זוהר לבקוביץ: “יאיר לפיד סתם מפיץ שנאה; זה לא ישנה את העתיד שלנו”

“הכריש” זוהר לבקוביץ, אחד מיזמי ההייטק הישראלים המצליחים בעמק הסיליקון, הגיע למרכז הסטארטאפים של קמא-טק בבני ברק כדי להסביר ליזמים חרדים, בדרכו היצירתית, מדוע לדעתו עתיד עולם ההייטק נמצא בבני ברק.

זוהר הוא יזם סדרתי שעשה כמה אקזיטים של מאות מיליוני דולרים (האחרון שבהם חברת אמובי, אחת החברות הראשונות שפיצחו את תחום הפרסום בסלולר, שנמכרה תמורת 340 מיליון דולר), וכיום משקיע אנג’ל בחברות סטארטאפ.

כמיטב המסורת שאימצתי לעצמי לאחרונה, כשיש מרואיין שלא כדאי לפספס, אני קובעת פגישה אישית ונוסעת בני-ברקה כדי להגשים חלום ישן ולהגיש לכם את הסיפור היפה שתמיד רציתם לקרוא.

אחרי ההרצאה המצוינת ישבתי עם זוהר בחדר הישיבות ודיברנו על הרבה דברים, כפי שתקראו בהמשך. חלק מהדברים נאמרו בהרצאה אך נכתבו בצורת ריאיון כדי לחדד כיוונים ולהקל על שטף הקריאה. תיהנו.

בפתח הדברים אמר זוהר כי הוא נחמד אלינו בגלל שאנחנו הרוב ובגלל שאנחנו מכירים אותו יותר טוב מכל ציבור אחר. תכלס אין לכם טלוויזיה, אמר, ואין לי מושג איפה אתם רואים אותי, אבל בטוח שזה לא חוקי. בת שחוק נשמעה באולם וזה הרגע שאני נכנסת לפעולה.

היי זוהר, ספר קצת על ההשקעות שלך

יש לי כמה סוגים של השקעות. בגדול, ברוב ההשקעות אני שם את הכסף ושוכח למחרת. אין לי מושג מה קורה איתן אחר כך. יש לי השקעות פיננסיות שאותן אני מציג הלאה למשקיעים גדולים. משקיע קצת לפניהם בשווי מסוים והם נכנסים אחריי בשווי הרבה יותר גבוה.

מתוך כל החברות, יש אולי חמש שבאמת מעניינות אותי ברמה האישית, שאני מחובר לאנשים שם והם חברים שלי. בסוף, יש הרבה מקום לאנשים של החברה. מייק מוריס הפך אותי לפרח שלו כי הוא אהב אותי והיה לו כיף ביחד. יש לו 7 מיליארד דולר אישי. הוא צריך אותי? בסוף הוא פשוט נהיה חבר שלי.

איך קנו אתכם? ספר קצת על תהליך המכירה

אמובי רצה 7 שנים לפני המכירה. ביום המכירה פרסמתי פוסט בפייסבוק האישי שלי, כתבתי שאלו היו שבע שנים של חברים ועשייה, שהבאנו לישראל המון כסף וכו’, ואז אמרתי יאללה תן לאנשים לדעת את האמת ולהבין שאלו היו שבע שנים קשות וסיפרתי על התהליך. אחרי שכתבתי את זה, העלו בכלכליסט כותרת “בלעדית לכלכליסט”, שאמובי נמכרה אחרי שבע שנים נוראיות.

להקים חברה זה דבר קשה. מי שחושב שהוא הולך ליהנות בדרך, שידע שממש לא. בתחילה יש התלהבות, האדרנלין עולה, ואז מישהו אומר לכם כן ואתם צריכים להיכנס לכל הגועל נפש של משרדים, רואי חשבון, עורכי דין. ואז מגיעים למכירה והאושר שוב בשמיים, עד שמבינים באיזה תהליך מדובר.

וזה לא שווה את זה?

