‘שעה טובה’ החדש: עולם כמנהגו נוהג • ביקורת מיוחדת מאת הגונז האלמוני

מאת: הגונז האלמוני

והרי החדשות: אין חדשות.

אחרי הפרסום בקול רעש גדול על פתיחתו מחדש של עיתון ‘שעה טובה’ שנסגר והפסיק לצאת לאור לפני כחודשיים, ניגשנו בדחילו ורחימו לדוכן העיתונים ביום חמישי בבוקר, כדי לספר לכם על גיליון חדש, שיצא לאור תחת השם “שעה טובה החדש”, על עיצובו מחדש, על שורת העיתונאים החדשה שהצטרפה, על חשיפותיו המהדהדות, על טורים חדשים מטובי הכותבים וההשקעה האינסופית במוצר החדש.

את כל זה לא מצאנו בעיתון שלקחנו לידינו, ובאמת, מה זה חבל. כל כך היינו שמחים לבוא ולהגיד: ‘שעה טובה’ פתח דף חדש לחלוטין והוציא עיתון ראוי, קוהרנטי, הגיוני, מעניין ומעוצב לעילא. כמה חבל שאנחנו לא אנשי בשורות.

אז ככה, בוא נתחיל מהסוף: עיקר הבשורה של ‘שעה טובה החדש’, הוא מחירו החדש: 9.90 ש”ח במקום 17.80 ש”ח שגבה עד שהפסיק לצאת לאור, בשל בעיות כלכליות. איך ייתכן שהמחיר כל כך זול ביחס להשקעה המרובה? ובכן, התשובה ניתנה לנו כבר כשפתחנו את אריזת הניילון: העיתון פשוט מורכב משני חלקים בלבד, במקום 4 בעבר. מוספי הנשים והילדים אוחדו לכדי עמודים ספורים בסוף המגזין, והודפסו עליו במהופך, וכך חסך העיתון הדפסת שני מוספים (שגם ככה היו רזים תדיר, 32 עמ’), וביקש “רק” 9.90 ש”ח. זה ממש החזיר אותנו יותר מ-20 שנה אחורה, אז ‘המודיע’ והשבועונים שהיו קיימים באותה תקופה, אכן היו מכילים את כל החומרים – למבוגרים, לנשים ולילדים, בגיליון אחד, במקום כמה מוספים נפרדים, כנהוג בכל שאר העיתונים כיום.

תארו לכם כמה היה מוזר לקרוא חומרים מגזיניים בתחילת המגזין, ומיד לאחר מכן כמה עמודים מנוקדים לילדים, ואז כמה עמודים לנשים שהודפסו במהופך תחת הכותרת הישנה, “שעה טובה בבית”. וכל זה, כזכור, ב-9.90.

אבל עזבו, זה אפילו מביך לרדת לרמה של המחיר, כאשר התוכן – נשאר אותו דבר בדיוק. אותה גברת באותה הדרת.

וזאת בגלל שהאתגר הגדול של העיתון, להלן עורכו אשר צוקרמן, לא פוצח. הנ”ל לא הוצא מהמשוואה, והעיתון, ברוחו ובעריכתו, נשאר לחלוטין כפי שהיה. אותן כותרות מוזרות, אותם טקסטים לא ברורים, אותו קו ימני קיצוני וכו’.

אין בעיתון המחודש אף דבר שמתכתב עם שנת 2018 (תשע”ח אם תרצו): לא הכותרות, לא הנושאים ובטח לא העיצוב. סתם כך, בשביל הספורט, לקחנו עיתון ‘שעה טובה’ מלפני 10 שנים, והשווינו בינו לבין הגיליון הטרי. לא היה שום הבדל ביניהם. לא שדרוג בעיצוב, לא בכותרות, ולא בשום דבר. אם כבר, הגיליון ההוא, משנת 2008, היה נראה קצת טוב יותר, לפחות בחלק המגזיני.

