‘איש השנה’ משה פרידמן: “השליחות הגיעה אליי, לא הלכתי לקראתה”

פרופ’ אמנון שעשוע, מייסד־שותף מובילאיי ואורקם וסגן נשיא בכיר באינטל העולמית, בחר באיש וההייטק החרדי משה פרידמן כאיש השנה שלו. פרידמן הקים ומנהל את ארגון קמא־טק, הפועל לקידום חרדים בהייטק. ניצלנו את המאורע בכדי לתפוס אותו לשיחה מקצועית במטרה להפוך אותה לאישית ולגלות סודות רבים ככל האפשר.

שלום ל’איש השנה’!

*חיוך נבוך* וברכה.

מחמאה אדירה, לא? בכל זאת, אמנון שעשוע

אין ספק. ברור שזו מחמאה וזה מרגש. פרופ’ שעשוע הוא מדען פורץ דרך ברמה עולמית ואחד היזמים הגדולים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אדם שאני מאוד מעריך ומקבל ממנו הרבה השראה. אבל יש פה גם צד שני. זו תחושה של אחריות מאוד גדולה, כי אם אנשים רציניים חושבים שאתה עושה משהו רציני, מוטלת עליך אחריות לעשות את הדבר הנכון.

אני מתעסק הרבה עם סטארטאפים כמו שאת יודעת, אז אתן לך דוגמה מהעולם הזה: אנשים חושבים שאם הם קיבלו השקעה של חמישה מיליון דולר מהמשקיע אז הכל טוב, אפשר לומר שהצלחנו. הם לא מבינים שזה בדיוק הפוך, כי אז מתחילה באמת העבודה. כשמישהו מאמין בך, משקיע בך וסומך עליך – זו אחריות ומחויבות גדולה.

אפשר לומר שיש אפילו פחד?

בוודאי. המשימה הזו מאוד גדולה. אולי לא אצליח לעשות את זה. יש הרבה במה להיכשל.

תגדיר את המשימה

הציבור החרדי הולך וגדל בקצב מסחרר. כולם יודעים את המספרים. 25% מהילדים בישראל כרגע הם חרדים, מה שאומר שבדור הבא רבע מהמדינה תהיה חרדית. יש פה אתגר גדול של פרנסה ושל התמודדות עם העולם החדש, שהוא טכנולוגי וגלובלי ודורש הרבה השכלה מדעית.

שני האתגרים העיקריים הם בראש ובראשונה איך נשארים חרדים ושומרים על כל מה שחשוב לנו – חינוך, אמונה טהורה, תפיסת עולם נכונה, לימוד תורה, יראת שמיים ודקדוק במצוות – בעולם שמשתנה בקצב מהיר כל כך. והעניין השני הוא ריבוי האתגרים בשל הקצב בו העולם מתקדם. אנשים צריכים להתפרנס, וזה אומר לעבוד בחברות בינלאומיות בתעשייה שמשתנה ללא הרף.

תרחיב עוד על השינויים. לא כולם מתמצאים כמוך.

פעם יכולת להגיד: חרדי? הוא בטח יעסוק ביהלומים או בנדל”ן, תחומים שלא דורשים השכלה ואפשר לעסוק בהם במסגרת הקהילה. אבל העולם משתנה בקצב מהיר, ורלוונטיות של מקצועות רבים נעלמת.

לפני שנתיים, מנכ”ל מיקרוסופט שהוא ידיד טוב ותומך נלהב של הפעילות שלנו אמר לי: פעם היה הייטק והיה את שאר העולם, היום הכל נהיה הייטק. בנקים, חברות מזון, מפעלים, תחבורה, נדל”ן, מסחר, הכל. לכן אותו חרדי שיצטרך לפרנס את עצמו בעולם החדש, יצטרך השכלה מתאימה והרבה הבנה של איך לשמר את הערכים – שזה מעל הכל, ואיך להתמודד עם העולם.

את יודעת, יש את הדוגמאות הקלאסיות שמופיעות בכל מצגת על חדשנות, כמו העובדה שמרגע המצאת הרדיו ועד שהיו לו 100 מיליון משתמשים חלפו בערך 70 שנה. בעבר, עד שאימצו רעיון חדש זה לקח דורות. לפייסבוק לקח אולי שנתיים, ולאנגרי-בירדס בערך שבועיים. הקצב של הדברים היום מאוד מהיר, ולכן גם האתגר גדול.

