ביקורת עיתונים • פרשת תרומה

רמת המאקרו

המלצה חמה: הנושא המרכזי בתקשורת ובעיתוני סוף השבוע, היה ההמלצות נגד ראש הממשלה נתניהו, ולזה הוקדשו כל כותרות השבועונים. אם נחלק את הסיקור לשניים: הדיווח עצמו והפרשנות, הרי שנגלה פער, לעיתים הפוך, בין העיתונים.

בחלק הדיווח החדשותי, מגיעים למקום הראשון ‘משפחה’ ו’הדרך’, שהקדישו כל אחד כתבה ארוכה, שמסכמת היטב את החשדות השונים נגד נתניהו.

במקום השני נמצאים ‘יום ליום ו’כל ישראל’, שמצד אחד סיפקו כתבה נרחבת ומפורטת, אך לא מוסברת דיה. בצער רב, ‘בקהילה’ מגיע רק למקום השלישי, שם לא טרחו כלל לדווח בצורה מסודרת על עצם החשדות ודילגו ישר לפרשנות. אמנם מקובל לומר שהשבועונים לא צריכים לדווח על החדשות, אלא לתת תוספת ופרשנות, יען שהקוראים כבר שמעו על החדשות עצמן. זה נכון, אבל במקרה של חדשות מורכבות ומלאות פרטים, כדוגמת ההמלצות, אין תחליף לפרינט מסודר.

בחלק הפרשנות, ‘בקהילה’ ו’משפחה’ במקום הראשון, עם שורת פרשנים שניתחו את האירוע לצדדיו.

ככלל, העיתונים החרדים שיקפו את הדעה הרווחת במגזר, עם תמיכה בולטת בנתניהו ומתקפה נגד התנהלות המשטרה, שמעולם לא הייתה אהודה יותר מדי בציבור החרדי. החריג היחידי כמעט, היה ריבלין, שידוע ב”חיבתו” לנתניהו ובמתקפות רבות בעבר על האיש.

מצפון תפתח: במוצאי השבת פתחו עורכי וכתבי השבועונים את סמארטפוניהם והתעדכנו על האירועים הביטחוניים בצפון, וחשבו שזה יהיה הנושא המרכזי בעיתוני סוף השבוע. אבל זרם החדשות בישראל הוא דינמי יותר, ועד לסופ”ש נדחקו האירועים אל שולי הכותרות והטורים.

במרבית העיתונים הסתפקו רק בטורי הפרשנות הקבועים, כך במשפחה, הדרך ויום ליום. בבקהילה הייתה גם כתבה בחדשות וכך גם בכל ישראל. בנוסף, בחלק המגזין פרסמו העיתונים כתבות הקשורות לנושא, אם זה על טילים, מטוסי קרב או סוריה.

רמת המיקרו

משפחה

כאמור, החלק המרכזי הוקדש להמלצות נתניהו, פלוס לוגו מיוחד שליווה את העמודים שעסקו בכך. אם נרד קצת לתוך הפרטים, אז מלבד הסיקור שכבר אמרנו שהוא טוב, יש כמה דברים שלא ממש הבנו. למשל, אליעזר שולמן פרסם כתבה על ‘המהמרים’, שלא חידשה רבות, ובה נכתב כי “עד היום כמעט ולא אירע שהמשטרה המליצה להגיש כתב אישום נגד איש ציבור והפרקליטות דחתה את ההמלצה על הסף”. כראיה הוא הביא את שרון ואולמרט. אז אולי כדי שפרשננו יעשה מעט גוגל, ויגלה שהאמת דווקא הפוכה, רוב המלצות המשטרה, גם בתיקים של אישי ציבור, נדחו על ידי הפרקליטות ולא הוגשו בהם כתבי אישום, אצל נתניהו עצמו זה קרה בכמה וכמה פרשיות וגם אצל שרון.

דוגמה נוספת: בתחילת טורו של אליטוב מצאנו את המשפט הלא ברור הבא: “לא ברור האם קיימת המלצת משטרה להעמיד את נתניהו לדין גם בתיק השני, תיק אלפיים”. לא ברור? והלא חלק מכובד בהודעת המשטרה עסק בתיק 2000 והשורה התחתונה שלו היא שיש תשתית ראייתית לעבירת שוחד מצד נתניהו. כמה פסקאות אח”כ מצאנו את השורה הבאה: “התברר שגם בתיק אלפיים ישנה המלצה לאישום בשוחד”. בנוסף, לא הצלחנו להבין האם אלשיך הוא “קמפיינר מנוסה” כפי שנטען בהתחלה או שהוא “טירון ומתלהב” שפגע בחקירה כפי שנכתב בסוף. איך נכתב פעמיים בטור הנזכר? לא נעים בעליל.

הכתבה על התקציב, שפירטה את המשרדים העיקריים, עשויה היטב. הכתבה על וולטר סוריאנו היא רעיון מעניין, למרות שלא היה בה יותר מדי מידע.

במגזין, שלומי גיל הרים כתבה נרחבת מדי על חיפה, שהיא למעשה כתב אישום מהדהד נגד יונה יהב. הכתבה חשובה, אבל כאמור, ארוכה מדי-מדי, יש גבול, קטן מאוד, לקשב שלנו, בטח בכתבה מהסוג הזה, ואפילו אנחנו לא שרדנו אותה.

עוד כתבות חביבות התפרסמו במגזין, אבל יש לנו תחושה שהעומס לקראת חבילת הענק של פסח כבר נותן את אותותיו במערכת בהר החוצבים.

בקהילה

שם חדש מצאנו בעמודי החדשות, אלי שפירא. לא בדקנו, אבל בהנחה שמדובר באלי שפירא, מעורכי החדשות בקול ברמה ולא בשם עט, נברך אותו על הגעתו לפרינט ובהצלחה.

