בגיל ורינה אנו שמחים לחנוך פינה חדשה בפאשקעוויל, בה יתארחו כותבים/ות מתחום הפרסום והתקשורת. הפעם מתארח אצלנו אביהו עצר, קופירייטר באפיקים בעבר וכיום ב’מילה בסלע’.
סיפור לשבת
מאת: אביהו עצר
שלום לכם ילדים חביבים, היום נספר סיפור מיוחד.
בארץ רחוקה מאחורי ההרים / גרה משפחה חביבה אבא אמא ושישה ילדים
האם- עקרת הבית- עסקה בחינוך הצאצאים / ואת פרנסתה הביאה משיעורים פרטיים.
האב, רפאל עוד כוחו במותניו / פסל פרסומות למרות שלא היה חייב.
הנה האב סיים תפילתו / פנה ללימודו ומייד הלך לעבודתו.
ובטרם החל האב במלאכה / מייד הבחין באפיקורסות לשמה
כיצד ההין הכתב הנאלח / להשמיט הבס”ד אשר כה מוכרח.
פתח את הדף הראשון והנה שומו שמיים /במודעה של בזק אין לילד גרביים
והנה עוד הוא בתדהמתו אוחז / הבין שיש כאן עורך רע ופוחז
אשר עבר על הכללים הנאותים / והכניס בחוצפתו לעיתון נשים
הן העורך בוודאי יודע / כי בכל מקום אשר דת המלך מגיע
אסורה הפרובוקציה ואסור להיתמם / ומי מעיז פניו וכותב בגלוי את שם השם?
ומי עז פנים עד כדי גיהנם / והשחיר את העיתון בכתבו הריון?
הן עוד בגליציא עלינו על הנוסחא / כי במגזר מדברים ב”טרום לידה”.
המשיך המבקר לדפדף בעיתון / לפתע פניו התכרכמו משל רבץ עליהם חצי טון
היאך נשמע כדבר הזה / לפרסם פרסומת המעודדת סוג של מחזה
רומיאו ויוליה או שבי רגע שוויגער / הן העלילה לא מטהרת את הפגר.
אחר ניגב המבקר מצחו בממחטה מוכתמת / ונאנח “אין דף אשר אין שם מת”
המשיך לדפדף הוא בעיתון השחוק / ופתאום קפץ ממקומו כאחוז דיבוק
“האם העורך רוצה לגרום לי לשיתוק”? / מדוע הוא מפרסם את שפע שוק?
הן החרם כבר יצא ועשה גלים / והרב גולדקנופף העביר את המסר לכל העיתונים
ומייד עבר לעיתון נפוץ אחר / אולי מכאן תבוא התשועה, אולי יסתדר.
אך גם כאן לא עלתה רפואה לרפול / הרי העיזו לפרסם ילד ביסלי עם סלסול
הרי זה עיתון של ליטאי מפורסם / ופאות וסלסולים זה לא לעניין.
אז מה נספר לכם כאן ידידיי / להיות מבקר זה לא אי אי אי
הרבה כשרון ומעט סבלנות / ובכלל לא להשתמש ברחמנות.
10 תגובות
חזק..
אבל לא מספיק ברור, חוץ מזה שהכותב נורא פגוע מ”המבקר” של עיתון זה או אחר..
“הסאטירה לפאשקווילאי המתחיל”
כתוב מעולה אחלה סיפור לפני השינה של שבת…
טוב, אביהו כנראה דתי לאומי או משהו, כי אני כחרדי מאד מזדהה עם רוב הביקורת של האבא רפאל.
לכן אינני מבין כל כך מדוע הפוסט הזה מתארח כאן, בשטיבל הפרסום החרדי.
חח ממש טו-אוב!
יש מה לחכות לימי שישי…
אתאזר בסבלנות ולא אבקר.
שבת-שלום.
שמעון
להסכים כולם מסכימים, לבקר כולם מבקרים, אבל לכתוב את זה בצורה משעשעת ומקורית זה כבר לא כל אחד יודע…
אביהו.
שכויח עצום. עשית נחת.
דינקיס,
הימין מבקר את התקשורת על כך שהיא מאוזנת (במקרה הטוב) גם כאשר יש מלחמה על הבית.
כשאתה נלחם על הבית,אל תהיה יפה נפש, אל תהיה ליברל, אל תהיה מהאו”ם. במלחמה, כמו במלחמה.
כשאנחנו נלחמים על הבית שלנו מול האינטרנט, הדור השלישי, המתירנות, ההידרדרות ברחוב, אז מותר לנו להגזים ולהיות היסטריים בביקורת על התקשורת שלנו
ומותר לנו גם להיות לא סובלניים ולא לצטט דעות אחרות שלא ממחננו.
כי ככה זה הולך:
בהתחלה אתה מביא זאת רק בגלל הצורה המקורית של הצגת הדברים
אחר כך אתה אומר: “בעצם למה לא לשמוע עוד דעות”
ואחר כך: “יש בדברים שלו משהו – לפחות בחלקם”
ובהמשך: “אתם המבקרים – באמת הגזמתם”.
שמעון
כמה תובנות…
* המבקרים לא יפסיקו לבקר.
* שום דבר לא הולך להשתנות בתקשורת החרדית וטוב שכך.
* לראות את עצמינו במראה לפעמים זה מאוד חשוב.
* לקרוא פוסט שנון ומעניין זה בכלל עושה לי טוב על הנשמה.
אהה עוד משהו… אני מסכים איתך כמעט בכל מה שכתבת.
אביהו, פ.ישראל זו לא מילה גסה!