בשעות האחרונות דווח במוקדי הנייעס כי מפלגת ‘דגל התורה’ מתכננת קמפיין גיוס המונים לטובת קמפיין הבחירות הקרוב, בעקבות חוב של מיליוני שקלים אליו נקלעה המפלגה בסבבי הבחירות האחרונים. גבות רבות הורמו לנוכח הבשורה, משום שתופעת גיוס ההמונים במגזר החרדי מוכרת בעיקר בתחומי המוסדות והעמותות.
היתרון המובנה במפלגות החרדיות הוא שרוב המצביעים הם בבחינת ‘קהל שבוי’ ויצביעו על פי הוראתם של גדולי ישראל בכל מקרה. אמנם בכל מערכת בחירות המפלגות החרדיות יוצאות בקמפיין הבטחות של גדולי ישראל, אבל בסופו של דבר, למרות הזליגות מהשוליים, המפלגות החרדיות עומדות על סכום מנדטים יחסית יציב בזכות אופי קהל היעד שלהן.
כדי לשכנע אנשים לצאת ולבחור, בטח בפעם הרביעית בשנתיים האחרונות, צריך תמריץ כלשהו. אבל לשכנע אותם להוציא כסף מהכיס, או להפוך אותם לשגרירים לאיסוף תרומות, זה כבר סיפור אחר.
כבעלת משרד הדיגיטל ‘טורבו‘ מוביל בתחום גיוס ההמונים עם התמחות מיוחדת בעמותות בתחום הרפואה והרווחה, בשנים האחרונות חקרתי גם עשרות קמפיינים לגיוס המונים בתחום הפוליטי, בארץ ובחו”ל. תופעה זו של איסוף תרומות עלתה לכותרות בארצות הברית בשנת 2008, במסגרת הקמפיין של אובמה שגייס יותר מ-750 מיליון דולר.
בישראל, זאת הייתה מפלגת נעם (זוכרים בכלל שהייתה כזו?) לפני כשנתיים כאשר העלתה קמפיין בפלטפורמת גיב צק. גם בוגי יעלון העלה קמפיין בעברית, אנגלית, אמהרית וערבית והצליח לגייס כמיליון שקלים, וזאת לאחר קמפיין קודם שגייס 640 אלף שקלים. הימין החדש העלה קמפיין שהיה נראה מזהיר, אבל הגיע בקושי ל-25 אחוז מהיעד שלו (בערך כמו הפער בין הסקרים לתוצאות האמת), אבל בנט שינה גישה ועבר לגיוס עֲרֵבִים.
החלטה אסטרטגית חשובה
חוק מימון מפלגות אוסר על מפלגה לקבל תרומה מאדם אחד העולה על 2,300 שקלים. מסיבה זו, יציאה לקמפיין גיוס המונים זו החלטה אסטרטגית חשובה למפלגה, ויש בה סיכונים וסיכויים.
גיוס המונים משפיע רבות על תדמית המפלגה. אחד הדברים החשובים למפלגה זה לשדר תחושה שיש לה הרבה מצביעים, לייצר סחף ולשדר לאנשים שהקול שלהם בטוח יעבור את אחוז החסימה.
לצורך זה, קמפיינים פוליטיים ברשת מתבססים רבות על בוטים ומגיבים שונים וזאת בכדי ליצור תחושת עדר בתגובות.
פעמים רבות, קמפיין גיוס המונים הוא כמו מראה המציגה את העוצמה של יוזם הקמפיין. במקרה של מפלגה, עד כמה “מכורים לדבר” יש למפלגה.
וכאן צריך לדבר על הסיכון. מצד אחד הקמפיין יכול להעלות את הבוחרים שלב נוסף ב’חימום’. שגריר שמסוגל לגייס כסף למפלגה, יהיה מסוגל בקלות יתר לגייס מצביעים. מנגד, אם אין מספיק כאלו, זה עלול לפגוע תדמיתית במפלגה.
המסר כבר כתוב על הקיר
אני חושבת שלכל איש פרסום מתחיל כבר רצים המסרים של קמפיין גיוס ההמונים של דגל התורה בראש. אלא אם יפתיעו, ואשמח לראות את זה, הם ככל הנראה יילכו על מסרים בסגנון הבטחות של ר’ חיים וכותרות מהסוג הזה: “100 שקל שלך שווים מיליונים לישיבות בשנים הקרובות”.
הסוד: קהל אפקטיבי
הדר ברק מפלטפורמת ‘drove‘, פלטפורמה שהובילה קמפיינים פוליטיים רבים בשנים האחרונות, מבקש להוסיף: “בקמפיין גיוס כספים פוליטי, כמו בהרבה קמפיינים אחרים, יש משמעות גדולה לבניית הקהל עוד לפני גיוס הכספים. ראשית יש לבנות דאטא של עוקבים, דרך טפסים והרשמה לחוגי בית. לאחר מכן לפלח את הקהל לפי תורמים פוטנציאלים ומובילי דעת קהל או שגרירים.
“מפרסמים רבים בחרו להשתמש בכלי קודם של החתמת עצומה למטרות המפלגה ואז את הדאטה לתרומה. צריך לזכור בסופו של דבר שקמפיין גיוס המונים לא קורה לבד ומפלגה שלא ממוקדת בזה לא תצליח לגייס. מפלגה שתצליח, תעלה רמה את גרעין הבוחרים שלה ותהפוך אותם מתומכים רגילים לאנשים שמסכימים להוציא כסף מהכיס – שבהמשך עוד ימשיכו להפיץ את המסרים שלה הלאה”.
עם הקביעה הזו מסכים גם ליאור ברקן, טריינר ל-NLP ומנהל בית הספר הישראלי ל-NLP: “הפעולה של הוצאת תשלום היא רמה גבוהה יותר של מעורבות”, אומר ברקן. “ככל שהמעורבות גבוהה יותר, המחויבות בהמשך גבוהה יותר. אחרי שאדם ביצע פעולה של תרומה או שילם למקום מסוים, הוא יעשה הכל כדי להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא צדק בבחירה שלו (מהסיבה שאף אחד מאיתנו לא אוהב להבין שהוא טיפש), ולכן ברגע שמפלגה מצליחה לאסוף תורמים, היא בנוסף מציירת לעצמה גם שגרירי שכנוע לבחירה במפלגה ברמת מחוייבות גבוהה יותר”.
