עיתון ‘יום ליום’ שוב נמצא בכותרת, והפעם המבוכה גדולה: בתביעות שהגישו שלושה עובדים שפוטרו בחודשים האחרונים, נחשפו פרטים וטענות מעניינות, כאשר הדרמטית ביניהן היא זהותו של העורך האלמוני של העיתון בחודשים האחרונים, שהציג את עצמו בשם יוסי בן אבו. עד כה, גם עובדי העיתון לא ידעו במי מדובר. לאחרונה אף דווח כי עובדי העיתון קיבלו מבן אבו הודעות מאיימות במהלך סכסוכי העבודה בתוך המערכת.
על פי הדיווח של נתי טוקר בדה מרקר, בן אבו הוא לא אחר מאשר אברהם פרסטר, מי שהיה מגיש ברדיו ‘קול חי’ ולפני כמה שנים יצא בשאלה ועזב את הדת יחד עם בני משפחתו. יש לציין, כי בשבועות האחרונים, נעלם שמו של יוסי בן אבו מדפי עיתון, לאחר שבעבר היה נוהג לחתום על מאמרים ופרסומים בעיתון.
התביעות הוגשו לאחרונה לבית הדין לעבודה בתל אביב על ידי שלושה עובדים לשעבר: איציק קקון, שלום פרוינד וסמדר בן טוב.
קקון, שהיה עורך ראשי בעיתון משנת 1999 ועבד בעיתון מאז הקמתו ב-1993, ופוטר זמן קצר לאחר חילופי הבעלות, תובע סך של 440,000 שקל. העילה הרשמית לפיטוריו הייתה “הפרת משמעת ומעילה באמון החברה”, אלא שלדברי התביעה, כמה ימים לאחר שנכנסה לתפקידה, זימנה עידן את קקון לשימוע לפני פיטורין, עוד לפני שהספיקה לעבוד עמו בפועל. עוד נטען, כי קודם לשימוע, כבר התראיינה עידן ואמרה שקקון הוא מינוי של ש”ס והגיע הזמן לשינוי.
התביעה השנייה הוגשה על ידי פרוינד ובן טוב, הטוענים לפגיעה בתנאי ההעסקה שלהם. לדבריהם, מיד עם כניסתה של עידן לתפקיד, הוחלט על הגדלת העיתון בצורה משמעותית מבחינת מספר העמודים, אך כח האדם במערכת לא גדל בהתאמה. “העובדים נחרדו לגלות כי תנאי העסקתם כפי שהיו עד כה שונו ללא היכר, חלקם נדרשו להגיע מוקדם יותר. על חלקם נאסר ללכת להביא מזון”, נכתב.
בתביעות שהוגשו עולות מספר טענות מעניינות, שחלקן לפחות יכולות להיות בעלות השלכות על התחרות ומאבקי הכח בעולם התקשורת החרדית. בין היתר נטען, כי עידן אינה הבעלים האמיתיים של העיתון, וכי קובי מימון ממשיך להחזיק בו, ורק העביר את הניהול לידי עידן, שהיא גם קרובת משפחתו.
התגובות כפי שנמסרו לדה-מרקר:
יום ליום: “אלה טענות חסרות שחר של עובדים שסיימו את עבודתם. עידן רכשה את העיתון ופעלה לפי חוק. התביעות אינן מכסות על מעשים פליליים שביצעו חלק קטן מהעובדים, תוך תיאום מלא עם מתחרים עסקיים ופוליטיים ובניסיון לסחוט את בעלת העיתון החדשה ולהלך עליה אימים. עניין שהעיתון פועל למיצוי הטיפול בו אצל גופי אכיפת החוק.
“מאחר שקיבלתם את כתב התביעה לפנינו, אנחנו יכולים רק לשער מהם האינטרסים המשרתים את מי שמחפש לפגוע בעיתון. אנחנו נמשיך להגיש לאלפי קוראינו תוכן מעולה ולפתח את העיתון במגזינים חדשים. אנו רוצים לחזק את עובדינו הנאמנים, העוברים בימים אלה מסע לחצים מתוזמן ומתוזמר על ידי גורמים אינטרסנטים. הנהלת העיתון החדשה לא תתכופף בפני איומים, הצהרות שווא או מסע הכפשות פומבי. לא ננהל את ההליכים המשפטיים מעל גבי התקשורת”.
מטעמו של מימון נמסר: “בניגוד לאמור בפנייתכם, מר מימון מעולם לא היה הבעלים של העיתון יום ליום, וגם לא ‘נותר בשום תמונה’ של העיתון, והוא מתקשה להבין את התעקשותכם לשרבב את שמו לעניינים לא לו”.
פרסטר מסר: “פרשתי מהתקשורת, מתפקידיי הציבוריים, מהמגזר החרדי ומניהול אורח חיים דתי לפני כחמש שנים. יומי מלא באהבת וחינוך ילדי, עיסוקי בתחום ייעוץ האשראי, קריאה ולימוד. לבי לבי עם אחי וידידי לשעבר מהמגזר החרדי, שאין להם כל מושג באיזה מקום רע ומסוכן הם נמצאים. אין לי כל עניין בהם ובמשנתם. אני מאושר שפרשתי מאגדה של שנאה, רכילות ואימה, המכונה לשם קיצור ‘חרדים'”.
צילום: רפי קוץ (תמונת מסך מתוך כתבה במקומון ידיעות ירושלים)
3 תגובות
קצת לא מכובד להביא את דברי הבלע של פרסטר בתגובה שאינם ממין העניין
גם אני בעד מחיקת תגובתו
מר פרסטר היקר!
אין לך מושג כמה שמחתי עבורך, בעת קריאת תגובתך!
איך ממש הצלחת לעבור מהחושך אל האור.
גילית עולם נאור מלא אהבה, שבו אתה וחבירך חושבים כל היום אך ורק איך לעזור לשני!
החינוך בבית הספר הוא חינוך לסובלנות, ולאהבת כל אדם באשר הוא.
והילדים כל ערב יושבים סביב השולחן, ואוכלים ארוחת ערב עם מפיון חנוט בצוואר. כאשר ברקע נשמעים צלילים ענוגים של באך ומוצארט.
עולם אוטופי הנצפה כל ערב על גבי המקרנים.
אני חייב לציין כי אני מלא קינאה.