והכל נופל על כתפיך הקטנות (או לא כל כך…)?

קודם כל היום בארגון קמא-טק יש צוות גדול, מקצועי ומיומן של אנשים ונשים שצמחו מלב הקהילה החרדית, כך שיש שותפים למסע ולמשא.

מעבר לכך, אני נמצא בצומת הזה יחד עם אנשים רבים נוספים. בנישה הזו מעורבים גם גדולי תורה ומנהיגים, והרבה אנשים רלוונטיים נוספים. אני אחד מהם. השאלות האלו מעסיקות ומטרידות אותי גם ברמה האישית כאדם פרטי, וגם כסוג של יזם חברתי. וזו המשימה בעצם – לעזור לאנשים להתפרנס בכבוד ולגשר על הפערים בין המגזר לעולם שבחוץ, בלי לאבד בדרך את כל מה שחשוב.

אני לא היחיד, הרבה עושים את זה. ‘לא עליך המלאכה לגמור’ ואני שם במקרה. ועוד משהו, מאחר והנושאים שאני חושב עליהם ומוטרד מהם הם נושאים רגישים והרי גורל שיש בהם הרבה אחריות, אני מתייעץ הרבה עם חכמים ממני.

אתה חוזר ומדבר על הפחד מכישלון. מה נחשב בעיניך כישלון?

זה לא קל לכמת ולהגדיר את זה, אבל נראה שלדידי יש שני סוגים של כישלונות מרכזיים שעלולים לקרות. האחד עוסק באותם אנשים שאני עוזר להם להיכנס להייטק, ובמהלך הדרך הם אולי עלולים להיות פחות חרדים ולאבד מרמתם הרוחנית. לא שחלילה אנחנו רואים את זה קורה היום, אבל זה סוג של כישלון שאני פוחד ממנו וחושב כל הזמן מה אני יכול לעשות כדי לדאוג שזה לא יקרה.

סוג נוסף של כישלון הוא ברמה המקצועית, אם אגלה שהפערים גדולים מדי ולא תמיד אצליח לגשר. יש עוד דברים שמטרידים, אפשר להיכשל מהרבה כיוונים. ככה זה כשאתה עושה דבר חדש. אני נוגע בכל מיני דברים ובהרבה פרויקטים חדשים ודברים שלא נעשו לפני כן, ובכל דבר שהוא חדש הסיכוי להיכשל הוא גדול. כל עוד אתה לא עושה משהו שמאה אחרים עשו לפניך, אתה בקבוצת סיכון.

מתי החלטת לעזוב את כולל חזון איש? ספר לי קצת על אברך המשי שמספרים שהיית

דעי לך, אף פעם לא החלטתי שאני עובר מכולל חזון איש להייטק. בעיקרון כל מה שאני עושה זה ‘בין הסדורים’. אני אוהב ללמוד, גם היום אני לומד הרבה. אני מרגיש שהיעוד שלי זה ללמוד תורה, אז אף פעם לא קמתי ויצאתי מהכולל. גם לא הייתי בסיטואציה שלא רציתי ללמוד וחיפשתי משהו אחר לעשות. תמיד רציתי ללמוד.

רוצה להגיד לי שהיה כל כך קל למשוך אותך בכוח? איך בכל זאת אתה פה?

עניין אותי קצת להבין מה זה סטארטאפים. כמו בסיפורים, הכל התחיל בשיחה עם מישהו. התחלתי קצת ללמוד על זה, ובעקבות כך ניסיתי איזו הרפתקה אישית. הכל היה בין הסדרים, זה היה סוג של פרויקט שולי שעשיתי מהצד. מה שקרה הוא שתוך כדי תנועה פגשתי עוד מישהו ועוד מישהו, שיחות הובילו לשיחות, פגשתי אנשים ומשם זה התגלגל.

זה היה לפני שמונה או תשע שנים, אני יכול לומר שלא ראיתי אז אף חרדי שדרכו פגשה בהייטק. הסטארטאפ שלי אומנם נכשל, אבל זו הייתה ההרפתקה שעשתה את ה: מוישי, תכיר – זה הייטק, הייטק – זה מוישי, נעים מאוד וזה.

