ביקורת שבועונים • פרשת במדבר / חג השבועות

בשבוע שעבר הטור היה בפגרה, לא כזו מתוכננת מראש, פשוט התחלנו לכתוב את הביקורת, אבל עומס העבודה, בכיות הילדים ויציאת השבת המאוחרת דחו את ההמשך לראשון, ומראשון לשני וטור אין. יש לנו תחושה ששרדתם.

רמת המאקרו

אשר לא יספר מרוב: הכותרת הראשית של בקהילה הכריזה על מספרם של לומדי התורה בישראל, כנ”ל כותרת צד ביום ליום וכותרת (שכללה עוד נושאים) בשער משפחה, כולם כמובן עם אותם נתונים, מאותו משרד חינוך.

בבקהילה עשו גם מכפלות לשעות הלימוד והוסיפו טור של דרעי (?), ביום ליום הניסוח מעט מוזר ומתפתל. במשפחה הקדישו את הכתבה לסיקור על הרישום לישיבות. בהדרך משום מה לא טרחו כלל בעמודי החדשות להתייחס לעולם התורה ואף לא להעלות על נס את עולם התורה הספרדי.

המצב הביטחוני: יום ליום וכל ישראל השתמשו באותה כותרת שחוקה ‘עזה כמוות’. במשפחה הקדישו לכך את טורו של שולמן ומגזינית של שלומי גיל מהשטח, עם כותרת מוזרה ‘לך לעזה’, לא ממש מתאים. בהדרך המתיחות הגיעה לכותרת הראשית, עם ציטוט של חבר הקבינט דרעי, בפנים כתבה עם ציטוטים מ”גורם צבאי בכיר”.

רמת המיקרו

משפחה

הכנס השנתי של המכון החרדי למחקרי מדיניות מתקרב, וזו הזדמנות “מצויינת” להפציץ אותנו בעוד כתבות ארוכות על “החרדים לא מה שחשבנו”. דא עקא שמרוב כתבות כאלה בעשור האחרון, אנחנו כבר לא חושבים בכלל. ובטח תשמחו לדעת שאנחנו “מאושרים ובריאים לא פחות ממגזרים אחרים” (לא חשבתם, נכון? תודו!), העיקר הבריאות.

גרובייס בכתבה שיש בה מן החידוש על האמרי אמת מגור לרגל יארצייט ה70 (התייחסויות היו גם בשאר העיתונים). ארליך בפרופיל על הרבי מפינסק-קרלין ומלא-מלא סיפורי גרים (כולל הסיפור לחג של ברייטקופף, שהיה קצת פחות בסגנון המושחז ומעלה החיוך של שימען).

בקהילה

כאמור, בשבוע שעבר לא התפרסם הטור, אך הנה קטע מתוך הטיוטה: “כידוע לקוראינו האדוקים, אין דבר שאנחנו אוהבים יותר מלקחת קרדיט, על אחת כמה וכמה, שאפשר לעשות את זה בצורה טובה. אז בשבוע שעבר הערנו כאן על העיצוב של המדור המקומי, לא הסתפקנו בביקורת והצענו שיפור כדלהלן: “הנה הצעת עיצוב מתנת מדור הביקורת – שני חצאי פרסום ‘עומדים’ (כלומר מאונכים) משני צדי הדאבל, ובאמצע נותר מקום ל-4 אייטמים זה לצד זה, בצורה מסודרת”. עכשיו נחשו כיצד נראה השבוע המדור? בדיוק. לנו לא נותר אלא לפרגן”. ע”כ.

שער יפהפה למגזין, עם כתבה מעניינת של פלדמן על הנהגתם של הגרמ”ה הירש והגר”ד לנדא, ניכר היטב שהכותב התאמץ להתהלך בין הטיפות, מחד לגעת גם בנקודות שלא אוהבים לדבר עליהם, ומאידך עדיין כיסה טפחיים.