ואגב ימני קיצוני, את זה דווקא לא אמרנו כביקורת. אין לנו שום בעיה עם עיתון שיוציא, למשל, ברוך מרזל, אם הוא יהיה ערוך כיאות ואינטליגנטי (כן, יש גם ימניים אינטליגנטיים), אבל ‘שעה טובה’ הוא לא שופרם של הימניים, אלא שופרם של האנאלפביתים.

בואו נרד קצת לרזולוציות: ראשית, גם על העיתון “החדש” אף עורך לא ההין לחתום בשמו המלא. קשה לכבד או לחבב עיתון שאף אדם לא מוכן לחתום עליו, בטח שלא עורכו הראשי אשר צוקרמן. בשלל שמות בדויים והזויים הוא כותב מה שמאד קל לו לא לעמוד מאחוריו – אם זו דעה הזויה, כתיבה גרועה וכו’.

איזה משמעות תתנו לטור או כתבה אשר נכתב על ידי “מ. תפוחי”, “א. ירושלמי”, “א. ארצי”, או “א. שטרן”? מי שלא מוכן לעמוד מאחורי מה שהוא כותב, קשה לכבד אותו או לתת כבוד למילים שיוצאות תחת ידיו.

הלאה. כאילו מדובר בעיתון שמרן במיוחד (שבסופו בכלל מצטט מכל עיתון חילוני קיים), נשים מוזכרות בראשי תיבות. בכתבת השער, המוקדשת לאישה שחלתה ויצאה מזה בס”ד (סליחה, מה הסיפור העיתונאי בזה?), היא מוזכרת בשם “א. מושקוביץ”. במקרה, באחת השורות בכתבה זלגה לו תוך כדי דיבור המילה “אסתי”. אחרת, לעולם לא היינו פותרים את החידה מי זו “א.”. ומי ראיין/ה את “א. מושקוביץ”? “א. שטרן”. א’ וא’ בע”מ.

אגב, ומיהי אותה מרואיינת בכתבת השער? לא אחרת מאשר בתו של אחיינית של צוקרמן, לבית משפחת וייספיש. כזו חגיגה עוד לא נראתה כאן. באמת.

בואו נעבור קצת על השער: העיגול הגדול “הסיפורים בהמשכים ממשיכים”, הזכיר מה שהיה לפני כ-20 ומשהו שנה באותו עיתון בדיוק, עת נפרד מ’משפחה’ מולידו וכתב בשער את אותו נוסח, “הסיפורים בהמשכים ממשיכים” (אלא שאז היו אלו סיפוריהם של מ. ארבל וסופרים ידועים אחרים). או סיפור נוסף, כאשר העיתונאי אהרן גרנות פוטר מאותו איתו ב-97′, בשיאו של סיפור בהמשכים שפרסם בעיתון, בשם “פרש בודד”. העיתון המשיך לפרסם המשכים שכתב בעצמו, שונים לחלוטין ממה שגרנות תכנן, מה שהביא את גרנות לתבוע את העיתון, “השבוע” דאז, לבית המשפט.

תמונת השער – מפוקסלת, כמו לאורך חלקים גדולים במגזין. אף צלם מקצועי לא הוצא לשטח, גם לא בשביל 500 שקל. התוצאה – עליבות, החל מהשער.

ועם מה עוד חזר העיתון החוזר מהגלות ומשנה שוב את שמו כמו חולה שיש בו סכנה? עם ראיון עם ר’ מנדל ראטה, המשפיע המזמר, שאין עיתון שעוד לא התראיין בו.

אני הייתי מצפה מעיתון שמתחדש, שיבריק לפחות בגיליונו הראשון עם גיליון מושקע ובלתי נשכח, משהו שיגרום לי להמשיך לקנות אותו עוד שבוע ועוד שבוע. איזה.

גם על השער, כמו על כל חלקי העיתון, אף מגיה לא עבר: ושוב יש שתי נקודות (‘שומר אמונים, ללב..’) שלא לדבר על הטעות שנשנית שוב ושוב בכתבה זו: “האדמו”ר מ’שומר אמונים'”, כשכמובן הכוונה היא לאדמו”ר מ”שומרי אמונים”, ולא משומר אמונים. באותה הפניה לראטה בשער עוד פעמיים מגיעות שתי נקודות מעצבנות.. פשוט הזיה.