הטלפון הראשון אחרי המכירה היה מרשויות המס האמריקאיות, אחר כך מס הכנסה הישראלי, אמא שלי ומשם והלאה זה רק בתי כנסת שרוצים שתקנה להם ספר תורה. הטלפונים נורא מבאסים. עד שמגיעים לשיחות של המזל טוב לוקח המון זמן. מי שחושב לבנות חברה כדי להיות מאושר – לא זו הדרך. גם בשביל לעשות כסף יש דרכים טובות יותר.

אז למה להיות יזם?

להיות יזם זה כמו להיות הורה. זה גומר לך את הלילות, זה נורא קשה, מלא טיטולים ומחלות ילדות, זה מרוקן את חשבון הבנק, מה לא. אבל כשהבת שלי חייכה ואמרה ‘אבא’ זה היה שווה הכל. זה אותו דבר בדיוק. המכרז הראשון שזכיתי בו כשהתמודדו מולי כל האריות – היה שווה הכל. הדרך היא פשוט נוראית, האושר הוא רק הרגעים הקטנים.

החצי-שנה לפני המכירה הייתה סיוט, התקופה הכי קשה. תכלס מכרתי את החברה בשיא מטורף של עליית רווחים, כי שנאתי את החיים שם. הייתי עושה סיבובים סביב הבניין כדי לא להיכנס למשרד. זה סיוט. אנשים מחריבים לך את החיים. לקוח אף פעם לא מתקשר להגיד ‘הצלת אותי’. כל הטלפונים זה תלונות. לא הייתי מסוגל כבר לראות את החברה.

ואז מגיעים לחצי השנה האחרונה, זו תקופה לחוצה להחריד ומרפי עובד בה נון-סטופ. חצי שנה רצו לקנות אותנו ויום אחד לא ענו לי יותר לטלפונים. כנראה קיבלו רגליים קרות או משהו. חודש שלם הסתובבתי בידיעה שזה נפל, ופתאום הם חזרו. בתקופה הזו כל דבר הוא נורא מפחיד. אתה מגלה מלא עורכי דין. מכירה של חברה זה מאות עורכי דין, ניירות, מסמכים והצהרות על דברים שלא ידעת שקיימים בחברה שלך. בודקים הכל, מראיינים את כולם, זה סיוט מטורף שיכול ליפול בכל רגע.

הייתה לנו פגישת התנעה בסינגפור, שם חתמנו על העסקה ואסור היה לפרסם את זה בשום אופן. באותו רגע קיבלתי הודעת ווטסאפ שהכל כתוב בכלכליסט. היה לי ברור שזה נפל. זו רכבת הרים מבהילה ומפחידה, והמון שיערות לבנות בדרך.

מדובר פשוט בגנים? או שנולדים עם זה או שלא?

יש לי על זה ויכוח ארוך האם אפשר בכלל ללמד ניהול. אני חושב שאפשר לשפר. מי שנולד להיות פקיד, אין מה לעשות איתו. אבל מי שנולד להיות יזם – אפשר לשפר את היכולות שלו וללמד אותו לעשות טוב יותר. אפס מוטיבציה לא תהפוך את הבנאדם לסופר-יזם, אבל אתה בהחלט יכול לקחת אדם שקיבל פחות מדי תשומת לב ופחות מדי ליב”ה ולפתח אותו. אני למשל, בא מקיבוץ דפנה. לא הרקע האולטימטיבי. מעולם לא ידעתי שאפשר לגייס כסף. אבל כנראה היה לי את זה בפנים וזה השתפר עם הזמן.

אז אתה לא מעריץ נלהב של מועדוני האקסלרטורים

באופן כללי אני נגד כל מנטור שלוקח כסף על הייעוץ שלו. אם הוא היה עושה מספיק כסף בעצמו מהשיטה שלו, הוא לא היה היום גובה כסף על ייעוץ. לרובם לא היה סטארטאפ אחד בחיים. יש לי המון נגדם. אבל יש כאלו שעושים לשם שמיים, ופה אני הכי בעד.

