קשה להאמין שהמילים הללו נכתבות בלשון עבר. ישנם אנשים שגם אחרי פטירתם ממשיכים להיות חלק מההווה. ששמם נישא כנוכחים למרות שהם כבר אינם.
כזה היה ר’ אברהם רוזנשטיין ז”ל, שנפטר הבוקר לאחר מחלה קשה.
הוא הוכר כאיש יחסי ציבור במשרד פרסום ‘אפיקים’ וכעורך המהדורה המרכזית ב’קול ברמה’, אך בעיקר כאיש של ציבור. של חברים, אהבת הבריות ומאור פנים. אדם שהאור הפנימי שלו הקרין החוצה והשפיע על כל סובביו.
בנימה אישית, את ר’ אברהם רוזנשטיין ז”ל פגשתי לראשונה לפני כמה שנים במשרד הפרסום ‘אפיקים’. מדי יום, לאורך תקופה מסוימת, ישבתי לצדו. וכמו האחרים, נשביתי בקסמו של האיש המיוחד הזה.
השנינות העמוקה שתמיד ידעה לתמצת רעיון לכדי משפט אחד קולע ומדויק, טוב הלב שנרתם לסייע לכל אחד בנפש חפצה ואפילו ניתוח ענייני השעה – הפכו כל דקה של שהייה במחיצתו לנכס נצחי. האנרגיה שלו פרצה החוצה ומילאה את החלל. היא הייתה מידבקת.
כשפגשתי אותו הוא כבר היה אחרי שנים של היכרות עם תחום התקשורת, וכך לא פעם מצאתי את עצמי נעזר בכישוריו ובידע שצבר לאורך השנים. לאחר מכן, ראיונות מסוימים שקיימתי התחילו מרעיונות שהוא העלה ויצר את החיבור הראשוני עם האנשים המתאימים. וכמו תמיד, עד ימיו האחרונים, הוא נעתר בשמחה לכל בקשת עזרה גם כשהקשר כבר לא היה כבעבר.
בהלוויה רוויית הדמעות והיגון שהתקיימה היום, ניתן היה להבין שלא הייתי היחיד. לכולם הוא האיר פנים, התעניין בכנות, ובמידת הצורך – סייע.
לפני שלושה חודשים, בעוד המחלה הקשה מקננת בגופו, הוא שלח יום אחד פיסת עיתון ובה כתבה המשכנעת להשקיע כספים בחברה מסוימת. זה הפריע לו. “אחר כך”, הוא אמר, “אברכים נופלים וכולם בוכים”. היה אכפת לו שאנשים אחרים נפגעים, ולכן היה כל כך קשה לראות אותו בצד של הטרגדיה.
חברו איש התקשורת אריאל אלחרר העלה היום תיעוד וידיאו של אברהם ז”ל, בעת שחבריו מהישיבה חגגו לו את סיום הטיפולים בתקווה שהם הצליחו למגר את המחלה לתמיד. המסר שלו היה אז “לא לפגוע אחד בשני”. אי פגיעה באחרים היה מסר נוקב שהעביר הן בדיבורים והן במעשים.
לפני כשנה חגגנו החברים מהישיבה לאברימי רוזנשטיין ז"ל שנפטר היום את סיום הטיפולים. (לא חלמנו שהמחלה תחזור שוב) אברימי דיבר "אברהם אבינו המשיך להיות בקשר עם אחיו לוט למרות שהשכינה הסתלקה ממנו בגלל הקשר והכל רק בשביל לא לפגוע באחיו, בואו נקבל על עצמנו לא לפגוע אחד בשני".
ת.נ.צ.ב.ה pic.twitter.com/EOYKfslof8
— אריאל אלחרר (@ariel_elharar_) December 19, 2021
גם כלפי עצמו, עשה רושם שהוא לא רצה שיראו בו כמי ש”נפגע” חלילה. בשלבים קשים של המחלה, מי שלא ראה אותו פיזית התקשה להעלות בדעתו את המצב האמיתי. הוא תמיד היה שם עם אותה רוח פועמת, אנרגטית וחריפה.
גם עכשיו, הוא לווה למנוחת עולמים בידיעה שרוחו, טוב ליבו ומידותיו הנאצלות, ימשיכו לחיות.
לדבר בשפת הווה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הערת מערכת: חבריו בפאשקעוויל נרתמו לסייע למשפחתו של אברהם. ניתן לסייע בלחיצה על הקישור כאן
