ביקורת עיתונים • פרשת שמות

השבוע לא הגיע לידינו עיתון ‘כל ישראל’ מחמת שהוא יוצא רק ביום שישי, ואנחנו לא נוהגים לצאת מהבית בימים גשומים, ובפרט ביום שישי, אז הסתפקנו בעיתונים משפחה, בקהילה, הדרך ויום ליום.

בזירה הפוליטית עסקו העיתונים בחוק המרכולים שלא עבר השבוע ונדחה, ובחוקים שכן עברו – פריימריז, ירושלים, עונש מוות למחבלים. הפרשנויות עסקו בצעדים של המפלגות החרדיות ובעיקר של יו”ר ש”ס דרעי. בביטאון הבית ‘הדרך’, עסקו בעיקר במתן הסברים, גם לדחיית החוק וגם לדיווחים שדרעי בדק אפשרות להביא את גליק מהשבעה להצבעה.

בזירה העולמית, כיכבה המהפכה באיראן. משפחה ובקהילה הסתפקו בכתבות חדשותיות, הדרך ויום ליום הוסיפו גם כתבות מגזין שעסקו בעיקר בקהילה היהודית במדינה.

וכן, זה עדיין איתנו, ספיחים משחרור רובשקין.

משפחה

השבוע מצאנו פערים משמעותיים בין הכותרות בשער לתוכן הידיעות. הבה ונעבור על שער העיתון, כותרת אחר כותרת:

הכותרת הראשית, הבולטת ביותר: “נתניהו מתחייב בשיחה ל’משפחה’: חוק המרכולים יעבור”, וגם: “בחירות? רק ב-2019”. על השער מתנוססת תמונתו של העורך יוסי אליטוב לצד ראש הממשלה נתניהו. הקורא הממוצע אולי בטוח שאליטוב השיג ראיון מיוחד עם ראש הממשלה בזמן שהוא מסרב להתראיין, בדרך כלל. הסיפור האמיתי: נתניהו הגיע ביום שני למזנון הכנסת, התיישב מול צלחת מרק והעניק מפניניו לעיתונאים שהתקבצו סביבו, בהם גם אליטוב.

אגב, לפי הסרטונים והתמונות שהתפרסמו מאותו אירוע מכונן, אליטוב ישב במשך רוב הזמן במרחק-מה מנתניהו ובזמן מסוים התקרב כדי לתפוס כמה תמונות לעטר בהן את טורו השבועי (בתוך הטור פינקו אותנו ב-4 תמונות, באף אחת מהן נתניהו לא מדבר עם אליטוב או לפחות לכיוונו).

בטור עצמו, נכתב בחצי מילה על כך שבכלל היו עיתונאים נוספים במקום, אבל כמובן על תשובת נתניהו נכתב “אמר לי”, משל שאר הנוכחים נתחרשו באותם רגעים דרמטיים. מה שמשעשע, ששתי הכותרות היותר דרמטיות שצוטטו מאותה השיחה – מרכולים ובחירות – כלל לא נכתבו בטור, אם כי בסרטונים האמורים לעיל היה ניתן לשמוע את נתניהו אומר דברים דומים. באותה מידה ניתן לטעון שנאום בכנסת הוא “שיחה למשפחה”.

הלאה: כותרת נוספת עוסקת בנושא דרמטי, חוק הגיוס, ומבטיחה את “חוק הגיוס החדש בפרסום ראשון”. לא די בכך, אלא צירפו חותמת “חשיפה”. ומה היא אותה החשיפה? ובכן, הצעה לפיה לימוד תורה יוכר כשירות, כך שלמעשה בני הישיבות לא דוחים את שירותם הצבאי, אלא עושים זאת בעצם לימודם. יפה. המציאות: ההצעה הזו פורסמה בשבוע שעבר, בטורו של אבי בלום ב’קו עיתונות’, והדברים אף הובלטו בשער העיתון “ההצעה של מירון: להכיר בלימוד תורה כשווה ערך לגיוס”.

אגב, להגדיר את ההצעה הזאת כ”חוק הגיוס החדש” זה קצת רחוק מהמציאות, כפי שבלום כתב. הגורמים העוסקים בנושא, חושבים כי מדובר בהצעה ש”ברמה הפרקטית נראית כלקוחה מתחום הפנטזיה המשפטית”. היינו יורדים לנבכי הכתבה הלא ברורה, אבל לא נטריח אתכם בהתפלפלות מיותרת (אם אתם ממש מתעקשים קחו דוגמה: כותרת המשנה טוענת שהנציגים החרדים אומרים “כרגע לא הוחלט אם לקבלו כהחלטת ממשלה, להעלותו לדיון בכנסת או להגישו כחוק יסוד”. איך החלטת ממשלה יכולה לעזור לחוק שבוטל ודורש לפי פסיקת בג”ץ תיקון חקיקה? לשם מה נדרש חוק יסוד?)

נחזור לשער. כותרת של אליעזר שולמן מספרת “מה עצר את נסיעתו המפתיעה של נתניהו לאיראן”. נדרכנו. דפדפנו במהירות לטורו של שולמן, שם התברר כי שוב מדובר בסיפור שמקורו באותה שיחת מזנון של נתניהו, הפעם הכותב כן נתן קרדיט לעיתונאים האחרים ששאלו את נתניהו את השאלה, האם ביקר מימיו באיראן. נתניהו השיב שבהיותו סוכן רהיטים כמעט ועשה זאת, אך ברגע האחרון החלו ההפגנות שהובילו למהפכה והוא נותר בארה”ב. נו, כותרת קליקבייט בעיתון? מילא.