היזם הקלאסי המושלם שסיים מחזור בשמונה אחת, יודע לבד למי להגיע. הוא ישיג את הכסף עוד לפני שיחפש. הסטארטאפים הכי חזקים ילכו לחברות הגדולות ומי שקצת פחות לחברה פחות גדולה ולאט לאט זה יורד. רוב מי שמגיע לאקסלרטורים, זה מי שיודע שלא היה לו סיכוי להצליח לבד. והשוק הזה קשה, רק החזק ישרוד. יזם צריך להילחם. אנשים אומרים שקשה להם להגיע אליי, תחשבי כמה קשה להגיע למשקיעים האמיתיים והגדולים.

יש סוד? איך מגיעים להצלחה?

אני לא יכול להצביע על דבר מסוים שהצליח לי, ואני לא ממליץ לחקות אותי. לא מאמין במנטרה ובכל אלו שנואמים על מנטרות. מי שיקשיב לי ויעשה כמוני, זה לא יעבוד לו. לי זה התאים, לא לכל אחד. כל דבר מתאים לאותו זמן, לאותו מקום, לאותה חברה, לאותם משקיעים, לאותו ראש ולאותו מצב. אף מקרה לא דומה לשום מקרה אחר. לרבים השואלים אותי אני אומר: לכו עם הרעיונות שלכם, תפעלו על פי תחושת הבטן, אל תישברו, ותדעו שרק אחד ל… מצליח.

ועוד טיפ קטן: לסטארטאפ אין אסטרטגיה. לגוגל יש. לסטארטאפ יש רק טקטיקה, הוא לא מספיק גדול. אל תתאהבו באסטרטגיה, תהיו פתוחים לשינויים שהמצב דורש מכם. ואם יש לכם מספיק כסף, מספיק זמן ואתם מספיק מזוכיסטים, אז לגמרי לכו על זה.

אנטי-טוקסי, הסטארטאפ העכשווי שלך, עוסק בהגנת ילדים ברשת. מה החידוש בזה? זה לא מה שהחרדים עושים מתחילת עידן האינטרנט? אתה אומר שפייסבוק, הרשתות החברתיות והצ’אטים מסוכנים לילדים, זה מה שהרבנים שלנו צועקים כבר שנים.

נכון, החרדים עשו חסימות וכולם צחקו עליהם. אני לא יאיר לפיד, אני אף פעם לא צחקתי על חרדים. הוא מפיץ שנאה, אני לא מתחבר לזה. לא עושים שינויים בכפייה, בכוח או בשנאה. בסך הכל כולנו באנו מאותו מקום. אבל אני נגד חוקים. אם את מחליטה בתוך הבית שלך, זכותך, רק אל תחליטי בשבילי. אני לא בא להכתיב לאף אחד איך לחיות ומה לעשות, רק לנטר את הדברים למקרה שזה יבוא מהאדם עצמו.

נגד מה אתה נלחם, בעצם?

יש בית ספר מאוד אליטיסטי בפאלו אלטו, בו יש את אחוז המתאבדים הכי גבוה. בכל מחזור בין 10-15 ילדים מתאבדים. במפגשים של הכבישים עם מסילות הרכבת עומדים שוטרים באופן קבוע כי הילדים קופצים שם כדי להתאבד. יש מלא כתבות על ילדים שנהרגו ואנשים שרצחו את המשפחה והמציאות הזאת ממשיכה.

אחד המנהלים הבכירים בפייסבוק שלח מייל פנימי שמסביר למה המטרה שלהם מעל הכל. הם הקימו את זה כדי לחבר בין אנשים ובמשימה הזו הם עומדים בהצלחה רבה. אז כמה ילדים מתים על הדרך? נו, אם זה המחיר שצריך לשלם כדי להשיג את התוצאה, שיהיה. אז הם מתעניינים רק בהצלחה שלהם, נגד זה אני נלחם.

הקריירה שלך התחילה בפרסום, מה עשית שם ואיך עברת להייטק?

דווקא התחלתי בהייטק בגיל צעיר. היה לי שיפט איפשהו במהלך הקריירה בגיל צעיר יחסית שהייטק נורא שיעמם אותי. הייתי כבר אחרי אקזיט ולא מצאתי את עצמי בהייטק. באותה תקופה כתבתי קצת לעיתונות ולסטנדאפים, והרבה מאלו שכתבו איתי עבדו במשרדי פרסום ומשכו אותי פנימה.

