מאת: יהודה רוזן
אני אוהב את יום שישי.
יש שעה אחת ביום שישי שאני מחכה לה כל השבוע. זו השעה שלפני המקווה, אז מתקיימת הקיפקע בה’ הידיעה. אנחנו קבוצת חברים שעובדים במשך השבוע וכמעט לא נפגשים. פעם אחת בשבוע, אנו מתכנסים לקיפקע. אחד מביא ארבעס, והשני לא יכול בלי הזירו, וכך אנחנו יושבים ומדברים על הא ועל דא ומסכמים את השבוע שחלף.
האמת היא שאני מרגיש בסוג של קבינט מדיני-ביטחוני כשאנחנו מנהלים דיוני עומק האם תהיה מלחמה בסוריה ובסוף תמיד זה מגיע למשפט תכל’ס אין כמו ביבי. לפעמים הדיון מתגלגל לנושא פרסום, תקשורת וכדו’. רק כדי לשבר את האוזן, אף אחד לא עובד בתחום ולא באמת מבין בפרסום, אך כמו בנושא הביטחוני והמדיני, גם כאן יש לנו הרבה מה לומר.
ואם תשאלו איך בכל זאת התגלגלנו לדבר על תחום הפרסום, זה התחיל מזה שדודי זרק לחלל הקיפקע: “תגידו, שמשי נסע בסוף לר’ שייעלה מקערסטיר?” ובאותה נשימה הוסיף: “בטח הוא הולך לסגור שם על המשכורת… ראיתם את הפרסומת?”.
“זה חזק המסר הזה”, הוסיף זעליג, ההוא שלא נעים לשאול אותו במה הוא עובד, או יותר נכון במה הוא עבד. כל שבוע עבודה חדשה, או שהוא בין עבודות, או שהוא בין הזמנים.
ופה כבר מתחיל הדיון להתחמם: אחד אומר שהמסר מידי ‘סלנגי’ והשני אומר “מה פתאום? זה בדיוק לקהל שהם פונים אליו”, ואני אמרתי בחיוך שאולי הם היו צריכים לכתוב “המשכורת סוגרת עליך? בא לקערסטיר לסגור על המשכורת” והדיון ממשיך וממשיך… על פרנסה תמיד אוהבים לדבר.
חזקי טען שהם היו צריכים לחבר את זה לחלת מפתח, שזו גם סגולה לפרנסה, ודודי אמר לו שמה פתאום, עדיף שיחברו את זה לפרסומת של דסקל הלבשה. “ראיתם?”, הוא שאל, “יקבלו אותך לעבודה אם תלך עם החליפה של דסקל. אז דסקל זה גם סוג של סגולה לפרנסה…”
ג’יבי הלבשה עשו משהו חזק. ‘נתפר לאחר הפסח’. המסר הוא שיש סחורה חדשה וטרייה. “אני למשל לא כל כך התחברתי לנתפר אחרי הפסח”, אמר זעליג, “דווקא הפרסומת של דסקל לדעתי יותר חזקה. אתה מתלבש דסקל, אתה נראה טוב. לדעתי זה מסר חזק”.
הדיונים ממשיכים, הבקבוקים מתרוקנים והחברים מתעייפים.
לא נלאה אתכם עם כל הדעות וההגיגים, מטראמפ לישראל כהן ומיולי אדלשטיין שוב פעם לביבי וכן הלאה כמו כל קיפקע בישראל. אווירת הקיפקע לאט-לאט דועכת. האחד נזכר שהוא עוד רוצה להספיק לישון לפני שבת, והשני מקבל טלפון מהבית שעוד מעט שבת ואיפה אתה? רק אני חושב איזו מתנה טובה זו השבת, שה’ העניק לנו קצת רוגע מהמירוץ של כל השבוע. והופ, אני נזכר בפרסומת של אושר עד בעלון שיחת השבוע “איפה הכי שווה לקנות? נישט און שאבעס גערעט”.
עוד מתנה שיש לנו בשבת המופלאה: נישט און שאבעס גערעט. גוט שאבעס.