יעקב ב. פרידמן הקדיש את טורו לפרסומת לספרו החדש (ברכות, שלח עותק).

הדרך

בעיתון קיים מדור לא ברור בשם ‘צומת דרכים’, שמלקט כל מיני ידיעות ובעיקר הודעות, אך לפעמים לא ממש מקפיד על “חדשות”, כך למשל השבוע התפרסמה ידיעה על כך שבכנסת יאפשרו גם לאישה להתמנות ל”רב הכנסת”, ידיעה שפורסמה אי שם לפני שבועיים פלוס.

לחובבי ה”שלום הספרדי” ודקדוקי כותרות: לראשונה בעיתון ידיעה גדולה ומכובדת על ביקור חיזוק שערך הגרש”מ עמאר.

המגזין הורחב והופרד ממנו מוסף הנשים. הכתבה הכי “מתן תורה”, הייתה ראיון עם הרב אורי זוהר, בפעם המיליון ושלוש. לא בדקנו, אבל יש לנו תחושה חזקה, שאפילו הכותב, צביקה יעקובזון, כבר ראיין את הרב זוהר לכל הפחות תתקע”ד פעמים בתרי”ג הבמות שבהן הוא כותב. ועדיין, כתבות מעניינות. שינוי נוסף: עד כה לא היו טורים אישיים בעיתון (מלבד צביקה יעקובזון ואשר מדינה על תקן דבר התנועה), השבוע התפרסמו במגזין, טורים של העורך אד”ג ושל הרב ראובן זכאים, לפי העיצוב נראה שמדובר במשהו קבוע. כנראה שסוף סוף הבינו במערכת שהציבור אוהב את זה.

יום ליום

כמה כתבות ארוכות סביב חג השבועות/מתן תורה, כמו על דוד המלך (כמה דיו נשפך כבר), העלייה לכותל (כמה קולמוסים נשתברו) ועולם התורה בארה”ב (חביב).

בשער המגזין ניסו איכשהו להתאים בין שמות החג לכותרות לכתבות. בראיון של הג”ר צמח מאזוז (חג מתן תורה) זה עבד, ב’חג העצרת’ לכתבה על הנער שחייו ‘נעצרו’, זה כבר חרק, ו’חג השבועות’ לראיון עם המעבד אלי קליין זה הפך לצורם.

בגיליון עצמו, כתבה מעניינת על משפחת פיצ’וטו שתורמת עשרות בתי כנסת מפוארים ברחבי הארץ. אלי קליין כבר רואיין בכל במה אפשרית, וגם הקישור לשבועות פחות ברור לנו.

כל ישראל

בעמודי החדשות פרויקט חביב של הפוליטי החדש חיים וייס (ברכות!), הפוליטיקאים החרדים משיבים לשאלון על ההישג שלהם למען לומדי התורה, הדבר הכי חשוב בפעילות התורנית והחיבור האישי שלהם לתורה. הפרויקט כולל רק 7 מתוך הנציגים ותמונתו של מלכיאלי השתרבבה פעמיים, גם בקטע של ינון אזולאי. הם אמנם מצעירי ח”כי ש”ס ואולי קצת דומים, אבל לא עד כדי כך.

בחדשות, אנחנו לגמרי מפרגנים להארכת הכתבות, רק את הטורים המלווים לכתבה הפותחת צריך לסדר בצורה יותר נורמלית, אולי זה לצד זה, ולא סתם “לתקוע” אותם. אפרופו טורים, כמדומנו שהטור של גל ברגר, זה למעשה העתקה מפרשנות שצייץ הלה בטוויטר. ואפרופו עיצוב, שונה הגריד של עמודי הטורים לקו נקי יותר. יפה.

במגזין, ראיון עם “האדמו”ר מסתרי חיים”, שלטענת הכתבה ערוץ היוטיוב שלו מגיע למיליונים בכל העולם. אלינו משום מה זה לא הגיע, ואנחנו ממש מתלבטים אם יש לנו במה להתבייש.