הייתי קופירייטר, סטרטג’י פלנר ומדיה פלנר. הייתי אחראי על תקציבים של שטראוס, פלאפון וכאלו. גם צחי וייספלד של מיקרוסופט היה איתי שם. וגם החברה שלי, אמובי, הייתה חברת פרסום. זו מערכת שבעצם מאפשרת לשלב פרסומות בתוך תכנים סלולריים, אתרים, אפליקציות או מפעילים סלולריים. כל אפליקציה חינמית בחנות עושה את הכסף שלה מפרסומות.

למה אתה בקמא-טק? אתה אוהב חרדים? אתה יורד מלא על חרדים, זה שמעתי בעצמי.

אני יורד מלא על כולם, כי זה כיף, כי אני ילדותי וזה מושך תשומת לב, בואי נהיה אמיתיים. אבל בקמא-טק יש הרבה טוב. אחרי הפגישה הראשונה שלי עם מוישי ואברמי כתבתי שהעלייה הבאה שתציל את ישראל זו העלייה מנצרת ומבני ברק. יש פה מאגר מוחות מטורף, ומדינת ישראל שהיא לצערי מדינה גזענית, לא נעזרת במאגר המוחות הזה. חסרים בטירוף מהנדסים בהייטק הישראלי והם יושבים פה בבני ברק ובנצרת.

אני פגשתי פה בבני ברק בכנסים שאני מגיע כמה מהאנשים הכי מבריקים שפגשתי אי-פעם. את יודעת, יש פה מבריקים ויש פה טיפשים כמו בכל מקום אחר, אבל אתם יודעים ללמוד, ואם תקחי אדם שמלכתחילה חכם כמו אדם חכם מכל אוכלוסייה אחרת ותוסיפי את כישורי הלמידה שאתם מלמדים פה, זה נפלא.

הגברים פה מקבלים כלים נוספים של התפלפלות שבשביל אלגוריתמאי זו תוספת נחמדה. מה שחסר בלימודי ליבה זה קשקוש, אנגלית לומדים בכמה חודשים. העברתי קורסים אקסטרניים במתמטיקה, כל מה שלומדים בי”ב שנים במערכת החינוך החילונית אני מעביר בארבעה חודשים, ממש מאפס למאה. חבל שלא לומדים ליב”ה בגיל צעיר כי זה מפתח את המוח, אבל זה פערים שנורא קל לגשר עליהם.

אני חושב שיש פה קהילה ענקית עם אנשים חכמים כמו בכל מקום אחר אבל עם יכולות למידה אחרות ומוטיבציה אחרת. תקשיבי, בשביל להקים סטארטאפ צריך רעב. תמיד אמרתי בארה”ב שאני אוהב את המהנדסים ההודים כי יש להם רעב שלנו כבר אין. אני כבר לא רעב, אבל בבני ברק עוד יש את הרעב הזה, שמזמן לא נתקלתי בו אצל חילונים. כי אצל חרדים זה להיות או לחדול, מישהו שעזב את הישיבה ואמר אני הולך להקים סטארטאפ הוא בטירוף, כי אם הוא לא מצליח אין לו לאן לחזור.

אתה קצת חווה את הרעב דרכם

כן, הרעב הזה עושה לי את זה. חרדים נלחמים הרבה יותר מאחרים. תוסיפי לזה את השכל ואת יכולות הלימוד הנדירות והמוטיבציה, הכל יחד מסתכם למשהו שהוא נפלא.

זה לא שאני אוהב חרדים, אני לא אוהב חרדים. אני לא אוהב אף אחד. אני אוהב ושונא את כל בני האדם באותה מידה וזה ממש לא משנה לי איך הבנאדם לבוש או מה הוא עושה עם החיים שלו. כל עוד הוא איכותי ועושה דברים עם החיים שלו ואפשר ליצור דברים יחד, מה זה משנה? זה חסר משמעות כל עוד הם מקבלים גם את דרך החיים שלי.

