הקיבוצניקית

הספד אחרון לתרצה גרנות מאת קובי רוטנברג – מנטה פרסום חריף ומרענן

אם הייתי צריך להגדיר אותה במשפט, היו לי הרבה אפשרויות “חיה בעיר אבל לא הפסיקה להתגעגע לקיבוץ”, “חילונית מוצהרת עם המון כבוד לדת”,  “שוקלת כל מילה אבל מלמדת את כולם לכתוב”…

מדהים, אמיתי ומיוחד, אישה שידעה לכבד כל אחד באשר הוא לפי אמונתו ודעתו האישית.
אני מרגיש צורך לכתוב מספר מילים על האישה שהוגדרה כ’כוהנת הגדולה’ של עולם הפרסום, אישה שלדעת רבים וטובים בענף הפרסום, אנו חייבים לה את אהבתנו ומקצועיותנו ובכלל את כל מה שאנחנו יודעים ומגדירים כ “פרסום”.

הקורס בו השתתפתי, היה הקורס השני למגזר החרדי בשנת 2005. בקורס הזה למדתי מהו פרסום, למדתי שאין “פרסום חילוני” ו”פרסום חרדי”, למדתי שהמחשבה הראשונה שעולה לי לראש היא בדרך כלל הכיוון האמיתי, למדתי שאני צריך לזכור שאני מדבר עם קהל היעד ולא אליו, ועוד ים של חוקים, כללים, תחושות וכלים להתמודדות יומיומית.

בזכות אותו הקורס למדתי לחוות דברים בצורה שונה.
בזכות אותו הקורס למדתי לחיות ולנשום פרסום.
בזכות אותו הקורס למדתי שעברית היא לא רק שפה, היא עולם.
בזכות הקורס הכרתי את מי שיהפוך להיות בהמשך הדרך לשותפי – המעצב יוסי ברויער.
בזכות אותו הקורס יש לנו את ‘מנטה’.
בזכות אותה תרצה גרנות, יש היום פרסום חרדי.
בזכותה אותם טוקבקיסטים התוהים לפשר הפסטיבל, יכולים להגיב בבלוג שנקרא ‘פאשקעוויל’. קצת כבוד לא יזיק.

ע”ה.