ביקורת עיתונים • פרשת בהר

מאקרו

בראש הנושאים שהעסיקו את העיתונות בכלל, ובכלל זה את שבועונינו, היה נאום הגרעין של נתניהו. בקהילה הקדישו לכך כמעט את כל השער, בעיצוב יפה ואיכותי (בכלל, משו טוב עובר על שערי בקהילה בשבועות האחרונים), 2 כתבות חדשותיות והתייחסויות נרחבות בטורים של ריבלין, קוק ופלדמן, שנחלקו בדעותיהם האם מדובר בשימוש ציני של נתניהו.

משפחה הקדיש לכך את הכותרת הראשית ושלושה עמודי כתבה מפורטת של שולמן (שויתר בשל כך על הטור). גם ב’כל ישראל’ הוקדשה לכך הכותרת הראשית, למרות שהסיפור היה גם בכותרת הראשית של מקומוני הרשת, סוף-סוף הבינו בקו עיתונות שגם אם דיווחו על סיפור במקומונים, צריך לדווח עליו גם בכל ישראל, ואין קשר בין הדברים.

ביום ליום הסתפקו בכותרת צד קטנה (עם כותרת נוסח נחשוני, “לא איראן רע”, רע מאוד!). בעיתון עצמו היה סיקור רחב יותר, אבל גם כאן הכתבה רק בעמ’ 8, ואח”כ כמובן התייחסות בטורים הקבועים.

בהדרך, לא מצאו מקום לנושא בשער העיתון בכלל. בפנים הוקדשה לכך כתבה בת 2 עמודים והתייחסות להיבט הפוליטי בטור של הלוי. יחד עם זאת, בעיתון העניקו לנושא את שער המגזין פלוס כתבת-ראיון עם עמוס ידלין.

מיקרו

משפחה

נקודה קטנה שרצינו להבהיר בנוגע למשפחה, בד”כ אנחנו נוהגים להעיר על עמודי החדשות שלהם לא מעט, אבל חשוב לומר שזה רק כי פשוט יש הרבה חדשות וחומר. החברים בהר חוצבים מנפקים מדי שבוע, עמודי חדשות רווי כתבות, עמוד אחר עמוד, עוד נושא ועוד נושא, כמו שצריך.

בין הכתבות צדה את עינינו כתבה על הסיפור שרץ בשבוע האחרון בקבוצות, על קלצקין והמכתב וכו’ (אם אין לכם מושג, תבדקו אם הפון שלכם תקין), שהשתרעה על פני כמעט 2 עמודים והכותרת מבטיחה כי מדובר ב’סיפור המלא’ (אגב, ביום ליום הסיפור הופיע בטורו של מנחם מן, עם הבטחה כי הוא שמע זאת מפי כלי שני אמין וכו’ וזו הגרירסה האותנטית ומי שיבקש הוא ישלח לו את הקלטת אותו אדם. נו).

אהבנו את טורו של פלר על מירון ו”הקריסות”, עם ההסברים הפשוטים על למה באמת יש כל-כך הרבה באלגן במירון.

גרילק נוגע בטורו בנושא הטעון של ‘החרדים הישראלים’, אבל למרבה הצער זה בבחינת נוגע-לא נוגע, עם התייחסות קצרה מדי ולא ממצה, בניגוד למקובל אצל גרילק. נקווה להמשך מחכים.

כתבה קצת מעבר לשבלונה, היא הכתבה על הספרים (פ דגושה, כלומר אלו הגוזזים מחלפות ראשנו) לרגל ל”ג בעומר.

בקהילה

השער כאמור, עשוי היטב, גם של המגזין. נקודה טובה נוספת בשער זו הכותרת המשולבת לפטירת הגר”מ שרים והרב משה רייך – ‘ומשה עלה אל האלוקים’.

כתבה מעניינת, לעכברי כנסת, על השאילתות של הח”כים, עם המספרים של השיאנים החיוביים והשליליים. מהסוג שמתאים לצביקה יעקובזון, אבל על החתום: אפרים לוריא.

מה יהיה עם העיצוב של המדור המקומי? כבר דיברנו על זה כאן, אבל זה הופך לבלתי קריא משבוע לשבוע. אנחנו מבינים את הצורך בפרסומות, אבל אפשר לעשות זאת מסודר. הנה הצעת עיצוב מתנת מדור הביקורת – שני חצאי פרסום ‘עומדים’ (כלומר מאונכים) משני צדי הדאבל, ובאמצע נותר מקום ל-4 אייטמים זה לצד זה, בצורה מסודרת.