במדור המוניציפאלי דווח על “חשש מפיצול הקול הספרדי” בבני ברק, לא ממש הבנו מה חדש בכתבה שעוסקת בנושא שדשו בו רבות בשבועות האחרונים בכלי התקשורת וכמדומה שגם במדור זה עצמו.

שער המגזין הוקדש לאנשי טלוויזיה דתיים, צביקה יחזקאלי ואוהד גל, בעקבות הסדרה בערוץ עשר על האסלאם באירופה. בכתבה עצמה נעשתה לוליינות, בלנסח בחרדית מושגים ומונחים טלוויזיוניים, במיוחד אהבנו את ההתפתלות בהצגת התכנית ‘בוס בהסוואה’, שהוסוותה היטב בהסבר ארוך, בבחינת ואפילו בהסוואה שבתוך ההסוואה. יחזקאלי עצמו אם זיכרוננו מתפקד, רואיין כבר באחד ממוספי החג של בקהילה.

כתבה מעניינת ברוח פורים נכתבה על חלם וחכמיה, הפעם אלו האמיתיים. אולי בהשפעת המלצות המשטרה, פורסם ראיון עם ד”ר ברוך לשם, שהוציא ספר על הדמות התקשורתית של נתניהו, כמה חודשים אחרי שהספר יצא.

הדרך

עמודי החדשות היו מלאים בעיקר בחדשות פנים תנועת ש”ס. כבר עמדנו על כך, שעל אף היותו ביטאון, ידע העיתון לתת סיקור חדשותי נרחב לנושאים נוספים, וראוי שכך ימשך ובהרחבה, כמו שקורה בעמיתיו היומונים המפלגתיים. אולי עיתון יומי, שיספק את הבמה במהלך השבוע לעדכוני התנועה, ישאיר יותר מקום לעוד חדשות.

אהבנו את טורו הפוליטי של דוד הלוי, שהביא השוואה היסטורית מעניינת וכתובה היטב, בין נתניהו לנשיא ארה”ב לשעבר ריצ’רד ניקסון.

שער המגזין הוקדש לסוריה על רקע האירועים הביטחוניים בצפון ובכתבה גולל סיפורו של מוטי כהנא שפועל בנושא יהודי סוריה. סיפור שכבר סופר רבות בעבר.

יום ליום

מין דבר והיפוכו מצאנו בשער. מצד אחד, אחת הכותרות הכריזה כי “מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן בחיזוק ל’יום ליום”. ומה הוא החיזוק? ציטוט שלו מהילולא שנערכה השבוע במהלכה אמר: “היום יש מוספים תורניים יתד נאמן, הדרך ועונג שבת”, כלומר מוספו התורני של ‘יום ליום’, כשבעיתון משאירים גם את הפרגון ליריב ‘הדרך’. יפה.

שתי כותרות מתחת, ישנו ציטוט של הגר”מ מאיה “זה יביא לש”ס 22 מנדטים”, הציטוט נאמר, לדברי העיתון, “בכינוס של מפלגת ש”ס”. הכינוס המדובר היה לא אחר מחנוכת משרדי מערכת הדרך, אך גם בתוך הכתבה לא מצאנו איזכור לכך, או אמירה נוספת מאותו כינוס מלבד דברי הרב מאיה על ש”ס.

יום ליום מתהדר בכמה טורים טובים בזירה המדינית ביטחונית (חגי הוברמן, נ. דוד וד”ר מוטי קידר), לעומת זאת בזירה הפוליטית, המסוקרת בהרחבה בד”כ בעיתונות החרדית, העיתון קצת לוקה בחסר.

בעיתון התחדשו במגזין נשים, בשם ‘מרגלית’, על שם הרבנית מרגלית יוסף. אבל עשו תרגיל נחמד, כאשר עמודי המגזין הרגיל קוצצו מ-48 ל-32 (זה עוד יותר מוזר בהתחשב בכך שאנו כבר בתקופת החגים ושאר המגזינים של המתחרים רק תפחו). יחד עם זאת מגזין הנשים מונה 32 עמודים, כך שבתוצאה הסופית קוראי העיתון קיבלו עוד 16 עמודים.

בדבר עורך המגזין, שמשמש גם כתוכן עניינים למגזין, נכתב על הכתבה שעסקה באירועים בצפון “כתבת פרופיל אמיצה”, מכיוון שהכתב לא עשה מעשה איתי אנגל ונכנס בגפו לסוריה, לא הבנו מה האומץ הגדול.

כל ישראל

כאן מגיע השינוי הגדול של השבוע. כבר כמה פעמים כתבנו כאן, על כך שב’כל ישראל’ צריכים להתחיל להאריך בכתבות בעמודי החדשות ולתת תוכן ראוי לקריאה ולא רק כמה ידיעות קצרצרות. והשבוע מצאנו בעיתון, מלבד הדאבל הפותח, שגם הוא התארך (כתבה טובה ומפורטת על תקציב המדינה, אבל קצת קשה לקריאה מריבוי המספרים), עוד 2 כתבות ארוכות, אחת על המלצות נתניהו והשנייה על המצב בצפון.

לא יודעים אם זה קשור אלינו, אבל מעולם לא נמנענו מלקחת קרדיט על כל מה שאפשר. נקווה שהמגמה תימשך.

אגב, אם בעיתון קוראים את מה שנכתב כאן, היינו ממליצים להוסיף טור או שניים, שהם יותר בסגנון פרשני-אקטואלי (דוגמת טורו של דוד רוזנטל) ולהעביר אותם מעמודי המגזין לעמודי החדשות.

שבוע טוב!