אני אכתוב את הטור הזה לגמרי מהלב. אין אופציה אחרת. כשקוביס הזמין אותי להצטרף לטיסת הקוביסיה הרביעית הוא אמר “אני יודע שאת כותבת ציני ומושחז, אבל שמעתי שיש לך לב”. אני לא יודעת ממי הוא שמע את זה, ובחיי, יש כל כך הרבה שקר בעולם הזה של התקשורת, אבל אני לא הולכת לערער לו את מה שהוא חושב. אממה? יש לי תלונות, ויש לי ביקורת, ואתם תקבלו את הכל דוך בפרצוף כי אולי יש לי לב, אבל נימוסים זה לגמרי פאסה.
נראה לי שקרה פה איזה נס. תראו, בכל זאת, לא בכל יום זוכה משפיענית כמוני עם 22 עוקבים באינסטגרם להיכלל בקטגוריה של משפיעניות ולטוס לטיול של משפיעניות למלון הכשר בקפריסין ולתרום ולהשפיע וליהנות מכל השפע וליצור השפעה וזה. ואני מרוב הלם מיד אמרתי כןןןן בטח ברור, אני באה. ומכאן כבר אין לקוביס דרך חזרה.
וזהו. אני באה.
ומה שהם לא יודעים זה שכשאני באה, אני באה עם מי שאני וכל מה שיש בי: עם העייפות שלי, עם החוצפה שלי, עם הזלזול הקצת מופגן שלי בפייק של עולם האינסטגרם, עם הפקפוק שלי בכלל באפקטיביות של פרסום כזה, עם החשש שלי להסתדר בחברת נשים מטופחות ויפות, עם התיק הקטן שמכיל קפוצ’ון אחד וגרבי צמר ועם הציפורניים הלא מהוקצעות שלי. עם כל אלו הגעתי לשדה התעופה בכדי לפגוש חבורת נשים מהממות עם ליפסטיק מדויק מדי וחיוך לבן וצח, וטובי אחת שלא מפסיקה לעבוד. מושלמות כאלו, כמו הנשים שאני רואה באינסטגרם במוצאי שבת.
למה מוצאי שבת? כי במוצאי שבת זה היום היחיד שאני מספיק בדיכאון כדי לאפשר לעצמי לצפות בכל המושלמות הזו. החיים גם ככה לא משהו במוצאי שבת. על זה נאמר לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל מוצאי שבת יש אינסטגרם.
אז את הסטירה הראשונה חטפתי מיד עם הגיעי לשדה. הזוהר והגלאם של האינסטוש לא היה שקר במקרה הנוכחי, הן באמת היו מושקעות כל כך מכף רגל ועד ראש, שהתחשק לי להיכנס לדיוטי פרי להצטייד בכמה מוצרי איפור בכדי לאזן את הפערים בינינו. כל הלוק של קוקו מקופל וקפוצ’ון פיג’מה, איך אומרים? פחות תפס אצלן. מה שקצת הרגיע אותי הייתה העובדה שלא הכרתי אף אחת מהן ובעקבות כך התובנה שאני לא מחוללת בושות למשפחה או משהו (זה שהן לא הכירו אותי איכשהו פחות הפתיע 🙂 ).
כששאלתי את קובי וטובי בטוב לבי למה הם הזמינו למסע היח”צ הזה נשים כל כך לא מוכרות, הם חלקו איתי את התובנה המקצועית הראשונה במסעי זה, בו למדתי דבר או שניים על פרסום בדיגיטל. “את יודעת כמה זמן ישבנו על כל אחת מהן? מדובר בשעות עבודה של טובי וכל המשרד. זה שיש בנות שכתוב להן 57k באינסטוש, לא אומר שהקהל הפעיל שלהן באמת רחב כל כך. אנחנו העדפנו לקחת בנות פחות מוכרות, ולבדוק את אחוזי האינגייג’מנטים בעמודים שלהן. את לא תאמיני, אבל בחרנו בבנות עם כמות העוקבות הכי פעילה ומשתתפת. זה לא סוד שיש מובילות דעת קהל שרוכשות עוקבים, אבל לנו זה פחות מתאים, ולכן הדגש היה על רמת פעילות ושיתופים ולא על המספר החיצוני שעושה את הרושם”.
כשנחתנו, הלכו הפערים ביני לבין הבנות והעמיקו. אני, שהתלהבתי מהשקט שנכפה עליי באמצע שגרת עבודה ומוטי על הראש, אפילו לא סידרתי סים לנסיעה. כשעלינו על המונית שחיכתה לנו בשדה עם נהג קפריסאי מתוק וזקן כמו כל הקפריסאים, הצמדתי ראשי לחלון וביקשתי שקט לנפשי. אגב, הקפריסאים הם עם כל כך זקן, הם נולדים זקנים, אפילו ברחובות אין שם צעירים. “נמצא לך שידוך” עלאק. מפה לשם, ברגע שעלינו על המונית התחילו צרחות “wifi!” מכל כיוון. הן לא יכלו לנשום בלי הפלאפונים, זה היה מחזה מעורר השתאות. וכך, בשעת ליל מאוחרת, במקום ליסוע ישירות למלון ולישון ולישון ולישון, התחלנו להסתובב בעיר ולחפש חנויות פתוחות עם סימים מקומיים. הימים הקרובים הסבירו לי כמה אני מנותקת מהעולם הזה של האינסטוש, וכמה כל מילה שקובי אומר פשוט נכונה (כן, נו, חוץ מהחלק שבו הוא אמר שאני חייבת להתחתן). כל סטורי שהן העלו זכה למטר תגובות ושאלות בלתי פוסק. בקבוצה המשותפת שנפתחה נשלחו שאלות בלי סוף, ורונן, הישראלי הנחמד שמנהל את המלון, ענה להן את התשובות שפרסמו לעוקבים שלהן.