כותרת נוספת בשער העיתון: “הסודות שמסתתרים במטה האו”ם בירושלים נחשפים”. כותרת המשנה אף הגדירה זאת “מיוחד”. וואו. ובכן, סיפורים כלליים על כך שהאו”ם והסוכנות שלו לפליטים פלסטינים אונר”א, לא באמת אובייקטיביים אלא תומכים בפלסטינים ובאונר”א יש אנשי חמאס. הכותרות מצוק איתן התקשרו למסור ד”ש.

אחרי שקטלנו את עמודי החדשות, צריך לפרגן למגזין, שכלל כתבות מעניינות ועשויות היטב, החל מראיון נדיר עם לופוליאנסקי (היה אפשר לוותר על 500 מילה פתיח שהוא לא מתראיין), ועד לכתבה חשובה בנושא הפגיעות במגזר החרדי והיחס הנדרש. אומנם טיפין טיפין ובמרומז, אבל צעד חשוב שלוואי ונראה את התרחבותו.

השבוע צורף מוסף “כלכלה”, לרגל סוף שנת הכספים 2017, שהתמקד כרגיל בנדל”ן אבל לא רק. ואיך אפשר בלי הכתבה השבועית על המכון החרדי למחקרי מדיניות.

בקהילה

בעמודי החדשות התנוסס טור של המשפטן האמריקאי המפורסם אלן דרשוביץ, שעסק בשחרור רובשקין. אם אכן מדובר בטור שנכתב לבקהילה ולא תרגום מכלי תקשורת אמריקאי, זה הישג נאה.

כתבת יח”צ שהשתרעה על דאבל סיפרה על ההילולא של ישיבת כסא רחמים. התארים בהתאם למודעה קנויה.

המגזין התחדש בטור יפה של הסופר יאיר וינשטוק, ושני עמודים אח”כ פגשנו את הטור המעט ותיק יותר של בנו, מוטי וינשטוק, המשמש כעורך אחראי בעיתון. האב, הבן ועמודי הכרומו.

כתבנו לענייני סיפורים עתיקים וויקיפדיים במעטה דרמטי, אליעזר גרינצוויג, כנראה נטל חופשה, ובמקומו מילא את התפקיד יצחק הורוויץ. היה חסר “אמר הכותב…”

יעקב ב. פרידמן שוב מיחזר חומרים, ולרגל שנה לפטירת הגאון רבי משה שפירא, הטור השבועי היה לקוח מספרו על הגר”מ, “הביאני המלך חדריו”. ולכבוד זה חידה: מהי המילה היחידה ששונתה בין גרסת העיתון לגרסת הספר?

הדרך

אם בתקשורת הכללית אנשי ש”ס בחרו שלא לתקוף חזיתית את ליברמן וישראל ביתנו, בביטאון התנועה פחות הקפידו בכבודו של הדוב הרוסי, ושחררו זעם על “החבר” שאכזב ברגע האמת.

המגזין כלל כתבה ארוכה (קצת יותר מדי ועם תמונות כפולות ואלבום של הכתב) על פעילות ש”ס בתל אביב, וכפי הנראה מדובר בתחילתה של סדרה לקראת הבחירות המקומיות. פינת המחזור, שמורה לעוד כתבה, מספר מי סופר כמה, על עשרת השבטים. מיצינו.

שער המוסף התורני כלל ראיון עם הגאון רבי יחזאל מאזוז, לרגל היארצייט של אחד מגדולי ג’רבא הגאון רבי כלפון הכהן. מי אמר שאין מאזוזניקים בביטאון ש”ס? אגב, מה העניין עם המאמר של “הרב נ. חרט”, זו כתבה? שיחת מוסר?

יום ליום

הכותרת הראשית בעיתון הוקדשה להילולא השנתית של ישיבת כסא רחמים, שלכבודה הוקדשו מרבית עמודי החדשות, שאף גדל ל-24 עמודים, 8 עמודים בעיתון הוקדשו לסיקור ההילולא, כולל סיקור מהמעמד עצמו, סקירה היסטורית וגלריית תמונות.

באחת הכתבות אף נטען כי מדובר ב”אירוע הגדול ביהדות החרדית”, אם כי לנו זכורים אי אלו אירועים מעט יותר גדולים וחוצי מגזרים. בעיתון אף טרחו לשגר עקיצה למתחרים “לא תקראו עליו בעיתון מפלגתי כלשהוא אלא רק כאן בעיתון לאנשים טובים”. נו, אנחנו לתומנו סברנו שאנשים טובים, מתמקדים בחיוביות ולא ב”להכניס” לשני. אז חשבנו.

לרגל המאורע הדרמטי, השתדרגו גם התארים וראש ישיבת כסא רחמים הגר”מ מאזוז, קיבל את התואר “מרן”, כך גם רבה של ירושלים הגרש”מ עמאר. בדפדוף במגזין גילינו שגם לראשל”צ הגר”י יוסף הוצמד מהשבוע התואר. סברי מרנן.

במגזין מיחזרו בפעם המי יודע כמה את הסיפור על אסון צאלים, כלומר המבצע לחיסול סאדם חוסיין שכשל.

במוסף התורני השתרעה כתבה על גואטמלה, על רקע ההצהרות להעברת השגרירות לירושלים, לא ממש הבנו איך זה קשור לתורני (בהדרך למשל כתבה על גואטמלה פורסמה במגזין).

הערת עריכה: ניתן וחשוב לפרסם תשובות הלכתיות במוסף תורני, אבל אי אפשר להשאיר אותן כמו שהיו מתפרסמות בשו”ת, יש עיבוד ועריכה המתאימים למאמר שסוף כל סוף מודפס בעיתונות.