ובהפניה המרכזית, שלא להאריך בכלל על הנוסח בו נכתבה, כמובן הכתבה מכונית: “הסיפור המטלטל, שלא ישאיר עין אחת יבשה”. כמו מקומות רבים בעיתון שנוהג לחלוק לעצמו סופרלטיבים.

סיפור מתח חדש בהמשכים. מי נראה לכם הכותב? מ. ארבל? חיים גרינבוים? הייתם רוצים: הרב קסל הוא הכותב של “סיפור מתח מדהים ועתיר מסרים”, שוב עם הסופרלטיבים העצמיים.

את המגזין פותח טור דעה של צוקרמן, כמובן בשם בדוי, כי אף אחד כנראה לא מוכן לחתום על שום מילה שהעיתון הזה מנפיק, שאתה לא יודע אם הוא הוזה או הזוי, בו הוא מספר סיפור על הגירוש מגוש קטיף, בו קיבלו את פני “המגורשים הדומעים, קיבוצניקים עליזים, בשלטים המביעים שמחה על הגירוש”. סליחה, אבל לא זכור לנו כזה סיפור.

ובכלל, לכל אורך הכתבות, ה”משנה’ס” מופיעים בערך כל כמה שורות, ולא כל מקטע שלם בכתבה, וממש עוצרים את הקריאה כל שתי דקות. ומה ה”משנה’ס”? כותרות קצרות מושכות? ממש לא. ממש ציטוטים מילה במילה מהכתבה עצמה, ולכל אורך הכתבות. פשוט לא ייאמן.

הנה קחו צילום:

אגב, החלק המגזיני מורכב מ-24 עמודים בלבד, ושלוש כתבות בלבד.

ואם שאלתם, בעמוד הפותח את המגזין או החדשות, לא מופיעים קרדיטים. לא כתובת מערכת, לא טלפון, לא מחלקת מינויים, לא כלום. נפל בחלקכם הרצון לפרסם שם מודעה? פנו לירח. אין שם אף אמצעי ליצירת קשר.

הלאה: עיתון לא אמור להשתמש בכלל בסימן קריאה (!). אולי פה ושם באמצע כתבה, לעיתים רחוקות מאד. פה זה מופיע לכל אורך העיתון, בסוג של הבעת דעה, או הכרחה או השד יודע למה. המשנה של הכתבה המרכזית לדוגמא: “הרופאים בישרו: נותרו שעות ספורות”, הרגל נקטעה, והשבוע ערכה פדיון הבן!”. קודם כל, עורך מקצועי היה מוציא משהו הרבה יותר הגיוני מגיבוב המילים האלה. אבל סימן קריאה?

זה מוגזם עוד יותר בשער החדשות, שם נכתב: “‘יחד’ עדיין סובלת ממחסור באמצעים, וכל פעילי הבחירות המקומיות עובדים בהתנדבות!”. זה אולי נוסח שמתאים לעלון התרמה של המפלגה הימנית. אבל לא לאף עיתון לגיטימי.

ואם הבעלים החדש אלי שפירו (מישהו שמע עליו, או שזה עוד שם בדוי של מר צוקרמן?), אמר שהעיתון יפנה עתה אל כל הקהלים והוא לאו דווקא שופרו של אלי ישי, כל מי שקורא את השער לבד מתרשם הפוך לחלוטין.

