חוק פרסום הסיגריות עבר: המחוקק שוב מתעלם מהאינטרס החרדי

בתום קרב ארוך שנמשך מספר חודשים, ביום שני האחרון אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את החוק להגבלת פרסום ושיווק מוצרי עישון וטבק. מדובר בצעד דרמטי במיוחד, בהתחשב באופיה של המלחמה בטבק בישראל בעשור האחרון שהתבטאה בעיקר באי עשייה, שלא לומר בטרפוד כל הצעת חוק אפשרית.

החוק אוסר באיסור מוחלט פרסום, שיווק וקידום מכירות של טבק וסיגריות אלקטרוניות, למעט בעיתונות המודפסת, לא כולל עיתונות המיועדת לבני נוער וילדים בה הפרסום אסור בתכלית.

ההיתר לפרסום בעיתונות אינו מוחלט, וגם עליו חלים כללים. כנגד כל פרסום מודעה בעיתונות, תחויב חברת הטבק לפרסם מודעה נגדית בגודל זהה נגד עישון, בנוסח מדוייק שיימסר לה על ידי משרד הבריאות. הדבר כולל גם איסור הצגה פומבית של מוצרי טבק בנקודות מכירה, כולל בדיוט פרי, וחל גם על סיגריות אלקטרוניות, שעד היום לא חלה בישראל כל רגולציה עליהן.

למותר לציין כי החוק החדש פוגע ישירות לא רק באינטרסים של תעשיית הטבק והסיגריות האלקטרוניות שמשקיעות מיליוני שקלים בשנה בפרסום, שיווק וקידום מכירות, אלא גם בכלי התקשורת, בדיוטי פרי ובמשרדי הפרסום שנמצאים בסכנה של אובדן לקוחות גדולים עם תקציבי ענק.

החברות והתאגידים הנ”ל ניסו להילחם בהצעת החוק, אולם נראה כי חברי הכנסת שהעלו את ההצעה היו חדורים בתחושת שליחות והאמינו שמנהלים מאבק אמיתי של חיים ומוות אל מול אינטרסים כלכליים. “מדובר במהפכה של ממש”, הגיב ח”כ יהודה גליק, מיוזמי החוק, והוסיף: “מדינת ישראל מתחילה בזאת להצטרף לעמי העולם הפועלים באינטנסיביות לצמצום משמעותי של העישון ונזקיו. זאת, על אף מאמציהם הבלתי נסבלים של תעשיית הפשע של חברות הטבק והעישון”.

גם ח”כ איתן כבל הצהיר: “זה אחד מהחוקים הכי קשים שהעברתי בימי חיי. עמדנו מול כוחות אדירים בעלי השפעה עצומה והצלחנו למרות הכל להוביל מהפכה של ממש שתסגור את שער העישון בפני צעירים”.

האמיצה היחידה שהעזה לקרוא תיגר ולהתנגד לחוק הייתה ח”כ יעל גרמן, שרת הבריאות לשעבר. “הצבעתי נגד בגלל הכתם שעל החוק – החרגת העיתונות”, הסבירה גרמן את התנגדותה. “אסור היה להחריג את העיתונות אבל כולם מפחדים מהם. אז אני לא מפחדת מהם. אני אדאג לכך שבסופו של דבר לא יחריגו את העיתונים”.

הופה. הנה אחת שלא מפחדת מהם. לא מהם ולא “מכוחותיהם האדירים והשפעתם העצומה”, כפי שצוטט ח”כ כבל. טוב, את העובדה שלעיתונות בישראל יש כח, והרבה, כבד ידענו. אבל עד כדי כך? כיצד הצליחה התעשייה הזו להתחמק מהחוק הכה חשוב הנ”ל, ואיזו השפעה תהיה לחוק על העיתונות החרדית?

אבי גרינצייג, עורך ראשי של רשת ‘קו עיתונות’, טוען שלא ראה פרסום לסיגריות זה עידן ועידנים במרבית העיתונים החרדים וסובר כי את השאלה יש להפנות לאלו שכן מעיזים לפרסם. לגופו של עניין, מוזרה בעיניו ההחרגה של הפרינט, והוא מתקשה להבין את הרציונל שעומד מאחוריה, בניגוד לאינטרס הברור של בריאות הציבור. “ואת זה אני אומר כמעשן”, חותם גרינצייג.

תכל’ס, מה שגרם להחרגת העיתונות הכתובה, זו הטענה שהצעירים לא קוראים עיתונות מודפסת. באופן כללי זה נכון, אבל קשה להימנע מלחשוב על לובי תיאורטי של נוני מוזס (הקשור בעבותות לאיתן כבל, מיוזמי החוק, שאף חוקק בשבילו את חוק ‘ישראל היום’) ועיתון המודיע “של ליצמן”.

לא זאת אף זאת: לדברי אלי ביתאן, עיתונאי ופובליציסט חרדי, הטיעון להחרגת הפרינט לא רלוונטי ככל שמדובר במגזר החרדי. “דווקא הצעירים נחשפים לפרינט יותר מכל דבר אחר. שוב משאירים את החרדים ואת האינטרסים של הציבור החרדי מאחור. המחוקק אומר: אני דואג לצעירים ישראלים – לחרדים לא. צעיר חרדי? מה זה? הכוונה גם למחוקק החרדי ולאינטרסים הזרים שהוא אולי העדיף”, מסכם ביתאן ומוסיף בקריצה: “בין כך או כך, זו לא החרגה נוראית כל כך. הפרסום בעיתונות הכתובה באמת לא עובד”.

נ.ב. מצורף צילום מתוך מדור הפרסום של ‘יתד נאמן’. שימו לב למפרסם המוביל בעיתונות החרדית היומית.