הסופר והמחנך חיים ולדר משיק לקראת פורים את הכרך ה-11 בסדרה המיתולוגית והמצוינת “ילדים מספרים על עצמם”. הפעם, באופן חריג, לספר יצורף לראשונה “ילדים מספרים על עצמם – קומיקס 1”. לרגל הצעד הנדיר והמסקרן, שוחחנו עם ולדר כדי שיספר לנו האם מדובר במהלך שיווקי נטו או שהוא צופה פני עתיד ומתעתד לשדרג את הסדרה המצליחה לסיפורי קומיקס.
תגיד, חיים, למה בחרת ללכת הפעם – לראשונה – על גרסת קומיקס? האם הילדים של היום לא מסתפקים במה שאנחנו היינו מסתפקים בעבר?
נושא הקומיקס נמצא אצלי בקונפליקט. מצד אחד אני מעדיף כמובן ‘ספר’ שהוא דבר ערכי יותר מאשר קומיקס, שהוא בעיני ‘מוצר’ ופחות ספר. ברם, משראיתי שיש ילדים שלא ייחשפו לסיפורים ולתוכן בלי הקומיקס, החלטתי ללכת גם על זה. למרות החשש שילדים שהיו צורכים ספרים ינהו אחר הקומיקס.
איזה ספר הכי ריגש אותך והכי התחברת אליו?
קוראים לי צביקי גרין הוא הספר שהכי התחברתי אליו מפני שהוא משורשי נשמתי והוא קצת עלי ועל ילדותי ורגשותיי. ספר נוסף הוא הצ’אלמר שהוא אחת מפסגות יצירותיי בשל הסיפורים המכילים עלילה מעניינת, הומור בלתי פוסק ודמות גיבור שהיא אחת הדמויות היותר אהובות ונוגעות.
האם ‘ילדים מספרים על עצמם’ היא סדרה אין-סופית? הרי לכל ילד יש את הסיפור שלו…
כל ילד הוא עולם ולכל אדם יש סיפור. אבל לסיפורים שאני בוחר יש רף מאוד גבוה. מעין תו תקן מחמיר שחייב לכלול עניין הפתעה, רעיון וחידוש. לדוגמה, אדם חולה שהבריא או תאונה שנמנעה או פריצה שסוכלה הם אולי סיפורים, אך אין בהם כדי להצדיק הכנסתם לספר שלי. תו התקן המחמיר שלי דורש “מימד שלישי” מפתיע ובלתי צפוי שהופך את הסיפור למיוחד, מרגש, מפתיע ומטלטל.
הגעת כבר לכרך ה-11 בסדרה. האם ההתרגשות לא הולכת ופוחתת מספר לספר? ושאלה נוספת: אחרי כל כך הרבה ספרים בסדרה, האם הספר “נמכר מעצמו” ללא מאמץ או שנדרשת עבודת שיווק לכל אחד מחדש?
המתנה הכי גדולה שקיבלתי היא שכל ספר שאני כותב הוא כמו הספר הראשון. הכוונה גם לתהליך הכתיבה וגם להוצאה לאור ולהקפדה על הכריכה. תערובת של התלהבות וחשש אם אכן יתקבל היטב. ביום שאתלהב פחות מספר חדש שלי שיצא לאור או אשב לי על זרי הדפנה ואסתמך על הצלחותיו הקודמות, זה יהיה היום בו יתחיל תהליך של שקיעה, חלילה. אני מקווה ומאמין שלא יגיע היום הזה.
תודה על הראיון המיוחד. אנחנו שולחים אותו לאיור ומקווים לפרסם אותו בצורת קומיקס במהדורה הבאה ?
פורים שמח!
