אדרבא!

אדרבא.
תן בלבנו, שנראה כל אחד, מעלת חברנו ולא חסרונו.

מאת: גיזמו

הרשו לי להתפרץ לדלת פתוחה, ולהרחיב קצת על מה שלקחתי על עצמי בל”נ, ואשמח לשתף בו, לטובת הכלל.

אין כמו פיצוח נפלא של בריף על הבוקר, כדי לעשות לנו את היום. אנחנו אוכלים שותים ונושמים קריאייטיב. נכון, אנחנו גם מבינים אותו יותר טוב מכולם, אבל מה לעשות שהדברים קצת יותר מורכבים.

רק מי שעובד או עבד במשרד פרסום יודע כמה מורכבים הם חייו של מנהל קריאייטיב.

מעליו לקוח עצבני שלא מבין למה אתה מתחכם ולא פשוט כותב שהמוצר נפלא ועולה שקל תשעים. מימינו, תקציבאית שבקושי עברה בת מצוה, אבל בטוחה שהיא תותחית קריאייטיב מבוזבזת והיא מבינה יותר טוב מכולם (והיא לא אוהבת את המודעה..). משמאלו הפלנר, שלא מבין למה אתה לא קורא את כל 700 העמודים בבריף שכתב, והתייחסת בקריאייטיב רק לעמודים הראשונים (וגם אותם לא ממש הבנת). וכמובן בל נשכח את אשתו של הלקוח שהחליטה שהיא לא אוהבת אדום (וסיפר לי פעם דוד טמיר (טמיר/כהן JWT) איך נגנז קמפיין כזה במליונים בגלל אשתו של לקוח שכזו).

ובתוך כל הסבך הזה, אנחנו מנסים להתפתל כל בוקר ובמקרה הטוב, מגיעים עדיין נושמים לסוף היום.

אח… כמה קל לתת ביקורת, כמה כיף אפילו. כאן ממרומי האולימפוס. בלי לקוח על הראש, בלי אחריות לתוצאות. יאללה, בואו נשתולל! במיוחד תחת מעטה האנונימיות, כמה קל להכות רענו בסתר. זה אפילו יותר קל מלשלוח את החברים של דודו…

מאידך אני בעד ביקורת בונה. יודע כל מי שלמד קריאייטיב/קופי/ארט, שביקורת בונה היא השיטה הטובה ביותר ללמוד, אין שום דרך בעולם בלימוד פרונטלי ללמד קריאייטיב. רק ע”י ביקורת ונסיון.

לכן, לענ”ד, מצד מידת הענווה, למרות הנסיון ושנות הלימוד של כולנו, נשכיל כולנו לרומם אחד את השני, וללמוד אחד מהשני, אם רק נחזק את הנקודות הטובות ונצביע על הדרוש תיקון, יהיה טוב ונעים יותר לכולנו.

קראתי במגזין דה מרקר על יוזמי בלוג המזבלה שאחד היתרונות והסיבות בגללן הבלוג שלהם מצליח בביצת הפרסום הישראלית הטובענית ומלאת האינטריגות הוא היותם חיוביים ומפרגנים. ואז אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, אם הם יכולים אז אנחנו לא? איזה קידוש השם זה יהיה אם גם פה, יהיה בלוג חיובי, מפרגן, אוהד. אמיתי. נכון, יש תחרות, ויש אמוציות, אז מה? עדיין יש לרובנו הרבה מה ללמוד מקטנים וגדולים גם יחד. (חוץ מאלה שמרגישים שהם סמנכ”ל קריאייטיב של רבש”ע… והכרתי גם כמה כאלה..) ועדיין ניתן לעשות את הדיון קורקטי ענייני ופורה.

וכן, גם לי הקטן, לעיתים יש מה להוסיף להם, אבל יש דרך. יש צורה. דברי חכמים בנחת וגו’. ויה”ר שאני לפחות, אצליח לעמוד (גם אחרי ראש השנה) במשימה זו.

שנה נפלאה לכולכם. אמן כן יהי רצון.

ועכשיו שיעורי בית. נראה אתכם מלמדים זכות על הזייפן שהורס את התחלת השיר הנפלא הזה : )