הצצה לעולם התקשורת החרדית? ביקורת על סדרת נייעס

לבקשת רבים (בערך ארבעה אנשים שעשו לי טובה והנהנו בראשם לאות ‘הן’) ארביץ פה קצת ‘ביקורת טלוויזיה’ על הסדרה ‎נייעס ועל גיבוריה.

‏נתחיל מזה שאין לי מושג מה הסדרה רוצה לבטא, אולי סדרה על תקשורת ועיתונות ‘מחתרתית’ אנטי ממסדית של החרדים, כי סדרה על תקשורת חרדית זה לא, כי העיקר חסר מן הספר.

‏ברור לי שהכוכב של הסדרה הוא הצלם שלומי כהן, היפראקטיבי, קופצני, שופך הכל, לא דופק חשבון, תמים, חייכן ושמח, ליצן לא קטן, אמין, ובקיצור: דמות מושלמת לסיפור.

אברהם דב ‏גרינבוים מ’הדרך’, מדקלם יפה מאוד את המסרים של העיתונות הממוסדת ושל ההנהגה הרוחנית והפוליטית, אבל נראה שהוא עצמו אינו מאמין לאף מילה שיוצאת לו מהפה. ‏לדעתי גרינבוים הוא הכותב הכי חד ואולי אפילו הכי מוכשר בציבור החרדי והוא מתפספס בעיתונות הממסדית, הוא היה צריך לכתוב בידיעות אחרונות בלי להיות כבול. אגב, מה שפחות אהבתי אצלו כשכתב את טורו המצוין בבקהילה, זה הפוזיציה, ואכמ”ל.

‏את הצמד מנדי גרוזמן את אלי ביתאן ‎ראיתי על המסך בדיוק כמו שרואים אותם בטוויטר. לא הופתעתי, עיתונאים שבאים לטרוף את העולם הדתי, ומאיימים על ההגמוניה או ה’שלטון’ החרדי. אני מניח ומהרהר ביני לבין עצמי, אולי זה קשור לזה שגם גרוזמן וגם ביתאן באים מקבוצות שהם לא חלק מ’המיינסטרים’ החרדי. ‏גרוזמן בא מחב”ד, וביתאן למד בפונוביז’ של הפלג.

למשל, ה’כתוב השלישי’ של החבורה, ה”ה ‎דב אייכלר שמרן הרבה יותר בדעותיו, או שהוא לא שמרן, אלא חרד יותר מלדבר על ‘קודש הקדשים’ של החרדים, אולי כי הוא בעלזער.

אגב, הפתיע אותי שאפשר עוד להביך את גרוזמן, ואיך שהמחותן ‘לקח’ את המיקרופון מהיד של ביתאן…

‏אבי מימרן ‎מייצג את איש התקשורת החרדי. הוא שמרן, שומר על המיינסטרים, יכול לבקר אבל עד גבול מסויים, הוא רהוט וחד, הסיפור שלו ריגש ומרגש, וגפני לא יוצא טוב בסיפור הזה. הוא מצניע את שירותו הצבאי, כי הוא רוצה להישאר שמרן ומקובל.

‏ישראל כהן הוא ישראל כהן, איש תקשורת ועיתונאי מהזן החדש, צייצן ואיש הוואטסאפ, אולי לא העיפרון הכי חד בקלמר, אבל ‘ה’מקושר ביותר, ‘הולך’ עם החזקים ביותר, נזהר לא לדרוך על מוקשים וביצים, אתיקה? אני לא יודע…
אפילו כשהיה עיתונאי באתרים שנאסרו על ידי גדולי ישראל, הוא עם המיינסטרים והשמרנים.

‏שרי רוט ‎היא עיתונאית אולי לא ‘מיינסטרימית’, אבל כן שמרנית, מנסה להשתלב בתוך מה שאפשר, לא לשבור ולא לשנות ‘אותנו’, העיתונות שלה היא ‘צהובה’ יותר ורכלנית יותר, אבל עד גבול מסויים.

‏אפרת פינקל ‎משדרת צעירות ורעננות הרבה יותר מכל הצעירים שמככבים בסדרה, היא גם מפתיעה מאוד בדעותיה השמרניות (לא רק בסדרה, אלא גם בטוויטר), אבל נראה שהיא מנסה לרקוד על שתי החתונות, גם להיות שמרנית ולשאוף לחתן בן תורה ואברך כולל, וגם להיות עורכת בוואלה.

‏נראה שבמאבק הפנימי בין הקריירה לבין הרצון לאברך כולל, ניצחה הקריירה, והלהט הפנימי של להיות שגריר של השמרנים אצל ההכי ליברלים. בכל מקרה, אני מאחל לאפרת, ומברך אותה, שתמצא בחור כלבבה עם מידות טובות (שזה העיקר), וגם בן תורה.

‏אגב, אפרת מדברת על ‘התחקיר’ שהיא עובדת עליו, אבל אני מספיק מבוגר כדי לזכור את התחקירים השבועיים ב’משפחה’ על האפליה בסמינרים ובישיבות, וכמה זה הועיל. נאמר זאת כך, אפרת באה עם כוחות רעננים ומנסה לעשות את מה שעשו הרבה לפניה, אולי לה זה כן יעבוד.

‏דמויות המשנה שצדו את עיני, כמובן הסבתא גליקסברג החכמה והמתוקתקת. ואיך תמיד הרווקים והרווקות הסלבס באות לבת דודה שלי אתי לנדאו (לא צריך גילוי נאות, כי היא כנראה לא יודעת אפילו מי אני, ואין לנו שום קשר)…

‏ואת מי לא ראינו בסדרה? את המודיע כמובן, ואת יתד נאמן, והמבשר הצעיר, של העיתונות הממוסדת. את רדיו קול ברמה (ישראל כהן לא נקרא, כי הוא אושיה בפני עצמו), את כיכר השבת, את קו עיתונות, ואת ‘משפחה’, שלדעתי זה הפספוס הכי גדול.

חבל גם שלא הביאו את ישראל פריי, אולי הייתי מבין אותו.

‏מה עוד לא ראינו? את קווי הנייעס. וגם אולי את קבוצות הנייעס בוואצאפ, את ‘שחרית’ במייל, ואת יוזרי החדשות בטוויטר ובטלגרם.

צפו בסדרה:

פרק 1

פרק 2

פרק 3

פרק 4

פרק 5