סיכום עשור בפרסום החרדי מאת: נתי טוקר
“נתי, אתה בבית? יש לי חבילה בשבילך. אני מניח ליד הדלת”.
“תשמע, שלחתי לך בדואר כרטיס זוגי לקורוסין. קיבלת? סתם, לפנק אותך”.
“תשמע, אני צריך מישהו שיעזור לי עם היח”צ. לכתוב וזה. אתה יכול לעשות מזה כסף טוב. בוא נקבע פגישה”.
“נו, אל תהיה נודניק. איך אני מעבירה לך את החבילה? זה לקוח חדש שלנו, ואני צריכה את העזרה שלך”.
“נתי, לא כדאי לך לפספס את מסיבת העיתונים. יהיה שם מתנה שווה”.
“הלו? נתי? שמרתי לך את המתנה ממסיבת העיתונאים. למה לא לקחת? אני מוציאה לך שליח”.
—
מי שמתעסק בתחומי הפרסום והעיתונות מכיר את המשפטים האלה היטב. הפרסומאים החרדיים והיח”צנים חלקלקי הלשון קונים את העיתונאים החרדיים בנזיד עדשים, ואיך לומר בעדינות, גורמים להם להידרדר תמורת אתנן.
אם להודות על האמת, נחמד לקבל מתנות. בשלבים הראשוניים של עבודתי, כשכולם עטו על השקיות במסיבות העיתונאים (“ותביא עוד אחד בשביל העוזרת שלי”), גם אני לקחתי חלק בחגיגה. אבל כיום, במבט מרחוק, זה נראה רע, ומרגיש עוד יותר רע.
זכות הקיום היחידה של עיתונאי היא כמשרת ציבור. תפקידו לדאוג לאינטרס של הקורא שלו, ולא של בעל המאה. אסור לו לאפשר לאחרים לשבות את לבו ולהסיט אותו ממטרתו האמיתית. אני שמח ומאושר שלמדתי את הכללים הברורים האלה במקום עבודתי כיום, TheMarker.
אבל עזבו אתכם ממילים גבוהות על מטרתו הנעלה של העיתונאי. מי ששאל את עצמו מדוע הפרסום החרדי דורך במקום ולא מציג איזו פריצת דרך קריאייטיבית, קיבל את התשובה. מיטב המוחות עסוקים בלפתות את העיתונאים בשווה פרוטה, במקום לאמץ את מוחם ולמצוא דרכים יצירתיות לסיקור אוהד.
התוצאה הקשה יותר מבחינת עולם הפרסום החרדי היא סטגנציה, עמידה במקום, חוסר השראה. כל קמפיין השקה עובד לפי אותם כללים – רק תחליפו את שם המותג: הזמנה מעוצבת למסיבת עיתונאים, מתנה “שווה”, קומוניקט – ויוצאים לדרך.
בעוד בפרסום הכללי כבר למדו דבר או שניים איך יוצרים באזז אמיתי בלי שוחד, בפרסום החרדי תקועים מאחור. המצב הזה הוא זה שגורם לכך שהפרסום החרדי ב-2009 לא הציג אף התקדמות, אף תחכום, אף פרסומת שתיזכר לדורות.
בעצם, יש דווקא קמפיין אחד שהיה גורף את הקטטוס, האפי הגארד פרי ואפילו את הפוליצר: הקמפיין נגד האינטרנט החרדי. ככה יוצרים קמפיין מנצח.
22 תגובות
אפשר לחשוב שהעיתונאים החילוניים חפים מאינטרסים אוי נו אל תהיה פתאטי!!
צא וראה את כמויות המתנות שיוצאות ממשרדי היח”צ במגזר הכללי וכמה חבריך למערכת עושים לביתם…
נתי,
אני עובד במשרד פרסום חצי חרדי, ובחיים לא שלחתי אתנן ועם זאת העיתונאים עושים לי עבודה מצוינת אז בבקשה אל תשמיץ ובטח אל תכליל.
אם אתה גבר אז פרט נמק והסבר.
נתי יקירי,
אני ממש חולק עליך.
גם במקום עבודתך הנוכחי הפרסום בתשלום הוא הדרבן העיקרי להכנסת אייטמים. האינטרסים מוצנעים, ואצל החרדים מוחצנים – אבל הם קיימים. מה לעשות.
חרדי לא מתבייש לומר הרווחתי עליך. חילוני אומר: לי זה עלה יותר
וואלה צודק!
א. 2 דברים נפרדים, הפרסום והיח”צ
הסיבה שהקריאייטביות דורכת היא לא בגלל שהיח”צ עובד טוב
היא כי לא מתאמצים הרבה בשבילו.נקודה כואבת,נכונה אבל לא קשורה לשוחד.
ב.את תורת היחצנ”ות נתנו הציבור החילוני .כל מה שעשו בציבור שלנו זה נעשה ונשמע.
לשנות את העולם יהיה מסובך, כן גם בדה מרקר.
אגב, גם גלעד שליט הוא קמפיין מנצח וגם ההפגנות בגאולה עשו באזז
נושאים אקטואליים הם לא הוכחה לקריאייטיב טוב.
לצערי אתה כ”כ צודק..
כולם נראים ומדברים בדיוק אותו דבר, והפרסום החרדי אכן לא התקדם במילימטר מאז היווסדו.
עצוב, אבל זה המצב.