קשה לי כשלא מקבלים את דרך החיים שלי אבל וואלה פה אני מרגיש שמקבלים אותי כמו שאני. אני יודע שכשאני יוצא אומרים ‘הקוף הלך’ אבל זה בסדר, סבבה. ואני באמת חושב שמשנים פה את העולם. העלייה שתגיע מהמקום הזה הולכת להציל את ישראל, לטוב או לרע. בואו נגיד את האמת, העתיד שחור. השאלה אם זה יהיה שחור ורוד ואופטימי או שחור שחור.

תשמע, זה לא שהצליח לך ב”פוקס”, שהיה לך איזה רעיון שבמקרה מכר. אפשר לומר שאתה מצליחן סדרתי.

בואי נתחיל עם זה שרוצח סדרתי לפי ה-FBI זה חמש רציחות. אני מכרתי בסך הכל שלושה סטארטאפים אז אני עוד לא סדרתי.

טוב, אבל לפי היהדות יש לך חזקה

שואלים אותי הרבה אם נולדתי יזם או לא. אני תמיד אומר שבישראל לדעתי כולנו נולדנו יזמים. אני מרגיש הרבה פחות יזם מסבא וסבתא שלי שעזבו את כל מה שהיה להם ובאו להקים מדינה. ההורים שלי עזבו את המקומות שחיו בהם ועלו לגולן להקים את הקיבוץ הישראלי הראשון אחרי שחרור הגולן בששת הימים. זו יזמות. אני בסך הכל הקמתי חברות ועשיתי כסף.

בסך הכל! למי מאיתנו זה לא קרה…

נכון, כמו שהסבא רבא של כולנו היה חרדי, הסבים והסבתות של כולנו היו יזמים. אני חושב שהגן היזמי נמצא פה אצל כולם. לא כולם כשירים, לא לכולם יש את היכולות ולא לכולם יש את הרצון, אבל אפשר לשפר את היכולות של מי שנולד עם הרצון, וזה מה שאתם עושים פה. צריך לקחת את האנשים שכבר יש להם את היכולת ויש להם את הרצון ולתת להם כלים.

אגב, אני מקווה שלא נפגעו ממה שאמרתי על האקסלרטורים, כי חרדי לא היה בשמונה אחת ולא יעזור כלום. קמאטק זה הכלי שלוקח את האדם שאם היה בשמונה אחת לא היה צריך להיעזר בהם, אבל הוא לא היה, כי זה מה שהחברה שלו הכתיבה לו. שני הצדדים אחראים על זה שהחרדי לא מגיע ליחידות האלו, אבל זו בעיה שתיפתר.

אני לא יודעת. הציבור החרדי צריך להפיל המון חומות כדי שזה ישתנה.

תדעי שהמהנדסים הכי טובים היום בצבא הם ממכון לב. באופטיקה הם מובילים את כל התחום.

אתה גם מקיים את זה או רק מדבר? אם אני מביאה לך חרדית תותחית אתה תיקח אותה לעבוד בחברה שלך?

לא.

למה?

כי התכנים אצלי בלתי אפשריים עבורה. אני לא רוצה לקלקל אותה ואני לא אחשוף אותה לזה, וגם לא כל אישה אחרת.

לא היית רוצה שהבת שלך תשב שם

איפה? אני בעצמי לא מסוגל לראות את זה. אבל אם תביאו לי מכאן אלגוריתמאים או אלגוריתמאיות מעולים, אני מאוד רוצה אותם.

אז אתה כן אוהב חרדים. *קריצה*

אמרתי את זה, והתכוונתי לזה באמת: בארה”ב כשאני הולך ברחוב ואני רואה אדם חרדי מולי, אני מרגיש יותר בטוח. הוא יכול להיות רוצח או אנס כמו כל אחד אחר, אין בזה שום רציונאל. האחוזים הם אותם אחוזים, אבל זה מרגיש יותר נכון. חנהלה ושמלת השבת. אני באופן אוטומטי תופס חרדי כאיכותי יותר.

נשמע כמו אחלה סיום לראיון הנהדר והאופטימי הזה

נכון. עם כל מה שעשיתי והספקתי ויצרתי, לפעמים חרדי שמנותק מכל מיני דברים שמונחים לי בראש מעורר בי קנאה.