לרגל תפקידה החדש ככתבת פוליטית בערוץ 20, ולרגל תפקידי החדש ככתב באתר פאשקעוויל, ישבתי לשיחה עם אפרת פינקל, שהחלה את דרכה בתקשורת באכסניה מכובדת זו, כדי לשמוע ממנה על התהליך שעברה מאז ועד הלום.
דיברנו כמעט על הכל: פוליטיקה, כמובן, ההשלכות של עבודתה והמחירים שהיא משלמת בדרך, השידוכים שיורדים אך עולים מכיוונים שונים, איך בכלל בחורה שהצטיינה במחשבים בסמינר החדש הפכה להיות אושיית תקשורת וצייצנית מובילה בטוויטר וגם על חלומות ושאיפות.
פתחתי מהנקודה בה הופיעה אפרת לראשונה על גבי המסך והתפרסמה עבודתה העיתונאית (תחקיר שעשתה על אפליית בנות ספרדיות בסמינרים) בסדרה נייעס בכאן 11, לפני כשנה.
הסדרה נייעס היוותה עבורך קרש קפיצה משמעותי בהתפתחות הקריירה, לאחר שראו אותך בפריים טיים?
“האמת היא שהייתי כתבת פוליטית בעיתון בקהילה וכתבתי בפאשקעוויל עוד לפני הסדרה, וגם את התפקידים בכאן מורשת ובוואלה קיבלתי עוד לפני שהסדרה שודרה. הקהל שהכיר אותי היה ברובו מתוך הציבור שלנו, והדבר המפתיע הוא שהד”שים שקיבלתי לאחר שידור הסדרה, הגיעו בעיקר מתוך הציבור ומבחורי ישיבות. זה הצחיק אותי לראות שהציבור שלנו מעודכן היטב בסדרה שאמנם עסקה בציבור החרדי אך הייתה מיועדת לציבור הכללי, ודווקא משם הגיעו הפידבקים. אולי זה הגיע מסגנון טיפה שונה של אנשים, אלו שכן מחוברים יותר לרשתות, אך עדיין מלב המיינסטרים החרדי. פריצה משמעותית לא הגיעה בעקבות הסדרה, אבל זה נחמד, מלא ממים, אנשים שמזהים אותי ברחוב ואומרים לי שנהנו לראות אותי בסדרה. זה היה כיף”.
ציפית לפריצה בעקבות הסדרה? לשם כך הלכת?
“אני לא מאמינה בפריצות אלא בעבודה קשה שמשתלמת. כן חשבתי שיציעו לי עבודות בתקשורת הכללית, כי הסדרה שודרה שם ויועדה לציבור הכללי. בחרו בי לסדרה בגלל שאני חריגה בתחום שלי, וחשבתי שאנשי תקשורת יראו ויכירו את העבודה העיתונאית שלי, אך זה לא קרה. מלבד הצעות שידוכים, לא קיבלתי הצעות משמעותיות”.
הצעות לשידוכים בעקבות הסדרה?
“כן, גם אני הופתעתי, אבל זה מה שקרה. תשמע סיפור: יום אחד מתקשר אליי ח”כ משה ארבל ואומר לי שיש משפחה של חברים שמבקשים מההיכרות שלו איתי בפוליטיקה, שיציע לי את הבן שלהם לשידוך. מפה לשם נפגשתי עם הבן כמה פגישות והוא מספר לי שאמא שלו צפתה בסדרה, הוא בכלל לא היה מודע לה, ואז היא אומרת לו שיש בחורה שמתאימה לו בול. בסוף זה לא היה מעבר לכמה פגישות אבל זה קוריוז שזכור לי בעקבות הסדרה”.
אפרת נזכרת במקרה משעשע נוסף שאירע. “היה ערב שהרגשתי ממש רע והלכתי לטרם בבני ברק בשעה 2 בלילה. אני יושבת בהמתנה ובקצה השני יושב חרדי. אני שמה לב שהוא מסתכל עליי, ואז פתאום הוא שואל אותי ‘תגידי, את אפרת פינקל?’. אני עונה לו בחיוב, והוא מספר שהוא ראה אותי בסדרה נייעס ומאוד נהנה לראות את העבודה העיתונאית שלי, ולפתע זורק לי: ‘תקשיבי יש לי אחיין שאני חושב שהוא יכול להתאים לך’. הסדרה לא היוותה אבן דרך משמעותית בהתפתחות הקריירה שלי, מעבר להצעות שידוכים שגם כך לא חסרות לי”.