תכל’ס, אחרי בערך 40 דקות נסיעה מפאפוס, בסוף הגענו למלון קאפריס הסמוך לנמל לאצ’י. כל מה שרציתי היה לישון. לתת קצת תנומה לעצמי ובאמת לקחת אתנחתא מהלחץ הבלתי פוסק בעבודה עם מוטי (הצילו מי אומר אתנחתא בדור הזה של האינסטגרם שלכם). אבל הבנות לא רצו לישון. הן רצו לצלם. לכו תבינו. וכך הביאה אותנו המונית הישר לתערוכת אוכל מדהימה על שפת הבריכה המוארת באורות לילה תכלכלים, ושתייה כיד המלך. טוב, בסוף נתנו לנו לישון, אז עשינו סיבוב קטן שהפך לסיבוב ענק בכל השטח המרהיב של המלון ואז הלכנו לישון, ולמחרת העירו אותנו בשמונה.
זו תכל’ס התלונה המרכזית שלי על הטיול, באמת שלא נתנו לנו לישון. וזה מוזר, מי שבא לחופש רוצה לישון, ובכלל, די טפשי מצד מי שבא למלון הזה בכלל לעזוב אותו ולצאת לחפש אטרקציות. כל כך כיף ונוח ומפנק וטוב וטעים, שלא צריך יותר מזה כלום. כאילו, נניח לא מתאים לי הבריכה הפתוחה, אז אעבור לבריכה הסגורה, ולא מתאימה לי הרגילה אז אעבור למחוממת, ואם לא מתאימה לי הציבורית אז אעבור לבריכה הפרטית בחדר, או לג’קוזי, ואז אלך לחדר אוכל דרך הגינות והפרחים ואצטלם ואעלה לאינסטגרם.
אבל הם בכל זאת לקחו אותנו לאטרקציות. אז נהנינו מנסיעה מטורפת בטרקטורונים בנופים הרריים משגעים ותוך כדי אכלנו פעקאלה שטובי ארזה לנו עם מדבקות ממותגות שעליהן כתוב “בהכשר נחמה סלע”, מארוחת צהריים בטבע, משיט שהפך לנו את הבטן ועגינה מדהימה בלגונה הכחולה, מעוד ארוחת צהריים בבית חב”ד, מתחרות באולינג, מקומזיץ לילי של החיים על החוף עם מדורה ומרשמלו וריקה רזאל מושלמת, מטיול על החוף, מעוד פעקאלה שטובי ארזה לנו עם מדבקות ממותגות שעליהן כתוב “בהכשר נחמה סלע”, ואיך לא… משופינג בקניון המקומי.
וזה היה מעולה שהלכנו לשופינג. כך יכולתי לברוח לאיזה בית קפה בקניון (שתיתי רק מים תרגעו) ולעבוד, ולהתעלם מהעובדה שכמות האוכל שטחנתי בשלושה ימים כנראה הרחיבה את מידותיי הנאצלות. וכשישבתי לעבוד הבנתי שבאנה יש פה כמה תובנות על פרסום באינסטגרם שכדאי לי להבין, אז התקשרתי לקוביס שיסבירו לי כמה דברים והבנתי שזה לא צחוק, ושיש פה צוות שלם שלומד את הנושא הזה כבר שנים ומפתח תובנות, ושזו להם כבר הטיסה הרביעית שהם מטיסים אז אפשר לפחות להקשיב למה שיש להם לומר בנושא. אם אתמצת לכם את זה רק אגיד שיש שיטות ודרכים לפרסם, ושבעיני המשרד שלהם ממציא את עצמו כל פעם מחדש כדי להיות הראשונים שעושים משהו שאף אחד לא חשב עליו.
וכך, מה שהייתה עבורי טיסה של חופש ושלווה בנופים פסטורליים במרחק 47 דקות מתל אביב, וכמובן אוכל בלי סוף, הייתה עבור הבנות חוויה של פעם בחיים ו… המון עבודה! אני לא אגיד שיצאתי מהטיול הזה איזו אושיית אינסטגרם (אחרי הכל, גם העוקבים צריכים לרצות לעקוב אחריי וזה לא עבד לי בינתיים. אפילו הסכמתי לשלם לכמה אנשים שיעקבו אחריי באינסטוש אבל הם אמרו ש”אין לי את זה” וששלחתי להם לינק לטוויטר בטעות).
מה כן? למדתי לכופף טיפה את גאוותי הליטאית ולהבין דבר או שניים על הפרסום בעידן הדיגיטלי. כמות התגובות והשאלות שהבנות קיבלו הייתה בלתי הגיונית, הפרסום הגיע בשלושה ימים לעשרות אלפי אנשים. הנהלת המלון שהתרגשה מכמות התגובות לא הסתפקה בכל הטרחה סביבנו במשך שהותנו שם, אלא הנפיקה עבור העוקבים לינק מיוחד למחיר מוזל. לא שצריך להוזיל שם עוד הרבה, המלון המושלם הזה באמת נגיש כל כך, אבל זה צ’ופר נחמד. אל תגידו.
זהו, מה עכשיו, בא לכם לטוס גם? יא מושפעים. סעו ל ‘קאפריס’ ותיהנו, ואי”ה נזכה שעל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות.
מלון קאפריס הכשר בקפריסין אירח משפיעניות דתיות וחרדיות | הפקה וניהול: קוביס תקשורת כהלכה | צילום: מוריה בר שלום