כאחד שעבד במשרד יח”צ חילוני ענק, אפשר לומר דבר אחד
“נתי חדל קשקשת”
ישנה עובדת במשרה מלאה שתפקידה אך ורק לצ’פר את העיתונאים
“מסיבות, השקות, מפגשי סלבס, בשמים טובים … וכו'”
כן ממש את כל מה שאתה מכיר וחווה עכשיו כשאתה עובד בעיתון המכובד TheMarker
אז אנא….
מתנות לעיתונים זה דבר רגיל בכל העולם הפרסום והיח”צ במגזר הכללי ובמגזר החרדי.
מי שנותן את המתנות זה החברה שיוצאת בהשקה.. או מבקשת לצאת בהפצה..
בכדי לשמור על קשר טוב עם העיתונאי.ולקבל פידבק חיובי.
מי שקצת מונח בעולם הזה יודע איזה מתנות מקבלים עיתונאים במגזר החילוני החל מרכבים לסופי שבוע וכלה בטיסות לחו”ל וכו
בא לא נשקר לעצמינו הכח שיש לעיתונאים הוא גדול ובצדק…ובידיהם ההחלטה להכניס ידיעה או לא, האם לכתוב בקורת חיובית או שלילית.
אז אם יש בעיה זה מהצד העיתונאי ולא מצד “אנשי היח”צ החלקלקים”
כותב הפוסט אולי בורג קטן ולא נחשב במערכת שבה הוא עובד.ולכן לא מכיר את עובדות אילו.
חבל להשתלח באנשי מקצוע שעושים את עבודתן נאמנה.
תפריד גם בין משרדי יח”צ למשרדי פרסום במשרדי פרסום החרדים היח”צ הוא בקטנה.
זה נשמע כמו “אוי אוי אוי…אוי אוי אוי… איזה מסכן אני נותנים לי כל הזמן מתנות…”
נתי, תגיד תודה שמפנקים אתכם ומספקים לכם חומר לכתיבה.
ככה עולם התקשורת בנוי.
במגזר החרדי, אין אפשרות לייצר ספינים כי הכל מגויס ויכול להיות סקופ גדול ככל שיהיה- אם אין מודעה אין כתבה.
כל עוד הכל מגוייס, המתנות חלק מהעניין.
הכח של הפרסום החרדי הוא הסטגנציה, העמידה במקום. בלי זה לא היינו מוכרים ובטח לא שורדים. כמו בסיום דבריו על הקמפיין נגד האינטרנט החרדי.
סקופ שיקרי: נתי טוקר נתבקש מאחת חברות היח”צ החילוניות לכתוב את הפוסט הזה, בכדי לרומם את הפרסום החילוני המתרומם ולסטגנץ את היח”צנות החרדית.
עוד סקופים שיקריים תוכלו למצוא בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, מדי יום.
https://pashkevil.co.il/5462/comment-page-1#comment-4962
מה הקטע?
בא אדם (קצת) חכם ודרך על יבלות כולם
התוצאה-
התגייסות עדרית של (כמעט) כל השבט לתקוף להשמיץ לגלג וללכלך על מי שבס”ה
שם מראה מולם–
חבר’ה, תמחקו את פשקוויל מהמועדפים שלכם (וסליחה חוצניק) ותתחילו לחשוב על הלקוחות שלכם שמשלמים למשרד שלכם.
תביאו תוצאות ותראו ש-
יהיה בס”ה שינוי קטנטן! במקום שאתם תכתבו בפשקוויל, פשקוויל יכתוב אתכם….
אנשים, אנחנו מצנזרים תגובות גם כשלא כתוב בגוף הפוסט שהתגובות יעברו סינון קפדני. השמצות לא יאושרו. תכתבו ענייני. עמכם לא הסליחה.
למה לצנזר תגובות? פשוט תערכו אותן כלבבכם… זכות הציבור לגעת…
כאשר אתה בוחר לתת כותרת שוחד יעוור עיני פרסומאי.ולא לדוגמה יעוור עיני עיתונאי זה מתסכל גם ברמת המערכת (“סינון קפדני”) קל מאוד ופוליטיליקורט..לחבוט ולתקוף את הפרסומאי.. האם יש כאן אחוות עיתונאים???
אתה לא עובד?, או שמא החרמת את התחנות החילוניות כבר ממזמן?
מה שכן, נתי (בפעם הXX בעמוד זה), אוהב לספוג אש
סלמן אשאפי חדשות ערוץ2 …………………………………עזה (זוכר?)
ואם כבר דווקא אצלנו מתעלים על עצמם כמו:
http://cafe.themarker.com/view.php?u=296452
אחוות עיתונאים חד סטרית. רק מהציבור החילוני…
למה נראה לי שזו התייפיפות מיותרת?
למה ההאשמה העצמית הגבוהה הזו?
מדוע כשאורנג’ (למשל) עושים מסיבת עיתונאים ‘מכובדת’ לכלל כתבי הכלכלה בארץ זה מובן שכל אחד אמור לצאת משם עם חבילת מתנות שלא מביישת מסיבת ‘חלאקה’ של כל ילד בן 3. ואילו כשחרדים נותנים לך מתנה זהו שוחד עיתונאי?
מספיק עם ההלקאה העצמית הזו.
לא תמיד זה נכון ובטח שלא נחמד בעקבות כך!
התסכול של העתונאים שבניגוד לפרסומאים לא ממש הצליחו לפתח קרירה מעביר אותם על דעתם, למעט נתי ואולי גם מוטי לביא שדווקא נראה כמי שיצליחו לפתח קריירה מצוינת.