לאט לאט הבנתי שהציבור החרדי לא ממש לוקח חלק בעולם הזה. לגמרי עולם נטול חרדים. במקרה נקלעתי להיות שם. חיפשתי בנרות ולא ראיתי חרדים. לא בארץ ולא בעולם. היו נדל”ניסטים ויהלומנים וכאלה, יזמי הייטק לא ראיתי. הבנתי שאין מנוס מהחיבור הזה, כי העולם לגמרי הולך לשם ועוד ועוד חלקים של העולם נהפכים להייטק.

הפתרונות שאתה מציע ומספק מתרכזים בגברים החרדים, או שגם בוגרות הסמינרים בראש מעייניך?

תעסוקת בוגרות הסמינרים החרדיות הוא נושא סופר מטריד ובעייתי. יש כאן בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה, ולא רק מהזווית שלנו, אלא גם עבור תעשיית ההייטק ומדינת ישראל. אנחנו לא הציבור היחיד, יש חלק גדול של אוכלוסייה ערבית שלא מצליח להשתלב, מכל מיני סיבות שלא נפרט כאן כי זה נושא שלם בפני עצמו.

מה שחשוב להבין הוא, שכבר היום חצי משכבת הנוער של המדינה מורכבת מחרדים או מערבים, ויש שאלה לא פשוטה שמהדהדת באוויר לגבי המשך קיומו של ההייטק בדור הבא. אלישע ינאי, איש הייטק בכיר, אמר לי משפט נוקב כבר לפני שנים: יותר משהחרדים צריכים את ההייטק, ההייטק צריך את החרדים.

זה למה?

קודם כל, מבחינה דמוגרפית. אי אפשר להתעלם מהמספרים שלנו. שנית, יש הרבה שבאמת מאמינים שיש בנו יכולת חשיבה והעמקה, כישרון ועוד הרבה יתרונות. יש משהו בתרבות הלימוד שלנו, כמו שאלת שאלות רבות ותרבות דיון וויכוח שיוצרים יכולת שכלית עמוקה.

כמו שאמרתי, הכל קרה תוך כדי תנועה, ראיתי את הרצון האדיר לשלב אותנו, ואת הצורך האדיר מצידנו והבנתי שיש פה שוס גדול. מתוך הראייה שלי את שני צידי המפה הקמתי את קמא-טק. התחילו לפנות אליי, הכרתי את זה ואת זה ופתאום מצאתי את עצמי עם ארגון שעוזר לחרדים להיכנס להייטק והנה אני פה.

אני מרגיש שיש כאן שליחות ויעוד. לפעמים אני אפילו חושב שזה ממש ארגון חסד ששייך למעלה העליונה של הצדקה. השליחות הגיעה אליי, לא הלכתי לקראתה. קרה פה משהו שזה התגלגל אליי, והאחריות נפלה על כתפי מבלי שבכלל התכוונתי לכך.

שליחות, שליחות, בסדר. אבל שלחו אותי לפה על תקן ה’פינקל’ אז אהיה חייבת להקשות. אתה לא חושב שהרבה מוחות מבריקים של הייטק יכלו להיות תלמידי חכמים גדולים? למה להוציא אותם מבית המדרש?

הו, אני שמח ששאלת, באמת. תדעי שמעולם, מעולם לא הוצאתי אף אחד מהלימוד. זה כל כך חשוב לי, עד שאני מסרב להצעות מפתות, ובתחום הזה יש הצעות עם סכומי כסף אסטרונומיים.

פעם פנו אליי בבקשה להקים תכנית שתיקח את העילויים הכי גדולים ותתן להם מעטפת אדירה של לימודים ותמיכה כדי ליהנות מחכמתם בהייטק, והציעו לי סכומי כסף אדירים למטרה הזאת. כמובן שלא הסכמתי בשום פנים ואופן! אני מתנגד לזה בכל תוקף. אני לא סוחף אף אחד להייטק, בטח שלא עילויים שיכולים להיות תלמידי חכמים. אני עוזר רק למי שכבר בחוץ, רק למי שכבר יצא מסיבותיו שלו ללמוד מקצוע ובא אליי. במקום שלא תהיה לו עבודה, אני עוזר לו להצליח. לכן אני רואה בזה שליחות.