זה נראה ש’יחד’ של אלי ישי קיימת כישות רק בעיתון ‘שעה טובה’. לכנסת הם לא נכנסו, בבחירות המקומיות עוד לא הוכיחו את כוחם, הם לא עוברים אף אחוז חסימה באף סקר, אבל בשעה טובה? אם יבוא אדם מחו”ל ויחשף לעיתון, הוא יהיה בטוח ש’יחד’ היא המפלגה השלטת ואלי ישי הוא ראש הממשלה: ש”ס ויחד, זה אל זה, כבר מוזכרות בכותרת השניה בשער, עוד כותרת בולטת מוצאת סקר שמקורו לא סופק לקוראים, שמנבא ל’יחד’ עם האיחוד הלאומי 7-8 מנדטים. לא רק שמקור לא ניתן, אלא גם על הכתבה שוב חתום שם בדוי, שלא ניתן לשאול אותו או להעמיד אותו על טעויותיו הרבות. הכותב גם מציין כי דיבר עם “אחד הסוקרים שבחן לעומק”. כרגיל, אף שם, אף הוכחה ששיחה כזו בכלל התקיימה. בקיצור, שעה טובה כמנהגו נוהג. וחוץ משתי הכתבות המוזכרות על ‘יחד’, ישנה עוד ידיעה שלישית על המנהיג הרוחני הגר”מ מאזוז, מלבד תמונתו בעמוד אחר.

הלאה: בשני עמודים נוספים כתבה ענקית על ההתכוננות של ‘יחד’ לרשויות המקומיות, עם ראיון עם המנהל המוניציפלי והתכניות המלאות של אנשי ‘יחד’.

כמה ידיעות בעיתון, עם מסגרת גדולה והכל, מכילות בתוכן 5 שורות כתבה בלבד, זאת אחרי 4 שורות של כותרת…

אגב, שם חדש שבכל זאת נמצא בעיתון, הוא “יעקב אטינגר”. אין לנו מושג אם מדובר בשם אמיתי או לא, אבל הכתבות שלו (אחת במגזין ושתיים בחדשות), היו מעט קוהרנטיות וראויות לקריאה יותר מהאחרות. הוא גם ראיין לכתבה נחמדה כמה ממועמדי ראשות עיריית ירושלים, ליאון, חביליו ועופר ברקוביץ, “ר. עזריה”, ו…חיים מילר (מה הוא קשור לכזו כתבה, למען ה’). כרגיל, אפילו כאן יש פדיחות. ההמשך של עמוד 21 נמצא בעמוד 23, וההמשך של 23 נמצא בעמוד 22.

מדור “מפי כתבם” העוסק, ממש כך, בציטוט כתבות ומאמרים ממקומות אחרים על פני 4-6 עמודים, מופיע גם הפעם, ובראשו נכתב: “שעה טובה חוזר, ועימו חוזר ‘מפי כתבם’: והשבוע לקט קטן (3 עמודים) מדברים שהתפרסמו בשבועות בהם ‘שעה טובה’ לא היה על המדפים”. עוד שני עמודים הוקדשו לדיווחים על התקשורת, כולל דיווחים ישנים מלפני שבועות, וכולל ראשי תיבות הזהב של השיתוף פעולה בין רשת לערוץ עשר, שכונה כאן “ערוץ רש”ע” (רשת-עשר).

עוד קצת טעויות לשוניות לסיום, סתם כי כבר עייפנו: בשער החדשות: “ארבעת המפלגות החרדיות, בעצם חמשת”. כמובן שמפלגה = נקבה, ולכן צ”ל ארבע המפלגות, או חמש המפלגות.

כותרת של כתבה על בני גנץ היא “א’גנץ’ יאר פרייל’ך”.

העיצוב, הן של המגזין והן של החדשות, כל כך ישן ולא מושך, שהקורא תמה אם העיתון הוא משנת תשע”ח או תשמ”ח.

בקיצור, הבעיה של העיתון הזה, שהיא עורכו הראשי, לא נפתרה. עד שהבעיה הזאת לא תיפתר, לא נראה שאלף הוצאות מחדש ואלף בעלים חדשים, ישנו את מצבו של העיתון.

לסיכום, זה אולי לא יפה או לא הוגן מספיק להסתמך על הגיליון הראשון של עיתון שיוצא לאור מחדש, אבל זה בטח לא צעד חכם להוציא דווקא כזה גיליון מחדש.