השאיפה שלך היא להגיע לתקשורת הכללית. מדוע לא להישאר בתקשורת החרדית?
“זה עניין של מה שאני נמשכת לעשות. מאז ומתמיד רציתי לעשות חדשות על גבי המסך, ובתקשורת החרדית אין מקום לאשה חרדית במקום כזה. לא ישימו אותי במהדורה של כיכר השבת ליד ישי כהן, ובצדק. גברים חרדים לא בהכרח רוצים לראות נשים, אז האופציה שלי זה לעשות את מה שאני אוהבת במגזר הכללי”.
לדעתך אין לנשים חרדיות מקום בתקשורת החרדית?
“ודאי שיש, וכל מי שאומר שלנשים חרדיות אין כיום מקום בתקשורת ושהן צריכות לפרוץ תקרות זכוכית, אין לו מושג מה קורה בשטח. נכנסתי לעיתון בקהילה לפני שנתיים, ואחריי נכנסו עוד שתי נשים. לדעתי יש אפילו צמא בציבור לקול הנשי, כמובן שלא על גבי המסכים אך בתור כותבות יש המון מקום, פשוט אין מספיק נשים שרוצות את זה ושואפות לזה”.
אם יש מקום ופתיחות לקבל, מדוע באמת אין נשים רבות בתקשורת?
“התשובה היא לא חד משמעית אלא מתחלקת לכמה גורמים שלדעתי משפיעים. ראשית, נערה חרדית בסמינר בדרך כלל לא מתעניינת בפוליטיקה. אנשים באופן טבעי נמשכים יותר לתחום הרלוונטי לגביהם, ונשים חרדיות מתעניינות במה שיעסקו בו בעתיד, בין אם זה בהוראה, מחשבים, אדריכלות וכדומה. ישנן בנות שכותבות מאמרים מקצועיים בנושאים הללו, כיוון שאלו נושאים שהן מתעסקות איתם ביומיום, ונדיר למצוא בחורה חרדית שבאמת מתעניינת בנושאים שיותר מרוחקים ממנה.
“בנוסף, זה תחום שמאוד קשה להתפרנס ממנו והוא גוזל זמן רב, מה שלא מתאים לאישה חרדית קלאסית שצריכה לפרנס בית ולגדל ילדים ושזו השאיפה שלהן. התקשורת לא מתאימה לאורח חיים חרדי.
“קח בחשבון שיש גם השלכות המגיעות מהתחום שאני מתעסקת בו, תחום שמטבע הדברים צריך להיות בו נוכח יותר ולהביע את עצמך יותר בקול, ואין הרבה נשים שרוצות את זה. נשים חרדיות לא רוצות להיות בפרונט ושיצפו בהן, זה לא דבר שמקובל ואלו לא הערכים שבנות בית יעקב גדלות עליהם, אך הדלת לא נעולה, ודאי שלא”.
את לא ממליצה לנשים לפנות לתחום?
“אם בחורה חרדית מגיעה להתייעץ איתי האם לפנות לתחום התקשורת, אני אומרת לה חד משמעית לא. הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הזמן שזה דורש, זה מקצוע לא פשוט בכלל שדורש המון”.
דיברת על ערכים של בית יעקב. את גדלת והתחנכת על הערכים האלו, ואפילו סיימת את הלימודים בסמינר “החדש” שנחשב סמינר מעולה. היכן נקודת השבר שלך בערכים הללו?
“אין נקודת שבר. השאיפה האמיתית שלי הוא בית של תורה, וכך גם חוויתי בילדותי את הערך לתורה. סבא שלי שהיה מראשי ישיבת מיר, והמשפחה שלי שמחוברת לישיבה לאורך הדורות ולערך העליון של לימוד, ואני גדלתי על ברכי הערכים הללו. בדרך לסבתא, אחת לשבוע, הייתי עוברת בישיבה וקולטת את עוצמת לימוד התורה של אלפי הלומדים. זה משהו שנחרט אצלי בלב לעולמים ולא משנה מה אעשה בחיים האישיים שלי, פסקול ילדותי הוא קולות של לימוד תורה, וזה מה שאני רוצה גם בשבילי.
