אמנון לוי: “עיתונאים חרדים מנהלים נגדי קמפיין מתסכול; אני עוזר לחרדים”

קמפיין הקורא להימנע מכל שיתוף פעולה עם אמנון לוי ותוכניתו ‘פנים אמיתיות’, כבש היום את הרשת • בראיון סוער ל’פאשקעוויל’ מאשים לוי את מובילי הקמפיין בתסכול ונקמנות אישית, טוען שהוא דווקא מסייע לציבור החרדי וחושף אלו תגובות מכאיבות לו במיוחד • ומה עונים לו מובילי הקמפיין?

מאת: חיים פרידלנדר

סערה ברשת: בשעות האחרונות פתחו עיתונאים ומובילי דעת קהל בולטים מהמגזר החרדי בקמפיין רשת נגד העיתונאי אמנון לוי ותוכניתו ‘פנים אמיתיות’ בערוץ 10. במסגרת הקמפיין עלו סיסמאות שונות, יצירתיות יותר או פחות, נגד שיתוף פעולה של מרואיינים מהמגזר עם לוי ותחקירניו. בין שלל הסיסמאות: “חרדי אמיתי לא משתף פעולה עם אמנון לוי”, “פנים מכוערות”, “לא מאכילים את האמנון” ועוד.

מבדיקת פאשקעוויל עולה כי עיתונאים ומובילי דעת קהל דנו על תוכניתו של אמנון לוי בקבוצת ווטסאפ ובמהלך הדיון התברר כי לרבים מהם נעשתה פנייה להתראיין באחת התוכניות הקרובות של פנים אמיתיות, וכולם סירבו לבקשה. בעקבות אותה שיחה, והתחושה כי אנשים אחרים מהמגזר – כאלה בעלי מודעות תקשורתית נמוכה יותר – יסכימו להתראיין, החליטו העיתונאים לצאת בקמפיין רשת נגד אמנון לוי.

בין העיתונאים, הפרסומאים, היועצים ומובילי דעת קהל שלקחו חלק בקמפיין: אברימי קרויזר, אלי ביתאן, אבי גרינצייג, אברהם דוב גרינבום, אריה ארליך, אבי מימרן, דודו עמר, רונן כץ, דוד חכם, גואל ועקנין, מני גירא-שוורץ, בצלאל קאהן, שלהבת חסידיאל, משה גלסנר, אליעזר שולמן, יצחק נחשוני, איציק סודרי ועוד.

היועץ האסטרטגי אברימי קרויזר, מסביר בשיחה עם ‘פאשקעוויל’ את הסיבה להסתערות על לוי ולא על תוכניות תקשורת אחרות שגם הן עוסקות במגזר החרדי, ולא תמיד על הצד הטוב ביותר: “תוכניות צבע ואירוח שבאות לסקר ולהכיר תרבות ואורח חיים שונה, הן לגיטימיות ואפילו מומלצות, אבל תאוות רייטינג שמתעקשת להגיש מציצנות וכביכול אמת מוסתרת, ובפועל מציגה זווית צרה מאוד ופעמים רבות שגם שולית, אולי מביאה רייטינג אבל היא מרחיקה לבבות ובעיניי גם לא מקצועית. בכל מקרה, לא בא לנו להגיש את הלחי…”

אבי גרינצייג, עורך ראשי ברשת ‘קו עיתונות’, נימק את השתתפותו בקמפיין: “בכל פעם שמבקשים ממני בתקשורת הכללית עזרה, להתראיין או להשיג מרואיינים, אני משתדל לעזור. נכון, יש כאלו שלא מדייקים, יש כאלה שמשמיצים ומידי פעם יוצא להם דברים לא טובים, אבל בגדול כולם מנסים להביא כתבה מקצועית. במקרה של אמנון לוי, מכל מי שהתראיין אצלו שמעתי לאחר מכן את אותם משפטים: ‘דבריי הוצאו מהקשרם’, ‘הדברים נלקחו למקומות אחרים’, ‘חלקים רבים מדברי הושמטו’ וכהנה. התחושה היא שהוא תמיד מחפש את הרדוד, הצהוב והכניסה לפינות קטנות ולא ראויות, וגם את זה הוא מציג בצורה לא ראויה ולא מאוזנת. ברגע ששמעתי על היוזמה, הצטרפתי אליה. צריך להביא לתודעת אנשים שעשויים ליפול בפח ולהתראיין בתוכנית שיתרחקו ממנה כמו מאש”.

אמנון לוי: “אני דווקא עוזר לחרדים”

בעקבות הקמפיין, ביקשנו לשוחח עם אמנון לוי ולהציג בפניו את הטענות הקשות כלפיו.

אתה ער לקמפיין הרשת נגדך. אולי העיתונאים החרדים צודקים ואתה אובססיבי למגזר החרדי?

“אתה קורא לזה אובססיביות, אני קורא לזה התמחות”, אומר לוי, “צביקה יחזקאלי מערוץ 10, הערוץ בו אני משדר, מסקר באופן קבוע את המגזר הערבי, הוא אובססיבי? אני אותו דבר רק במגזר החרדי, ולא רואה בזה כל רע. המבקרים שוכחים בכמה מאבקים חשובים ואירועים התגייסתי לצד החרדים: כבר עשרים שנה אני מנהל קמפיין נגד הקריאה לגייס חרדים, אני טוען ששופכים את דמם של החרדים סביב הנושא. רק בשבועות האחרונים אני מנהל מאבק בדף הפייסבוק הפרטי שלי נגד הקוראים לסגור את מכללת קריית אונו למגזר החרדי בגלל מחיצה בין גברים לנשים בכיתות הלימוד. עשיתי סדרה בשם ‘החרדים’ שגררה ביקורות שהיא יוצאת מידי פרו-חרדית”.

