חג הפסח המתקרב, טומן בחובו את חבילות החג הענקיות, אך עוד קודם להן, אולי כהכנה, כבר מתחילים העיתונים להתעבות ועמודי הפרסום מזנקים. כמי שמעוניינים בחיזוקה של העיתונות החרדית, אנחנו מברכים על כל עמוד פרסום, אך דא עקא שהגדלת מספר העמודים השבועית, שעומדת ביחס הפוך להתקצרות השעות הפנויות שלו, הקשתה על המבקר לעבור בדקדוק על כל היבול. והוא רחום יכפר.
רמת המאקרו
הנושא המרכזי שהעסיק את העיתונים, הוא כמובן המשבר הקואליציוני שכמעט והביאנו לבחירות ולו הוקדשו עמודי סיקור רבים וכמובן טורי הפרשנות.
בגדול, כולם השתדלו להביא סיקור מקיף ואיכותי, עם כל מה שהתרחש ומכיוון שהיה מדובר באירוע מתגלגל ומרובה במיני-אירועים לאורך ימי המשבר, בחרו מרבית העיתונים לסכם זאת בצורה כרונולוגית. כמעט כולם בחרו ביום חמישי לפני כשבועיים, אז התכנסה המועצת החסידית כנקודת הפתיחה. בבקהילה פלדמן הטיב לסכם מבלי להאריך יותר מדי. יום ליום, שילבו בין כתבה ארוכה, לרשימת האירועים שהופיעה במסגרת צד ואף ירדה לרזולוציות של שעות. בהדרך הסתפקו באירועים בשבוע האחרון (וכמובן שהכל בזכות יו”ר התנועה), בקו עיתונות עשו זאת באמצע השבוע ובמהדורת כל ישראל הסתפקו בתיאור כללי ורק משפחה, הלכו על כתיבה כללית וארוכה.
אחד הדברים המשעשעים היה לקרא את טורי הפרשנים השונים, בעוד זה טוען בתוקף שנתניהו היה מתואם עם ליברמן, רעהו מסביר כיצד ליברמן השתתף בציר עם בנט ודרעי נגד הבחירות. לא ניכנס לכל הפרטים ופרטי הפרטים ואטו כי רוכלא נמני וניזול, אבל בגדול כרגיל, יעקב ריבלין, מקבל גם השבוע את המקום הראשון בפרשנות ומיד אח”כ ברייטקופף. גם בכותרת בקהילה ומוטי וינשטוק מנצחים עם “חיי שעה”.
עוד נושא שסוקר בערך באותו סגנון בכל העיתונים הוא מפגש הפסגה המתוכנן בין נשיא ארה”ב טראמפ לשליט צפון קוריאה קים ג’ונג און. וכמובן, סיקור מהכינוס של מרכז רבני אירופה, שהטיס כתבים כמעט מכל כלי התקשורת, ואלה לא איכזבו בסיקור. שתי הערות: א. חבל שלא צוינה העובדה שהטיסה על חשבון המסוקר. ב. לדעתנו במשפחה היו צריכים להוסיף גילוי נאות כי דובר מרכז רבני אירופה, אליעזר שולמן, הוא גם עורך החדשות של העיתון.
רמת המיקרו
משפחה
במשפחה תמיד הולכים בגדול, וכבר כמה שבועות שהעיתון הולך וגדל, עד כי גדל מאוד. השבוע זה הגיע לשיא, עם 64 עמודי חדשות ו-212 עמודי מגזין, ועוד לא דיברנו על שאר החבילה. יחד עם זאת, לעיתים בכדי “למרוח” עמודי תוכן, הם עוצבו עם מעט מאוד מילים בכל עמוד.
הגדלת העמודים הביאה שורה של כתבות חדשותיות מעניינות, מהחלוקות השונות (גם בכל ישראל נעשה משהו דומה), תחקיר על בעיות בכשרות לפסח ועוד. אחרי ההערות שכתבנו בשבוע שעבר לטורו של שולמן, מותר השבוע גם לפרגן – החכמנו.
כתבת השער במגזין, שרטטה סוג של פרופיל למועצת החסידית של אגודת ישראל, שעלתה השבוע לכותרות סביב משבר הגיוס והיה ניכר היטב, שבהמון חסידות נכתבה וד”ל. עוד במגזין: שורת ראיונות מעניינת, שרק במשפחה יכולים “לשרוף” בשבועות שלפני פסח, הידועים כשבועות יבשים בד”כ, יען שהחומרים הטובים נשמרים למגזיני החג.
אריה ארליך, קרא בטורו “להיגמל מהתלות בנתניהו”, ופירט על חבר’ה מאנ”ש, שדואגים קצת יותר מדי לביבי. מי שקצת מכיר את ציוציו של ארליך, היה יכול לזהות למי הוא מתכוון. כלומר לעצמו.