אני מבינה שגם פרנסה של נשות אברכים יקרה בעיניך. מה אתה עושה בשביל לפתור את המצוקה הזו?

זו בהחלט מצוקה לא פשוטה. מבחינה מספרית, יש כל שנה כ-700 נשים חרדיות בוגרות לימודי מחשבים, מספרים שנמצאים במגמת עלייה מתמדת. חלק מהן לא מוצאות עבודה בתחום ולכן עובדות בתחומים אחרים. מנגד, מדברים בערך על 30,000 משרות הייטק בשנה שבשל מחסור בכוח אדם יוצאות מחוץ לגבולות הארץ.

דו”ח של רשות החדשנות קובע כי כרגע בישראל יש כ-15,000 משרות פנויות בהייטק. את מבינה מה קורה? יש מחסור אדיר של אנשי הייטק בארץ, ומצד שני יש כמות בלתי מבוטלת של חרדיות שלמדו את התחום ואין להן עבודה. תביני שהמשכורות בחוץ גבוהות מאוד, וחילונים נחטפים מיד בסיום הלימודים. ולחרדיות, או שאין עבודה בתחום או שהמשכורות זעומות במיוחד.

איך אתה מסביר את זה?

זו תופעה שאני בוחן כבר כמה שנים, יש לזה הרבה סיבות ותירוצים. לדעתי, התשובה מסתכמת בשתי סיבות מרכזיות: קודם כל, הלימודים בסמינרים אינם אקדמיים. אני יכול בהחלט להבין למה הרבנים מתנגדים לזה, אבל בשורה התחתונה לכל הבוגרות הללו אין תואר אקדמי. המעסיק לא יודע מה זה סמינר בית יעקב, הוא לא שמע על זה. אין לה תואר? אז לא. תעשיית ההייטק רוצה אותך בעל תואר או לחילופין יוצא יחידות הטכנולוגיה של הצבא.

וכמובן יש גם את הפן המנטלי. בין בת חרדית לשוק העבודה יש פערים רבים. בסופו של יום, ללכת לעבוד בחברות גדולות חילוניות בתל אביב, הרצליה או רעננה, זה לא מתאים לכל בת חרדית, רובן לא רוצות את זה, ובצדק. אז גם לו נניח שהמעסיק היה רוצה לקלוט אותה, היא לא תמיד רוצה את זה בחזרה.

התפיסה לגבי תארים אקדמיים לא קצת משתנה בשנים האחרונות?

בהחלט כן, וזו בשורה מעולה. לא מעט אנשי הייטק אמרו לי שתואר אקדמי שייך קצת לעבר. העולם משתנה מהר והתעשייה מבינה שהתארים האקדמיים הם לא חזית הקידמה. יש היום הרבה הכשרות יותר מתקדמות מהאקדמיה, והרבה אפשרויות ללימוד עצמי, או בסיירות תכנות (בוטקאמפס) שזו בעצם סוג של טירונות מהירה בתכנות במרתון של מספר חודשים, לאחריה יוצאים לעבוד בלי שום תואר.

מנכ”ל מיקרוסופט אמר לי שבשנה שעברה התקבלו למשרה חדשה ב’סיליקון וואלי’ יותר אנשים ללא תואר מאשר בעלי תארים. קורה איזשהו תהליך בעולם שהאוניברסיטאות לא מדביקות את הקצב שלו.

אז תואר אקדמי כבר אינו הפתרון האולטימטיבי

זה נכון. הבנתי שהזמנים משתנים ושטמונה כאן הזדמנות אדירה בשבילנו. ועוד משהו, הצורך בכוח אדם הוא כל כך גדול, שחברות הייטק מוכנות ללכת לקראת הנשים החרדיות הרבה יותר מפעם. פעם היה מצב שאמר: או שתתאים את עצמך, או שלא תבוא. היום יש חברות שמוכנות לעשות הכל, רק תבוא.

החלטתי שחייבים לקפוץ על הרכבת הדוהרת הזו. קראתי אל הדגל למשימה את שרי רוט שהיא יזמית הייטק חרדית מצליחה ואשה מיוחדת משכמה ומעלה, ויחד עם שחר בר-אור שהוא מנכ”ל חברת ההייטק ווסטרן דיגיטל (סאנדיסק לשעבר), אחד המנכ”לים המוערכים והחשובים בהייטק בארץ, בנינו תכנית שמתאימה בול למצב החדש. הקונספט אומר: בוא נדבר עם חברות ענק ונבנה הכשרות קצרות וייעודיות, נוסיף לבנות הסמינרים שכבה של מספר חודשים שיתאימו אותן לדרישות המעסיקים, שבתמורה יסכימו להתאים את סביבת העבודה שלהם לדרישות שנציב.