תקלה מוזרה נפלה בגיליון שעלה בגורלנו בקיוסק – כמעט מחצית מעמודי המגזין הוחלפו בטעות בעמודי מגזין ‘הדרך’ (למקרה שלא ידעתם: יש מעט מאוד בתי דפוס לעיתונים בארץ, והרבה מאוד עיתונים, כך שכמעט כולם מודפסים באותו מקום, ומנהלים מאבק דמים על שעת הדד-ליין). מכיוון שלא ראינו שהעירו בזה בציפור התכולה או בקבוצות, יש מצב שזה רק בגיליון שלנו, וזה גורם לנו להרגיש מיוחדים. מצד שני, זה גרם לנו להפסיד את הכתבות, אז נשאיר אותן בחזקתן שהן היו טובות.

הדרך

מישו במערכת לקח קשה מאוד את עניין האסונות, ולכן לצד המשך המאבק בתאונות הדרכים, הוקדשה הכותרת הראשית לאסון השיטפון. או יותר מדויק: לכללי בטיחות. איש אינו חולק על החשיבות, אבל אעפס…

במשך 37 גיליונות, לא יכלתם למצא כמעט אף התייחסות לחקירות דרעי, למעט אולי מילה בראיון איתו בפסח. אבל השבוע הותרה הרצועה, ובטור הדעה המרכזי של אשר מדינה, ניתנה התייחסות נרחבת לחקירות ולאסטרטגיה התקשורתית. מדינה הדגיש ש”הדברים על דעתי האישית בלבד”, אבל נו, בכל זאת מדובר במזכיר הסיעה, והשאלה מה נשתנה?

יום ליום

פתחנו בדריכות את העיתון, לגלות מי העורך הראשי החדש, והופתענו לגלות שעדיין השם המתנוסס שם הוא שלמה בניזרי. דפדפנו למגזין, ושם בטורו מצאנו את קטע הפרישה: “ולסיום קוראים יקרים! גם לדברים טובים יש סוף. ואכן, לאחר תשעה חושים של כתיבה בעיתון, קיבלתי החלטה להפסיק וכו’ו וכו’, אך מה לעשות וכבר אמר החכם: ‘מה שהלב חושק הפנאי עושק’, וכו’ וכו’, אז קוראים יקרים העיתון ממשיך בדרכו של מרן ואני אמשיך בדרכי וכו'”.

טוב, אז מסתבר שמשבוע שעבר הוא הספיק להיזכר שהוא כן עוזב. ולא זו בלבד אלא שזו החלטה שלו, וכמובן שום מילה על פוליטיקה. אמינות זה שם המשחק.

המגזין הוקדש כולו למירון, למרות שמטבע הדברים הוא נקרא בשבת, ואז זה קצת כמו ‘אתרוגים נאך סוכות’, אבל הבנו שהעיתון חולק גם במוקדי הנסיעה למירון, אז בהחלט מתאים.

דאבל בעמודי החדשות, מציין חצי יובל לעיתון. הניסוחים, כמו שב’יום ליום’ החדש אוהבים… כלומר קצת בומבסטיים מדי. אבל שיהיה במזל טוב.

כל ישראל

הפתעה! שינוי משמעותי בעיצוב שער המגזין. מאורע כמעט היסטורי, כשמדובר בכל ישראל… השער נראה הרבה יותר טוב, אם כי תמיד יש מה לשייף, ונקווה שהשינוי ימשך משבוע לשבוע. גם בשער החדשות יש שינוי קטנטן, אבל בגדול הגריד אותו גריד.

בחדשות הוקדש דאבל לאסון השיטפון, אבל פחות הבנו את הקטע בלפרסם את הפוסט שכתב אברי גלעד (שסיפר כי הנספים היו אמורים להיות תלמידיו), כסוג של טור עם הפנייה מהשער, נראה לנו פחות מתאים לשבועון חרדי.

מדור ב’חצרות הקודש’, קרי תמונות רבנים, שנעדר מהעיתון מזה עידן ועידנים, שב במתכונת מצומצמת של עמוד אחד.

שער המגזין הוא כתבת פרופיל על הגר”י הלל, אלא שהכתבה עצמה כמעט לא מספקת פרטים ביוגרפיים, ומורכבת ברובה מפרסום של שו”ת שנערך עם הרב. כתבה נוספת ממחזרת את אחד אחד המחזורים הגדולים של העיתונות – חיסולים של המוסד (וכבר הערנו על כך בשבוע שעבר כשהדרך פרסמו כתבה דומה).

קצבורג ממשיך עם הפרויקט על עולם הישיבות, והשבוע בזווית מפתיעה: הטבחים של עולם התורה (תחת הכותרת החביבה ‘חציו לכם’, אבל איך אפשר לפספס את ‘פת במלח’?), אבל אחרי הצל”ש על המקוריות, צריך לומר שקצת לא ברור העניין של לדעת מה שמו של הטבח בישיבת מ”ח קניניים סניף תרשיחא, אבל נו בחורים מוועד א’, זה יכול לעניין…