רק עם אנשים שקמים בבוקר ואומרים “מודה אני לדרעי”. עובדי המערכת, שעבדו שנים בצד אלי ישי, דווקא רצו את קרבת דרעי, והזמינו אותו לסיור במקום. דרעי אפילו לא הגיב, ובמשך חודשים ארוכים לא דרך במקום.

מנכ”ל העיתון דאז, רונן פרץ, פגש את דרעי בכנסת, והציג את עצמו: “שמי רונן פרץ, אני מנכ”ל יום ליום”. דרעי בתגובה נתן לו צ’פחה והמשיך הלאה. משל היה מעריץ מתלהב שבא לבקש חתימה. הוא ניסה מאוחר יותר ליצור קשר עם דרעי טלפונית, אבל לא היה לו אפילו את הקוד הסודי של מסנן השיחות האוטומטי. המנכ”ל וצוות העובדים במערכת ראו לאן הרוח נושבת, והחלו לשמור טינה ליו”ר החדש. מריבתם בבחירות האחרונות אף הצביעו ליריב המר של דרעי, אלי ישי.

לדרעי מצידו, היו תלונות רבות על המערכת. על רמת התכנים, על הצוות, ועל מה לא. ובצדק יש לומר.

כדאי לציין, שמרבית צוות העיתון יכול היה להנפיק תכנים מעולים כל שבוע, אבל הייתה להם בעיה אחת: חוסר מוטיבציה.

כשקובי מיימון הטייקון קנה את העיתון בזמנו, הוא בסך הכל רצה את האצבעות של חברי הכנסת של ש”ס (כפי שהשקיע במקביל בציפי לבני ובליכוד בו זמנית). אז הוא השקיע בבייבי שלהם. אבל זה בכלל לא עניין אותו. זה כמו ילד שמשגע את אבא שלו שהוא רוצה למכור סוכריות. “קח מאה שקל, תקנה תמכור, תעשה מה שאתה רוצה בכסף. רק אל תשגע אותי”. זאת בדיוק הייתה התאוריה של קובי מיימון על העיתון, אם ש”ס צריכה אותי, נפתח להם עיתון. זה ישתלם לי בעתיד. אבל העיתון בכלל לא עניין אותו, וכפי שאמר למנכ”ל דאז: “כל עוד שהעיתון מחזיק את עצמו, הוא ישאר. אין לי שום עניין להשקיע כסף נוסף בעיתון הזה”.

קוביי מיימון, טייקון הגז, הבין שכל שקל מיותר שיש לו, עדיף לו להשקיע אותו בגז ובנפט. שם התשואה גבוהה יותר מעיתון בתפוצה נמוכה שבקושי מכסה את עצמו. מנכ”ל עיתון ונציג הבעלים הבין להם הרוח נושבת, וחילק משכורות רעב לכל העובדים. מרביתם היו בכלל “פרילנסרים” ללא תנאים סוציאליים מינימאליים, ועם המון מפח נפש ואכזבה. את האכזבה שלהם הם ביטאו בעיתון, פחות השקיעו, מיחזרו חומרים, וגרמו לעיתון להיראות איך שהוא נראה.

דרעי צדק, העובדים צדקו, הבעלים צדק, אבל עם צדק לא הולכים למכולת. העיתון גירד את סוף הרשימה בסקרי הטי.ג’י.אי השנתיים. כאשר דרעי דיבר על כך שהוא רוצה שהעיתון יעלה את רמת התכנים, ויוציא בנוסף מהדורה יומית, קובי מיימון אמר לו: תפדאל. תביא כסף מהבית. אני לא משקיע עוד שקל בעיתון הזה. דרעי כמובן לא רצה להביא כסף מהבית, או שלא היה לו מהיכן. הוא חיפש את הטייקון הבא שיהיה מוכן להשקיע, וכבר גמר בליבו שעם יום ליום הוא סיים.

אבל זאת לא הייתה הסיבה היחידה. בסביבת דרעי לא קנו את התירוץ של רמת התכנים בגלל היעדר מוטיבציה. הם היו בטוחים שצוות העיתון, איך לומר, לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר.

במסדרונות מערכת העיתון ידעו לספר כי לכמה עובדים יש עבודה נוספת בשעות אחרי הצהריים. “המשכורת לא מספיקה לנו לסיים את החודש”, הם סיפרו לחבריהם. אחד למד תיווך ועסק בנדל”ן, השני היה עושה שליחויות אחר הצהריים, והשלישי ניסה את מזלו בעסקים שונים.

וכך עיתון שהיה אמור להיות חוד החנית של המגזר הספרדי, מצא את עצמו שולח את עובדיו להשתכר בעבודות נוספות, משל היו סטודנטים הממלצרים בשתי בתי קפה בו זמנית.

דרעי חיפש טריגר, הוא היה בדילמה: אם הוא יקנה את העיתון, יש לו על הראש מחויבות פיננסית אדירה, כשאתה מפטר עובדים לא מוצלחים, אתה צריך לשלם להם גם פיצויים. סאגה שמתחילה ולא נגמרת. מצד שני, לפתוח ככה סתם עיתון חדש, צריך סיבה ממש טובה שתעבור בדעת הקהל הספרדית.

הרוכשת החדשה, נעמה עידן, נפלה לדרעי מהשמים. היא סיפקה לו את הטריגר. ודרעי ניצל אותו בכל הכוח. כי דרעי אלוף בלנצל הזדמנויות. אז אם חשבתם שעוד יש סיכוי שדרעי יחזור ליום יום, כפי משאלות הלב של עידן, תחשבו שוב. בסביבת דרעי פתחו השבוע שמפניה. מבחינתם תם “עידן”, והם יוצאים ל”דרך” חדשה.

האם זה היה נכון לפתוח עיתון נוסף? האם יום ליום ירים ידיים או שילחם בעיתון החדש? האם נכונה לנו מלחמת “יתד-הפלס”? האם יום ליום יהווה בית לפטרון פוליטי אחר? ימים יגידו. מה שבטוח, שני הצדדים לא הולכים לישון טוב בחודשים הקרובים.