נשמע חלום שמתגשם. מה הסיכוי של דבר כזה?

עצום. התחלנו פרויקט כזה בשיתוף עם ווסטרן דיגיטל, חברת ענק הסובלת ממחסור אדיר של מאות עובדים. הם הבטיחו שאם נכשיר בנות חרדיות בתחומים מסוימים, ייקחו אותן לעבודה. 300 בנות סמינרים נבחנו לפרויקט, מתוכן נבחרו 24 בנות שעברו הכשרה של שלושה חודשים, בדיוק על פי הדרישות. בסוף התהליך נקלטו 22 מתוכן לעבודה בחברה בשכר מאוד גבוה, תוך התחייבות להעלאה משמעותית לאחר שנתיים.

בנינו סביבת עבודה מותאמת על פי אב טיפוס שבנו רבנים חשובים. כעת המהלך הוא לקחת את המודל הזה ולהפוך אותו לתכנית גדולה שתיגע במאות רבות של בנות, והכל כמובן בליווי רבנים חשובים ומנהלי הייטק בכירים. אני כל הזמן בודק ומתייעץ גם מקצועית וגם רוחנית.

את מבינה איזו שליחות יש פה? אפשר לעזור לאלפי משפחות חרדיות להתפרנס בכבוד, זה מרגש. לא בחרתי את זה, איכשהו נקלעתי לפה וכרגע זה מה שאני עושה. זה לא שאני סובל, אני קם בבוקר כל יום עם חיוך ב”ה, אבל עדיין יש לי חלום לחזור ללמוד.

פיתחת קשרים עם בכירי תעשיית ההייטק העולמית. מה הסוד שלך?

המפתח הראשון שהכרתי היה ד”ר יוסי ורדי, הוא היה הראשון שלי בהייטק. מדובר באחד מאנשי ההייטק המובילים בישראל ובעולם, דמות אגדית בהייטק העולמי. במקרה פגשתי אותו באיזה כנס, דיברתי איתו, דברים התגלגלו והתחברנו. הוא היה איש משמעותי שפתח לי הרבה דלתות.

בהמשך זכיתי להכיר עוד אנשים נפלאים שהצטרפו למשימה כמו זיקה אב-צוק, פרופ’ אמנון שעשוע, חמי פרס, יזהר שי, צביקה לימון, ראול שטיין, עדי סופר תאני, פרופ’ יוסי מטיאס, אלן פלד ואחרים, והם, עם היוקרה העולמית שלהם והקשרים הענפים, פותחים הרבה דלתות ועוזרים להניע את המהלכים.

ומה בכל זאת? מה יש בך שמאפשר את זה?

קראתי איזשהו מחקר שבדק מה גרם לחברות הגדולות להצליח. מתברר שהגורם המשמעותי ביותר אומר שהן פעלו במקרה בשוק שגדל במיוחד באותו זמן. מבינה? זה עניין של טיימינג. במקרה נקלעתי לעסק בתזמון מעולה של צמיחה אדירה בהייטק למול צורך גדול בשוק החרדי.

אתה עושה עבודת יח”צ מעולה. יש מצב שבכלל מדובר באיש שיווק בנשמתו?

*צוחק*. הרבה אנשי הייטק אומרים לי: כשתסגור את קמא-טק תבוא אלינו, תעשה לנו את השיווק. כולם צוחקים שאני איש שיווק בנשמתי. הרבה גם שואלים מי מנהל לי את הפייסבוק, מי חברת היח”צ של קמא-טק וכו’. ובכן, שום דבר. הכל טבעי ובכיף, אני נהנה מזה.