“מה שאני עושה הוא מורכב, ואולי קצת נוגד לזה, אך הערכים שלי לא השתנו. קשה לאנשים לתפוס את זה, אך זהו השילוב שלי, ואני חיה איתו בשלום ובשמחה. יש גם בחורים איכותיים שלא מפריע להם שאני בתקשורת. יש יותר פתיחות בציבור שלנו. מאז שאני בתקשורת לא פוחתות ההצעות. להיפך, יותר מכירים אותי. אני יודעת שאני משלמת מחיר מסוים אך לא חושבת שהוא משמעותי מדי. מה גם שלא תכננתי את זה כך. התחלתי בכלל בקטן בתחום הכתיבה, והתגלגלתי לתחום התקשורת, ובנוסף הרווקות המאוחרת שלי גורמת לי להשקיע בקריירה יותר ויותר. השאיפה שלי לא הייתה להיות אשת תקשורת, אלא לבנות בית חרדי קלאסי, עם בעל שהולך לכולל וכל המשתמע מכך”.
כיום אם מציעים לך כזו הצעה והמשמעות שלה תהיה שתצטרכי לעזוב את התקשורת כדי להשקיע זמן בבית ובילדים, את הולכת על זה?
“היום כבר לא. לצערי היום אני במקום שאני עמוק בפנים וקשה לי לוותר על זה, מה שבעבר כן הייתי מסכימה בחפץ לב, אלא אם אגלה פתאום שהקריירה האימהית נותנת לי את הסיפוק והמימוש העצמי שלי, מה שלא נראה לי שיקרה איך שאני מכירה את עצמי”.
בואי נדבר באמת על שאיפות, מה היו השאיפות שלך ואיך באמת התגלגלת מהסמינר לאיפה שאת היום?
“האמת היא שאני רציתי להיות מרצה להיסטוריה. להיות מרצה זה גם לדבר כל היום, רק על נושאים אחרים, ממש כמו כתבת פוליטית. היסטוריה היה התחביב שלי מאז ומעולם, ועוד אחזור לזה. כשסיימתי סמינר, למדתי באוניברסיטה תואר ראשון בהיסטוריה במשך 3 שנים. בסיום הלימודים טסתי לשליחות בחו”ל, ושם ברוגע ובאווירה שאתה מתחבר לעצמך יותר, הרגשתי שאת כשרון הכתיבה שלי – שהוא גם משהו שמילדות נמשכתי אליו, ועשיתי בו רבות, בין אם זה סתם לכתוב שירה שעוד סבתא שלי שתחי’ קנתה לי מחברת מיוחדת לזה, או בעיתונים בסמינר וכדומה, ומאז ומעולם הייתי פריקית של כתיבה, ואת כל זה הרגשתי שהזנחתי וחבל לי.
“כשחזרתי לארץ, פנה אליי שמחה מרגליות שהיה מנהל סוכנות דיגיטל החלוצית במגזר החרדי, וביקש ממני להיות אשת תוכן במשרד.קפצתי על ההזדמנות, ושם בעצם למדתי את הכל: ניסוח קמפיינים, להעלות פוסטים, לצייץ בטוויטר. אגלה לך סוד: את החשבון הראשון שלי בטוויטר פתחתי עבור לקוח ולא בשבילי, שם התוודעתי לעולם הדיגיטלי ולאט לאט התחלתי להיות פעילה יותר ויותר.
“לאחר מכן מוטי רובינשטיין פנה אליי והציע לי לכתוב בפאשקעוויל והתגובות הנלהבות עוררו אותי לחשוב על זה יותר ברצינות. המשכתי לכתוב ולעשות ראיונות. לאחר מכן הציעו לי לעבוד בבקהילה, ושם נכנסתי לאט לאט לפוליטיקה. לא חשבתי שהכתיבה תוביל אותי לתקשורת, אך אם כבר תקשורת אז זה פוליטיקה, שמושכת אותי מאוד”.
