נודה ונאמר: אם נעצרנו מול מודעת לשם המשווקת טושו”ע במהדורה מוקטנת במיוחד הייתה זו הרעמה המפארת של האריה האדמוני, שאילצה אותנו להביט בעיניו החודרות ולשאול עצמנו מה לו ולפרינט המשווק ספרי קודש ומה עניין קדש לחול?
ואכן, מבחינה זו כוונו לראש של הוגי הקמפיין, שביקשו בראש ובראשונה להבטיח את דקות תשומת לב הגורליות הללו, שכל איש קריאייטיב ממקד אליהן, כפי שמסביר לנו איש הקריאייטיב של סטודיו רימון העומד מאחורי המודעה: “שוק הספרים הוא נושא מאתגר הדורש יצירתיות, שכן רוב הספרים די דומים במראם החיצוני וכריכתם זהה. יש בלי עין הרע אוצר ספרים עשיר וגדול וקשה להמציא את הגלגל בכל מודעה. לכן אנחנו מחפשים דרכים מקוריות לתקשר כל פעם מחדש.
איך נולד האריה?
“האריה כמלך החיות מסמל משהו מלכותי, מוביל וראשון והוא נבחר לשווק את המוצר 4 טורים של מכון שירת דבורה הנחשב מלך של הקטגוריה של ספרי הטור. מדובר במותג ותיק על המדף ואהוב מאד על הלומדים, שהחידוש מהשנה האחרונה הוא שני מוצרים שהתחברו למוצר אחד, 4 טורים של הוצאת שירת דבורה הידוע לשם ולתהילה מזה עשרות שנים יחד עם שולחן ערוך מוביל, מנופה ומדויק. שניהם עוברים הגהה ושיפורים כל הזמן והמטרה הייתה לחסוך את הסחיבה של כל אחד לחוד ולייצר שילוב מנצח. במודעה הנוכחית מתקשרים את החידוש הטרי הנוסף של הספר המשולב במהדורה מוקטנת ומחדדים את שוב את התרומה של המוצר בכללותו, שהינו גדול ומלכותי ומוביל כמו מלך החיות המוביל אותו”.
מנהל הקריאטיב מגלה למדור כי במהלך בחירת הקונספט והויז’ואל עלו אובייקטים מלכותיים שונים (כתרים למשל) היכולים להתאים למסע השיווק הנוכחי וכי הקרדיט לחיבור בין המותג לאריה בכלל שייך לפרסומאי האגדי נוחעם ברזסקי ממשרד נוחעם (לשעבר) שגייס את האריה לפרזנטור הקמפיין.
במענה לשאלתנו הוא משיב כי “הנטייה הטבעית היא להימנע מפרסום בעלי חיים שאינם טהורים. אלא שכבר בפרסומים קודמים השתמשו באריה לקדם את העובדה שהמוצר המלכותי הינו מספר 1 בשוק, כך שניתן לומר שהקו הפרסומי הוטבע מראש וחסך ממני את ההתחבטויות. מה עוד שהדימויים השונים הנקשרים בו, כמו “גיבור כארי” ו”אריה שאג מי לא ירא” מחברים את האריה לנושא קדושה שמתאימים מאד לעניינו”.
מה דעתך על שימוש בבעלי חיים בכלל בקמפיינים לציבור החרדי?
לדעתי ההחלטה צריכה להיות נקודתית בכל קמפיין, בהתאמה לרעיון ולמוצר. חיות טהורות (תרנגול כבש וכד) ראויות ועושות את העבודה. בחיות שאינן כאלו כאמור ממילא כמעט ולא נוגעים.