השיחה מקצועית כל כך עד כה, שמפחיד אותי להפוך לאשת שיווק שהיא בכלל הייטק בנשמתה, אז תספר מהר משהו מביך ברמה האישית. אולי בנוגע ליחסי האהבה-שנאה שלך למטבח או משהו כזה…

אין לאן לברוח, אה? כן, אני אוהב לאכול, אני מתעניין בזה ובבישול. אני חושב שיש בבישול המון מקום ליצירתיות, להמצאות, לשילובים מפתיעים וליצירת הרמוניה. אני אף פעם לא מבשל מתוך מתכון, תמיד זה מהלב, מתוך הרגשה, ואני מוצא הזדמנויות לעשות את זה לכבוד שבת וכדומה. אני כמעט אף פעם לא מבשל סתם אם זה לא לכבוד שבת או חג, רק כשיש לזה ערך מוסף של קיום מצווה ונשמה יתירה. אני נהנה מזה ממש.

לצערי, אני סובל קצת מעודף משקל, ותמיד אני חושב לעצמי שאם אני יכול לעשות את מה שאני עושה, למה אני לא יכול לעשות דיאטה? אפשר לעשות הרבה דברים קשים, לשנות מציאות, לשבור מחסומים, אז גם את זה אפשר לעשות.

אני תמיד לומד מעולם היזמים, כי בסוף עם זה אני מתעסק. תמיד שואלים מה הופך יזם למצליח. מה הסוד? יש הרבה תשובות אבל הכי אני אוהב לענות שמדובר במישהו שיש לו תחושת מסוגלות, זה שחושב: ‘אני יכול!’, ‘אני עושה את זה!’. מן רצון לשנות את העולם, בתוספת מנה מספיקה של שיגעון כדי להאמין שזה יצליח. אלו שמדברים בגדול. ושנית, מדובר באנשים שלא נשברים, שזה אפילו יותר חשוב, כי בעולם היזמות יש כל כך הרבה קשיים ומשברים בדרך, שאתה צריך להיות ממש חזק ויציב ונחוש בכדי לא להישבר. אז דיאטה על זו הדרך, למה אני לא מסוגל? אני מסוגל.

ואיך הולך?

הולך מעולה! התחייבתי לרדת 40 קילו עד יומולדת 41, שזה בחשוון הבא. לפי המצב כרגע אני מאמין שיש סיכוי גדול בע”ה. אני כמובן ממשיך לבשל, אבל דברים יותר דיאטטיים.

הפוזיציה העכשווית שלך גוררת די אוטומטית למחשבות על פוליטיקה. חולם להשפיע על הציבור משם?

לא לא. לא פוליטיקה. אולי לחזור ללמוד בכולל, זה כן. אני פוגש הרבה אנשים מהעולם, כך שאפילו שלא מרצוני מוצא את עצמי בעמדת הסברה על הציבור החרדי. אני מתמודד ביומיום עם אלפי שאלות של למה כך ולמה אחרת, ובלי סוף בקשות נוסח ‘קח אותי לבני ברק’, ‘קח אותי לרבנים’.

יצא לי לערוך מאות סיורים בבני ברק עם אנשים בכירים ביותר מקודקודי המדינה ומשלחות מאד חשובות מחו”ל. הרבה פעמים אני מרגיש שנפשם של האנשים האלו קצה במסבירנים, הם רוצים את השטח. אז הם באים אליי כי הם מכירים אותי: בוא תיקח אותי, בוא תראה לי. אני פוגש סקרנות אדירה.

אני לא מתעלם מהכעסים או מהמתחים כלפי סוגיית השירות הצבאי, כן או לא תמיכה בציונות ועוד, אבל זה מתרכז בעיקר ברובד הפוליטי. בשטח יש סקרנות אמיתית והתעניינות גדולה במגזר שלנו, במסורת, באורחות החיים שלנו, במקורות, בארון הספרים היהודי, בדברי חז”ל. זה באמת מעניין אותם, אז אני מאייש את העמדה הזו.

אני לא מרגיש מסבירן מקצועי. הפוך, אני מראה להם בשטח מה זה בחור ישיבה, מה זה לימוד תורה, מה זה מפעל חסד וכדומה. יש לי רשימת המתנה מפה ועד 120 עם האנשים הכי מדהימים במדינת ישראל שבאמת רוצים להכיר, לבוא לסיור, לבוא לשבת וכו’. זה כל כך אותנטי ויפה, ובפוליטיקה זה רק ייהרס.

אז לא פוליטיקה

לא לפוליטיקה, כן לעשייה בשטח 🙂