בקהילה
לבקהילה יש מדור מקומי איכותי, שמביא כל שבוע סיפורים טובים מרחבי הארץ, דא עקא שעיצובו בעייתי במיוחד. במטרה להרוויח את חצאי הפרסום, נמרח המדור על פני כמה וכמה עמודים, בחוסר סדר. השבוע זה החריף, כשהאייטמים אפילו לא הודפסו ברצף, ובאמצע הפסיקו כתבות תוכן שיווקי. חבל.
כמה עומר אדם חזק במיינסטרים? הוא אפילו זכה לאיזכור בטורו של שלמה קוק, שלמד ממנו שיעור באמונה. מודה אני כל בוקר.
החברים בבקהילה כנראה אהבו את פרויקט השטח של ‘הדרך’ לקראת הבחירות המקומיות, ויצרו כזה גם משלהם. הכתב המקומי, חיים פרידלנדר, ירד לצפת וחזר עם כתבה מעניינת, שמעצם היותה לא מפלגתית כמובן הביאה סיקור רחב הרבה יותר.
אחרי שזכה לסיקור וביקורות בכל עיתוני העולם, הגיע רונן ברגמן להישג שיא: גם בבקהילה השתמשו בספרו ‘השכם להורגו’, לכתבה על ניסיונות החיסול הרבים של יאסר עראפת.
הדרך
כ-6 עמודים הוקדשו לסיקור מסעו של הגר”ש כהן במקסיקו, פרי עטו של אשר מדינה. סיקור ארוך ומקיף ותכלס’ בשביל זה בדיוק הקימו את העיתון. יחד עם זאת, שוב ירד מינון הכתבות שהם לא בהכרח ש”ס, בפרט שגם הסיקור הפוליטי, היה רווי וגדוש בש”ס ודרעי.
במגזין, שוב הפרידו את מוסף הנשים מהמגזין הרגיל, שעבר גם הוא עיבוי. ואנחנו שואלים, מתי זה כבר יקרה בצורה קבועה.
יום ליום
גם בעיתון אקס-ש”ס מרבים לעסוק בתנועה, בד”כ מהצד השני של המטבע. השבוע הקדישו עמוד לחילופין הרבים בסיעה, תחת הכותרת “שס רצון”, ואנחנו חשבנו שכבר ביום השישי בתשמ”ח, המשחק מילים הזה לא היה לגיטימי.
כתבה אחרת עסקה בחלוקות לקראת הפסח, דווקא מזווית ביקורתית, על השפלת המקבלים וחלוקה של מוצרים לא טובים. לא היה קשה להבין אלו ארגונים בסדר עם העיתון ואלו לא. יש גרעין אמת בביקורת, אבל מה לעשות ואנו בעולם תקשורתי, אם לא יהיו תמונות מהחלוקות, לא יהיו תרומות, ככה זה עובד.
שני עמודים הוקדשו להמשך סיקור מסעו של הגר”ש כהן, רק לא הבנו מה בדיוק “בלעדי”, בסיקור למסע שפורסם כמעט בכל כלי תקשורת.
בטורו הפותח של עורך המגזין, שכידוע לקוראי הביקורת אנו מוצאים שם נחת מדי שבוע כמעט, נכתב “וברוכים המצטרפים לעשרות המנויים החדשים שהפתיעו את המערכת ובחרו להצטרף אף הם ללגיונו של מלך”. נניח לעובדה שחשבנו שלגיונו שלך מלך זה עולם התורה ולא מנוי לעיתון, אבל רק עשרות מצטרפים וזה כבר “מפתיע את המערכת”? ובכלל למה זה מפתיע את המערכת שאנשים מצטרפים כמנויים, אתם לא מאמינים במוצר?
ושוב משחקי מילים מטורפים. המשנה של כתבה (טובה!) שעסקה בעיראק הסתיימה כך: “היא רק עיראק”. הבנתם? ה’ ישמרנו.
כל ישראל
אתם כבר יודעים שמגמת השיפור בעמודי החדשות בעיתון נמשכת, אבל עדיין יש מה לשפר, ולכן חברים עשו זאת. יש לכם מוצר שאפשר לעשות ממנו משהו באמת טוב, תעמדו באתגר. משימה ראשונה, שכבר כתבנו עליה: לשנות את תבנית עיצוב השער, גם בחדשות וגם במגזין.
אפרופו עומר אדם, מהקטע על בקהילה, אז כאן להיטו החדש זוכה להפוך לכותרת ביניים מתבקשת בכתבה על טראמפ וקים ג’ונג און: “כמו שני משוגעים”. רציתי רק לקטוף ולשמור.
במגזין כמה כתבות מעניינות. בהן, פרויקט מיוחד הסוקר את המפלגות החרדיות בזירה המקומית, פרי עטו של הכתב המקומי ישראל פריי. השבוע זה התחיל עם דגל התורה (וכותרות נחמדות כמו ‘דגל אדום’ ו’דגלו עלי’) והכתבה סיפקה סיקרה מקיפה על המפלגה ברחבי הארץ, רק לא הבנו איך התמונה הפותחת כוללת אומנם את אברהם רובינשטיין הדיגלאי אך לצד זייברט ודדון, חסר לכם תמונות?