ועכשיו, לאחר שנתיים, את מקבלת בערוץ 20 את התפקיד והקידום הכי משמעותי עד היום. איך ההרגשה?
“זה התפקיד המפחיד ביותר שקיבלתי. היו משמעותיים, וואלה יהדות שערכתי, והכתיבה בבקהילה, שהינו עיתון משמעותי בציבור החרדי, אך זה תפקיד שהוא ממש מלחיץ, להיות בפריים טיים”.
בחורה חרדית בפוליטיקה, ובפרט בפוליטיקה החרדית איך זה בעצם מסתדר?
“אני ממש נטע זר במסדרונות הכנסת ולאו דווקא רק בפוליטיקה החרדית, עד כדי שבימים הראשונים שלי בכנסת חברי כנסת שראו אותי עצרו ושאלו מי את ומה את עושה כאן אין הרבה כתבות צעירות שמסקרות את מה שקורה בפוליטיקה.
“הקושי שלי הוא בעיקר בפוליטיקה החרדית, אני לא יכולה להיכנס למשרד של ליצמן, לשבת על הספה ו”לנייעס” איתו בניסיון לדלות ממנו סקופים וידיעות. זה לא מציאותי. לא יזמינו אותי לליל שישי שעושים מדי פעם בברנז’ה הפוליטית. עיתונאי צריך מקורות ו”להסתחבק” עם האנשים הנכונים וכבחורה זה לא דבר שאני יכולה לעשות עם הפוליטיקאים החרדים”.
את מגיעה ממגזר שהציבור הכללי לפעמים מתקשה להבין אותו. את מודעת לאופציה הטמונה בתפקיד החדש?
“תמיד אשמח לעזור במה שאוכל, לא חושבת שאני דוברת של הציבור החרדי. מה שכן ככל שיש יותר אנשי תקשורת חרדים ששומעים ורואים אותם בציבור הכללי, ושם הם מסבירים דברים, אני חושבת שזה מועיל”.
לפני כחצי שנה הקימה אפרת קהילה ייעודית לנשים חרדיות במייל בשם אפרת ושות’, קהילה שמונה למעלה מ-11 אלף נשים שמקבלות בימי חמישי את קטעי התוכן, המאמרים הנבחרים והמותאמים שהיא כתבה בשבוע החולף.
מה בעצם הן מקבלות? מה מעניין אותן?
“ציוצים בטוויטר, פוסטים בפייסבוק, ראיונות שעשיתי עם אנשים שאני חושבת שיעניינו את הקהל שלי ובעצם כל דבר שנותן להן להיות מעודכנות”.
את רואה ביקוש מצד נשים חרדיות קלאסיות שאינן מחוברות למדיה ולחדשות, בתוכן מותאם?
“יש המון נשים כאלה, שרוצות להיות מעודכנות במה שקורה ברשתות החברתיות ובאקטואליה חדשותית, אך אינן רוצות להחזיק אינטרנט או להיות ברשתות, ואני רואה בזה זכות לשמש להן כפלטפורמה חלופית ראויה ללא שיצטרכו לוותר על העקרונות שלהן או לשנות את אורח חייהן ושלא ירגישו חסרות ומנותקות. הסיבה שהתחלתי עם זה הם ימי הקורונה שהיה לי בהם המון זמן פנוי וחיפשתי מה לעשות. נפגשתי עם אברימי קליגר מסמארט קליק ומשם צמח הרעיון. אני הייתי בהלם שזה תפס ככה ובהחלט הופתעתי מהרצון הגדול לזה”.
אפרת, תודה רבה על הראיון המרתק, אנו מחזיקים לך אצבעות בכובעך החדש, ומאחלים שתמשיכי לפרוץ הלאה, ולחשוף את כל מה שכולם מנסים לטאטא מתחת לשטיח, וכמובן לעשות הרבה כבוד לפאשקעוויל שמכאן הכל התחיל.
תגובה אחת
מוט’קה האלוף – תענוג לקרוא כתבה מלאה ומעניינת שכתובה בטוב טעם כמו שתמיד תמיד ידעת … בהצלחה מלאאאא
מחכים כבר לכתבה הבאה בקוצר…. 😉