אם אתה כל כך טוב, מדוע החרדים כועסים?

“הציבור החרדי ער ורגיש לביקורת נגדו, אבל עבורי זו שליחות. הכתבה על החתנים, על אדם בכיסא גלגלים שצריך למכור את הבית שלו כדי לחתן את הילדה שלו, זה נורמלי? הם חושבים שאני מבקר, אבל אני עוזר לציבור החרדי. הביקורת שאני משמיע היא מהלב. שמונים אחוז מהתוכניות שלי הן תמיכה והצגת הפנים היפות של המגזר. אז אני משמיע ביקורת על יחס המגזר לגרושות, מה לעשות? צריך לשפר את מעמדן של הגרושות החרדיות.

“הקמפיין הזה מעציב אותי, והוא גם צבוע. חלק ממובילי הקמפיין אף התראיינו אליי בעבר והראיון איתם לא נכנס, כי הוא לא היה טוב או משיקולי עריכה, ומתוך רצון של נקמה הם מובילים קמפיין נגדי. אבל אני לא רוצה לדבר עליהם, אני רוצה לדבר במישור הענייני: אני רוצה להגיד שלא היה עוד אדם כמוני שקם להגנת הציבור החרדי. אני בין הבודדים שקם להגנת המגזר על העוול שנעשה לו על כך שהם לא עומדים בצפירה. הסברתי לאנשים: אם מחר תהיה ממשלה חרדית והיא תקבע שבמקום צפירה על כולם ללכת ב-11 בבוקר של יום הזיכרון לבית המדרש ולהגיד תהילים, אתם תלכו ותגידו תהילים או שתצעקו כפייה דתית? ואנשים הפנימו. אבל את ההסברה שלי לא זוכרים.

“הבעיה היא שהעיתונות החרדית לא משמיעה את הביקורת הזו, ואז מי שמשמיע ביקורת מיד קופצים עליו. חבר’ה, אני אומר, אנחנו במאה ה-21, לא הכל שחור או לבן, אוהב או שונא, אויב או חבר. תבדקו אותי לאורך ההיסטוריה. אגב, בציבור החילוני אני נחשב לדובר שמייצג את המגזר החרדי בצורה טובה”.

כלומר, אתה לוקח את תפקידה של העיתונות החרדית? אבל אתה משדר בערוץ 10 ולא בערוצי התקשורת החרדים…

“אני משדר גם לציבור החרדי. הציבור החרדי רואה וצופה בתכנים שלי. כך לדוגמה, הכתבה על מחירי החתנים עוררה רעש גדול במגזר החרדי. בפורים האחרון שלחו לי תמונה של ילד וילדה מחופשים לחתן כלה עם שלט ‘אנחנו ניקח משכנתא בעצמנו’. הרגשתי גאווה, אמרתי לעצמי שזה שכרי מכל עמלי. העיתונות החרדית שותקת, לא מבקרת את זה”.

אתה יודע שהיה ארגון חרדי שהחתים רבנים נגד התופעה, וזה לא עזר. אז אמנון לוי יעזור?

“אני מודע, אבל לראיה התוכנית שלי עוררה דיונים נרחבים סביב התופעה במגזר”.

בשלב זה לוי פורץ במונולוג סוער: “שפכו את דמי, מה שלא עשו לאף אדם אחר. אני מקבל את זה. זה חלק מהמשחק. מי שבתוך המטבח שלא יתלונן על החום. אבל על מה שעשו למרואיינים שלי בעבר, שלעגו ובזו לחלקם, שאת חלקם רדפו, על זה כואב לי. כתבת שלי דידי שור, בחור עיתונאי חרדי לקח תמונה שלנו, עשה פוטומונטז והציג כאילו אנחנו מחובקים. היא אישה נשואה חרדית, והוא עיתונאי שהפיץ את הפייק. זה עשה לה נזק והיא תבעה אותו בביהמ”ש שקבע שהוא צריך לשלם לה 200 אלף שקלים. לקחת תמונה של אישה חרדית ולהפוך אותה למחבקת גבר חילוני רק כדי לבזות?

“אני מצטער ומיצר על הקמפיין, אבל זה לא מרתיע אותי, בקרוב יהיו שתי כתבות נוספות על המגזר, עמוסות מרואיינים. על כל אחד שמסרב להתראיין יש עשרות מרואיינים שמוכנים”.

חלק מהמרואיינים טוענים שדבריהם קוצרו או הוצאו מהקשרים…

“בוודאי שאני טועה לפעמים, מי שעושה טועה”, משיב לוי ומוסיף: “אבל אין לי שום כוונת זדון כלפי החברה החרדית. אדם לא משקיע 34 שנה במגזר החרדי, עושה תוכניות וכותב ספר לדבר שהוא בז לו, להיפך, זה בא מאהבה”.

ומה התשובה שלך למרואיינים שמתלוננים?

“כל מי שבעיתונות יודע שאתה מתראיין חצי שעה, בסוף יכנסו עשרה משפטים. לא אני המצאתי את זה. יש מקרים שאדם מתלבש, מתקלח, מתבשם ומודיע לכל המשפחה שלו – הערב אני בטלוויזיה. פותחים את המסך בערב והוא לא שם. זה קורה. אני מצטער לפעמים על ראיונות טובים שהושמטו, אבל זה לא בכוונת זדון”.